כונתילת עג'רוד
 | |
| הציור מתחת הכתובת "יהוה שומרון ואשרתו" | |
| שמות נוספים | חורבת תימן |
|---|---|
| מידות | |
| גובה מעל פני הים |
391 מ׳  |
| היסטוריה | |
| תרבויות | התרבות הכנענית |
| תקופות | תקופת הברזל בארץ ישראל |
| נבנה | המאה ה-9 לפנה"ס |
| ננטש | המאה ה-8 לפנה"ס |
| סוג | מצודה |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה | 1869 |
| חפירות | 1974–1976 |
| ארכאולוגים | זאב משל |
| מיקום | |
| מדינה |
מצרים |
| קואורדינטות | 30°11′35″N 34°25′16″E / 30.19305556°N 34.42111111°E |
  | |
כונתילת עג'רוד (בערבית: كونتيلة عجرود, מילולית: "תל מבודד של בארות"), הידוע גם כחורבת תימן, הוא מקבץ של בארות רדודות ואתר ארכאולוגי במזרח סיני. באתר, שהיה מיושב במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, נתגלו 55 כתובות בעברית, המעלות תיאוריות על אמונתם הדתית של תושבי ממלכת ישראל הקדומה וייתכן אף של ממלכת יהודה.[1]
מיקום התל[עריכת קוד מקור | עריכה]
התל ממוקם על גבעה השולטת על דרך עזה הקדומה, בשליש הדרך בין קדש ברנע לעציון גבר (בנקודת ציון 144500/456000 ברשת ישראל החדשה), דרומית להר עריף א-נאקה. זאב משל סובר שהאתר שימש כתחנת משמר והצטיידות במים בדרך העתיקה וייתכן אף שבמקום היה צומת עם דרך המובילה מערבה אל מרכז סיני דרך ואדי קוריה המנקז את האזור. משמעות השם בערבית היא: "תל מבודד של בארות" ואמנם לרגלי התל יש מספר בארות, שהן אחד ממקורות המים הבודדים בקו הגאוגרפי שבין רפיח לאילת.[2]
תולדות מחקר האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן המערב הראשון שהגיע בעת החדשה לאתר היה המזרחן האנגלי אדוארד הנרי פלמר, בשנת 1869. הוא מצא בביקורו את הבארות פעילות. הוא אף הציע לזהות את האתר כ"ג'יפסריה" (Gypsaria) המצוינת בין חלוצה ובין אילת במפת פויטינגר. זיהוי זה התקבל ואף הופיע במספר מפות מאוחרות יותר, עד אשר הארכאולוג הישראלי בנו רותנברג אסף ב-1967 חרסים שהיו על פני השטח, ותיארך אותם לתקופת המלוכה ולא לתקופה הרומית. הנוסע אלואיס מוסיל הגיע גם הוא לאתר בתחילת המאה ה-20, אך לא סקר אותו.[2]
בין השנים 1974–1976, בעת שהיה חצי האי סיני בשליטת ישראל, נחפר האתר על ידי משלחת שכללה מתנדבים, רובם אנשי המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית,[3] בראשות הארכאולוג זאב משל ובסיועם של קציני מטה ארכאולוגיה של צה"ל בסיני, אבנר גורן ובנימין זאס.[4]
הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני תחילת החפירות היו פני האתר בצורת גל חורבות בצורה מלבנית שמרכזו שקוע, אשר השתרע על פני רוב המישור בחלקה הצפוני של הגבעה. קווי המתאר של גל החורבות הזכירו את אלו של שרידי מיצדים שנמצאו בהר הנגב, המתאפיינים בחצר מרכזית המוקפת חומת הגנה. לאחר סיום החפירות, התברר כי האתר שונה מהמיצדים הישראלים בכך שחסרה בו חומת ההגנה במבנה האופייני למיצדי הנגב והוא בעל מבנה שונה, שכנראה נגזר מהשימושים שיועדו למבנים השונים באתר.
שני מבנים עיקריים נמצאו באתר. הגדול שבהם, בגודל של 25X15 מטרים, נשתמר בצורה טובה והקירות שנחשפו בו הגיעו לגובה של 1.5 מטר. המבנה הקטן, שמוקם ממזרח למבנה הגדול, כמעט ולא נשתמר. עיטורים דומים שנמצאו בשני המבנים אפשרו לשייכם לאותה תקופה.
בחלקו הדרומי של המבנה הגדול נחשף חדר צר וארוך ובו שני ספסלים ארוכים צמודים לקירות. החדר כונה על ידי החופרים "חדר הספסלים", ובו נמצאו רוב הממצאים החשובים. בין היתר נמצאו בו כתובות טיח בכתב הפיניקי וכתב העברי הקדום על שני כדים גדולים מסוג פיטס.[6][7] ”[..י]ארך יממ וישבעו [...י]תנו ל[י]הוה[.]תימנ.ולאשרת[ה] היטב יהוה [..]” (=יאריך ימים וישבעו, ליהוה תימן ולאשרתו, הטיב (ה) יהוה), פיטסים (כדים גדולים) ועליהם ציורים וכתובות בכתב העברי הקדום (ראו להלן), קערות אבן וביניהן אחת העשויה אבן שאינה מקומית ומשקלה כ-200 ק"ג, ועליה כתובת המבקשת את ברכת יהוה ”לעֹבַדְיָו בן עדנה בָרֻך הֻא ליהו”,[8] וכן כתובת המתארת את הופעת האל, ”ובזרוח אל.. וימסן הרם..וידכן גבנונים...לברך בעל ביום מלחמה...לשם אל ביום מלחמה...” וממצאים שונים נוספים כגון: פכיות, נרות, צפחות ושרידי אריג משובח. ממצאים אלו היו שונים מהממצאים שנתגלו בחלקים האחרים של המבנה הגדול ובמבנה הקטן, והעידו על תפקידו המיוחד של חדר הספסלים.
בחצר המרכזית של המבנה הגדול לא נתגלו ממצאים משמעותיים, למעט הפינה הדרומית, שבה נמצאו תנורי אפייה. בחדרים צרים הסמוכים לחצר נתגלו שברי פיטסים וקנקנים, ומשערים כי הם שימשו כמחסנים.
על פיטס אחד מצוירים שני אלים דמויי עגל, בעלי זנב או פין, ומעליהם אישה מנגנת; מעל לציור נכתב בין השאר: ”אמר א[ ]ו[. ] ה [ ]ך אֶמֹר ליהל[יו] וליועשה ול[ בֵּ]רַכְתִּ אתכמ ליהוה שמרנ ולאשרתה” (= "אמר ... אמור ליהליו וליועשה ול.. בירכתי אתכם ליהוה שמרן ולאשרתו"). מקובל לראות בציור זה את יהוה ואשרתו לפי תפיסת הכותב, אולם לדעת חוקר המקרא שמואל אחיטוב, הציור הוא העיצוב המקורי של הכד, והכתובת אינה אלא הקדשה מאוחרת. כן גם ד"ר חגי משגב מסביר שהציורים והכיתובים נטבעו על הכדים בזמנים שונים, והתמונות אף מפריעות לקריאה החלקה של הכתובת.
על הפיטס השני מופיעות דמויות של מתפללים, ומעליהם כתובת בת שתי שורות, על הפיטס מופיעים גם מכלול אותיות האלפבית מספר פעמים לאורכו ולרחבו והם משתלבים עם הכתובת. הכתובת היא ”ליהוה התמנ ולאשרתה ... כל אשר ישאל מאִש חנן הֻא ונתן לּה יהו כלבבֹה” (= "ליהוה התימן ולאשרתו ... כל אשר ישאל מאיש חנן, ונתן לו יהוה כלבבו").
משל מצא דמיון בין הציור המתואר וציור נוסף שנמצא באתר ובין חפצי שנהב שנמצאו בארמון שלמנאסר וחפצי שנהב שנמצאו בשומרון, והסיק כי התקיים קשר בין האתר הדרומי המבודד ובין התרבות הפיניקית-סורית שבצפון.
זיהוי תושבי האתר וחשיבות הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זאב משל שיער כי מדובר באתר ישראלי מהמאות ה-9 וה-8 לפנה"ס (תקופת שלטון בית יהוא בממלכת ישראל), אשר שימש כתחנת דרכים והכיל אתר פולחן ששימש עוברי אורח.[2]
השערה זו זיהתה את האתר כיישוב השייך לממלכת ישראל, בין היתר משום אזכור העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל, בממצאים האפיגראפיים, וכן משום הדרך בה שימש הרכיב התאופורי של שם יהוה בשמות האנשים, שבישראל הוא קוצר מ"יהו" 
ל"יו" .[9] כך גם נפוצה בממלכת ישראל הצורה המקוצרת "יהו" לשם "יהוה" .
הממצאים מפתיעים מכמה סיבות:
- על אף שידוע, ממקורות תנ"כיים על עבודת אלילים בקרב בני ישראל, זו דוגמה נדירה שבה משולב האל יהוה בתוך פנתיאון ויש לו בת זוג – האשרה (כתובת דומה נמצאה על ידי הארכאולוג ויליאם דוור בחורבת אל כום). מאידך, סבורים שמואל אחיטוב ומרדכי כוגן, כי האשרה אינה האלה הכנענית אשרה, אלא עץ נטוע בצד המקדש המשמש כפטיש פולחני (בהתאם לכתוב בספר דברים: ”לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.”[10]).
- אם אכן הציור על הפיתוס – אל דמויי עגל – מייצג את יהוה בתפיסתו האלילית, זהו ייצוג גרפי ראשון של האלוהות הזו, בהתאמה לסיפור עגל הזהב, ולעגלי ירבעם שעמדו בממלכת ישראל באותה העת.
- ניתן לפרש שהשיוך הגאוגרפי "יהוה תימן" ו"יהוה שומרון" מלמד שהתקיים פולחן להתגלמויות מקומיות של יהוה, בדומה לבעל (בעל חצור, בעל זבול, בעל חרמון וכו'); מאידך אפשר לפרש שהכוונה היא למקדש ה' המצוי בשומרון או בתימן. בעברית המקראית שימשה המילה תימן כמילה נרדפת לדרום, ומכאן שייתכן והכוונה היא למקדש שבממלכת יהודה, שמדרום לממלכת ישראל.[11][12]
- האזכור של שומרון באתר דרומי מאוד, בגבול הדרומי של ממלכת יהודה, מעיד על שיתוף פעולה בין שתי הממלכות במסחר או על האפשרות שיהודה הייתה כפופה במידה מסוימת לממלכת ישראל כמסופר במקרא טרם תקופת יואש.[7]
גורל הממצאים הארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת הסכם שנערך בין ממשלת רבין לבין המצרים בשנת 1993, העבירה ישראל למצרים פריטים ארכאולוגיים שנמצאו בזמן השלטון הישראלי בחצי האי סיני. בין הממצאים הללו היו גם ממצאי כונתילת עג'רוד.[13] ממצאים אלו לא הוצגו בפומבי ולא היה ידוע מיקומם. לאחר שבמהומות במצרים בתחילת 2011 נשדדו ממוזיאונים ברחבי מצרים ממצאים ארכאולוגיים, נמסר בתחילת פברואר של אותה שנה על ידי השר המצרי לענייני עתיקות, זאהי חוואס, כי ממצאים ארכאולוגיים רבים נשדדו ממחסן בקנטרה וכי 288 מהם הוחזרו. לאחר כחודש, נמסר כי ממצאים ארכאולוגיים רבים הועברו מקנטרה לקהיר, למקום בטוח יותר, וכי הפריטים הללו כוללים גם ממצאים שהועברו מישראל למצרים במסגרת הסכם השלום. הרשל שנקס (אנ'), עורך כתב העת "Biblical Archaeology Review" מסיק כי ממצאי כונתילת עג'רוד כנראה שמורים עתה בקהיר.[14]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב משל, "כונתילת עג'רוד – אתר מתקופת המלוכה בגבול סיני", קדמוניות 36 תשל"ז, עמ' 119–124
- זאב משל, "חורבת תימן (כונתילת עג'רוד) - מרכז דתי מתקופת המלוכה במרכז סיני", בתוך: סיני חלק ב', תל אביב תשמ"ז, עמ' 667–671
- מרדכי גילולה, "ליהוה שמרן ולאשרתה", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, גיליון ג', תשל"ח, עמ' 129–137
- משה ויינפלד, "יומן פרסומים: ג. נוספים לכתובת עג'רוד", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, גיליון ה-ו, תשמ"א-תשמ"ב, עמ' 237–239
- הערך 'תימן, חורבת', בתוך: אפרים שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל
- שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, עמ' 152–162
- Z Meshel, "Did Yahweh Have a Consort? The New Religious Inscriptions from Sinai", Biblical Archaeology Review, 1979
- L. Singer-Avitz, The date of Kuntillet Ajrud. Tel aviv, 33, 2. (2006) 196-228
- B.B. Schmidt The iron age Phitoi drawings from Horvat Teman or Kuntillet Ajrud: some new proposals. Journal of Ancient Near Eastern Religions, 2, 1. (2002) 91-125
- Ze’ev Meshel, Kuntillet ‘Ajrud (Ḥorvat Teman): An Iron Age II Religious Site on the Judah-Sinai Border, Israel Exploration Society, 2012
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
- כונתילת עג'רוד, אתר (סיני, מצרים), דף שער בספרייה הלאומית
- נדב נאמן, עיון מחודש בכתובות מכונתילת עג'רוד, איגרת 35, נובמבר 2013, עמ' 39–47
- מרדכי כוגן, ה' ואשרתו: הממצאים המפתיעים בכונתילת עוג'רוד, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- זאב משל, כונתילת עג'רוד – חידה ארכאולוגית במרכז סיני, במגזין מסע אחר
- זאב משל, מאמר מ-1978 אודות החפירות והממצאים באתר הכולל גם את תרשים האתר (באנגלית)
- שמואל אחיטוב, בממצאים אפיגרפיים עבריים, באתר מקרא נט, בית מקרא
- מגן ברושי, בין מונותאיזם טהור לאשתו של אלוהים, באתר הארץ, 29 בינואר 2008
- מבצר כונתילת עג'רוד (באנגלית)
עפרי אילני, האם עם ישראל תמיד היה החברה היחידה של אלוהים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2016- ניר חסון, ממצאים מגבעה נידחת בסיני מערערים על אחד הרעיונות הבסיסיים ביהדות, באתר הארץ, 30 במרץ 2018
פרק 94 – דברי הימים: על אם הדרך – על חורבת תימן חלק א, בפודקאסט "דברי הימים" בהגשת אילן אבקסיס- פרק 98 – דברי הימים: על אם הדרך – על חורבת תימן חלק ב, בפודקאסט "דברי הימים" בהגשת אילן אבקסיס
כונתילת עג'רוד - יגאל בן נון, סרטון בערוץ "באים לפרופסורים", באתר יוטיוב (אורך: 44:36), 4 בפברואר 2020- האם לה' היתה אישה? הממצאים מכונתילת עג'רוד - עם ד"ר חגי משגב, סרטון בערוץ "באים לפרופסורים", באתר יוטיוב (אורך: 01:07:06), 29 ביולי 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כונתילת עג'רוד ד"ר חגי משגב
- ^ 1 2 3 דבי הרשמן, אלוהים ברא את האשה - וחי איתה, כותרת ראשית, 17 במאי 1983
- ^ זאב משל, מכתבים למערכת - יצא לאור דו"ח חפירות עג'רוד האתר בסיני שנחפר על ידי מתנדבי הקיבוצים, הזמן הירוק, 15 ביוני 2012
- ^ צבי אילן, מצודת קודש שנחשפה במזרח סיני, דבר, 7 ביוני 1976
- ^ ניר חסון, ממצאים מגבעה נידחת בסיני מערערים על אחד הרעיונות הבסיסיים ביהדות, באתר הארץ.
- ^ Bonanno, Anthony, "Archaeology and fertility cult in the ancient Mediterranean", (University of Malta, 1986) pp.238ff
- ^ 1 2 ה' ואשרתו - ממצאים מפתיעים מכונתילת עוג'רוד מרדכי כגן, אתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ על פי אחיטוב. התחילית ל' לשם האיש היא יחסת השייכות, המורה כי האיש הוא מקדיש הכלי. הקיצור "יהו" לשם יהוה נפוץ בממלכת ישראל.
- ^ שמות האישים המוזכרים בכתובות מכונתילת עגרוד הם "יהל[יו]",
"יועשה" 
ו"אמריו" 
ניתן לזהות את הרכיב התאופורי "יו", "יועשה" - יהוה עשה, "אמריו" - אמר יהוה.
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק כ"א.
- ^ מ' גילולה, "ליהוה שמרנ ולאשרתה", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום (תשל"ט), עמ' 129–137
- ^ ש' אחיטוב, "האשרה במקרא ובמקורות האפיגרפיים העבריים", בית מקרא מ (תשנ"ה), עמ' 331–336
- ^ התקשרות בהסכמים בינלאומיים ומדיניים: הדין המצוי איננו רצוי מאמר של טליה איינהורן
- ^ Hershel Shanks, Another unexpected surprise from the Egyptian revolution, ג'רוזלם פוסט, 13 במרץ 2011
| בקרת זהויות |
|
|---|