לדלג לתוכן

משה בן-אליעזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה בן-אליעזר
לידה 6 באפריל 1882
שצ'וצ'ין, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוגוסט 1944 (בגיל 62)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה משה גלמבוצקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, צרפתית, גרמנית, אנגלית, יידיש, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה בן-אליעזר (גלַמבוצקי) (על פי רוב: מ. בן-אליעזר; י"ז בניסן תרמ"ב, 6 באפריל 1882י"ח באב תש"ד, 7 באוגוסט 1944) היה סופר, מתרגם ועיתונאי חבר מערכת הארץ.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-אליעזר נולד בעיירה שצ'וצ'ין שבפלך וילנה, רוסיה (כיום בלארוס), בנו של רב העיירה. למד בישיבת מיר, אך שם התוודע לתנועת ההשכלה. הוא החל את דרכו העיתונאית בעיתון בעריכתו של דוד פרישמן, "הדור". חלק גדול מכתיבתו נעשה תחת שמות עט כ"לזרסון". דבורה בארון, שכבר בגיל 15 פרסמה לראשונה מסיפוריה בעיתונים "המליץ" (1903) ו"הצפירה" (1904), נפגשה עמו ב-1903, ועל אף פער הגילאים ביניהם החלו להתכתב ולבסוף, ב-1904, להתארס. אחרי כתיבה בהזמן, ב"דער יוד" (מיידיש: "היהודי") שיצא בוורשה ובכתב העת הספרותי הלונדוני של יוסף חיים ברנר, המעורר, היגר ב-1906 לניו יורק בהשאירו את בארון באירופה. בארצות הברית ערך את כתב־העת הספרותי "שִבּלים" והוציא לאור את סִדרת החוברות "זלזלים" לילדים.

בן-אליעזר חזר ב-1909 לפולין ונפגש עם בארון. המפגש הרומנטי הסתיים במפח נפש מבחינתה של בארון והיא הכריזה כי החליטה להיות נזירה, אירוסיהם בוטלו, והיא עלתה לארץ ב-1911 והתחתנה, מאוחר יותר, עם יוסף אהרונוביץ.

ב-1911 היה בן אליעזר עורך כתב העת לבני הנעורים "השחר" ואחיו לילדים קטנים יותר "בן השחר"[1]. שני השבועונים התקיימו רק כמה חודשים אבל בזמן שהתקיימו משכו תשומת לב גדולה[2]. במסגרת "השחר" תרגם בין שאר סיפורים אחרים את סיפורו של בולסלב פרוס "מאגדות מצרים העתיקה"[1].

ב-28 במאי 1912 נשא לאישה את מינה, בת אפרים קפלן, בוואלפ שבפלך גרודנה. בן-אליעזר ומשפחתו עלו לארץ ישראל ב-1925, השתקעו בתל אביב והוא הצטרף למערכת הארץ כעורך המדור הספרותי. בתוקף תפקידו שבו בארון והוא לעבוד הפעם כעורך ומבקר ספרות. ב-1926 מונה לעורך הראשון של בן ארצי, הניסיון השני של הארץ להוציא עיתון לילדים. בעיתון כתבו ממיטב הכותבים של התקופה וביניהם: ביאליק, לוין קיפניס, אשר ברש, יצחק למדן וימימה אבידר-טשרנוביץ.

הותיר אישה, בן, עמנואל (אשר נשא לימים את גאולה, בתו הבכורה של דוד בן-גוריון) ובת, חוה. נקבר בבית הקברות טרומפלדור[3], שם נקברה גם דבורה בארון.

  • הארנק והעני. האיכר והתוף, מוריה, אודסה, תרע"ו
  • הנעל. מלך לשנה: אגדות מעֻבַּדוֹת, מוריה, אודסה, תרע"ו
  • עולם עובר: תמונות וציורים, הוצאת מאיר, תל אביב וניו-יורק, תרפ"ח 1928
  • הבורח: ספור, הוצאת אמנות, תל אביב, תר"ץ

לאחר מותו:

  • בן ארצי: שבועון לילדים ולנערים, הארץ, תל אביב, תרפ"ו
  • יהושע חנקין - האיש ומפעלו, מסדה (הוצאת ספרים, תל אביב, תרצ"ג

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה בן-אליעזר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אלי אשד‏, אגדה של מצרים העתיקה: סיפור "נבואי" מאת בולסלב פרוס., באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 15 באוקטובר 2024
  2. ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948: כרך א. הוצאת דביר, תשמ"ח 1988
  3. ^ משה בן-אליעזר באתר חברה קדישא ת"א–יפו
  4. ^ עמנואל בן-גריון, עם קריאה ראשונה: גבריאל, דבר, 7 בספטמבר 1945