ימימה אבידר-טשרנוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ימימה אבידר-טשרנוביץ
Yemimaavidar.jpg
ימימה אבידר-טשרנוביץ, 1945
תאריך לידה 8 באוקטובר 1909
תאריך פטירה 20 במרץ 1998 (בגיל 88)
שם מקורי ימימה טשרנוביץ
מקום לידה וילנה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת-ילדים
לאום יהודי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה ספרות
סוגה ספרות ילדים
יצירות בולטות סיפורים לרמה
מוקי השובב
פרסים פרס זאב
פרס ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חברי "החוג הזקן" (מימין לשמאל), עומדים: גרשון מרינבך, שבתי פינשריבר, ד"ר ברוך בן יהודה, ימימה אבידר-טשרנוביץ, מאיר מוזס, אפרתיה מרגלית, כתריאל כ"ץ; יושבים: יונה בן-יעקב, יהודית פודולית, שמריה צמרת, ברוריה בן-יעקב, יצחק כפכפי, רבקה יפה. תל אביב, המחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה ה-20
לוחית זיכרון על ביתם של ימימה אבידר-טשרנוביץ ויוסף אבידר, ברח' פרוג 22 בתל אביב

ימימה אבידר-טשרנוביץ (כ"ג בתשרי תר"ע, 8 באוקטובר 190920 במרץ 1998) הייתה סופרת ילדים ישראלית, כלת פרס ישראל (לשנת תשמ"ד) ופרס זאב על מפעל חיים בתחום ספרות ילדים (בשנת תשמ"ג).

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימימה טשרנוביץ נולדה לבלה ושמואל טשרנוביץ בעיר וילנה, מרכזה של יהדות ליטא (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית, בשנות האלפיים, בירת ליטא), וגדלה בבית ציוני. אביה הסופר ואיש הציבור שמואל טשרנוביץ, שנודע בשם העט "ספוג", נמנה עם הכותבים והעורכים בעיתוני התקופה בעברית (כ"הצפירה" ו"עולם קטן") וביידיש, חיבר מסות, מאמרי ביקורת ומונוגרפיות. דודהּ היה הסופר והחוקר חיים טשרנוביץ, המכונה "רב צעיר".

הוריה עמדו על כך שילדיהם (ימימה ואחיה יעקב ואלכסנדר) ידברו בבית עברית וחינכו אותם לעלות לארץ ישראל. עם משפחתה נדדה גם לקייב, למוסקבה ולוורשה, שבה למדה בגן ילדים עברי עם נתן אלתרמן.

עלתה לארץ ישראל בשנת 1921, בהיותה בת 12. (עלייתה מתועדת בספרו של אחיה, יעקב צור, "שחרית של אתמול".) לאחר עלייתה ארצה שהתה משפחתה מעט במושבה בית-גן שבגליל התחתון (שהסתפחה לימים למושבה יבנאל), והתמקמה בירושלים, בסמוך לקרוביה, בהם דודהּ, הסופר א"א קבק.

בירושלים למדה בבית הספר למל ובגימנסיה העברית בירושלים. בשנת 1925 עברה משפחתה לתל אביב והיא סיימה את גימנסיה הרצליה. הייתה פעילה ב"חוג הזקן", שקם בקרב תלמידי גימנסיה הרצליה בידי ד"ר ברוך בן יהודה, והיה הגרעין לתנועת "החוגים", לימים "המחנות העולים", ואף הדריכה בו. היא שרה במקהלה וניגנה בפסנתר. נעוריה הפעילים היו בצל מחלת הריאות הממושכת של אמה, שנפטרה בשנת 1928. שנה וחצי לאחר מכן, בשנת 1929, נפטר גם אביה, לאחר שחלה בקדחת במהלך ביקור בחדרה.

עם סיום לימודיה בגימנסיה עבדה בהוראה בבית החינוך לילדי עובדים, לצדו של אהרון זאב (לימים קצין חינוך ראשי בצה"ל), ויחד פרסמו ספרוני לימוד לילדים. באותה תקופה הייתה פעילה בסטודיו להצגות לילדים בבימויו של צבי פרידלנד מ"הבימה". בשנים 1931–1932 למדה חינוך באוניברסיטאות ברלין ווינה.

בגיל 22 נישאה ליוסף רוכל (שלימים שינה שמו ליוסף אבידר והיה אלוף בצה"ל), שאותו פגשה בווינה. רוכל, שבתאונת אימונים ב"הגנה" נקטעה כף ידו הימנית, הגיע לווינה למטרות ריפוי. לאחר שישה שבועות של היכרות החליטו בני הזוג להינשא. הם חזרו לארץ ישראל והתגוררו בתל אביב, וב-1953 עברו לירושלים. בנותיהם, רמה זוטא ודנה פלר-אבידר, כיכבו בספריהּ, כמו גם אחיינה, מוקי צור, הלא הוא "מוקי השובב".

בשנים 1932–1945 עבדה כגננת וכמנהלת גני ילדים עירוניים בתל אביב, בעיקר בפרברי העיר (בין תלמידיה בגן הילדים בצפונו של רחוב הירקון היה הסופר והצייר עמוס אריכא ובגן הילדים בשכונת פלורנטין היה גם חיים טופול). הגן שלה שימש דוגמה לחלוציות חינוכית והקניית ערכים לאומיים וחברתיים, בתקופה שהניסיון החינוכי בה היה דל למדי. באותן שנים השתתפה בקביעות ב'פינת הנוער' בתחנת הרדיו "קול ירושלים", תרגמה ועיבדה תסכיתים רבים לילדים, הייתה חברת ההנהלה של תיאטרון לילדים שליד מרכז הגננות ועיבדה מחזות שהוצגו בו. הייתה חברת מערכת "הד הגן" ו"דבר הפועלת".

בשנים 1955–1958 נלוותה אל בעלה, שכיהן כשגריר ישראל במוסקבה, ובשנים 1961–1964 נלוותה אליו כשגריר ישראל בבואנוס איירס.

ימימה אבידר-טשרנוביץ נפטרה בירושלים ב-20 במרץ 1998, כשנתיים וחצי לאחר פטירתו של בעלה.

על שמה קרוי "בית ימימה", או "מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער", שבמכללת בית ברל.

על כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחר ילדותה החלה ימימה לכתוב. לאחר מותה נתגלו שבע מחברות יומן גנוזות, שכתבה החל בגיל 10 בקייב ועד גיל 26 בשנת 1935 בתל אביב, כולן בעברית צחה (היומנים הוצאו לאור על ידי בתהּ, רמה זוטא: ימימה [אבידר] טשרנוביץ, יומנים גנוזים, הוצאת דביר (כנרת-זב"ם), 2003). היומנים שזורים בניסיונות ספרותיים ובאגדות שחיברה. בגיל 14 התפרסמה בניו יורק, בעיתון הילדים "עדן", האגדה לילדים שלה "על הר הזיתים". בתקופת עבודתה כגננת כתבה את סיפורי הטף הראשונים שלה ("סיפורים לרמה", "מוקי השובב", "כושי ונושי" ועוד), שרובם התפרסמו תחילה ב"דבר לילדים". ספרה הראשון, "סיפורים לרמה", הופיע בשנת 1936, ומאז ועד ליום מותה יצאו לאור כ-40 ויותר ספרים לילדים ולנוער בעשרות הדפסות (ובהם "שמונה בעקבות אחד", שזכה למהדורה מחודשת ב-1955 ונבחר בשנת החמישים למדינה כספר האהוב ביותר על הילדים). ספריה תורגמו ללשונות זרות,[1] הומחזו והוסרטו לקולנוע ולטלוויזיה וכונסו בקלטות ובמשחקים. תרגמה ספרים מהספרות הקלאסית לילדים ופרסמה מאות כתבות ומאמרים בעיתונות הכללית ובעיתוני ילדים. השתתפה דרך קבע ב"דבר לילדים", "דבר", "מעריב" ו"דבר הפועלת".

יצירותיה הפכו לנכס קלסי של ספרות הילדים המודרנית בארץ. הייתה אחת הראשונות ששאבו את נושאי הסיפורים מחיי היומיום של הילדים והנוער. גיבורי "שמונה בעקבות אחד" הם ילדים מושרשים בהווי הארץ, שיחסיהם ומנהגיהם פשוטים ומקור הזדהות לקוראים. ספרי ההרפתקאות שלה מצטיינים במבנה טבעי של העלילה על רקע נופי הארץ ומשלבים מתח ודמויות חיות. נושאי ספריה לגיל הרך נשאבו מסביבתם הקרובה של הילדים והיחסים ביניהם, ספוגים אהבה לחי ולצומח, מאנישים את החפצים סביב, מלאי אופטימיות ומתח – למרות הכאב שהילד נתקל בו כמחלה ופרֵדה, מלחמות ומוות. בדרך טבעית מקנים ספריה לקוראים ערכים אנושיים, חברתיים ולאומיים. לשונה עניינית ונטולת מליצות, סגנונה רענן, קולח ובהיר ומשלב דימויים מסביבתו של הילד הישראלי ורבדים חשובים מהלשון העברית לדורותיה. בכך תרמה, החל בשנות ה-30, לקריאה חופשית של ילדים ונוער בספרות עברית מקורית. על כל אלה הוענק לה בשנת 1983 פרס זאב לספרות ילדים ונוער ובשנת 1984 – פרס ישראל.

ספריה לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיפורים לרמה, צייר נחום גוטמן, הוצאת שטיבל, 1936.
  • דליה וסיפורים אחרים, צייר נחום גוטמן, התקופה, 1940.
  • מוקי, ציירה ג'ניה ברגר, הוצאת מסדה, 1943.
  • עורה, מעיין, צייר נחום גוטמן, הוצאת יבנה, 1943.
  • הסנונית מספרת, צייר: צבי מלבנצ'יק, הוצאת מסדה, 1944.
  • כושי ונושי, ציירה בינה גבירץ, מסדה, 1944.
  • הוא יביא אותם (אגדה על ילד המצפה לגאולת ילדי הגולה), ציירה תרצה, הוצאת טברסקי, 1945.
  • זוג נעלים, ציירה תרצה, הוצאת טברסקי, תש"ה.
  • סבא ירח (מסופר בעקבות הציור), צייר א' הוהנשטיין, יבנה, תש"ה.
  • שמונה בעקבות אחד, צייר נחום גוטמן, הוצאת טברסקי, 1945. מבצע של ילדי קיבוץ המצליחים ללכוד מרגל מסוכן, כפי שהוא מסופר בגוף ראשון על ידי חברם העירוני. עובד לקולנוע ותורגם לאנגלית.
  • שלוש ילדות חרוצות הוצאת יזרעאל, 1946
  • אחד משלנו (1947. תורגם לספרדית) – חבלי קליטתו של ילד פליט שואה משולבים בהרפתקה, המסופרת בגוף ראשון על ידי גיבור שמונה בעקבות אחד. צייר נחום גוטמן, הוצאת טברסקי, 1947.
  • גן-גני : ספר לאם ולילד (ערוך ומלוקט עם לוין קיפניס), ציירה: איזה, הוצאת טברסקי, 1947.
  • גן-גני, שני : ספר לאם ולילד (ערוך ומלוקט עם לוין קיפניס), ציירה: איזה, הוצאת טברסקי, 1948.
  • נורית, ציירה: איזה, הוצאת סיני, 1948.
  • זוג נעלים (1947, יצא לאור במינכן על ידי הסוכנות היהודית והג'וינט)
  • שני רעים יצאו לדרך, עם מירה לובה, שגם ציירה, הוצאת טברסקי, 1950. ילד צבר וחברו פליט השואה יוצאים לאיטליה לחפש נערה, שעקבותיה אבדו בשואה.
  • גן-גני, שלישי : ספר לאם ולילד (ערוך ומלוקט עם לוין קיפניס), ציירה: איזה, הוצאת טברסקי, 1950.
  • שרשרת הקסמים, ציירה מירה לובה, הוצאת ניומן, 1952. ילד יוצא להשיג שרשרת-פלא, שתביא מרפא לאחיו שנפצע בקרב.
  • סבא ירח (1954)
  • במעגל הסתרים, צייר יוסי שטרן, הוצאת ניומן, 1955. ילד בן-קיבוץ נקלע לאגודת-סתרים תל אביבית, שחבריה מושיטים סיוע לילדים נזקקים.
  • גןגנון (ערוך ומלוקט עם לוין קיפניס), ציירה: איזה, הוצאת טברסקי, 1955.
  • בשביל המתפתל, צייר מ' אריה, הוצאת טברסקי, 1956. ילדי כפר מצליחים להשפיע על הוריהם שלא לנטוש את היישוב ההררי חרף הכשלונות.
  • הביתה, ציירה ורה אייל, עם עובד, 1960 (תורגם לספרדית). בת-יורדים מצליחה, בסיוע חברתה, לשוב לישראל.
  • סיפורים לניבי, צילמה ריקרדה שוורין, הוצאת מסדה, 1962.
  • היונה של סבתא, צייר ה' הכטקופף, הוצאת מסדה, 1963.
  • הבת: סיפורה של לילי רן, הוצאת מסדה, 1966 (תורגם לאנגלית). לבטי נערה המגלה שהיא בת להורים פליטי-שואה.
  • נונו, צילמה ריקרדה שוורין, בובות: אדית סמואל, טברסקי, 1967.
  • מגדלים בירושלים, צייר אבי מרגלית, מסדה, 1968. שישה מילדי ירושלים מעלים את חוויותיהם הקטנות והגדולות, הקשורות במלחמת ששת הימים.
  • מבצע 52, ציירה זיוה שישא, מסדה, 1971. הרפתקה בלשית-ציונית המסופרת בגוף ראשון, שגיבוריה ילדי צפת, מחבר סיפורי-בלשים ו'סליקרית' ישישה.
  • מיכלי, ציירה אלונה פרנקל, מסדה, 1974. ילדה המטיילת עם משפחתה באפריקה מאבדת את הדובון שלה ויוצאת לחפשו.
  • באמת? או: כשהיינו מעטים, איור: לביא צרפתי. ספרית פועלים, 1978. סבתא ימימה מספרת לנכדיה על תקופת המאבק ומשבצת בסיפוריה זכרונות אישיים מימי ה"הגנה" ומלחמת העצמאות.
  • תנתן בא להתארח (1979) – מחרוזת סיפורים על ילד סקרן.
  • רכב אש, צייר אבא פניכל, הוצאת ליכטנפלד-ברונפמן, 1979. תשעה סיפורי גבורה ומסירות מימי המאורעות, המאבק והמלחמה.
  • דובי יוצא לצפון, ציירה ט' אלמליח, ספרית פועלים, 1982. דובון יוצא לעזור ליישובי הספר.
  • הלו, סבתא, צייר יפתח אלון, הוצאת כתר, 1983. סבתא עושה 'שמרטפות טלפונית' לנכדתה 'ילדת-המפתח'.
  • אמא, משעמם לי (יחד עם בתהּ, דנה אבידר-פלר), ציירה אלישבע געש, הוצאת כתר, 1988.
  • אותי לא תשאירו בבית (יחד עם בתהּ, דנה אבידר-פלר), צייר יוסי שטרן, הוצאת כתר, 1988.
  • סבתא בטרנינג, ציירה בינה גבירץ, מסדה, 1988.
  • שקרים קטנים (יחד עם בתהּ, דנה אבידר-פלר), הוצאת כתר, 1990.
  • מי חטף את בועז? (יחד עם בתהּ, דנה אבידר-פלר), צייר יוסי אבולעפיה, הוצאת כתר, 1992.
  • סיפורים לרועי, צייר יפתח אלון, הוצאת כתר, 1993.
  • הספר הגדול של ימימה אבידר-טשרנוביץ, איורים: אורה אייל, עם עובד, 1995.
  • סבתא יצאה מן החלונות, צייר דני קרמן, הוצאת כתר, 1997.

ספרים שתרגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פ"ל באום, הקוסם מארץ עוץ, תרגמה מאנגלית. ציירה: בינה גבירץ. הוצאת יזרעאל, 1946.
  • מירה לובה, אי הילדים, תרגמה מכתב-יד בגרמנית. ציורי המחברת. הוצאת טברסקי, 1947.
  • נעמי צימרמן, שעון בן חיל, תרגמה מאנגלית. ציורי המחברת ומ' גרדנר. הוצאת טברסקי, 1947.
  • קרלו קולודי, פינוקיו, תרגמה מאיטלקית בעיבוד ש' גולדן. צייר: מרג'ה. הוצאת מסדה, 1958.
  • לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, תרגמה ועיבדה מאנגלית. הוצאת זימזון, 1964.
  • הנס כריסטיאן אנדרסן, אגדות אנדרסן, תרגמה מאיטלקית לפי עיבודו של ש' גולדן. הוצאת מסדה, 1958.
  • הנס כריסטיאן אנדרסן, הילדה הקטנה והגפרורים, סיפרה לפי אנדרסן. הוצאת זימזון, 1965.
  • הנס כריסטיאן אנדרסן, לכלוכית (סינדרלה), סיפרה לפי פרו. הוצאת זימזון, 1965.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכס זהבי, שמאלי, גוטמן וימימה טשרנוביץ : קובעי דמותה של הסיפורת לילדים, נדפס בספרות ילדים ונוער, 1985.
  • רות גפן-דותן, "על חבורות הילדים של ימימה טשרנוביץ-אבידר", ספרות ילדים ונוער, 1984.
  • אביבה מהלו, "אבידר-צ’רנוביץ, ימימה: 'יומנים גנוזים'", מסד: מאסף לענייני ספרות והוראתה, מכללת אחוה, תשס"ד-2004.
  • ירדנה הדס, "'חלום ומציאות כרוכים זה בזה', על ימימה אבידר-טשרנוביץ, רכב-אש, תשל"ט 1979", מעגלי קריאה, 1981.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]