אשר ברש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Asher Barash.jpg
לוחית זיכרון על ביתו של אשר ברש ברח' מנדלי 15 בתל אביב
המצבה על קברו

אשר ברשפולנית: Aszer Barasz; ברוסית: Ашер Бараш;‏ 16 במרץ 18894 ביוני 1952) היה סופר עברי ישראלי, יהודי-פולני במוצאו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברש נולד לרייזל בת הרץ רובינשטיין, קרובה למשפחת הצדיק מבלז, ונפתלי הרץ ברש, סוחר תבואות, ממשפחת רבנים ודיינים, בעיירה לופאטין (Łopatyn) בגליציה המזרחית שבפולין, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, בימינו באוקראינה. למד ב"חדרים", בבית המדרש ובבית ולפני היותו לבר-מצווה גמר את בית הספר הממשלתי ששימש בשלוש לשונות: פולנית, גרמנית ורותינית. מנהלת בית הספר עוררה בו עניין בספרות הפולנית. ספרי הקריאה הראשונים שלו בעברית היו מתקופת ההשכלה וכעבור זמן הכיר גם את הספרות העברית החדשה. מגיל רך היה חורז חרוזים וכותב סיפורים ומחזות בעברית וביידיש וקצת בגרמנית ופולנית, ובהיותו בן י"ד היו כבר תחת ידו "קובצים" של "כתבים" מועתקים יפה בפנקסים קטנים מכורכים בעצם ידו.

הוא וכמה מחבריו יסדו מעין אגודה והיו מחליפים מכתבים עם גדולי התנועה הציונית.

בגיל 17 עבר ללבוב, שם התחבר עם חנוך ילון שהיה לו חונך ודרכו הושפע מאליעזר מאיר ליפשיץ. ברש שלט ברמת שפת-אם בפולנית, גרמנית, אוקראינית, יידיש ועברית וכתב סיפורים ומחזות בעברית וביידיש. בתחילה פרסם כמה שירים וסיפורים (הומוריסטים בעיקר) ביידיש בעיתון היומי "טאגבלאט", בשבועון "דער יידישער ארבייטער", ובמאספים ספרותיים שונים. בחורף תרס"ח לקח ממנו י"ח ברנר שבא אז אחרי הפסקת "המעורר", מלונדון ללבוב, כמה שירים בפרוזה קטנים וקלי-ערך ושלחם לדוד פרישמן עבור המאסף השני של "ספרותי" שיצא בעריכתו בוורשה, השירים נדפסו שם, וסיפרו הראשון "תנאים" נדפס בכתב העת השילוח בשנת תרס"ט.

בהיותו בן 25 שנים, באביב תרע"ד עלה לארץ ישראל, דרך בוקובינה. לאחר שעבר את הארץ לארכה ולרוחבה התיישב בתל אביב, ובה נשא לאשה את אולגה לבית ליפבסקי. מראשית בואו לארץ השתתף בקביעות בשבועון "הפועל הצעיר", שהיה אז הבמה הספרותית בארץ, בירחון "מולדת" (גם ערך כמה מחוברותיה), ובימים שברנר ערך את המדור הספרותי ב"האחדות" פרסם גם שם כמה דברים.

ברש התפרנס מהוראה. מראשית תרע"ה עסק בהוראת הלשון העברית וספרותה. בשנות מלחמת העולם הראשונה הורה גם את הלשון והספרות הגרמנית בגמנסיה הרצליה, בבית הספר הריאלי בחיפה, בבית המדרש למורות, ובבית הספר התיכוני למסחר בתל אביב.

משנת תרפ"ב ערך את כתב העת הספרותי "הדים"; משנת תרפ"ז ערך ספרי פרוזה בהוצאת מצפה, ובמסגרת זו הוציא לאור את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואים"; ערך ספרי שירה ופרוזה של מוסד ביאליק, שימש כעורך "קופת הספר", הוצאה לספרות ילדים ונוער, בשנות תש"ג - תש"ו ערך את הקבצים הספרותיים לנוער "עתידות" בהוצאת מסדה, ומשנת תש"ו משעה ש"עתידות" החל להופיע כירחון בהוצאת מחלקת הנוער של ההסתדרות הציונית ובהשתתפות מסדה, ולאחר מכן הוצאת מ. ניומן ועד פטירתו ערך את מדור הספרות בירחון זה.

בשנת 1939 זכה בפרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב על ספרו "אהבה זרה", ובשנת תש"ט את פרס ירושלים ע"ש דוד ילין בעד ספר השירים "צל צהריים".

ברש היה ממיסדי אגודת הסופרים וראשיה, מראשוני החברים של בית משפט השלום העברי, חבר ועד הסתדרות המורים, מייסד ומזכיר הכבוד של קלוב פא"ן (ארגון הסופרים הבינלאומי), סגן נשיא בית ביאליק, חבר הקוראקוריון של מוסד ביאליק, חבר הוועד המרכזי של ועד הלשון, ואחד משמונת החברים הראשונים שנבחרו לאקדמיה ללשון העברית.[1]

ברש היה חבר המערכת הקבועה של אנציקלופדיה תרבות. יתר חברי המערכת היו נחום גבריאלי, י. פרישמן ואלימלך-שמעון רימלט. האנציקלופדיה יצאה לאור בהוצאת מסדה.[2].

ברש הגה את הרעיון של הקמת מכון גנזים, היה ממייסדיו, והתמנה להיות היו"ר הראשון שלו. ואכן המכון קרוי של שמו.[3]

נושאי יצירותיו לקוחים מחיי היהודים בחו"ל ובארץ ישראל. בעיצובן של הדמויות ביצירותיו נוטה ברש לאידאליזציה ולרומנטיקה. גם בתיאוריו הריאליסטיים הוא מגלה יחס אוהד ורגשי להווי המתואר על ידו. ביצירותיו בולטת האידיאה, וגישתו לבעיות החיים היא אופטימית ביסודה.

אשר ברש נפטר בתל אביב, בגיל 63, לאחר שכתב מספר רב של יצירות ותרם לספרות הארץ-ישראלית ונקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברש נשא לאישה את אולגה לבית ליפאבסקי ולשניים נולדו שני ילדים - אילה ויצחק. יצחק ברש נשא לאישה את שרה, בתה של ברכה פלאי וניהל את בית הדפוס של הוצאת מסדה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכרו יזמה ברכה פלאי, אם-כלתו, את פרס אשר ברש שהוענק (בשנים 1954–1963) לכשרונות צעירים בתחום הספרות העברית. כמו כן נקראו רחובות על שמו בשכונת רמת אביב, (תל אביב), ראשון לציון, פתח תקווה, באר שבע והרצליה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה חלקית של ספריו:

  • אחים: ציור, דפוס היילפרין, אודסה, 1911, (מתוך "השלח", כ"ח , תר"ע-תרע"א), (21 עמודים).
  • על נהר דנובה: (אידיליה), הוצאת אחיאסף (אירופה), אודסה, תרע"ב, 1912.
  • תמול: שירים, הוצאת השרון, יפו, 1915.
  • תורת הספרות: לעזר וללמוד, הוצאת קהלת, תרפ"ד, 1923.
  • חברים- שני ספורים, חוברת צ'א-צ'ב, הוצאת מפת הספר, תל אביב, אלול, תרפ"ו, 1925.
  • מול שער השמים, אכזריות: ספורים, (ספריה קטנה ל"ז), מו"ל: גרינברג, תל אביב, תרפ"ח, 1928, (29 עמודים).
  • פרקים מחיי יעקב רודורפר, הוצאת הדים, תרפ"ח, 1928.
  • תמונות מבית מבשל השיכר: סיפור, הוצאת מצפה, תרפ"ט 1929 (הודפס בעוד 3 מהדורות, האחרונה בשנת 1988).
  • סיפורים, הוצאת דביר, תר"ץ.
  • פלח הרמון: מאגדות העמים ושיחותיהם, הוצאת מצפה, תל אביב, 1934.
  • עלי אדמות - סיפורים, הוצאת מצפה, תרצ"ו, 1935.
  • מבחר השירה העברית החדשה: אנתולוגיה המכילה את מבחר השירה הלירית העברית במשך מאתים שנה מר' משה חיים לוצאטו עד היום, יוצא לאור על ידי אשר ברש, הוצאת שוקן, ירושלים, תרצ"ח, 1937.
  • אהבה זרה: רומן, מוסד ביאליק, ירושלים, 1939.
  • הנשאר בטולידה: סיפור היסטורי, (ציורים בידי נחום גוטמן), הוצאת מסדה, תל אביב, תש"ג, 1942.
  • כעיר נצורה, ציורים: נחום גוטמן, הוצאת מסדה, תש"ה, 1944.
  • מנורת הזהב - ספר מעשיות, הוצאת מסדה, תש"ג, 1942, (יצא לאור שוב לאחר מותו ב-1965)
  • יהודי מצרה נחלץ: ספור, מו"ל: עופר, ירושלים, 1946.
  • הנעל הקטנה - סיפורי מעשיות יהודיות, החתוכים: יוסי שטרן, הוצאת עם עובד, 1947
  • צל הרים: שירים, הוצאת מסדה, תל אביב, תש"ט, 1948.
  • בצל אנשים טובים - מחרוזת סיפורים, מוסד ביאליק, ירושלים, 1949
  • ספורים נבחרים, הוצאת דביר, תל אביב, תשי"א, 1950.
  • שיח העיתים - נובלות היסטוריות, (ציורים - אורי אליעז), הוצאת מסדה, תשי"ב, 1951.
  • פרקי רודורפר: סיפור, הוצאת מסדה, תשי"ג, 1952.
  • כתבי אשר ברש, הוצאת מסדה, תל אביב, תשי"ב, 1952.
  • משיחות ערב: סיפורים עממיים, ציורים: יוסל ברגנר, הוצאת מסדה, תשי"ט, 1958.
  • כעיר נצורה, הוצאת מסדה
  • שאול והאתונות
  • אותיות 22 א'-ב'
  • מחקרים בשומרונית, בעברית, ובארמית, הוצאת מוסד ביאליק.
  • ישחקו הנערים- הוצאת מסדה.
  • פלח הרמון - מאגדות העמים ושיחותיהם, הוצאת י' שרברק.
  • עולם מספר , הוצאת יוסף שרברק.
  • נערים: חמשה ספורים, אשר ברש, הציורים - ר. לואיזאדא, הוצאת מסדה , תל אביב, תשכ"ב, 1962.
  • מנורת הזהב: ספר מעשיות, ציורים הנריק הכטקופף, הוצאת מסדה, תל אביב, 1965.
  • גננים, רומן, הוצאת מסדה, רמת-גן, 1968.
  • איש וביתו נמחו, קצין חינוך ראשי - ענף השכלה, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשל"ח, 1977.
  • אקמק, לא ידועה שנת ההוצאה ולא המו"ל.[4].

ספריו הנלמדים בבתי ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיפורי אשר ברש לכיתה ט': לפני תוכנית הספרות החדשה לחטיבת הבינים, עריכה, ביאור ושאלות בידי משה גרנות, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשל"ד, 1974.
  • סיפורי אשר ברש לכיתה ט': לפי תוכנית הספרות החדשה לחטיבת הבינים בבית-הספר הממלכתי והממלכתי-דתי, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1983.

ספריו הנלמדים במסגרת החינוך היסודי להכשרת מורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלושה סיפורים, היוצרים: אשר ברש, יהודה בורלא, ס' יזהר, משרד החינוך והתרבות, היחידה לחינוך חברתי, הוצאת יחדיו, תל אביב, תש"ל, 1969, (המזכירות הפדגוגית לחינוך יסודי ולהכשרת מורים), ( הסיפורים: אשר ברש - "הנשאר בטולדה", יהודה בורלא - "מלכות דוד", ס' יזהר - "הצניחה מן הצמרת").
  • מעשה בנעליים, מישדר המביא את סיפורה של סינדרלה יהודית על פי "הזיווג או שרה בת טובים" מאת י"ל פרץ ו"הנעל הקטנה" מאת אשר ברש, תדריך למורה למישדרים בספרות , (כתבה הרצליה רז, ערכה אילנה רימלט), המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב, 1982, סידרה: משדרים בספרות, (23 עמודים).

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלמנך, הוצאת מצפה, תל אביב, תר"ץ, 1921.
  • הרים - קבץ לספרות, ביחד עם יעקב רבינוביץ, תל אביב, ניסן, תרפ"ג, 1923.
  • יצחק שמי, נקמת האבות: ספור מחיי הערבים, הוצאת מצפה, ירושלים, תרפ"ח, 1927.
  • ירמיה גוטהלף, העכביש השחור: וספורים אחרים, מגרמנית - יעקב רבינוביץ, העורך - אשר ברש, (ספרית מצפה: ספרי פרוזה), הוצאת מצפה תל אביב, תרפ"ט, 1928.
  • גדיש - דברי ספרות ומדע, הוצאת מפת הספר, תל אביב, תר"ץ , 1929.
  • המשבר: סבותיו ותקנתו, מאת לורד מלצ'ט, עם הקדמה מאת לורד ויר , תרגום מאנגלית - ב' פליכס, (הפסידונים של אשר ברש), הוצאת מצפה, 1932.[5].
  • ספר השנה של ארץ ישראל: לשנת תרצ"ד- תרצ"ה, העורכים: (תרצ"ד - ירוחם פישל לחובר), (תרצ"ה - אשר ברש), הוצאת שם, תל אביב, תרצ"ה, 1935.
  • עולם מספר: מבחר מעשיות ושיחות של עמי העולם, ברר ונסח אשר ברש, צירה: עלי יערי, הוצאת י' שרברק, תל אביב, תשי"ב, 1941.
  • דברי סופרים - מאוסף סופרי ארץ-ישראל, ביחד עם יצחק למדן, בהוצאת "החברה למפעלי הספרות העברית בארץ-ישראל" בע"מ, על יד אגודת הסופרים העברים בארץ-ישראל, בהשתתפות "קרן התרבות" באמריקה, תל אביב, תש"ד, 1943.[6]
  • הרברט ג'ורג' ולס, ג'ולין הקסלי, ג'ורג' פיליפ ולס, מדעי החיים, (תרגום - ב. קרוא, עריכת הסגנון בידי אשר ברש), הוצאת מצפה, תל אביב, תש"ו, 1945.
  • מוריס הופמן, תחת שמי אפריקה, (ספורים, עם רשימה אוטוביוגרפית), הוצאת מסדה, תל אביב, תש"ט, 1948.
  • פלאי עולם: ספר מדע לילד בארבעה כרכים, העריכה הספרותית בידי אשר ברש, הוצאת מסדה, תל אביב, תשי"ב, 1951, (לכותר זה ארבעה מהדורות).

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוך אגדתי אמן הרקוד העברי - הרקוד והרקד <לפרצופו האמנותי של ב' אגדתי> , מוציא לאור: הדים, תל אביב, תרפ"ה, 1924. (יצא לאור כולל רפרודוקציות מאת אמנים שונים ושלושה מאמרים: הרקוד והרקד <לפרצופו האמנותי של ב' אגדתי> / מאת אשר ברש, אמנותו של ברוך אגדתי / מאת יצחק כץ, רקודיו של אגדתי / מאת מנשה רבינוביץ), יצא במאה אקסמפלרים מסומנים.[7].

מחקר אוניברסיטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצירתו הסיפורית של אשר ברש: תימאטיקה וצורות, מאת נפתלי ה' טוקר, מוציא לאור: מוציא לאור לא ידוע , רמת-גן, תשל"ח, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ח.
  • יסודות מבניים של פיצול ואחדות בסיפורת של אשר ברש - בין פואטיקה מסורתית למודרניסטית, על ידי דבורה חיץ, מוציא לאור לא ידוע, תל אביב, תשנ"ט, 1999, עבודת גמר, (מ"א) - אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ט, 1999.


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יפה ברלוביץ, דפי הנחייה לקורא הצעיר: לספר מנורת הזהב (בעריכת אשר ברש), מוציא לאור: י' ברלוביץ, תל אביב, תשכ"?.
  • שמואל לחובר, אשר ברש: ביבליוגרפיה תרס"ו-תשי"ב, הוצאת מסדה, תל אביב, תשי"ג, 1952.
  • יוסף שה לבן, אשר ברש, הוצאת אור עם, תל אביב, תשל"ט, 1978.
  • נפתלי הרץ טוקר, חזיון חולות וירכתי עולם: על זיקת המקום והזמן בסיפורי אשר ברש, הוצאת מסדה, גבעתיים, 1980.
  • נורית תמיר-סמילנסקי, אשר ברש: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988.
  • נורית גוברין, הנסתרות בנגלות - על השירה והפרוזה של אשר ברש, מתוך קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 180–259.
  • נורית גוברין, אשר ברש: בין תדמית למציאות, מתוך קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ה', תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה 2015, עמ' 366 - 371.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אשר ברש בוויקישיתוף

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר ברש - רשימה ביוגרפית אשר חוברה לפי רשימות אבטוביוגרפיות מעזבונו של המנוח ולפי פרטים ביוגרפים שמסר בשעתו לאחרים, מתוך הקדמה ל"כתבי אשר ברש", כרך ראשון, הוצאת מסדה, תל אביב, תשי"ב.
  2. ^ אנציקלופדיה תרבות יצאה כחוברת שבועית (48 חוברות לשנה במשך כ-4 שנים), מתשכ"א עד תשכ"ה, על פי המהדורה הבינלאומית בהוצאת האחים פברי, במילנו. האנציקלופדיה מאוגדת ב - 16 כרכים (כרך א-טז, 3072 עמודים)
  3. ^ גנזים, חוברת 100, ניסן תשמ"א, כרך ח', שנה 14, לתולדות גנזים: עמוד 74-85
  4. ^ אקמק- אשר ברש, מתוך סימניה, ערך: אשר ברש
  5. ^ "המשבר: סבותיו ותקנו", מאת: לורד מלצ'ט, הוצאת מצפה, 1932, אתר הספרייה הלאומית, ערך: אשר ברש, פריט מספר 108
  6. ^ גנזים 93–94, אדר א' תשל"ח, כרך ז', שנה 13, עמוד 212
  7. ^ "ברוך אגדתי אמן הרקוד העברי", אתר הספרייה הלאומית , ערך אשר ברש


הקודם:
יעקב כהן
פרס ביאליק
במשותף עם יהודה בורלא

1939
הבא:
שאול טשרניחובסקי, זלדה שניאורסון-מישקובסקי