משה יצחק אשכנזי (טדסקי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה יצחק אשכנזי (טֶדֶסְקִי - Tedeschi, טריאסט, 6 ביוני 1821 - 17 ביוני 1898), היה מורה ומחנך, סופר, פרשן המקרא ומתרגם יהודי-איטלקי. רוב ימיו הוא עסק בהוראה, להוציא תקופה קצרה של כהונה כרבנות באיספלטרו. הספרים שכתב ופרסם יצאו בעיקרן למטרות חינוכיות ונשענו על הפרשנות היהודית המסורתית בשילוב עם הפרשנות היהודית המתונה, שהתפתחה מימי משה מנדלסון ועד שד"ל, שהיה גם אחד ממוריו של אשכנזי.[1]

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוטוביוגרפיה הקצרה שהוסיף אשכנזי לספרו "שמחת הרגל"[2] הוא כתב:

שם חניכת משפחתנו [אשכנזי] מראה כי מארץ אשכנז באה לגור בארצת הנגב, וגם שער ראשנו הצהוב ועינינו כעין הספיר מודיעים כי באנו מצפון, בעוד שאפנו ויתר קוי פנינו עדים כי ממקור ישראל יצאנו.

משה יצחק אשכנזי / שמחת הרגל

השם "אשכנז" היה נהוג אצל היהודים ככינוי לגרמניה ואילו השם טדסקי באיטלקית, גם הוא פירושו גרמני. משמע שני שמות המשפחה של משה יצחק העידו על מוצאה של משפחתו מגרמניה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה כללי של טריאסט והנמל שלה בשנת 1885

על פי האוטוביוגרפיה של אשכנזי הגיע אביו, שמואל אשכנזי, מדלמטיה עקב ההתנכלויות ליהודים, והתיישב בטריאסט, שם נישא לבלהה בת יוסף פינקרלי.[2] נולדו להם ארבעה בנים ושתי בנות, כאשר משה יצחק הוא בן הזקונים להוריו. האב ניהל עסק מוצלח בשותפות עם אחיו, אך בשנת 1827 ירד מנכסיו והוא נאלץ לשמש כשליח ציבור בקהילה עד פטירתו בשנת 1831, בהיות משה יצחק בן עשר.

כבר בילדותו קיבל אשכנזי חינוך מסורתי משולב עם לימודים כלליים, הכוללים חשבון, גאוגרפיה, גאומטריה, פיזיקה, איטלקית וגרמנית.[2] כמו כן, השתלם בלימודי הפדגוגיה, ובגיל 17 החל ללמד תלמידים ולעזור בפרנסת המשפחה. בד בבד המשיך ללמוד תורה עם חבריו ומוריו. הוא עשה חיל בהוראה וובלימודים כאחד, עד שהתקבל בברכה בביתו של שד"ל כשהגיע מדי שנה לביקור בפאדובה

בשנת 1880 נישא אשכנזי לשרה בת עמנואל גימילי. הוא מציין באוטוביוגרפיה שלא נולדו להם ילדים. שמונה שנים לאחר שהחל ללמד, הפקידו בידיו גם את הוראת הלימודים הכלליים ואהבת תלמידיו פיצתה אותו, לדבריו, על החסך בילדים. למעלה משלוש מאות תלמידים היו לאשכנזי, וביניהם כמאה תלמידות.

הפסקה קטנה לקח אשכנזי מהוראה, לאחר שבשנת 1860 נענה לבקשת מוקיריו ועבר לכהן כרב באיספלטרו,[2][1] אלא שלדבריו, שכרו היה מועט בהרבה מהשכר שהרוויח מהוראה, ועל כן שב לאחר זמן מה לעירו והמשיך בהוראה ובכתיבת ספריו. בגיל 63 כתב אשכנזי את קורות חייו בספרו, ובסוף דבריו הוא מציין את גאוותו המיוחדת בתלמידותיו, שהוריהן לא ילמדו אותן והוא תורם לכך שלא תהיינה כשאר העלמות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכלית עבודתו של אשכנזי בספריו הייתה בעיקר פדגוגית. פירושיו הם פרי עיון מתמיד במקרא, יחד עם תלמידיו וחבריו, שהיו כולם מבית מדרשו של שד"ל. המגמה ששררה באיטליה, בניגוד למזרח אירופה ומרכזה, הייתה ברוחו של משה מנדלסון להתייחס לתנ"ך כבעל ערך אסתיטי ודתי-מוסרי ולא באספקלריה של הפירוש התלמודי.[3]

ספרו הידוע והמקיף ביותר הוא הספר "הואיל משה",[4] ספר בן שמונה כרכים שיצא במהלך מספר שנים ומכיל פירוש עממי למקרא שנועד בעיקר למטרות חינוכיות ונשען על הפרשנות היהודית המסורתית בשילוב עם זו המדעית המתונה בהשפעת משה מנדלסון ושד"ל.[1] הכרך הראשון הוא הערות ופשטים על חמישה חומשי תורה. כר' ב' על נביאים ראשונים. כר' ג' ביאור על ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל, כר' ד' ביאור חדש על תרי עשר, כר' ה' על ספר תהילים, כר' ו' על חמש מגילות וספר משלי, כר' ז' ביאור חדש על ספר איוב וכר' ח' מכיל פירושים על ספרים שונים.

וכך הוא כותב: "ואין זה כבוד מקראי קדשנו להקשות דעתו ולגזור שלא נפל בהם שום טעות, ולהואיל לפרש פירושים רחוקים לקיים דברים ככתבם ... וכבוד התנ"ך מונח במקומו גם אם נניח שנפל בהם איזה טעות סופר שאינו לא מעלה ולא מוריד".[5] כדוגמה לדרך זו ניתן לראות את הפירוש שהוא נותן לשתי הגרסאות השונות המציגות את פגישתם הראשונה של שאול ודוד.[6] בראשונה מסופר שהוא פוגש אותו לראשונה עוד טרם מלחמתו בגוליית, ובפרק הסמוך מסופר, שרק לאחר מעשה גוליית מתעניין שאול בנער הגיבור. אשכנזי פותר את הסתירה בדרך שלא הייתה מקובלת בזמנו: "וכל הפירושים שראיתי וששמעתי על הדבר הקשה הזה דחוקים הם. על כן הואלתי לבאר שלקיחת דוד לנושא כלי שאול מסופרת לנו בשני אופנים מיד שני כותבים ; כפי הראשון בא דוד אל שאול לפני המלחמה, וכפי השני מצא חן בעיניו אחרי הכותו את גלית"[5]

לקט מספרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמחת הרגל - דרשות למועדים, הערות על התרגום למשלי עם תולדות המחבר, תרמ"ו
  • מוסר מלכים -תורת מוסר לפי יסודות פרקי אבות, תרל"ח
  • ביאור על שישה סימנים - ביאור ומבוא לספר ירמיהו 1888
  • רוח ישראל, מחקר של מרדכי מורטארה. תורגם על ידי משה יצחק טדסקי, תרנ"ד
  • אמרי לב, ספר של נחמיה בן יעקב, בתרגומו של אשכנזי מצרפתית לאיטלקית, תרכ"ד
  • אוצר נרדפי לשון עברי - ביאור גבולם ומקורם בתנ"ך לפי סדר א"ב, תרל"ט
  • מנהגי טריאסטי - מנהגי קריאה ותפילה של קהילת טריאסטי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, ספריית פועלים, 1967
  2. ^ 1 2 3 4 משה יצחק אשכנזי, שמחת הרגל : ... דרושים קטנים ... אחריהם תבאנה הערות על תרגום ספר משלי ועוד בה שלישייה קורות ימי ... / המחבר משה יצחק ... אשכנזי[טדסקי], פרזעמישל : דפוס זופניק קנאללער והאממערשמיד, תרמ"ו, עמ' 51–57
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית, כר' ח', מוסד ביאליק, תשמ"ב, עמ' 729
  4. ^ ספר הואיל משה / ... מאת משה יצחק בכ"ר [בן כבוד הרב] שמואל אשכנזי, ליוורנו, תרמ"א - תרמ"ט
  5. ^ 1 2 משה גרינברג ושמואל אחיטוב, עורכים, מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא האוניברסיטה העברית בירושלים, עם עובד, י"ל מאגנס, 1966, כר' שמואל א' עם מבוא ופירוש של שמעון בר-אפרת, עמ' 22
  6. ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק כ"א לעומת ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ"ח