תרי עשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה, (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד). ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

מיקום ספרי הנבואה בתרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי הנבואה בתרי עשר אינם מסודרים בסדר כרונולוגי. עם נביאי בית ראשון מזוהים למשל, עמוס, יונה, הושע וצפניה, אולם מבחינה כרונולוגית עמוס מוקדם יותר מהושע אך מופיע בסדר הספרים אחריו. ספר עובדיה מתקופת הבית השני, אך הוא מופיע לפני ספר צפניה מתקופת הבית הראשון. בנוסף על כך, ישנם ספרים שבהם אין ציוני זמן, ורק על פי לשונם ורקעם ניתן לשער את זמנם, למשל: יואל, עובדיה, נחום, חבקוק ומלאכי.

סדר הספרים בנוסח המסורה הוא: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי זכריה ומלאכי.

ואילו תרגום השבעים מציע סדר מעט שונה: הושע, עמוס, מיכה, יואל, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי זכריה ומלאכי.

חגי, זכריה ומלאכי נחשבים לנביאים האחרונים שאחריהם 'פסקה הנבואה' (בבא בתרא, יד ע"ב). הנביאים הללו עוסקים בתקופת הבית השני, בקשיים הכרוכים בבניין המקדש השני ובסדרי הפולחן בו.

קיבוצו ועריכתו של ספר זה מיוחסים בתלמוד (בבא בתרא טו, א) לאנשי הכנסת הגדולה והסיבה העיקרית בקביעת סדר זה היא סמיכות הפרשיות.

תקצירי הנבואות בתרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכת קובץ תרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים רבים סוברים כי עורך הספר יצר באופן מכוון שרשור רעיוני וסגנוני בין הספרים המרכיבים את הקובץ. בספרי הקובץ חוזרים הרעיונות הבאים: נבואת אחרית ימים על 'יום ה' בו יתקיים משפט לעמים; מוטיב בחירת יעקב כסמל של בחירת עם ישראל; רעיון הברית בין האל לבין העם ודימוי של האל לאב ושל העם לבנו. הדימוי מסייע בהעברת המסר של קשר טבעי ונצחי בין האל לעם. צירוף שניים עשר ספרים לקובץ אחד מסמל ככל הנראה את שניים עשר השבטים המרכיבים את עם ישראל.