תרי עשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד).

ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

סדר הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי הנבואה בתרי עשר אינם מסודרים בסדר כרונולוגי. עם נביאי בית ראשון מזוהים למשל, עמוס, יונה, הושע וצפניה, אולם מבחינה כרונולוגית עמוס מוקדם יותר מהושע אך מופיע בסדר הספרים אחריו. ספר עובדיה מתקופת הבית השני, אך הוא מופיע לפני ספר צפניה מתקופת הבית הראשון. בנוסף על כך, ישנם ספרים שבהם אין ציוני זמן, ורק על פי לשונם ורקעם ניתן לשער את זמנם, למשל: יואל, עובדיה, נחום, חבקוק ומלאכי.

סדר הספרים בנוסח המסורה הוא: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי.

ואילו תרגום השבעים מציע סדר מעט שונה: הושע, עמוס, מיכה, יואל, עובדיה, יונה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי.

חגי, זכריה ומלאכי נחשבים לנביאים האחרונים שאחריהם 'פסקה הנבואה' (בבא בתרא, יד ע"ב). הנביאים הללו עוסקים בתקופת הבית השני, בקשיים הכרוכים בבניין המקדש השני ובסדרי הפולחן בו.

קיבוצו ועריכתו של ספר זה מיוחסים בתלמוד (בבא בתרא טו, א) לאנשי הכנסת הגדולה והסיבה העיקרית בקביעת סדר זה היא סמיכות הפרשיות.

נביאי תרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הושע בן בארי: פעל בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. עיקר הספר הוא נבואות תוכחה ופורענות על עם ישראל.
  • יואל בן פתואל: ישנן דעות שונות בחז"ל לגבי מקומו ותקופתו, שלא צוינו בתנ"ך. עוסק בנבואה על ארבה שיגיע לארץ ישראל, ובנבואות על אחרית הימים.
  • עמוס: חי בממלכת ישראל וכמו הושע בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. הספר עוסק בתוכחה ובפורענות, בעיקר על ממלכת ישראל, אך בשונה מהושע מזכיר גם ממלכות שונות ובהן ממלכת יהודה.
  • עובדיה: ישנן דעות שונות לגבי תקופתו, ועל פי חז"ל היה גר אדומי. עוסק בנבואת פורענות על אדום (עם) לעתיד לבוא. זהו הספר הקצר ביותר מבין תרי-עשר (פרק אחד בלבד). רבים סוברים שחלקו נכתב בתקופה הפרסית (הבית השני), שכן הוא עוסק בנבואת אחרית ימים.
  • יונה בן אמיתי: סיפורו של יונה בן אמיתי, על פי המדרש תלמידו של אלישע. היחיד מספרי תרי עשר המובא כסיפור, ולא כנבואה.
  • מיכה המורשתי: ניבא בימי יותם, אחז וחזקיהו, נבואות על ישראל ויהודה.
  • נחום האלקושי: יש דעות שונות בחז"ל על מקומו ותקופתו, ניבא נבואת פורענות על העיר נינוה.
  • חבקוק: לא צוינו שמו ותקופתו. נבואה קצרה על חורבן ממלכת בבל, לאור חוסר הצדק שבהצלחתם נגד ממלכת ישראל או יהודה. ומזמור שבח והלל קצר. הלשון היא עברית קדומה הדומה לזה שבספר איוב ולשפה הכנענית לבנונית.
  • צפניה בן כושי: ניבא בימי יאשיהו. מיוחס לחזקיה המלך. נבואת חורבן ערי פלשת וממלכות מואב ועמון, תקומת ישראל ויהודה בירושלים, ועל אחרית הימים בה יכירו העמים כולם בה'.
  • חגי: מנבא על שבי ציון ששבו מן הגלות בבבל, ומעודד אותם לבנות את המקדש השני למרות הקשיים הכלכליים שפקדו אותם בארץ.
  • זכריה בן ברכיה: מנבא אף הוא בסמוך לסיום בניית המקדש השני, ומבטיח כי עם סיומו יחזור השפע הכלכלי לארץ, ושבי ציון יזכו בברכת ה'.
  • מלאכי: ביקורת על הכהנים ופועלם הרע, והבטחת טובה באחרית הימים למעטים משארית ישראל המושארים חיים לשם ההכרה בו.

עריכת קובץ תרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים רבים סוברים כי עורך הספר יצר באופן מכוון שרשור רעיוני וסגנוני בין הספרים המרכיבים את הקובץ. בספרי הקובץ חוזרים הרעיונות הבאים: נבואת אחרית ימים על 'יום ה' בו יתקיים משפט לעמים; מוטיב בחירת יעקב כסמל של בחירת עם ישראל; רעיון הברית בין האל לבין העם ודימוי של האל לאב ושל העם לבנו. הדימוי מסייע בהעברת המסר של קשר טבעי ונצחי בין האל לעם.

כמו כן, צירוף שנים עשר ספרים לקובץ אחד מסמל ככל הנראה את שנים עשר השבטים המרכיבים את עם ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]