תרי עשר

תרי עשר

שפה	עברית מקראית
סוגה	כתבי קודש
מספר פרקים	67
מספר פסוקים	1050
סדרת ספרים	נביאים
הספר הקודם	יחזקאל

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים־עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים־עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי: "איידי דזוטר מירכס" – מתוך שקצר יאבד).

ספר זה מופיע בתנ״ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

סדר הספרים

נביאי תקופת בית ראשון הם: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה. נביאי תקופת בית שני הם: חגי, זכריה, מלאכי.

ספרי הנבואה בתרי עשר אינם מסודרים בסדר כרונולוגי. ספר עובדיה, שעל פי חז״ל היה בימי יהושפט ואחאב ולכן קדם לכל נביאי הספר, מופיע אחרי ספר עמוס. ישנם ספרים שבהם אין ציוני זמן, ורק על פי מסורת חז״ל, לשונם ורקעם ניתן לשער את זמנם: יואל, עובדיה, נחום, חבקוק ומלאכי.

סדר הספרים בנוסח המסורה הוא: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי.

בתרגום השבעים הסדר: הושע, עמוס, מיכה, יואל, עובדיה, יונה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי.

חגי, זכריה ומלאכי הם הנביאים האחרונים ואחריהם 'פסקה הנבואה' (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'). הנביאים הללו עוסקים בתקופת הבית השני, בקשיים הכרוכים בבניין המקדש השני ובסדרי הפולחן בו.

קיבוצו ועריכתו של ספר זה מיוחסים בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א') לאנשי הכנסת הגדולה, שחגי זכריה ומלאכי עצמם היו מכללם, והסיבה העיקרית בקביעת סדר זה היא סמיכות הפרשיות.

נביאי תרי עשר

• הושע בן בארי: פעל בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. עיקר הספר הוא נבואות תוכחה ופורענות על עם ישראל.
• יואל בן פתואל: ישנן דעות שונות בחז״ל לגבי מקומו ותקופתו, שלא צוינו בתנ״ך. עוסק בנבואה על ארבה שיגיע לארץ ישראל, ובנבואות על אחרית הימים.
• עמוס: חי בממלכת ישראל וכמו הושע בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. הספר עוסק בתוכחה ובפורענות, בעיקר על ממלכת ישראל, אך בשונה מהושע מזכיר גם ממלכות שונות ובהן ממלכת יהודה.
• עובדיה: בחז"ל ישנה מחלוקת אם היה מישראל או שהיה גר אדומי. עוסק בנבואת פורענות על אדום. זהו הספר הקצר ביותר מבין תרי־עשר ובתנ"ך בכלל (פרק אחד בלבד).
• יונה בן אמיתי: סיפורו של יונה בן אמיתי, על פי המדרש תלמידו של אלישע. היחיד מספרי תרי עשר המובא כסיפור, ולא כנבואה.
• מיכה המורשתי: ניבא בימי יותם, אחז וחזקיהו, נבואות על ישראל ויהודה.
• נחום האלקושי: ניבא כמה עשרות שנים לפני חורבן בית ראשון נבואת פורענות על העיר נינוה.
• חבקוק: לא צוינה תקופתו. נבואה קצרה על חורבן ממלכת בבל, לאור חוסר הצדק שבהצלחתם נגד ממלכת ישראל או יהודה. ומזמור שבח והלל קצר. הלשון היא עברית קדומה הדומה לזה שבספר איוב ולשפה הכנענית לבנונית.
• צפניה בן כושי: ניבא בימי יאשיהו. מיוחס לחזקיה המלך. נבואת חורבן ערי פלשת וממלכות מואב ועמון, תקומת ישראל ויהודה בירושלים, ועל אחרית הימים בה יכירו העמים כולם בה׳.
• חגי: מנבא על שבי ציון ששבו מן הגלות בבבל, ומעודד אותם לבנות את המקדש השני למרות הקשיים הכלכליים שפקדו אותם בארץ.
• זכריה בן ברכיה: מנבא אף הוא בסמוך לסיום בניית המקדש השני, ומבטיח כי עם סיומו יחזור השפע הכלכלי לארץ, ושבי ציון יזכו בברכת ה׳.
• מלאכי: ביקורת בימי הבית השני על הכהנים ופועלם הרע, והבטחת טובה באחרית הימים למעטים משארית ישראל המושארים חיים לשם ההכרה בו.

קישורים חיצוניים

• תרי עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דניאל שרשבסקי, משפט וחצי על הפרק, מבט קצר על פרקי תרי עשר