משלחת מס' 13 לתחנת החלל מיר

צוות המשלחת

משלחת מס' 13 (ברוסית: основная экспедиция ‏я‏-13) הייתה משלחת לתחנת החלל מיר שפעלה מ-24 בינואר 1993 ועד ל-11 ביולי 1993. מפקד המשלחת היה גנאדי מנאקוב. פעילות המשלחת נמשכה 179 ימים.

הרכב המשלחת

שם	תפקיד	חללית הגעה	24.01.1993–22.07.1993	חללית חזרה	הערות
רוסיה גנאדי מנאקוב	מפקד המשלחת	סויוז TM-16		סויוז TM-16	חבר משלחת מס' 13 מפקד חלליית "סויוז TM-15"
רוסיה אלכסנדר פולישצ'וק	מהנדס טיסה	סויוז TM-16		סויוז TM-16	חבר משלחת מס' 13

רקע

בזמן פעילות המשלחת תחנת החלל כללה את המודול הבסיסי, מודול "קוואנט 1", מודול "קוואנט 2" ומודול "קריסטל". נפח מחיה היה 253 מ"ק והספק מיוצר על ידי פאנלים סולארים היה 25 קו"ט.

פעילות המשלחת

החללית עם חברי המשלחת שוגרה ב-24 בינואר וב-26 בינואר היא התחברה לתחנת החלל מיר. החיבור בוצע למודול "קריסטל" כי החללית הייתה מצוידת ביחידת עגינה מיוחדת. בתחנת החלל פעלה משלחת מס' 12 בפיקוד אנטולי סולוביוב. החל הליך העברת אחריות למשלחת החדשה.

ב-1 בפברואר חללית סויוז TM-15 עם חברי צוות משלחת מס' 12 עזבו את תחנת החלל. משלחת מס' 13 החלה את פעילותה הסדירה.

ב-4 בפברואר נותקה מתחנת החלל חללית מטען פרוגרס M-15 (הגיעה לתחנת החלל בתקופת פעילותה של משלחת מס' 12). לאחר הניתוק מתחנת החלל, שוחרר מחללית מטען רפלקטור באורך של 20 מ' ובמשקל של 40 ק"ג. האור המוחזר ממנו היה נראה מעל שטח אירופה במשך 24 שעות. חללית המטען נשרפה בכניסה לאטמוספירה.

ב-23 בפברואר הגיעה לתחנת החלל חללית פרוגרס M-16 וביצעה עגינה למודול "קוואנט 1". עם החללית הגיע מטען של 2,598 ק"ג^[1]. הצוות החל בהעברת המטען לתחנת החלל. בחללית המטען הגיע מערכת מיזוג אוויר חדשה, ציוד תקשורת ומחשוב להחלפה וחלקי חילוף חדשים למערכת בקרת הגובה הפגומה.

ב-19 במרץ הסתיימה החלפת חלקים במערכת בקרת הגובה של מודול "קוואנט 2" והקוסמונאוטים הפעילו אותה ובחנו את תפקודה.

ב-26 במרץ חללית המטען פרוגרס M-16 נותקה מתחנת החלל וחוברה מחדש כעבור 20 דקות.

ב-27 במרץ חללית המטען פרוגרס M-16 נותקה מתחנת החלל ובהמשך נשרפה בכניסה לאטמוספירה.

ב-2 באפריל הגיעה לתחנת החלל חללית פרוגרס M-17 ובוצע עגינה למודול "קוואנט 1". עם החללית הגיע מטען של 2,603 ק"ג^[1]. הצוות העביר את המטען לתחנת החלל. החללית הייתה מחוברת עד למרץ 1994.

ב-19 באפריל מנאקוב ופולישצ'וק ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-5.5 שעות. המטרה הייתה לבצע שינויים במערך פאנלים סולאריי של מודול "קוואנט 1" ופעולות נוספות.

ב-24 באפריל הגיעה לתחנת החלל חללית פרוגרס M-18 ובוצע עגינה למודול בסיסי. עם החללית הגיע מטען של 2,192 ק"ג^[1]. הצוות העביר את המטען לתחנת החלל.

ב-18 ביוני מנאקוב ופולישצ'וק ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-5 שעות. המטרה הייתה להמשיך לבצע שינויים במערך פאנלים סולאריים של מודול "קוואנט 1" ופעולות נוספות.

ב-3 ביולי חללית מטען פרוגרס M-18 נותקה מתחנת החלל ובהמשך נשרפה בכניסה לאטמוספירה. קפסולת נחיתה עם 25 ק"ג מטען שוחררה לכדור הארץ.

ב-3 ביולי הגיעה חללית סויוז TM-17 עם משלחת מס' 14 לתחנת החלל מיר בפיקוד וסילי ציבלייב. החללית התחברה למודול הבסיסי. החל הליך של העברת אחריות על תחנת החלל לצוות החדש.

עם חברי משלחת מס' 14 הגיע גם ז'אן-פייר אניירה מצרפת שהחל בביצוע תוכנית Altair. במשך שלושה שבועות התבצעו תוכניות ניסוי תוך שיתוף פעולה עם ז'אן פייר אניירה הצרפתי. התוכנית הוכנה בשיתוף פעולה בין המדינות. תוצאות המחקרים הועברו ישירות למרכז הבקרה הצרפתי תוך שימוש בלוויין תקשורת "לוץ'". המחקרים בוצעו בתחום הרפואה, ביולוגיה, אסטרופיזיקה ותורת החומרים. הציוד הנדרש הגיע לתחנת החלל מראש בחללית פרוגרס M-18.

במהלך השהות בחלל שנמשכה כחצי שנה ביצעה המשלחת מספר רב של ניסויים בתחומים שונים.

ב-22 ביולי חללית סויוז TM-16 וחברי המשלחת ואניירה עזבה את תחנת החלל ונחתה בהצלחה בכדור הארץ.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ חלליות מטען

[חלליות_מטען-1] ¹ ² ³ חלליות מטען

[1]