משלחת מס' 13 לתחנת החלל מיר
-he.svg)
משלחת מס' 13 (ברוסית: основная экспедиция я-13) הייתה משלחת לתחנת החלל מיר שפעלה מ-24 בינואר 1993 ועד ל-11 ביולי 1993. מפקד המשלחת היה גנאדי מנאקוב. פעילות המשלחת נמשכה 179 ימים.
הרכב המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תפקיד | חללית הגעה | 24.01.1993–22.07.1993 | חללית חזרה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
 גנאדי מנאקוב |
מפקד המשלחת | סויוז TM-16 |  |
סויוז TM-16 | חבר משלחת מס' 13 מפקד חלליית "סויוז TM-15" |
| אלכסנדר פולישצ'וק |
מהנדס טיסה | סויוז TM-16 | |
סויוז TM-16 | חבר משלחת מס' 13 |
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן פעילות המשלחת תחנת החלל כללה את המודול הבסיסי, מודול "קוואנט 1", מודול "קוואנט 2" ומודול "קריסטל". שטח מחיה היה 253 מ"ק והספק מיוצר על ידי פאנלים סולארים היה 25 קו"ט. [1]
פעילות המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חללית עם חברי המשלחת שוגרה ב-24 בינואר וב-26 בינואר היא התחברה לתחנת החלל מיר. החיבור בוצע למודול "קריסטל" כי חללית היית המצויידת ביחידת עגינה מיחדת. בתחנת החלל פעלה משלחת מס' 12 בפיקוד אנטולי סולוביוב. החל הליך העברת אחריות למשלחת החדשה.
ב-1 בפברואר חללית סויוז TM-15 עם חברי צוות משלחת מס' 12 עזבו את תחנת החלל. משלחת מס' 13 החלה את פעילותה הסדירה.
ב-4 בפברואר מתחנת החלל נותקה חללית מטען פרוגרס M-15 (הגיע לתחנת החלל בתקופת פעילותה של משלחת מס' 12). לאחר ניתוק מתחנת החלל מחללית מטען שוחרר רפלקטור באורך של 20 מ' ובמשקל של 40 ק"ג. אור המוחזר ממנו היה נראה מעל שטח אירופה במשך 24 שעות. חללית מטען נשרפה בכניסה לאטמוספירה.
ב-23 בפברואר לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-16 ובוצע עגינה למודול "קוואנט 1"[2]. חללית הייתה יכולה להביא עד 2,350 ק"ג של ציוד ומצרכים. צוות התחיל בפינוי מטען לתחנת החלל. בחללית מטען הגיע מערכת מיזוג אוויר חדשה, ציוד תקשורת ומחשוב להחלפה וחלקי חילוף חדשים למערכת בקרת גובה הפגומה.
ב-19 במרץ הסתיימה החלפת חלקים במערכת בקרת גובה של מודול "קוואנט 2" וקוסמונאוטים הפעילו אותה ובחנו את תפקודה.
ב-26 במרץ חללית מטען פרוגרס M-16 נותקה מתחנת החלל וחוברה מחדש כעבור 20 דקות.
ב-27 במרץ חללית מטען פרוגרס M-16 נותקה מתחנת החלל ובהמשך נשרפה בכניסה לאטמוספירה.
ב-2 באפריל לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-17 ובוצע עגינה למודול "קוואנט 1"[3]. חללית הייתה יכולה להביא עד 2,350 ק"ג של ציוד ומצרכים. צוות התחיל בפינוי מטען לתחנת החלל.
ב-19 באפריל מנאקוב ופולישצ'וק ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-5.5 שעות. המטרה הייתה לבצע שינויים במערך פאנלים סולאריי של מודול "קוואנט 1" ופעולות נוספות.
ב-24 באפריל לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-18 ובוצע עגינה למודול בסיסי[4]. חללית הייתה יכולה להביא עד 2,350 ק"ג של ציוד ומצרכים. צוות התחיל בפינוי מטען לתחנת החלל.
ב-18 ביוני מנאקוב ופולישצ'וק ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-5 שעות. המטרה הייתה להמשיך לבצע שינויים במערך פאנלים סולאריים של מודול "קוואנט 1" ופעולות נוספות.
ב-3 ביולי חללית מטען פרוגרס M-18 נותקה מתחנת החלל ובהמשך נשרפה בכניסה לאטמוספירה.
ב-3 ביולי הגיע חללית סויוז TM-17 עם משלחת מס' 14 לתחנת החלל מיר בפיקוד וסילי ציבלייב. החל הליך של העברת אחריות על תחנת החלל לצוות החדש.
עם חברי משלחת מס' 14 הגיע גם ז'אן-פייר אניירה מצרפת שהחל בביצוע תוכנית Altair[5]. במשך שלוש שבועות התבצעו תוכניות ניסוי תוך שיתוף פעולה עם ז'אן פייר אניירה הצרפתי. התוכנית הוכנה בשיתוף פעולה בין המדינות. תוצאות המחקרים הועברו ישירות למרכז הבקרה הצרפתי תוך שימוש בלוויין תקשורת "לוץ'". המחקרים בוצעו בתחום הרפואה, ביולוגיה, אסטרופיזיקה ותורת החומרים. הציוד הנדרש הגיע לתחנת החלל מראש בחללית פרוגרס M-18.
במהלך שהות בחלל שנמשכה כחצי שנה משלחת ביצעה מספר רב של ניסויים בתחומים שונים.
ב-22 ביולי חללית סויוז TM-16 וחברי המשלחת ואניירה עזבה את תחנת החלל ונחתה בהצלחה בכדור הארץ.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תחנת החלל מיר - משלחות | |
|---|---|
|