משלחת מס' 6 לתחנת החלל מיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיאור תחנת החלל מיר לאחר עגינה של מודול "קריסטל"

משלחת מס' 6רוסית: основная экспедиция ‏я‏-6) הייתה משלחת לתחנת החלל מיר שפעלה מ-12 בפברואר 1990 ועד ל-9 באוגוסט 1990. מפקד המשלחת היה אנטולי סולוביוב. פעילות המשלחת נמשכה 179 ימים.

הרכב המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תפקיד חללית הגעה 12.02.1990–9.08.1990 חללית חזרה הערות
ברית המועצותברית המועצות אנטולי סולוביוב מפקד המשלחת סויוז TM-9 סויוז TM-8 חבר משלחת מס' 6
מפקד חלליית "סויוז TM-9"
ברית המועצותברית המועצות אלכסנדר בלאנדין מהנדס טיסה סויוז TM-9 סויוז TM-8 חבר משלחת מס' 6

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת פעילות המשלחת תחנת החלל כללה את המודול הבסיסי, מודול "קוואנט 1" ומודול "קוואנט 2". שטח מחייה היה 192 מ"ק והספק מיוצר על ידי פאנלים סולארים היה 17 קו"ט. לאחר הוספת מודול "קריסטל" שטח מחייה גדל ל-253 מ"ק הספק המיוצר בתחנת החלל גדל ל-25 קו"ט.

פעילות המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חללית עם חברי המשלחת שוגרה ב-11 בפברואר וב-13 בפברואר היא התחברה למודול "קוואנט 1" בתחנת החלל מיר. בתחנת החלל פעלה משלחת מס' 5 בפיקוד אלכסנדר ויקטורנקו. לאחר ביצוע חפיפה והעברת אחריות למשלחת מס' 6, משלחת מס' 5 עזבה את תחנת החלל ב-19 בפברואר. החלה עבודה סדירה של המשלחת החדשה.

ב-21 בפברואר חללית התנתקה ממודול "קוואנט 1" וחוברה מחדש לתא עגינה במודול בסיסי של תחנת החלל.

מספר ימים לאחר תחילת הפעילות קוסמונאוטים הבחינו בפגיעה במגן חום של יחידת נחיתה של חללית סויוז TM-9. הדבר היה עלול להתפתח לתקלה משמעותית. בנוסף לכך נפגעו ברגי פיצוץ שקשרו יחידת שירות של החללית עם יחידת נחיתה. צוות קרקע החל במציאת פתרון.

ב-3 במרץ לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-3 ועגנה בתא עגינה אחורי של מודול "קוואנט 1"[1]. החללית הביאה 2,500 ק"ג מטען כולל חלקי חילוף. חברי המשלחת החלה בהעברת מטען לתחנת החלל והחלפת חלקים שונים של תחנת החלל.

ב-27 באפריל חללית מטען פרוגרס M-3 נותקה מתחנת החלל ובהמשך נשרפה בכניסה לאטמוספירה.

ב-7 במאי לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס 42 ועגנה בתא עגינה אחורי של מודול "קוואנט 1"[2]. החללית הביאה 2,300 ק"ג מטען כולל חלקי חילוף. חברי המשלחת החלה בהעברת מטען לתחנת החלל. זו הייתה הטיסה האחרונה של חללית מטען מדגם זה. אחרי עזיבתה היה ניתן להפעיל מערכת מחשוב חדשה בהיקף מלא.

ב-27 במאי חללית מטען פרוגרס 42 נותקה מתחנת החלל ובהמשך נשרפה בכניסה לאטמוספירה.

ב-28 במאי חללית "סויוז TM-9" התנתקה ממודול בסיסי של תחנת החלל וחוברה מחדש לתא עגינה במודול "קוואנט 1". זו הייתה פעולת הכנה לקליטת מודול חדש של תחנת החלל.

ב-10 ביוני לתחנת החלל הגיע מודול "קריסטל" החדש. הוא חובר לתא עגינה קידמי של המודול הבסיסי. ניסיון עגינה ראשון ב-6 ביוני לא הצליח אך ניסיון שני הסתיים בהצלחה.

בעקבות דחיות של הגעת המודול לתחנת החלל הוחלט להאריך שהות המשלחת ב-10 ימים. מודול "קריסטל" היה בנפח 61 מ"ק. בתוכו הותקן ציוד מדעי לביצוע ניסויים בתחומים שונים. פאנל סולארי של המודול בשטח 72 מ"ר סיפק 8.4 קו"ט.

ב-3 ביולי חללית "סויוז TM-9" התנתקה ממודול "קוואנט 1" וחוברה מחדש לתא עגינה במודול בסיסי של תחנת החלל.

ב-17 ביולי סולוביוב ובלאנדין ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה מעל ל-7 שעות. לפני תחילת הפעילות הם צפו בסרטי וידאו עם הסברים על פעולת תיקונים נדרשת. הם גילו שחלקי מגן תרמי שנפגעו נמסו ולא ניתן להפריד אותם ממודול נחיתה. פעולה נמשכה מעל הצפוי והיה צורך לחזור בדחיפות לתחנת החלל. הם השאירו את כלים המיוחדים והחלו לחזור. התברר שסגר של מודול "קוואנט 2" לא ניתן לסגירה אטומה כנדרש. היה צורך באמצעי חירום לחזרה בתוך המודול של תחנת החלל.

ב-26 ביולי סולוביוב ובלאנדין ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה מעל ל-3.5 שעות. צוות קרקע השתכנע שמודול נחיתה של החללית מספיק בטוח לטיסה מאוישת לכדור הארץ. קוסמונאוטים אספו את הציוד והכלים והחלו בבדיקת סגר של מודול "קוואנט 2". הם דיווחו לצוות קרקע על הממצאים שהוכיחו פגיעה בסגר.

ב-3 באוגוסט הגיע חללית סויוז TM-10 עם משלחת מס' 7 לתחנת החלל מיר בפיקוד גנאדי מנאקוב. החל הליך של העברת אחריות על תחנת החלל לצוות החדש.

ב-9 באוגוסט צוות משלחת מס' 6 עזבו את תחנת החלל בחללית "סויוז TM-9". הנחיתה עברה בהצלחה באזור מתוכנן בשטח של קזחסטן שכיום. במהלך שהות בחלל שנמשכה כחצי שנה הם ביצעו מספר רב של ניסויים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]