משלחת מס' 14 לתחנת החלל מיר
משלחת מס' 14 (ברוסית: основная экспедиция я-14) הייתה משלחת לתחנת החלל מיר שפעלה מ-1 ביולי 1993 ועד ל-14 בינואר 1994. מפקד המשלחת היה גנאדי מנאקוב. פעילות המשלחת נמשכה 197 ימים.
הרכב המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תפקיד | חללית הגעה | 1.07.1993–14.01.1994 | חללית חזרה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
 וסילי ציבלייב |
מפקד המשלחת | סויוז TM-17 |  |
סויוז TM-17 | חבר משלחת מס' 14 מפקד חלליית "סויוז TM-17" |
| אלכסנדר סרברוב |
מהנדס טיסה | סויוז TM-17 | |
סויוז TM-17 | חבר משלחת מס' 14 |
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן פעילות המשלחת תחנת החלל כללה את המודול הבסיסי, מודול "קוואנט 1", מודול "קוואנט 2" ומודול "קריסטל". שטח מחיה היה 253 מ"ק והספק מיוצר על ידי פאנלים סולארים היה 25 קו"ט.
פעילות המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חללית עם חברי המשלחת שוגרה ב-1 ביולי 1993 וב-3 ביולי היא התחברה לתחנת החלל מיר. החיבור בוצע למודול הבסיסי בתחנת החלל פעלה משלחת מס' 13 בפיקוד גנאדי מנאקוב. החל הליך העברת אחריות למשלחת החדשה.
בחללית הגיע גם ז'אן פייר אניירה הצרפתי. התוכנית Altair[1] הוכנה בשיתוף פעולה בין המדינות. תוצאות המחקרים הועברו ישירות למרכז הבקרה הצרפתי תוך שימוש בלוויין תקשורת "לוץ'". המחקרים בוצעו בתחום הרפואה, ביולוגיה, אסטרופיזיקה ותורת החומרים. הציוד הנדרש הגיע לתחנת החלל מראש בחללית פרוגרס M-18.
ב-4 ביולי חללית מטען פרוגר M-18 נותקה מתחנת החלל. בהמשך היא נשרפה בכינסה לאטמוספירה.
ב-22 ביולי, לאחר 20 ימים בחלל ז'אן פייר אניירה חזר לכדור הארץ בחללית סויוז TM-16 ביחד עם חברי משלחת מס' 12. משלחת מס' 13 החלה את פעילותה הסדירה.
ב-13 באוגוסט לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-19 ובוצע עגינה למודול "קווטנט 1"[2]. חללית הייתה יכולה להביא עד 2,350 ק"ג של ציוד ומצרכים. צוות התחיל בפינוי מטען לתחנת החלל.
ב-16 בספטמבר ציבלייב וסרברוב ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-4 שעות. המטרה הייתה להתקין התקנה על מודול "קוואנט 1" מבנה מסבך כהנכה לניסויים עתידיים.
ב-20 בספטמבר ציבלייב וסרברוב ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-3 שעות. המטרה הייתה להשלים התקנת על מודול "קוואנט 1" מבנה מסבך כהנכה לניסויים עתידיים.
ב-28 בספטמבר ציבלייב וסרברוב ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-2 שעות. המטרה הייתה לבצע בדיקה של תחנת החלל. הם הבחינו בפגיעת מטראוריט בפאנל סולארי. הפעילות הופסקה לפני הזמן המתוכנן עקב בעיה בוויסות חום בחליפת חלל של ציבלייב.
ב-12 באוקטובר חללית מטען פרוגרס M-19 נותקה מתחנת החלל. בהמשך היא נשרפה בכניסה לאטמוספירה. לאחר הניתוק מחללית מטען שוחררה קפסולת נחיתה עם מסמכים. היא נחתה בצלחה בכדור הארץ.
ב-13 באוקטובר לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-20 ובוצע עגינה למודול "קוואנט 1"[3]. צחללית הייתה יכולה להביא עד 2,350 ק"ג של ציוד ומצרכים. צוות התחיל בפינוי מטען לתחנת החלל. בין היתר הגיע ציוד לניסוי שהיה מתוכנן להתבצע על ידי אסטרונאוט הולנדי שהיה צריך להגיע לתחנת החלל בהמשך.
ב-22 באוקטובר ציבלייב וסרברוב ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-40 דקות. המטרה הייתה לבצע בדיקה של תחנת החלל. הפעילות הופסקה לפני הזמן המתוכנן עקב בעיה בוויסות חום בחליפת חלל של סרברוב.
ב-29 באוקטובר ציבלייב וסרברוב ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-4 דקות. המטרה הייתה לבצע בדיקה של תחנת החלל.
ב-21 בנובמבר חללית מטען פרוגרס M-20 נותקה מתחנת החלל. בהמשך היא נשרפה בכניסה לאטמוספירה. לאחר הניתוק מחללית מטען שוחררה קפסולת נחיתה עם מסמכים. היא נחתה בצלחה בכדור הארץ.
במהלך שהות בחלל שנמשכה כחצי שנה משלחת ביצעה מספר רב של ניסויים בתחומים שונים.
ב-10 בינואר הגיע חללית סויוז TM-18 עם משלחת מס' 15 לתחנת החלל מיר בפיקוד ויקטור אפנסייב. החל הליך של העברת אחריות על תחנת החלל לצוות החדש.
ב-14 בינואר חללית סויוז TM-17 וחברי המשלחת עזבה את תחנת החלל ונחתה בהצלחה בכדור הארץ.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תחנת החלל מיר - משלחות | |
|---|---|
|