משמרת בילגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משמרת בילגה (נקראה גם מעדיה[דרוש מקור]) הייתה אחת מכ"ד משמרות כהונה, ונודעה בכך שמבניה, המירו את דתם והתייוונו. לבני בילגה היו שאיפות ורצון להשתלט על הכהונה הגדולה כדי להשליט את ההתייוונות על ירושלים, ולהופכה לפוליס. המקום המזוהה עם מגורי משמרת בילגה, בעת מעבר משפחות הכהונה לגליל, הוא הכפר מע'אר.

חכמים קונסים את בית בילגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר התלמוד: "בלגה לעולם חולקת בדרום, וטבעתה קבועה, וחלונה סתומה. מפני מרים בת בלגה, שנעשית מומרת ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי נכרים, וכשנכנסו נכרים להיכל, באתה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו: 'לוקוס לוקוס [=זאב זאב], עד מתי אתה מכלה את ממונם של ישראל [בקורבנות], ואינך עומד להם בעת צרתם'. ויש אומרים מפני עכוב משמרות נכנס ישבב תחתיה, לפיכך בלגה נראית יוצאה לעולם וישבב נראית נכנס לעולם, כל השכנים הרעים לא קבלו שכר חוץ מישבב שהוא שכנה של בלגה וקבל שכר"[1].

שלושה קנסות הוטלו על משמרת בילגה

  • כל המשמרות חולקות בלחם הפנים בהתאם למצבם, המשמר הנכנס לעבוד, חולק בצד צפון, והמשמר היוצא, חולק בצד דרום, ואילו משמרת בילגה, חולקת תמיד בצד דרום. ולפיכך משמרת בילגה נראית תמיד כאילו היא מסיימת את עבודתה, ואילו משמרת ישבב, נראית תמיד כאילו היא נכנסת להתחיל בעבודתה.
  • הטבעת של משמר בילגה, בה מכניסים את ראש הבהמה לפני השחיטה, הייתה מחוברת לרצפה באופן שלא היה ניתן להשתמש בה, ובני בילגה נאלצו לשאול טבעת ממשמרת אחרת[2].
  • השקע בקיר (מעין לוקר), בו היו מאכסנים בני בילגה את סכיני השחיטה שלהם, היה סתום[3].

הסיבות לקנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרים בת בילגה נישאה לאחד מאנשי הצבא היוונים שהיו ביהודה, וכשנכנסו היוונים להיכל, נכנסה גם מרים, בעטה ברגלה במזבח וקראה עליו "לוקוס (זאב), עד מתי תכלה ממונם של ישראל".
  • בני המשמרת היו מאחרים כרוניים, ולא הגיעו בזמן שנקבע, כדי לעבוד את משמרתם.

הפרשנים מסבירים מדוע טרחה המשנה, והביאה דעה נוספת, באשר לקנס אותו קנסו חכמים את בני בילגה. לפי פירושם, התנא שלשיטתו הקנס הוטל בשל האיחורים, סובר שאין להעניש אב בעבור העוונות שעשה בנו, כפי שכתוב: "לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ"[4], ולכן לא ייתכן שהם נקנסו בגין מעשיה של מרים.

חשובי בית בילגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן חוניו הכהן הגדול, ביקש שמעון מבית בילגה -ויש סוברים כי היה ממטה בנימין[5]- את תפקיד האגרונומוס, שהיה תפקיד רב כוח, ומשלא קיבלו, הלשין בפני אפולוניוס על קיומם של אוצרות בית המקדש, כדי שזה ייקחם למלא את אוצרותיו המדולדלים של המלך סלאוקוס.[6]

מנלאוס, אחיו של שמעון הנזכר לעיל, היה כהן גדול שקיבל את מינויו לאחר שהתחרה עם כוהנים אחרים ושילם את סכום הכסף הגבוה ביותר.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוספתא, מסכת סוכה, פרק ד', ברייתא י"ג
  2. ^ רש"י מסכת סוכה, דף נ"ו ד"ה 'וטבעתה קבועה'
  3. ^ רש"י מסכת סוכה, דף נ"ו, עמוד א', ד"ה 'וחלונה סתומה'
  4. ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ט"ז
  5. ^ "ובימים ההם היה שומר הבית בירושלים ושמו שמעון למטה בנימין" (מקבים ב׳, פרק ג׳, ד׳)
  6. ^ מקבים ב ג ד-ו
  7. ^ אחיו של שמעון: מק"ב ד כג. השתייכותם של שמעון ומנלאוס למשמרת בלגה אינה מצוינת בכתבי-היד היווניים של מק"ב (שׂפת החיבור המקורית), ואף לא בוולגטה הלטינית, אלא רק בכתבי היד של התרגום הלטיני הישן, בו נאמר ששמעון הגיע de tribu Balgea, כלומר מ"שבט" בלגה. המחקר המודרני נוטה דווקא לקבל את אמינות התרגום הלטיני הישן, ונשאלת השאלה אם ייתכן ששתי האפשרויות הללו לא סותרות, אלא דווקא משלימות זו את זו. לדיון כולו ולמראי מקום במחקר: שוורץ, דניאל. תשס"ה. ספר מקבים ב: מבוא, תרגום, פירוש (ירושלם: יד בן-צבי), עמ' 103, הערה על אתר.