משתמש:Amnon s/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משתמש:Amnon s/ארגז כלים

תחקיר על מקור המושג קיבוץ

מים וירטואליים, חלאפה, טלאקוטלפן, באר מים, פרפיניאן

מחיקות מהר תבור

הקיבוץ המאוחד

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת השרון / יפעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרונה / עיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינות (משק הפועלות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

IE TAB[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מתוך ויקיפדיה:כיכר העיר/ארכיון 51#חלונות עם פיירפוקס)

מקורות לבני יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]


העברה מאגמון החולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר "אגמון החולה" מנוהל על ידי הקרן הקיימת לישראל ובו מאכילים את העגורים הנודדים דרומה לישראל בחורף. כעבור שנים התברר כי אי אפשר לקיים חקלאות בשטחים שיובשו בשל המלחת הקרקע, וכמו כן פגע הייבוש באיכות המים המגיעים לכנרת. כפרק ביניים בתולדות המקום, הוחלט להציף שטח נוסף באזור ליצירת אתר טבע חדש שישמש גם את העופות הנודדים. לאחר שעסקי התיירות ביישובי האזור החלו פורחים, התגבשה דעתם של רבים להציף שטחים נוספים.

כיום, ניתן לצפות בהחולה בעופות ימיים חורפים ומקומיים ובעופות נודדים שעוצרים באזור למנוחה; מדי שנה מבקרים בהחולה למעלה מ-200 מיני עופות מים [1]. בין העופות הללו ניתן למנות את העגור האפור, האגמית, הקורמורנים, השקנאים והבזים. בנוסף, מתקיימים בחולה מאמצים להשבה לטבע של מיני עופת שנכחדו מישראל כגון העיטם לבן הזנב, וכן קיימי אתרי צפייה בעופות. בין היונקים המצויים בימת החולה ובסביבתה ניתן למנות את הנוטריה, את הלוטרה ואת הג'מוס (תאו; בכמות מצומצמת). באגמון ניתן למצוא מגוון דגים קרפיון, שפמנון הידוע ב"שפמו" ועוד. ניתן למצוא גם את צב הביצה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלג בתרבות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות העברית, שהתפתחה באזור שבו השלג מוגבל לפסגות ההרים הגבוהות ("שֶׁלֶג לְבָנוֹן" - ירמיהו י"ח י"ד), ולפרקי זמן קצרים, מתייחסת לשלג כאל תופעה נדירה הראויה לציון, ואף יכולה להיחרת בזיכרון הקולקטיבי כארוע היסטורי:

"וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע בֶּן-אִישׁ-חַיִל רַב-פְּעָלִים ... יָרַד וְהִכָּה אֶת-הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג" (שמואל ב', כ"ג כ').

שלג נמנה עם תופעות טבע קיצוניות המעידות על עוצמת הבריאה:

"אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ" (תהלים קמ"ח ח').

השלג הוא דימוי לקור עז - "כְּצִנַּת-שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר" (משלי כ"ה י"ג), ובאופן סמלי - ההיפך מ"אש":

"התורה הזו דומה לשני שבילים: אחד של אוּ‏ר ואחד של שלג. היטה בזה - מת בָ‏ּ‏אוּ‏ר; היטה בזו - מת בשלג. מה יעשה? יהלך באמצע" (תלמוד ירושלמי, חגיגה פ"ב ה"א).

בשל צבעו הלבן הבוהק, מסמל השלג נקיון וטוהר:

"אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א' י"ח)
"תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (תהלים נ"א ט')

בפסוק אחד במקרא מופיע "שלג" בתקבולת נרדפת ל"בוֹ‏‏ר", מילה הקרובה ל"בוֹ‏רית" שמשמעותה סבון: "אִם-הִתְרָחַצְתִּי בְמֵי-שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי" (איוב ט' ל'). מופע זה מרמז אולי על גזירת השם "אשלג" (מלח ששימש בין השאר בהכנת סבון) מהמילה "שלג", בשל קישורה ללובן, נקיון ורחצה.

בקרב היהודים במזרח אירופה סימל השלג את הגלות, לעומת "ארצות החום" - כינוי לארץ ישראל. הנגדה כגון זו מופיעה בשירה של נעמי שמר "פירות חמישה-עשר":

שֶׁ‏לֶ‏ג עַ‏ל עִירִי כָ‏ּ‏ל הַ‏לַ‏ּ‏ילָ‏ה נָ‏ח אֶ‏ל אַ‏רְצוֹ‏ת הַ‏‏חֹ‏ם אֲהוּ‏בִי הָ‏לַ‏ךְ

שֶׁ‏לֶ‏ג עַ‏ל עִירִי וְהַ‏לַ‏ּ‏ילָ‏ה קָ‏ר

מֵאַ‏רְצוֹ‏ת הַ‏‏‏חֹ‏ם לִי יָ‏בִיא תָ‏ּ‏מָ‏ר

בעברית החדשה נגזר מ"שלג" המושג "שלגון", ככינוי לחטיף גלידה.

נימוקים בעד ערכי מאחזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחשבה נוספת, אולי דווקא כן צריך לכתוב על "כל שלושה קרוונים בראש גבעה", אם הם שורדים שם מעל שנה או שנתיים - הרי זו המציאות: זהו מאחז שכמה שהוא קטן, שום ממשלה לא נוגעת בו. הערך מאחזים במצבו כיום משרת את מדיניות הערפל הזו, המשדרת לקורא הממוצע: יש מין דבר עמום כזה שנקרא "מאחזים", אחת לחצי שנה שר הביטחון מכריז שהוא יפנה אותם ומייד שוכח את זה, וכן, גם בוויקיפדיה לא חושבים שזה מספיק חשוב להראות לנו איפה כל אחד מהם נמצא, ובמפות הם לא מופיעים (מה זה היישוב הזה בלי שם אבל עם כביש גישה ועשרות בתים ממזרח לעלי זהב?), אז אולי זה סתם דיבורים ואין בכלל בעיה?

משתמש:Amnon s/תבנית:שלום עכשיו מאחזים

ייבוש החולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטנציאל הקרקעות הפוריות של העמק עורר כבר בסוף המאה ה-19 יוזמות לייבוש הביצה והרחבת השטחים המעובדים. לאחר כמה נסיונות כושלים מטעם הממשלה העות'מאנית, החליטה הממשלה למסור את הזיכיון לייבוש לחברה פרטית. לאחר מלחמת העולם הראשונה ניסו כמה ארגונים יהודיים לרכוש את הזיכיון, אך רק ב-1934 הוא נרכש על ידי חברת הכשרת הישוב. חישובי עלות ותועלת, וכן המרד הערבי ומלחמת העולם השנייה, גרמו לעיכוב מימוש התכנית עד לאחר קום המדינה. פעולת הייבוש החלה בשנת 1951, והושלמה ב-1958. מבצע הייבוש הוליד את המאבק הסביבתי הראשון בישראל והביא לייסוד החברה להגנת הטבע ולהקמת שמורת החולה, שמורת הטבע הראשונה בארץ, בה נותר חלק קטן מהאגם והביצות. קרקעות האגם המיובש חולקו ליישובים החקלאיים בעמק ובהרי הגליל הסמוכים.

ייבוש החולה היה אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים והחשובים בשנים הראשונות של מדינת ישראל, ונודעה לו חשיבות סמלית רבה. אולם במרוצת השנים הסתבר שבצד התועלת שבהרחבת הקרקעות החקלאיות יש גם לא נמעט נזקים לסביבה. הכבול היבש החל מתכווץ וגרם לשקיעת פני הקרקע, הרוחות המזרחיות הסיעו כמויות גדולות של כבול והשקיעו אותן במקומות מרוחקים, קרקעות הכבול נדלקו לא אחת ובערו במשך שבועות, ועיבודן הציב קשיים רבים בפני החקלאים.

פליסיין דה סוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים : [1] [2] [3] [4] [5]

בית פלנטג'נט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית פלנטג'נט הוא שושלת מלוכה ששלטה באנגליה מאמצע המאה ה-12 עד סוף המאה ה-15. השושלת הסתעפה מבית אנז'ו הצרפתית ולכן מלכיה מכונים גם "אנגווינים". המלך הראשון מבית פלנטג'נט היה הנרי השני, בנם של מתילדה הקיסרית ושל ז'ופרוא החמישי דוכס אנז'ו, שכונה ז'ופרוא פלנטג'נט משום שבחר בצמח רותמי מקומי (בצרפתית Genêt) לסמלו, וקישט בו את כובעו.