משתמש:Ewan2/קרוזונה

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

קרוזונה נולד בשנהת 1920 בנאפולי כבכור בין שלושת הילדים של אנטוניו קורוזונה (Carusone) ושל קרולינה לבית דאינו (Daino) . בית הוריו נמצא בסימטאת ויקו די טורניירי, קרוב מאוד לפיאצה דל מרקאטו. שמות אחיו היו אולגה ואוטביו. האב, שעבד בקופת התיאטרון מרקדנטה בעיר וניגן כחובב במנדולינה, עודד אותו בחינוך המוזיקלי. כילד ניגן קרוזונה תחילה בפסנתר ישן ללא כנף של אמו. בגיל 7 הוא איבד את האם שמתה משחפת. אביו מימן לו שיעורי פסנתר אצל אורפאו אלבנזה, אחיה של זמרת האופרה המפורסמת ליצ'ה אלבנזה. כשב-1929 היגרו הזמרת ואחיה לארגנטינה הועבר הנער אל המורה אחר, וינצ'נצו רומניילו אחרי מות המורה ב-1932 היה קרוזונה לתלמידה של צ'לסטה קפואנה, אחות המנצח ידוע פרנקו קפואנה. אחרי שאביו הפף למובטל, השתתף קרוזונה הנער בפרנסת המשפחה. בגיל 14 הלחין קרוזונה אתיצירתו הראשונה לפסנתר, "טריקה-טראקה" והחל מ-11 במאי 1935 עבד כפסנתרן ב"אופרת הבובות" של צ'ירו פרנה, בה הרוויח 5 לירות על ערב עבור נגינה שליוותה את סיפורי הגבורה של האבירים אורלנדו ורינלדו. בכניסת הלוחמים הנוצרים הוא ניגן בשיר הלכת של לוחם השוורים מהאופרה "כרמן" של ביזה, את כניסת הלוחמים המוסלמים (ה"סרצנים") ליווה בשיר הלכת מהופרה "אאידה" ואת העימותים בין שני המחנות ליווה בקטע "דהרת הסוסים" מהאופרה "וילהלם טל" מאת רוסיני. בהמשך עבד בהוצאה לאור "א.א מאריו" כ"רפטיטור" כשהוא לימד את הזמרים שירים חדשים. ב-1937 סיים תחת הדרכתו של הכנר והמלחין אבלרטו קורצ'י לימודי מוזיקה בקונסרבטוריון סן פייטרו א מאיילה בנאפולי עם דיפלומה בפסנתר.

בקרן אפריקה

באותה שנה, ב-1937, חתם קרוזונה על חוזה עם להקת אלדו רוסו שהפליגה ב-27 ביולי ל"מזרח אפריקה האיטלקית". אחרי עשרת ימי מסע על סיפון אוניית הקיטור "טוורה" ב־7 באוגוסט הגיעו למסאווה באירתריאה, בה היו אמורים להופיע במסעדת-התיאטרון "אצל מריו" של מתיישב איטלקי ותיק בשם מריו אאוריטנו. הפועלים האיטלקים שפקדו אותה מסעדה היו רובם מצפון איטליה ולא שבעו נחת מהרפרטואר הנפוליטני של קרוזונה ושל הלהקה. כחצי שעה אחרי התחלת המופע דרשו את כספם בחזרה. כעבור שבוע החליט אלדו רוסו לסגור את הלהקה ולשוב לנאפולי. למי שרצה להישאר כמו קרוזונה והרקדניות שהיו מבוקשות, השיג היתר שהייה מהרשויות האיטלקיות המקומיות. קרוזונה נסע אז לאסמרה ההררית, בה מצא עבודה כפסנתרן בתזמורת של ג'יג'י פראצ'ולי שניגנה במועדון "אודיאון" ב"צ'ירקולו איטליה". שם הוא התאהב באחת הרקדניות הבולטות, איטליה לווידי, הידועה כליטה, ונציאנית במקור. השניים התחתנו במסאווה ב-2 בינואר 1938. קרוזונה אימץ את פינו הילד בן חמש של הרקדנית (לימים ג'זופה קרוזונה, מהנדס חשמל). אחרי זמן קצר עבר קרוזונה לשטח אתיופיה הכבוש ("קיסרות חבש"), באדיס אבבה, בה ניצח על תזמורת במועדון האיטלקי "אקווילה בלנקה". הרפרטואר שלו כלל תערובת של מוזיקת ביג בנד, שירים נאפוליטנים ומוזיקת הקשה מקרן אפריקה. ביוני 1940 עם כניסת איטליה למלחמת העולם השנייה, גויס האמן לצבא ונשלח לחזית בסומליה האיטלקית. ב-1941 נכבשה אדיס אבבה על ידי הבריטים. קרוזונה חזר לאסמרה עם האקורדיון שלו והועסק בתיאטרון "אודיאון" שנוהל על ידי בן דוד שלו. התמנה למנהל מוזיקלי של התיאטרון ושל מועדון הלילה הצמוד. הרפורטואר שלו כלל בייחוד קטעי ריקוד אמריקאים, כמו Begin the Beguine מאת קול פורטר (מהסרט Night and Day) Blue Moon מאת ריצ'רד רוג'רס, A Tea for Two מאת וינסנט יומנס. הלקוחות היו אנשי צבא איטלקים שרצו לשכוח לכמה רגעים את המלחמה ואת המרחק מהבית. בתום המלחמה, ב-28 ביולי 1946 הוא הפליג באונייה היוונית "דורוטאה פאקסוס" והגיע לברינדיזי במולדתו יחד עם אשתו ליטה והבן פינו.

שלישיית קרוזונה

באיטליה כבר לא היה ידוע והצטרך קרוזונה להתחיל את הקריירה מחדש כפסנתרן מלווה תזמורות ריקודים קטנות. כישרונו, המקצבים והסגנונות שקלט באריתריאה ובאתיופיה עוררו עניין בזירה המקומית. הופיע בנאפולי וברומא במועדונים כמו "איל קוליברי" ו"ברניני" . ב-28 באוקטובר 1949 הוזמן להופיע עם שלישייה משלו בפתיחת מועדון חדש בשם Shaker Club בנאפולי. בהתחלת ספטמבר גילה את הגיטריסט ההולנדי פטר ואן ווד שהיה הראשון שהוסיף לגיטרה שלו דשוות עם אפקטים חשמליים אחר כך הצטרף אליהם המתופף ה"פנטזיסט" הנפוליטני ג'ג'ה די ג'אקומו, אחיין של המשורר המפורסם סלבטורה די ג'אקומו. את המופע שלהם התחילו עם "מיוזיק מיוזיק מיוזיק" מאת סטיבן וייס וברני באום וקטפו הצלחה לא מבוטלת. בהמשך לבקשת סוחר עשיר השליישה ביצעה בקצב מהיר את הקטע "השייח" שהפך לדוגמה לסגנונם המקורי. עם זאת באודישן הראשון בחברת התקליטים "פוניט" נכשלו. בסופו של דבר הזמר סרג'ו ברוני הציג אותם בפני המלחין הנפוליטני נינו אוליביירו שסידר להם הקלטה בחברת פאטה. התקליט שכלל "או, סוזנה" ו Scalinatella היה להצלחה. השלישייה הוזמנה בהמשך לנגן בחנוכת המועדון "אופן גייט" ברומא ובמועדון הלילה La canzone del mare בקאפרי.

התרחבות ההרכב

ב-1952 עזב ואן ווד את השלישייה ונסע לניו יורק כדי להמשיך את הקריירה שלו כסולן. קרוזונה וג'גה צירפו אליהם לזמן קצר את הגיטריסט אלק בצ'יק שניגן עד אז בלבנון ואת הזמר ריי מרטינו שהקליט עד אז שירים נפוליטנים כמו Luna rossa (ירח אדום) ו Nu quarto 'e luna (רבע ירח) וכן קטעי הומור כמו Papaveri e papere (פרגים וברווזים) ו-Buona Pasqua (חג פסחא שמח). ההרכב הפך על ידי כך לרביעייה. ב-1953 בצ'יק ומרטינו התחלפו בגיטריסט פרנקו צ'רי ובזמר קלאודיו ברנרדיני. אחר כך במקום ברנרדיני הצטרף פיירו ג'ורג'טי. בסופו של דבר הרבייעה התייצבה עם נוכחותם של אלברטו פיציגוני בגיטרה וריקרדו ראוקי בכלי נשיפה (סקסופון וקלרנית). ב-3 בינואר 1954 בשעה שלוש אחרי הצהרים הופיעו קרוזונה וחבריו במסך הטלוויזיה עם תכוניתם המוזיקלית "התזמורת של השעה 15" (L'orchestra delle quindici). לארבעתם היה הכבוד להיות המוזיקאים הראשונים שהופיעו בטלוויזיה האיטלקית שנולדה באותו יום. בפסטיבל סאן רמו בשנת 1954 שירו של מרקו רוצ'ונה וג'וזפה פיורלי ...e la barca tornò sola ("והסירה חזרה לבדה..") שהתייחס למותם בים של שלושה דייגים התמקם במקום השלישי, כשהמבצעים היו ג'ינו לטילה ופרנקו ריצ'י. קרוזונה לא אהב את הנימה הדרמטית של השיר וכעבור חדשים אחדים הציע לקהל גרסה פרודית יותר עליזה. האפקט הקומי הושרה על ידי תגובתו של ג'ג'ה שחזרה בקצב " e a me che me ne importa (ולי מה אכפת לי?) אחרי כל בית מלדורמתי בביצועו של ג'ורג'טי ועל ידי מקהלה קטנה של קולות צווחניים מעוותים על ידי שינוי קצב הרצועה המוקלטת שזעקו: "Mare crudele, mare crudele, mare crudele!" (ים אכזר, ים אכזר, ים אכזר!) ובסוף המכה הסופית שבאה בצורת זמרת הגרגורים של ג'ורג'טי.

ההצלחות הראשונות

ההצלחה הראשונה של האמן הנאפוליטני הייתה הלהיט מרוצלה (Maruzzella) אותו הלחין בשנת 1954 על מילים של אנצו בונאגורה. בנוסף אימץ קרוזונה כמה מהלהיטים הנאפוליטנים מאותן השנים ועיבד אותם לפי טעמו. עם אלה נמנו Malafemmena של טוטו, Scapricciatiello, הצלחה של אורליו פרו משנת 1954 בחג המוזיקה "פיידיגרוטה" בנאפולי (פורסם על ידי בית ההוצאה לאור בידרי) ו Anema e core שהושר על ידי קרוזונה לפי בקשתו של אדם מהקהל באחד הליUfemiaלות של 1955. התווספו לרפרטואר שלו גם La donna riccia של מודוניו, (שבוצע עם תוסופת של קולות מתכתיות כמו ב- e la barca tornò sola ), Eh, cumpari!, Ufemia, גם שירו של די ג'אקומו La pansè (שזכה למשך 15 שבועות במקום הראשון במצעד הפזמונים של הולנד) ו- Eternamente (או Arlecchinata) - גרסתו של קרוזונה לקטע Limelight מהפסקול של הסרט "אורות הבמה" של צ'ארלי צ'פלין. כמה מהשירים האלה נכנסו לתקליט הראשון של הלהקה ב-33 סיבובים Carosello Carosone nº 1. באותה תקופה הפיק קרוזונה גם את השיר האירוני Stu fungo cinese אותו כתב ביחד עם דאנפה ואת הקטע הכלי Pianofortissimo, כששתי יצירות אלה נכללו בתקליט ארוך הנגן השני של ההרכב.

ב-4 ביוני 1955 נחנך בוורסיליה בניהולו של סרג'ו ברנרדיני מועדון בשם Bussola di Focette . ב-2 ביולי, ימים ספורים אחרי השקת התקליט Carosello Carosone nº 2 חנך קרוזונה את עונת הקיץ במועדון. באותה שנה יצר שיר מקורי Mo' vene Natale וביצע גרסה מחודשת של השיר הנפוליטני הקלאסי של די ג'אקומו E spingole frangese . בסוף השנה יצא קרוזונה עם השיר המצחיק של פאצאליה ומודוניו Io, mammeta e tu כשהסולן היה ג'ג'ה די ג'אקומו. ב-1956 נוסף גם ?Ricordate Marcellino של טאטה ג'קובטי ווירג'יליו סבונה, שיר שהוקדש לפבליטו קאלבו, הילד שכיכב בסרט Marcellino pane e vino, של לדיסלאו ויידה. באותו זמן קטף קרוזונה הצלחה עם Giuvanne cu' 'a chitarra גרסה נפוליטנית של השיר ג'וני גיטאר ( Johnny Guitar ) מתוך הסרט בעל אותו השם של ניקולאס ריי. הצלחה נוספת עם התקליט Carosello Carosone nº 3 שכנעה את הרבייעה להכין מיד גם את התקליט הרביעי (Carosello Carosone nº 4). אלבום זה כלל את T'è piaciuta (של רנדינה וקפיליו, שדמה בסגנון ל La pansè ), את השירים האופייניים לקרוזונה T'aspetto e nove, Boogie woogie italiano, O russo e 'a rossa (האחרון - פרי נוסף לשיתוף פעולה עם אנצו בונאגורה) וכן גרסת כיסוי ל- Rock Around the Clock ,הלהיט הבינלאומי של ביל היילי שהפיץ בכל העולם את בשורת הרוק אנד רול.

השותפות עם ניזה וההצלחה הבינלאומית

ב־1956 במילנו בעת תחרות רדיופונית שאורגנה על ידי בית ריקורדי פגש קרוזונה במקרה את הפזמונאי ניזה (שם העט של ניקולה סלרנו). ניזה וקרוזונה נרשמו לתחרות יחד על ידי מריאנו ראפטי, שנודע כפזמונאי תחת השם "קאליבי" והיה מנהל אמנותי של בית ריקורדי ואביו של הטייקון לעתיד ג'וליו ראפטי, היו אמורים ליצור שלושה שירים. ניסה הציג לקרוזונה את המלים עבור הלחנים. אחד מהטקסטים נקרא Tu vuò fà l'americano (אתה רוצה להיות כמו אמריקאי). המלים נתנו השראה לקרוזונה לשלב מוזיקת סווינג וג'אז בפסנתר, תוך כדי יצירת בוגי-ווגי בקטע סולו של רבע שעה. כך נולד הלהיט המפורסם ביותר של קרוזונה. כתוצאה מן השותפות עם ניזה נולדו עוד שמונה שירים, כולל O suspiro (האנחה) ו- Buonanotte (לילה טוב). זאת הייתה ההתחלה של שיתוף פעולה פורה. בסתיו של אותה שנה לקראת סיור בינלאומי, החליט קרוזונה להפוך את רביעתו לשביעייה. חוץ מהזמר פיירו ג'ורג'טי צורף לצד ג'ג'ה הגיטריסט ראף מונטראזיו, כמו כן הקלרניתן טוני גרוטולה והסקסופוניסט ג'אני טוצי. קרוזונה גילה אותם בברי הלילה של מילנו, נאפולי וסן רמו.

בשנת 1957 יצא לאור "טוררו", להיט גדול של ניזה וקרוזונה. השיר תפס במשך שבועיים את המקום הראשון במצעד הפזמונים של ארצות הברית. בארצות הברית הוקלט הלהיט ב 32 גרסאות ובנוסף הוא תורגם בעולם בשתים עשרה שפות . "טוררו" בוצע בגרסאות כיסוי על ידי כמעט שלושים אמנים ר רק באצרצות הברית, ביניהם האחיות אנדרוז, קוני פרנסיס והאחים קינג. יחד עם Chella llà (להיט משנת 1956 מאת מרינו מריני ועם Il pericolo numero uno ("אויב הציבור מס.1") של הצמד ג'ינו לטילה וקלאודיו וילה הרפרטואר החדש של קרוזונה הביא להוצאת האלבום Carosello Carosone nº 5 בעל 33 סיבובים, שיצא לשוק בהוצאה עצמית בשנת 1957 . אחרי סיור ארוך של הופעות באירופה, שישיית קרוזונה, שאליה הצטרף גם נגן ההקשה אלדו פגאני, הגיעה לקובה בה התחילה את סיורה המפורסם באמריקה. אחרי קראקס וריו דה ז'ניירו, ב-6 בינואר 1958 היא עלתה על במת קרנגי הול בניו יורק שבדרך כלל אירחה עד אז רק קונצרטים למוזיקה קלאסית וכשהיוצא מן הכלל היחיד הייתה ב-1938 הופעתם של קלרניטן הז'אז המפורסם בני גודמן ורביעייתו .

בינתיים, בד בבד עם "Piccolissima serenata" (הסרנדה הקטנטנה - מאת אנטוניו אמוריו וג'ובני פריו), A sunnambula (סהרורית - מאת אדוארדו אלפיירי וג'יג'י פיזאנו), A casciaforte (כספת) (מאת אלפונזו מנג'ונה וניקולה ולנטה, מהרפרטואר של רוברטו מורולו) ול Lazzarella (לזארלה - מאת ריקרדו פזאליה ודומניקו מודוניו), כולן להיטים נפוליטנים שקרוזונה עיבד לפי טעמו האישי) נולד עוד להיט גדול של הצמד קרוזונה-ניזה 'Pigliate 'na pastiglia' (קח גלולה) . כל הלהיטים הנ"ל נכללו באלבום Carosello Carosone nº 6 (ב-33 סיבובים) שבזמן היעדרות הלהקה זכה במולדת להצלחה רבה. בפברואר 1957 חזרה השישייה לאיטליה ומתוך רצון לחזור על ההישג של האלבום הקודם עבדו קשה למשך כל השנה. אחרי תקליט ב־45 סיבובים שכלל את המנגינות Allegro motivetto ו- Colonel Bogey (קולונל בוגי), שיר לכת בריטי ששימש בפסקול הסרט "הגשר על הנהר קוואי " של דייוויד לין נוצרו עוד שני תכשיטים של הרפרטואר של קרוזונה, בהשתתפותו החיונית של ניזה:O sarracino (שחרחר) ו-Caravan petrol (שיירת נפט). בנוסף הקליטה השישייה את היצירות של קרוזונה וניזה - Atene (אתונה) ‏, O mafiuso (מאפיוזו) ‏ Giacca rossa ('e russetto) (מעיל אדום ושפתון) ‏,Tre guagliune e 'nu mandolino (שלושה בנים ומנדולינה) וכן A-Tisket, A-Tasket, אחד הלהיטים של אלה פיצג'רלד (וצ'יק וב)

אחרי הוצאת התקליט Carosello Carosone n. 7 בנובמבר 1958, ריקרדו ראוקי וטוני ראטולב עזבו את השישייה והחלפו על ידי סרג'ו לומברדיני וסילבנו סנטוריו. באותם הימים הקים קרוזונה בית תקליטים משלו La Stereo עם אולפן הקלטה ברחוב אואלריו סאפי 11 במילאנו. במרץ 1959 ערכו סיור הופעות ברחבי איטליה והחל מיוני יצאו לסיור בארצות ערב - מרוקו, תוניסיה, מצרים, לבנון וירדן. ביולי נסעו לסיור קונצרטים נוסף בדרום אמריקה:ארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי, פרו וברזיל. בסן פאולו יהנה קרוזונה להופיע במופע רוויו לצידה של מרלן דיטריך. שישיית קרוזונה הצטטינה במופעים-קונצרטים שמשכו את הקהל עם הטקסטים ההומוריסטיים של ניזה, הקטעים הקומיים של ג'ג'ה די ג'אקומו ולחניו של קרוזונה מושפעים מג'אז וסווינג מעורבבים במקצבים שונים אחרים.

הפרישה מהבמה

צילום מ-1995 מאת הצלם אוגוסט דה לוקה

ב-7 בספטמבר 1959 בשיא ההצלחה, פרש קרוזונה ללא הסבר מהבמה. ההודעה על כך נמסרה בעת תוכנית הטלוויזיה Serata di gala (ערב גאלה) שבהנחיית אמה דניאלי. הקהל הוכה בהלם כי לא הבינו איך אמן באמצע הקריירה מוצלחת יכול לעזוב בלי שום שיבה נראית לעין. כמה צהובונים בתקופה טענו שהחלטתו של קרוזונה נגרמה על ידי שבועה שלו בפני המדונה, השערה שיכלה להיות נכונה, בהתחשב בנטייה האמונית של האמן הנפוליטני. עם זאת קרוזונה לא הפסיק לגמרי את הופעותיו. עם הרכבו החדש לצד ג'ג'ה וג'אני טוצי, נמנו באותה תקופה קלאודיו פורלאני, רוברטו אבראמו ופרנקו מוטה. בסוף אפריל והתחלת מאי 1960 שישיית קרוזונה הופיעה שוב על במת קרנגי הול בניו יורק. ב-1 במאי 1960 הוזמנו בתוכנית הטלוויזיה המופע של אד סאליבן, התוכנית המוזיקלית החשובה ביותר בארצות הברית. אחרי נילה פאצי ודומניקו מודוניו, היה קרוזונה האיטלקי השלישי שהופיע בטלוויזיה האמריקאית. בהנחיית צ'רלטון הסטון, מופע השישייה זכתה בהצלחה שעלתה על זו שבסיור הקודם, וזיכה אותם להזמנה נוספת, הפעם בקליפורניה ב"המופע של דינה שור". בשובו לאיטליה פרש קרוזונה יחד עם אשתו ליטה ליישוב רוטה ד'אימאניה בנפת ברגמו, והקים שם אולפן קטן להקלטות שבו יצר סדרה מוזיקלית בשם Lettera A (האות א- או מכתב ל...). בזמן הזה ג'ג'ה יצא לקריירה של סולן. הוא התמקם במקום השלישי בפסטיבל של נאפולי בשנת 1961 עם השיר של ג'יג'י פיזאנו ופוריו רנדינה - Tutt' 'a famiglia (כל המשפחה) ואף הצטרף אחר כך לאופנת ילדי הפרחים במסגרת להקת מוזיקת ביט אבל הצלחתו לא ארכה זמן.

ב-1962 יחד עם ניזה יצר קרוזונה שיר חדש ומתוחכם בשם "Gondolì gondolà" שהושר בפסטיבל סנרמו 1962 על ידי סרג'ו ברוני וארנסטו בונינו וזכה במקום השלישי. במצעד הפזמונים הוא תפס את המקום השני ונשאר במצעד למשך שלושה חדשים. ב-1963 כתבו קרוזונה וניזה עוד ארבעה שירים שהוקלטו על ידי קרוזונה ב Primary Ri-Fi על תקליט של 45 סיבובים :Nera nera ‏ Vita mia ‏, 'Camping love ו- Caino e Abele אבל התגובות היו מאכזבות. בסופו של דבר עזב קרוזונה את הקלטת הדיסקים והקדיש את עצמו לעיסוק באמנות הציור ובמוזיקה קלאסית.

ב-1968 נרשם לאקדמיה לאמנויות של בררה במילנו, שם רשם את בנו לקורס לרישום. האהבה לאמנות פלסטית ליוותה אותו כל שאר ימיו.

החזרה לאור הזרקורים

אחרי חמש עשרה שנה, ב-9 באוגוסט 1975 חזר קרוזונה לבמה בהופעה פומבית ב"בוסולה די פוצ'טה", להזמנתו של סרג'ו ברנרדיני. האמן התלווה ב"ביג בנד" של 19 כלים והערוץ הראשון Rai 1 שידר את המופע ב-30 האוגוסט בערב תחת הכותרת "ברוך בשב, קרוזונה!" חברת CBS הקליטה בהזדמנות זו תדיסק לייב בעזרת עיבודיו של דנילו ואונה. התוצאה החיובית שכנעה אותו להקים שלישייה חדשה יחד עם ג'יג'י קאליו בגיטרה בס ופדלה פלקוני בתופים. בתוכנית הטוק-שואו L'ospite delle due (האורח של השעה שתיים) של לוצ'אנו ריספולי לשאלה למה נעדר כל כך הרבה זמן מהבמה השיב קרוזונה שראה בארצות הברית את "פלטרס" וציפה גם באיטליה לשינוי וגישה וטעם בקהל שלא ישאירו מקום לסוג השיר המסורתי שייצג. ב-1976 השתתף בתוכנית "Per una sera d'estate (בערב קיץ) של קלאודיו ליפי.

ב-1980 התיידד קרוזונה עם מפיק ההקלטות סנדרינו אקווילני ששיכנע אותו להקליט ב-1982 אלבום באולפן פומודורו על יד רומא. האלבום נקרא "רנאטו קרוזונה '82" וכלל את o tengo n'appartamento (יש לי דירה); (פנלופה ואוליסס) Penelope e Ulisse ;(סקסקופון אמריקאי) Nu sassofono americano ;(פתאום) Improvvisamente ; (זה לא כך?) C'aimma fa, ואחרים. בעזרת מוזיקאים כמו הגיטריסט מיקלה אקולזה ונגן הסקסופון טונינו בלסאמו, הקליט קרוזונה אלבום נוסף Live in Siena שבנוסף ללהיטים הרגילים, כלל גם ואלסים של פרדריק שופן, פוגות של באך, סונטינות מאת מוציו קלמנטי, לה קמפנלה מאת פרנץ ליסט והרפסודיה בכחול של גרשווין. ביצע גם את ...e la barca tornò sola ואת O miliardario ואת 'I magnifici due"שני המפוארים " המוקדש לטוטו ולצ'ארלי צ'פלין. בעקבות ההצלחה חצה קרוזונה /שוב את האוקיינוס כדי להופיע בארצות הברית. בעזרת אדריאנו ארגוציני הופיע בקונצרט בגן מדיסון סקוור בניו יורק ויצא אחר כך לסיור מוצלח בקנדה, כולל הופעה עם התזמורת הפילהרמונית של טורונטו אחר כך לסיור בדרום אמריקה. בשובו לאיטליה ערך סיורי הופעות בשנים 1987–1988 והשתתף בתוכניות טלוויזיה שונות. אחרי מלאת עשור מחזרתו לבמה השתתף בפסטיבל סן רמו עם השיר Na canzuncella doce doce (שיר קטן מתוק מתוק) על מלים של קלאודיו מאטונה, שדורג במקום ה-14.

שנותיו האחרונות

ב-22 במרץ 1993 נפגע קרוזונה מהתפוצצות של מפרצת מוחית ועבר ניתוח חירום נוירוכירורגי בבית החולים סן קמילו (קרלו פורלניני) ברומא. הצליח להשתקם ולחזור למוזיקה ולציור. ב-13 בנובמבר 1993 הציג בפומבי תערוכת ציורים על יד וילה פומפיאנה בנאפולי. ב-12 בינואר 1995 במיום הולדתו ה-75 הטלוויזיה האיטלקית ארגנה מופע לכבודו בתיאטרו מרקדנטה תחת הכותרת "Tu vuò fà l'americano - Un ragazzo e un pianoforte הערב נוהל על ידי אלבה פארייטי ששרה עם קרוזונה את השיר La pansè ושיחקה את הדמות מהשיר O suspiro. רנצו ארבורה שר עם קרוזונה את השירים Giuvanne cu' 'a chitarra'T'è piaciutaCaravan petrol Pigliate 'na pastiglia . יחד עם באראונה שר קרוזונה את O sarracino ו Io tengo n'appartamento ג'אני מורנדי השתכנע לבצע לראשונה את Maruzzella וקרוזונה ניגן בהמשך גם את "לאליזה" מאת בטהובן, טוקטה ופוגה בר מינור מאת באך ועוד קטעים כליים מיצירותיו: Pianofortissimo, Triki-trak e Pallation, הגיע למופע גם ליונל המפטון שהיה בן 86 וביצע עם קרוזונה את Tea for Two ואת או סולה מיו. בסוף המופע שרה ילדה בת תשע יחד עם המלחין את ה-Tu vuò fà l'americano ב-26 באוקטובר 1996 קיבל קרוזונה בסן רומו את הפרס טנקו על תרומתו להתחדשות השיר הנפוליטני ובשנה החדשה 1998 הופיע בקונצרט האחרון בפיאצה דל פלבישיטו בנאפולי, בנוכחות מאתיים אלף אנשים. ב-2000 כשהוא חולה באמפיזמה בראות פרסם קרוזונה את האוטוביוגרפיה שלו "אמריקאי בנאפולי", כתובה עם העיתונאי פדריקו וקלברה. הקליט עם טונינו קרוטונה גרדה חדשה ל Tu vuò fà l'americano חלק מהדיסק של קרוטונה "Mondo difficile" .

קרוזונה הלך לעולמו בבוקר היו 20 במאי 2001 בביתו ברומא, בויה פלמיניה וקייה, לשם עבר אחרי שהתגורר תקופה על גדת האגם ברצ'אינו. טקס הלוויה התקיים בכנסיית האמנים (בזיליקה סנטה מריה במונטסנטו) בפיאצה דל פופולו. נכחו 4500 אנשים, ביניהם רנצו ארבורה, לוצ'אנו די קרשנצו, אנטוניו גירלי, מריזה לאוריטו, אנריקה בונאקורטי, מוגול, מאגו סילוואן, לוצ'ו וילארי, מריה פיורה, פפינו גליארדי, פיורלו, אנטוניו בסולינו, מיקלה גוארדי ופיטר ון ווד. גופתו נשרפה ונקברה בבית הקברות בטרוויניאנו רומאנו האלטר אגו של קרוזונה, נגן התופים ג'ג'ה די ג'אקומו, שלא היה יכול להשתתף בלווייה מסיבות בריאות, נפטר בגיל 87 בביתו בפוג'וריאלה בנאפולי ב-1 באפריל 2005.