משתמש:Gabi S./עשיית צרכים
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
 |
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| שיחה | |
עשיית צרכים היא הפעולה המסיימת את תהליך העיכול, ובמהלכה מופרשת צואה ממערכת העיכול דרך פי הטבעת. לפעולה זו יש שמות סלנג רבים, כמו חירבון, "לעשות קקי", "לעשות קיבה", "להתרוקן", "מספר 2" ועוד. נושא זה נחשב לטאבו בחברה, והתפתח סביבו הומור בתי שימוש. גם השתנה נחשבת לעיתים לעשיית צרכים.
בני אדם מפרישים צואה בתדירות הנעה בין כמה פעמים ביום לכמה פעמים בשבוע. ההפרשה נעשית באמצעות תנועה פריסטלטית של המעי הגס, הדוחפת את הצואה לעבר פי הטבעת[1].
ישנם מספר מצבים הקשורים לעשיית צרכים שבהם נדרש טיפול רפואי. העיקריים שבהם הם שלשול ועצירות.
עשיית צרכים מתבצעת בדרך כלל בבית שימוש, והצואה מועברת באמצעות מערכת הביוב למנגנוני טיהור שפכים. במדינות מתפתחות נהוג גם לעשות צרכים בשטחים פתוחים.
תיאור פיזיולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלחולת ופי הטבעת הם החלקים האחרונים של מערכת העיכול, אשר אחראים על אגירת הצואה והוצאתה החוצה[2]. החלחולת (בלטינית: רקטום) היא חלקו הסופי של המעי הגס. זהו איבר דמוי צינור המחובר לפי הטבעת דרך צינור קטן ודק הנקרא התעלה האנאלית. החלחולת היא האיבר האחרון במערכת העיכול, והיא משמשת לאגירת הפסולת הנוצרת במעי הגס, עד להפרשתה כצואה אנושית.
כאשר החלחולת מלאה בפסולת, דפנות פי הטבעת מתרחבות ונוצר דחף לעשות צרכים. בזמן עשיית צרכים, התנועה הפריסטלטית של המעי הגס דוחפת את הצואה אל מחוץ לחלחולת, דרך פי הטבעת.
עשיית צרכים מתבצעת באופן רצוני, על ידי מתיחה והרפיה מכוונת של שרירי פי הטבעת. לעיתים, עקב מצב בריאותי או נפשי לקוי, קיימת תופעה של עשיית צרכים לא-רצונית. פעולה זו מלכלכת את התחתונים ועלולה לגרום למבוכה משמעותית.
בעיות בריאותיות הקשורות לעשיית צרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי הבעיות הבריאותיות העיקריות הקשורות לעשיית צרכים הן שלשול ועצירות.
שלשול הוא מצב רפואי שבו הגוף מפריש נוזלים בכמות יתרה דרך פי הטבעת. בזמן שלשול, שיעור המים בצואה הוא גבוה, דבר הגורם לצואה להיות נוזלית, וברוב המקרים תדירות היציאות גבוהה מהרגיל וקשה יותר לשלוט בהן.
עצירות היא תסמין במערכת העיכול, שבמסגרתה מתקשה אדם לסלק פסולת צואתית שהצטברה במעיים.
בעיות נוספות הן מחלות מעי דלקתיות, תסמונת המעי הרגיז וחסימת מעיים.
היגיינה אנאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר עשיית צרכים נהוג לנקות את אזור פי הטבעת משאריות צואה. מנהג זה קרוי "היגיינה אנאלית" (אנ'). בתרבויות שונות קיימות מגוון שיטות לניקוי אזור פי הטבעת. בתרבויות המערב נהוג לנגב את אזור הישבן עם נייר טואלט, או לשטוף את האזור במים באמצעות בידה. במדינות מתפתחות מקובל להתיז מים ולרחוץ את אזור פי הטבעת באמצעות הידיים.
בהלכה היהודית, על פי טבילת עזרא יש לנקות את פי הטבעת במים לאחר עשיית צרכים, גם אם המקום נוקה היטב בעזרת נייר טואלט.
עשיית צרכים במיתולוגיה ובדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במספר תרבויות קיימות דמויות מיתולוגיות הקשורות לעשיית צרכים.
באיי מאלוקו שבאינדונזיה קיימת דמות מיתולוגית בשם היינוולה (Hainuwele) (אנ'), שתוארה לראשונה בעולם המערבי על ידי ג'וזף קמפבל. על פי האגדה, זוהי נערה צעירה המפרישה חפצים בעלי ערך מפי הטבעת: עגילי זהב, אלמוגים, כלי חרסינה, חרבות, קופסאות נחושת וגונגים. חפצים אלה מוענקים במתנה לגברים.
בקטלוניה קיימת דמות מסורתית בשם קגאנר (caganer) (אנ') המופיעה בין הדמויות במיצג חג המולד המתאר את לידת ישו באסם. זוהי דמות של איכר בעל מצנפת אדומה שמכנסיו מופשלות והוא עושה את צרכיו בשטח הפתוח שליד האסם.
היחס לצואה ביהדות הוא חלק מדיני טומאה וטהרה. למשל, מסכת ברכות כה א בתלמוד בבלי מפרטת את ההתנהגות הרצויה לאחר עשיית צרכים. גם בתורה ישנם אזכורים לנושא זה, למשל בספר דברים:
וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ.
כמו כן נהוג לברך את ברכת אשר יצר לאחר עשיית צרכים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שרית חבר חן, איך מערכת העיכול משפיעה על מצבנו הנפשי, באתר ynet, 18 בדצמבר 2014.
- ^ מערכת העיכול ומחלות במערכת העיכול, באתר "המרכז למחלות דרכי העיכול".