משתמש:WikiJunkie/ההיסטוריה האנושית
היסטוריה פוסט-קלאסית ( c. 500 לספירה – ג. 1500 לספירה )[עריכת קוד מקור | עריכה]
במזרח תיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הופעת האסלאם במאה ה-7 אזור המזרח התיכון נשלט על ידי האימפריה הביזנטית והאימפריה הסאסאנית, אשר נלחמו לעתים קרובות זו בזו על השליטה במספר אזורים בעלי חשיבות אסטרטגית. המלחמה בין שתי האימפריות היתה גם מלחמה בין תרבויות - מהצד האחד התרבות הנוצרית הביזנטית ומהצד השני הציוויליזציה הפרסית שהאמינה באותה העת בדת הזורואסטריות. עם הגעת האסלאם במאה השביעית לספירה נוסף מתמודד חדש אשר התעלה במהירות על שתי האימפריות הללו. לאסלאם היתה השפעה עצומה על ההיסטוריה של העולם הישן, ובמיוחד על אזור המזרח התיכון.
המוסלמים, אשר הגיעו במקור מחצי האי ערב, החלו להתפשט לכל עבר במהלך המאה השביעית לספירה. עד שנת 750 לספירה המוסלמים הצליחו לכבוש את רוב אזור המזרח התיכון, אזור צפון אפריקה וחלקים מסוימים באירופה, ובמקביל חוו פריחה תרבותית בתחומים רבים הכוללים את האמנות, האדריכלות, הפילוסופיה, הרפואה, המתמטיקה, האסטרונומיה והפיזיקה - תקופה שזכתה לכינוי תור הזהב של האסלאם. הציוויליזציה האסלאמית התרחבה הן במסגרת כיבושים אזורים חדשים והן על בסיס כלכלת המסחר שלה. הסוחרים המוסלמים ייצאו הן סחורות והן את אמונתם האסלאמית לסין, הודו, דרום-מזרח אסיה ואפריקה.
באירופה הוחלט ממניעים דתיים לחתור להחזיר לשליטת הנצרות את השליטה בארץ הקודש מידי המוסלמים. ניסיון זה כשל בסופו של דבר וגרם להחלשת האימפריה הביזנטית, במיוחד בעקבות עם ביזת קונסטנטינופול ב-1204. השליטה הערבית באזור הסתיימה באמצע המאה ה-11 כאשר האימפריה הסלג'וקית השתלטה על האזור. במהלך המאה ה-13 הגיעו מסעות צבאיים של האימפריה המונגולית למזרח התיכון, וכבשו שטחים נרחבים בהם שטחי איראן ועיראק המודרניות, סוריה וחלקים מאסיה הקטנה. שושלות מונגוליות המשיכו לשלוט בצפון מזרח המזרח התיכון במשך כ-200 שנים עד שלבסוף הורחקו מזרחה על ידי פדרציית השבטים אק קויונלו.
אזור צפון אפריקה נשלט על ידי הברברים. באותה העת פעלו באזור הים התיכון פיראטים אשר יצאו מנמלים בצפון אפריקה, שדדו ספינות סוחר, וערכו פשיטות על יישובים שונים לאורך רצועת החוף. אלפי שבויים אירופאים נמכרו באותה העת בשווקים בצפון אפריקה במסגרת סחר העבדים הברברי.
בהמשך נערכו מספר מלחמות בין האימפריה הביזנטית לאימפריה הסאסאנית על השליטה באזור הקווקז אך אף צד לא הצליח להביס את הצד השני. ח'ליפות ראשידון הצליחה להתרחב בחופשיות לתוך חבל הקווקז במהלך הכיבושים המוסלמיים המוקדמים. במהלך המאה ה-11 הסלג'וקים הצליחו להכניע את ארמניה וגאורגיה. במהלך המאה ה-13 המונגולים פלשוחבל הקווקז.
באזור מרכז אסיה נערכו פלישות רבות בתקופה זו הן מצד הערבים והן מצד הסינים. סין התרחבה למרכז אסיה במהלך שושלת סווי (581–618). הם נלחמו בעמים טורקיים נוודים שהפכו בשלב הזה לקבוצה האתנית הדומיננטית ביותר באזור מרכז אסיה. בשנת 630 שושלת טאנג החלה לתקוף את העמים הטורקיים הנוודים על ידי כיבוש אזורים במדבר אורדוס. במאה ה-8 האסלאם החל להתפשט לאזור מרכז אסיה ועד מהרה הפך לדת הדומיננטית, בעוד שהבודהיזם נותרה הדת הדומיננטית במזרח. בהמשך הח'ליפות של בית אומיה השתלטה על חלקים מאזור מרכז אסיה. בין המאה ה-9 עד המאה ה-13 האזור היה מחולק בין מספר מדינות רבות עוצמה, בהן האימפריה הח'ווארזמית, האיפריה הסאמאנית, והאימפריה הסלג'וקית. בשנת 1370 השליט המונגולי-טורקי טימור לנג כבש את רוב האזור והקים את האימפריה הטימורית. האימפריה הטימורית נפלה זמן קצר לאחר מותו של טימור לנג.
באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפחות מאז המאה הרביעית לספירה הנצרות, ובעיקר הנצרות הקתולית ולאחר מכן הנצרות הפרוטסטנטית, היה תפקיד מרכזי בעיצוב הציוויליזציה המערבית. אירופה במהלך ראשית ימי הביניים התאפיינה בתהליכי דה-אורבניזציה, ובפלישות תדירות של שבטי הוונדלים שהחלו עוד בשלהי העת העתיקה. שבטי הוונדלים הקימו ממלכות חדשות משלהם בשרידי האימפריה הרומית המערבית. הנצרות המשיכה להתפשט במערב אירופה, ובמהלך אותה התקופה הוקמו מנזרים רבים במערב אירופה. במאה ה-7 ובמאה ה-8 הפרנקים, תחת השושלת הקרולינגית, הקימו אימפריה שהשתרעה על אזור נרחב במערב אירופה. אימפריה זו המשיכה להתקיים עד המאה ה-9, ואז הוכנעה על ידי פולשים ויקינגים, מדיארים וערבים. נסיכות רוס של קייב, שהתקיימה בשטחים הנמצאים בימינו בתחומי אוקראינה, בלארוס ורוסיה, נוסדה בשלהי המאה התשיעית והפכה עד המאה ה-10 למדינה הגדולה באירופה אשר אימצה בשנת 988 את הנצרות האורתודוקסית כדת הרשמית של המדינה.
במהלך שיא ימי הביניים אוכלוסיית אירופה גדלה במיוחד משום שחידושים טכנולוגיים וחקלאיים אפשרו להגדיל את כמות היבולים ותרמו לשגשוג במסחר. באותה התקופה
הכלכלה והחברה האיכרית במערב ובחלקים ממרכז אירופה פעלה לפי השיטה המנוריאלית אשר אופיינה בהאצלת הכוח הכלכלי והמשפטי לאדון, שחי על האדמות שבבעלותו ועל מיסוי שגבה מאוכלוסיית האיכרים והצמיתים שתחתיו. בנוסף לכך במסגרת שיטת הוסאלים אבירים ואצילים מהמעמד הנמוך היו חייבים שירות צבאי עם אדון פיאודלי ובתמורה העניק להם נחלה קרקעית, כסף או טובת הנאה אחרת. פילוג הכנסייה הנוצרית בשנת 1054 הוביל להבדלים תרבותיים ניכרים בין מערב אירופה למזרח אירופה. במסגרת מסעי הצלב ניסו נוצרים רבים באירופה להשיב את השליטה בארץ הקודש לנוצרים מהמוסלמים והם הצליחו במשך זמן רב לשלוט באזור במדינות צלבניות.
המונגולים הגיעו לאירופה בשנת 1236 וכבשו את נסיכות רוס של קייב, וכמו גם ערכו מספר פלישות לפולין ולהונגריה. שלהי ימי הביניים התאפיינו בקשיים ובאסונות - רעב המוני, מגפות ומלחמות גרמו למוות רב במערב אירופה. מגפת המוות השחור, אשר הייתה אחת המגפות הקטלניות ביותר בהיסטוריה האנושית, הגיעה למערב אירופה במהלך שנות ה-40 המאוחרות של המאה ה-14 והרגה עשרות מיליוני אירופאים במהלך שש שנים - בין רבע לשליש מאוכלוסיית נספו כתוצאה מהמגפה.
אפריקה שמדרום לסהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיסרות אקסום בקרן אפריקה דעכה באופן הדרגתי במהלך המאה השביעית. שושלת זאגווה, אשר היתה שושלת הקיסרים ששלטו באימפריה האתיופית מ-928 עד-1270, נודעת במיוחד בזכות המבנים החצובים בסלע שהיא הקימה בלליבלה. את שושלת זאגווה החליפה בהמשך השושלת הסולומונית אשר תמשיך לשלוט באתיופיה עד המאה ה-20.
בחלק המערבי של אזור הסאהל קמו אימפריות אסלאמיות רבות בתקופה הפוסט-קלאסית, כמו האימפריות גאנה, מאלי, סונגהאי וקאנם בורנו. אותן האימפריות שלטו בסחר חוצה סהרה אשר במסגרתו נסחר זהב, מלח ועבדים. מערב אפריקה הפכה באותה התקופה ליצואנית הזהב הגדולה בעולם.
דרום אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר נפילת אימפריית הגופטה בשנת 550 לספירה חולקה צפון הודו למספר מדינות שונות. בשנת 711 לספירה החלו פלישות מוסלמיות שונות בחלק הצפון מערבי של תת-היבשת ההודית והח'ליפות של בית אומיה כבשה לבסוף חלק גדול מהאזור בו נמצאת פקיסטן של ימינו. ההתקדמות הצבאית של הח'ליפות הערבית נעצרה במידה רבה לאחר מכן, אך האסלאם המשיך להתפשט בהודו, בעיקר בשל השפעתם של סוחרים ערבים לאורך החוף המערבי.
כמה מהמדינות החשובות ביותר שצמחו באזור דרום הודו במהלך התקופה הפוסט-קלאסית היו סולטנות בהמני ואימפריית ויג'איאנגר.
צפון-מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סין התחרתה בטיבט על השליטה באזורים שונים בפנים אסיה ובמרכז אסיה. המונגולים כבשו את כל סין ב-1279. לאחר כמאה שנים בהם סין היתה תחת שלטון שושלת יואן המונגולית, הסינים האתניים הצליחו להשתלט מחדש על סין ב-1368.
במהלך המאה ה-3 לספירה הוקמה ביפן השושלת הקיסרית. הבודהיזם הגיע בהמשך ליפן והושם דגש רב על אימוץ אלמנטים שונים מהתרבות הסינית ומהקונפוציאניזם. בעוד שתקופת נארה (בשנים 710–794) התאפיינה בפיתוח של יצירות אמנות ואדריכלות בהשראה בודהיסטית, תקופת הייאן (בשנים 794–1185) התאפיינה בעלייתם כוחם של חמולות צבאיות והסמוראים. משנת 1185 עד 1868, יפן נשלטה על ידי שליטים פיאודליים (דאימיו) ושליטים צבאיים (שוגונים).
במהלך התקופה הפוסט-קלאסית הסתיים בקוריאה עידן שלוש הממלכות. שושלת גוריאו שלטה בהמשך בחצי הקוריאני עד 1392, ולאחריה שושלת ג'וסון שלטה בחצי האי הקוריאני במשך כ-500 שנים.
במונגוליה ג'ינגיס חאן ייסד את האימפריה המונגולית לאחר שאיחד מספר שבטים נוודים בשנת 1026. האימפריה המונגולית גדלה במהירות תחת שלטונו וצבאותיו פלשו לכל עבר. בשיאה היא הכיל את כל סין, את כל אזור מרכז אסיה, וכמו גם אזורים נרחבים מרוסיה, והמזרח התיכון והיא היתה לאימפריה הרציפה הגדולה ביותר בהיסטוריה. לאחר מותו של מונגקה חאן ב-1259 חולקה האימפריה המונגולית לארבע מדינות שונות.
דרום-מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה החמרית שגשגה במיוחד באזור דרום-מזרח אסיה במהלך התקופה הפוסט-קלאסית. עיר הבירה של האימפריה החמרית היתה אנגקור אשר הייתה העיר הגדולה ביותר בעולם לפני העידן התעשייתי והיא הכילה את המקדש הבודהיסטי אנגקור ואט שהיה באותה העת האתר הדתי הגדול ביותר בעולם. ממלכת סוקהוטהאי וממלכת איוטהאיה היו המעצמות העיקריות של העם התאילנדי במהלך התקופה הפוסט-קלאסית והם הושפעו במיוחד באותה העת מהאימפריה החמרית.
ממלכת פגאן, אשר נמצאה באזור בו נמצאת בימינו מיאנמר, שגשגה במיוחד גם היא במהלך התקופה הפוסט-קלאסית. אחרי קריסת הממלכה התחוללה התפצלות פוליטית שהסתיימה בעלייתה של אימפריית טונגו במאה ה-16. ממלכות בולטות נוספות של אותה התקופה כללו בין היתר גם את צ'אמפה, ומג'פהיט.
אוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפולינזים התיישבו באזורים נרחבים ומרוחקים באוקיאניה עד במהלך המאה ה-11 לספירה. הם שטו באוקיינוס באמצעות סירות גדולות שנשאו עד 50 אנשים ואת בעלי החיים שלהם. באופן זה הם הצליחו ליישב מאות איים כולל את איי מרקיז, הוואי, אי הפסחא וניו זילנד.
אימפריית טואי טונגה נוסדה במאה ה-10 לספירה והתרחבה בין 1250 ל-1500. התרבות, השפה וההגמוניה הטונגנית התפשטו באופן נרחב ברחבי מזרח מלנזיה, מיקרונזיה ומרכז פולינזיה במהלך תקופה זו.
באי הפסחא תושבי האי חצבו במהלך התקופה הפוסט-קלאסית מאות פסלי מואי מאבן בזלת, אשר הגדולים ביותר היו במשקל 80 טון. אין יודעים בוודאות את מטרתם, וקיימות תאוריות רבות מדוע נוצרו, אך אין ספק כי שימשו למטרות הקשורות בפולחן הדתי. היצירה והשינוע של מאות הפסלים נחשב להישג יוצא דופן במיוחד לאותה התקופה.
אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמריקה הצפונית תרבות המיסיסיפי הייתה הציוויליזציה הגדולה ביותר שהתקיימה באזור ארצות הברית של ימינו בין המאה ה-8 עד המאה ה-16. העיר הגדולה ביותר של תרבות המיסיסיפי הייתה קהוקיה. בנוסף לכך באמריקה הצפונית נמצאו גם האנסאזי אשר בנו יישובי קבע נרחבים, כולל מבני אבן שנותרו המבנים הגדולים ביותר באמריקה הצפונית עד למאה ה-19.
באזור מסו-אמריקה נפלה ציוויליזציית טאוטיווקאן ובארכיאולוגיה, וכמו גם אימפריית המאיה הקלאסית כאשר ערי המאיה בשפלה הדרומית של אזור מסו-אמריקה ננטשו בין המאה השביעית למאה התשעית. האימפריה האצטקית תשלוט בחלק גדול מאזור מסו-אמריקה במהלך המאה ה-14 והמאה ה-15.
באמריקה הדרומית אימפריית האינקה, אשר השתרעה לאורך כל הרי האנדים, התקיימה משנת 1200 בערך ועד כיבושה בשנת 1532 והיא הייתה לציוויליזציה הגדולה ביותר בתקופה הפרה-קולומבינאנית. בני האינקה היו משגשגים ומתקדמים, והיו ידועים במיוחד בזכות אדריכלות מונומנטלית ובמיוחד בנייה באבן, וכמו גם בזכות רשת דרכים נרחבת שהגיעה לכל פינות האימפריה, בדים ארוגים בצפיפות, וכמו גם בזכות שימוש בחוטים קשורים לשמירת רשומות ולתקשורת.