המונומנטים ההיסטוריים של נארה העתיקה

המונומנטים ההיסטוריים של נארה העתיקה
מקדש טודאי-ג'י
מקדש טודאי-ג'י
מקדש טודאי-ג'י
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
שטח אזור החיץ 1,962.5 הקטאר
מידע כללי
סוג קבוצת מבנים עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Nara עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום נארה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יפןיפן יפן
מידות
שטח 617 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 34°40′32″N 135°50′22″E / 34.67556°N 135.83944°E / 34.67556; 135.83944
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המונומנטים ההיסטוריים של נארה העתיקה כוללים שמונה מקומות בעיר נארה, שהייתה בירת יפן בין 710 ל-784. חמישה מתוכם הם מקדשים בודהיסטיים, אחד הוא מקדש שינטו, אחד הוא ארמון ואחד הוא יער בראשיתי. במקומות הללו יש 26 מבנים שהוכרזו על ידי המדינה כאוצרות לאומיים, ו-53 שהוכרזו כרכוש תרבותי חשוב. ארמון נארה הוכרז כאתר היסטורי מיוחד, והיער הבראשיתי קאסוגאיאמה הוכרז כמונומנט טבעי מיוחד. טודאי-ג'י, קופוקו-ג'י, ויער קאסוגאיאמה חופפים לפארק נארה. אונסק"ו הכריז על המקומות הללו כאתר מורשת עולמית ב-1998.

המקדשים הבודהיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טודאי-ג'יי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טודאי-ג'י

טודאי-ג'ייפנית: 東大寺) הוא מקדש בודהיסטי. בהיכל הבודהה שלו, שהוא גם מבנה העץ הגדול ביותר בעולם, שוכן פסל הבודהה ואירוקאנה, ועל פי המסורת היפנית, מכונה דאיבוצו, מונח המתאר פסלי בודהה גדולים וחשובים, בתרבות היפנית. המקדש הוא גם המתחם הראשי של בית הספר הבודהיסטי קגון. האייל הנקוד, הנחשב לשליח האלים בשינטו, מסתובב במתחם המקדש באופן חופשי.

קופוקו-ג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופוקו-ג'י

קופוקו-ג'י (興福寺) משמש כמתחם הראשי של בית הספר הדהרמי "הוסו". המקדש הוקם ב-669 על ידי קאגאמי-נו-אוקימי (鏡大君), אשתו של נאקאטומי נו קאמאטרי שייסד את בית פוג'יווארה, שקיוותה כי הקמת המקדש תגרום להחלמת בעלה ממחלה שבה לקה. המקדש המקורי שכן באזור שבו נמצאת כיום קיוטו, אך ב-672 הוא הועבר לפוג'יווארה-קיו, שהייתה הבירה המתוכננת הראשונה של יפן. ב-710 הוא הועבר למיקומו הנוכחי, בצד המזרחי של העיר הייג'ו-קיו הידועה כיום בשם נארה.

המקדש היה נתון לחסותו של בית פוג'יווארה, ובשל כך זכה לשגשוג רב במקביל לעליית כוחה של המשפחה. המקדש שמר על מעמדו גם לאחר שעיר הבירה עברה לקיוטו. הוא נפגע ונהרס פעמים רבות במהלך מלחמות האזרחים שפקדו את האזור, ונבנה מחדש מספר דומה של פעמים. עם זאת, חלק מהמבנים לא נבנו מחדש, כגון שניים מתוך שלושת ההיכלים המוזהבים, הנאנדאימון, צ'ומון והמסדרון.

בין המבנים הבולטים במקדש ניתן למנות את טוקונדו (東金堂, ההיכל המזרחי המוזהב), פגודה חמש-קומתית המתנשאת לגובה 50 מטרים, פגודה תלת-קומתית, הוקואנדו (北円堂, ההיכל המתומן הצפוני), ונאננדו (南円堂, ההיכל המתומן הדרומי) שהוא אתר עלייה לרגל מתוך 33 המקדשים של קנסאי).

גאנגו-ג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאנגו-ג'י

גאנגו-ג'י (元興寺) הוא אחד משבעת המקדשים הגדולים של נאנטו (אחד מהשמות של נארה). המבנה המקורי שכן באסוקה, ונבנה על ידי סוגה נו אומאקו מבית סוגה. המקדש הועבר לנארה ב-718, לאחר שהפכה לעיר הבירה של יפן. תחילה היו בו שבעה היכלים ופגודות, שהשתרעו על פני שטח נרחב באזור ההיסטורי נאראמאצ'י שבנארה. רוב המבנים המקוריים נהרסו במשך הזמן, בעיקר בשרפות שהתחוללו במאה ה-15 והמאה ה-19 (תקופת אשיקאגה ותקופת אדו בהתאמה).

המבנה שהשתמר בצורה הטובה ביותר ידוע בכינוי גאנגו-ג'י גוקוראקובו (元興寺極楽坊), והוא חלק מבית הספר השינגוני. במקדש יש מספר אוצרות לאומיים והם: ההיכל הראשי (本堂), חדר זן והפגודה החמש-קומתית המתנשאת לגובה 5.5 מטרים בלבד. חדר הזן וההיכל הראשי היו חלק ממבנה ארוך בשם סובו, ששימש כמקום מגורים לכהנים. חדר הזן כולל ארבעה מתוך 12 החלקים המקוריים של הסובו, ואילו ההיכל הראשי שימש כמקום משכנו של פסל הבודהה הראשי, והוסב למקום תפילה עבור המאמינים.

רוב החלקים ההרוסים של גאנגו-ג'י הפכו לחלק מאזור נאראמאצ'י. קיים גם חלק קטן יותר ששרד, אך הוא לא מזכיר את המקדש המקורי מבחינה אדריכלית.

יאקושי-ג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאקושי-ג'י

יאקושי-ג'י (薬師寺) הוא אחד המקדשים המפורסמים ביותר ביפן, ומשמש כמתחם הראשי של בית הספר הוסו של הבודהיזם היפני. החפץ הקדוש העיקרי, יאקושי ניוראי, נקרא גם "הבודהה המרפא" (הבודהה האחראי על ריפוי במהאיאנה). הפסל הוא אחד מפסלי הבודהה הראשונים שהובאו ליפן מסין, ועל שמו קרוי המקדש כולו.

המבנה המקורי נבנה בפוג'יווארה-קיו, בירת יפן בתקופת אסוקה, והוזמן על ידי הקיסר טמו ב-680. טמו הורה להקים את המקדש כמנחה לאלים שלו, על מנת שאלה ירפאו את המלכה העוצרת שלו, שגם ירשה אותו תחת השם ג'יטו. מנהג זה היה נפוץ בקרב האצולה הבודהיסטית כאשר הבודהיזם הובא ליפן מסין ומקוריאה. טמו לא זכה לראות את השלמת המקדש על ידי ג'יטו ב-698. המקדש פורק והועבר לנארה שמונה שנים לאחר שהיא הפכה לעיר הבירה.

במשך זמן רב הדעה המקובלת הייתה שהמקדש הועבר למקומו הנוכחי ב-718. אולם, בחפירות שנערכו באתר המקדש בפוג'יווארה-קיו בשנות ה-90 התברר כי ככל הנראה היו שני מקדשים בשם יאקושי-ג'י במקביל. המקדש בפוג'יווארה-קיו נקרא גם מוטו יאקושי-ג'י. רוב המבנים המקוריים במתחם נהרסו בשרפה שהתחוללה ב-973, וההיכל הראשי נהרס ב-1528. ההיכל שופץ ושוקם בשנות ה-70, ובשנים שלאחר מכן נבנה המקדש מחדש.

המגדל המזרחי (東塔) הוא המבנה היחיד ששרד מאז המאה ה-8, ונחשב לאחת הפגודות הידועות ביותר ביפן. בפגודה יש שלוש קומות, אך יש בה גגות בין הקומות הגורמות לאשליה אופטית כאילו יש לה שש קומות. צורתה הנוכחית נקבעה בעבודות השיפוץ שנערכו במאה ה-13, וב-1733 שונה כיוון החזית שלה למערב. המתאר הכללי של המקדש הוא סימטרי, וכיום הוא מורכב משני היכלים ראשיים ושתי פגודות תלת-קומתיות.

טושודאי-ג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

טושודאי-ג'י

טושודאי-ג'י (唐招提寺) משתייך לפלג ריצו של הבודהיזם היפני. המקדש הוקם על ידי איש הדת הסיני גאנג'ין במהלך תקופת נארה, בערך בשנת 759. גאנג'ין היה נזיר סיני עיוור שנשכר על ידי המשפחות שכוחן היה בעלייה, על מנת להשיג מימון מהאריסטוקרטים המקומיים.

טושודאי יוצא דופן בכך שכמעט ולא ניזוק כתוצאה מאסונות שונים שפקדו את האזור. המאפיינים הבולטים שלו הם הקונדו (היכל מוזהב קלאסי), המשמש רבות בחקר אדריכלות המקדשים היפנית, היכל ההרצאות (קודו) שהוא החלק היחיד מארמון נארה ששמר על מאפייניו האדריכליים המקוריים, ושני מבני אחסון לסוטרה מתקופת קמקורה.

מקדש קאסוגה והיער הבראשיתי קאסוגאיאמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש קאסוגה

מקדש קאסוגה (春日大社) הוא מקדש שינטו שהוקם ב-768 לפי האגדה, אך ייתכן כי הוא נבנה למעשה בתקופת נארה. המקדש שוכן למרגלות שני הרים קדושים, הנחשבים למקום שאליו מגיעות האלוהויות היורדות לעולם הגשמי. המקדש היה בחסות קיסרית מאז תחילת תקופת הייאן. בתקופה זו הוא אוחד עם קופוקו-ג'י, כיוון שההשקפה הדתית שרווחה אז הייתה שקאמי ובודהה הם ישות אחת.

המקדש נבנה מחדש מספר פעמים במשך השנים, ושייך לבית פוג'יווארה. החלק הראשי שלו, הנקרא הונדן, נהרס ונבנה מחדש כל עשרים שנים ללא קשר למצבו הפיזי. המדיניות הזו נמשכה עד 1863. פנים המקדש ידוע בזכות פנסי הברונזה הנמצאים בו. למבנים השונים יש גגות שבהם גמלונים. רוב הבניינים מעוצבים בסגנון דומה, הנקרא קאסוגה-זוקורי. הדרך למקדש עוברת דרך פארק המשמש בית גידול עבור אוכלוסייה של איילים נקודים, המסתובבים בו באופן חופשי. הדרך למקדש רצופה גם באלף מנורות אבן.

מ-1871 עד 1946 המקדש היה במעמד של קאנפיי-טאישה, שמשמעותו היא כי הוא בקבוצת הדירוג הגבוהה ביותר של מקדשים הזוכים לתמיכה ממשלתית.

בסמוך למקדש נמצא היער הבראשיתי קאסוגאיאמה. במקדשי שינטו יש חשיבות רבה לסביבה הטבעית שבה הם שוכנים. יער קאסוגאיאמה השתמר כיער מקודש, והחל מ-841 חל בו איסור מוחלט על ציד או על כריתת עצים. שבילים עבור עולי הרגל הם הסימן היחיד לפעילות האדם במקום.

ארמון הייג'ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער סוזאקו המשוחזר

ארמון הייג'ו (平城宮) הוא מתחם בגודל 1.3 על 1 קילומטר, שהכיל את כל המבנים הדרושים לצרכים הרשמיים והאישיים של משפחת המלוכה היפנית. בין המבנים הללו ניתן למנות את חדרי הישיבות של הממשלה, משרדים, חדרי נאומים, בתי מלאכה, אורוות, והמגורים המלכותיים. מסביב למתחם נבנתה חומה בגובה של עד חמישה מטרים, ולאורכה נבנו 12 שערים. חלק מהמבנים שנהרסו במשך השנים נבנה מחדש.

שער סוזאקו בצד הדרומי היה הכניסה הראשית לארמון, וממנו הייתה גישה אל חדרי הנאומים וחדרי הישיבות של הממשלה, שהיו המבנים החשובים ביותר במתחם כולו. המבנים במתחם היו מאורגנים מסביב לציר שכיוונו צפון-דרום, ולכל אחד מהם היה פודיום, גג רעפים ועמודים בסגנון שושלת טאנג הסינית. המבנים בחלק המזרחי של המקדש עוצבו בסגנון היפני המקובל, שכלל גגות הנשענים על עמודים שהוחדרו לקרקע ולא נצבעו.

בתוך המתחם היו מספר גני נוי, שהמאפיינים שלהם נחשפו באמצעות חפירות ארכאולוגיות. במרכז כל אחד מהגנים הייתה בריכה מרכזית עם תחתית אבן. מסביב לכל אחד מהגנים היו ביתנים רבים שמהם ניתן היה להשקיף בחופשיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טודאי-ג'י בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קופוקו-ג'י בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאנגו-ג'י בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאקושי-ג'י בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טושודאי-ג'י בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקדש קאסוגה בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארמון הייג'ו בוויקישיתוף