משתמש:WikiJunkie/הומוסקסואליות גברית
הומוסקסואליות גברית בהיסטוריה העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרבויות שהושפעו מהדתות האברהמיות, החוק והכנסייה הגדירו מעשי סדום כעבירה על החוק האלוהי או כפשע נגד הטבע. אף על פי כן ראוי לציין שהנוהג לגנות מין אנאלי המבוצע בין גברים קדם עוד לאמונה הנוצרית. לאורך רוב ההיסטוריה הנוצרית רוב התיאולוגים והזרמים הנוצרים ראו בהתנהגות הומוסקסואלית כהתנהגות לא מוסרית או כחטא. לאורך השנים היו היסטוריונים שהתייחסו לאישים בולטים שונים בהיסטוריה, כולל סוקרטס, לורד ביירון, אדוארד השני ואדריאנוס, כהומוסקסואלים או ביסקסואלים.
באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם הסבורים שהזוג הגאה הראשון שהונצח בהיסטורי הנום־הוטפ וניאנק־חנום אשר חיו במצרים הקדומה בסביבות 2400 לפני הספירה. הנום־הוטפ וניאנק־חנום היו אמונים על מלאכת המניקור בארמון של פרעה. בקברם, נמצאו מספר ציורים שמתארים את שני הגברים מחובקים ונוגעים זה באפו של חברו, מעשה שאשר באמנות המצרית העתיקה סימל נשיקה.
הקולוניזציה של יבשת אפריקה על ידי מעצמות אירופה במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 הוביל לכך שבמדינות רבות באפריקה חוקקו חוקים מחמירים נגד ביצוע מעשה סדום, וזו נחשבת בדרך כלל לסיבה המרכזית לכך שבחלק גדול ממדינות אפריקה ישנם כיום חוקים כה מחמירים נגד גברים הומוסקסואלים. שלושת המדינות באפריקה בהם קיים עונש מוות לגברים הומוסקסואלים הם מאוריטניה, בניגריה (בחלק מתחומי השיפוט במדינה), ובסומליה (רק במחוז הדרומי ביותר של המדינה).
באמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים התגלו באמריקה עדויות ארכאולוגיות לקיומם של אקטים מיניים הומואירוטיים בין גברים בתרבויות רבות שקדמו לכיבוש של אמריקה הלטינית, בהם האצטקים, בני המאיה, הקצ'ואים, תרבות מוצ'ה, התרבות הזפוטקית, ואימפריית האינקה.
הקונקיסטאדורים הספרדים היו מזועזעים מכך שגילו שמעשי סדום היו שכיחים בקרב גברים ילידים רבים, והדבר נחשב בעיניהם כראייה לנחיתותם לכאורה של אותם האוכלוסיות. הקונקיסטאדורים הזכירו רבות בכתביהם את מעשי הסדום שמבוצעים על ידי הילידים על מנת לתאר אותם כברברים ומכאן להצדיק את את הכיבוש שלהם ואת ההמרה הכפוייה שלהם לנצרות. כתוצאה מההשפעה והכוח הגוברים של הקונקיסטאדורים, בהדרגה החלו גם המנהיגים של האוכלוסיות הילידות לגנות מעשים הומוסקסואלים. במהלך התקופה שלאחר הקולוניזציה האירופית של אמריקה, האינקוויזיציה היתה אחראית על העמדה לדין של אנשים על מעשים הומוסקסואלים, ולעתים רבות אף קבעה גזר דין מוות על ביצוע מעשי סדום. בעקבות כך גברים הומוסקסואלים רבים בחרו להסתיר את זהותם ואף להתחתן עם נשים לצורך כך, וחלקם הפכו לאנשי דת על מנת להסתיר את זהותם.
בשנת 1658 האינקוויזיציה במלכות המשנה של ספרד החדשה עצרה 123 גברים בחשד להומוסקסואליות. למרות שרבים מהם הצליחו להימלט, בית הדין המלכותי גזר עונש מוות על 14 גברים מרקעים חברתיים ואתנים שונים, אשר נשרפו למוות.
במזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם עדויות רבות בהיסטוריה הקדומה של מזרח אסיה להומוסקסואליות גברית. ישנם עדויות להומוסקסואליות גברחץ בסין עוד משנת 600 לפני הספירה לערך. הומוסקסואליות גברית הוזכרה גם רבות ביצירות מפורסמות בספרות הסינית. אינטראקציות מיניות בין גברים מתוארות בין היתר ברומן הקלאסי "חלום החדר האדום". בספרות של שושלת מינג, כמו בין היתר "ביאן אר צ'אי" (弁而釵/弁而钗), הוצגו אף מערכות יחסים הומוסקסואליות בין גברים כמהנות יותר ו"הרמוניות" יותר מיחסים הטרוסקסואלים. בכתבים משושלת ליו סונג מאת וואנג שונו נטען אף כי הומוסקסואליות גברית בסין הייתה נפוצה כמו הטרוסקסואליות במהלך סוף המאה ה-3. ההתנגדות להומוסקסואליות גברית בסין החלה לפי ההערכות בתקופת ימי הביניים בשושלת טאנג (618–907 לספירה), ומיוחסת בעיקר להשפעה הגוברת של ערכים נוצריים ואיסלאמיים בסין באותה התקופה, אך לא התבססה במלואה עד שהחלו מאמצי ההתמערבות של סין לקראת סוף שושלת צ'ינג ובמהלך תקופת הרפובליקה הסינית (1912–1949).
באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
העדויות המוקדמות ביותר במדינות המערב למקרים של הומוסקסואליות גברית הם מיוון העתיקה. מערכות היחסים הללו התקיימו בין גברים "נורמליים" לגברים צעירים אשר היו מאהביהם. יחסים בין גברים בוגרים, לעומת זאת, עדיין נחשבו במידה רבה לטאבו בתרבות היוונית העתיקה. לאור החשיבות בחברה היוונית של טיפוח הגבריות של הגברים הבוגרים, הומוסקסואליות בין גברים בוגרים ממעמד חברתי דומה נחשבו לבעייתיים במיוחד, ולרוב אנשים נמנעו מכך בשל סטיגמה חברתית.
הסטיגמה הזו, לעומת זאת, לא חלה על גברים יווניים שלקחו על עצמם התפקיד המיני האקטיבי , בעוד שאלו שלקחו על עצמם התפקיד המיני הפסיבי "הפכו נשיים". ישנן עדויות רבות במחזות התיאטרון של אריסטופאנס למקרים בהם גברים שלקחו על עצמם את התפקיד המיני הפסיבי היו מושא ללעג בחברה היוונית הקדומה.
ישנם אף חוקרים שטוענים שניתן למצוא דוגמאות להומוסקסואליות גברית בספרות של יוון העתיקה, כמו במקרה של אכילס ופטרוקלוס ביצירה "איליאדה". ברומא העתיקה מקרים של הומוסקסואליות גברית היו קיימים בעיקר בין גברים חופשיים מבוגרים לבין גברים עבדים או גברים צעירים חופשיים שלקחו על עצמם התפקיד המיני הפסיבי. בעוד שהקיסר הרומאי אדריאנוס היה ידוע היה ידוע בקשריו ההומוסקסואלים עם יווני בשם אנטינואוס, הקיסר הנוצרי תאודוסיוס הראשון גזר חוק ב-6 באוגוסט 390 אשר לפיו גברים שלקחו על עצמם התפקיד המיני הפסיבי צריכים להישרף על המוקד.
בתקופת הרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת הרנסאנס בערים עשירות בצפון איטליה - ובמיוחד ונציה ופירנצה - הומוסקסואליות גברית היתה נפוצה למדיי על פי המודל שהיה קיים ביוון העתיקה ובקרב הרומאים. על אף שהומוסקסואליות גברית היתה נפוצה למדיי באותה התקופה, השלטונות נהגו באות העת להעמיד לדין, לקנוס ולכלוא אנשים רבים על כך.
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-13 ברוב אירופה היה מקובל להוציא אנשים להורג כעונש על הומוסקסואליות גברית.
במזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
באשור העתיקה הומוסקסואליות גברית הייתה נפוצה. באותה העת הדבר לא נאסר, אנשים לא נשפטו על כך, והדבר לא נחשב לבלתי מוסרי. חלק מהטקסטים הדתיים מכילים תפילות לברכות אלוהיות על מערכות יחסים הומוסקסואליות.
בעת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
רדיפת גברים הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תקופת שלטונו של אדולף היטלר גרמניה הנאצית כלאה גברים הומוסקסואלים במחנות ריכוז, סירסה אותם, והרגה אותם.
מבחינה היסטורית גרמניה החלה את הרדיפה של גברים הומוסקסואלים עוד ב-1871 בעקבות חקיקת סעיף 175 השנוי במחלוקת שהתקבל בעקבות איחוד הקיסרות הגרמנית ואסר על יחסים אינטימיים בין גברים בגרמניה הנאצית. באותה העת החוק חל רק על גברים שביצעו אקטים מיניים עם גברים אחרים כמו מין אנאלי ומין אוראלי, בעוד שגברים שהתנשקו או התמזמזו עם גברים אחרים לא נענשו באותה העת במסגרת חוק זה.
ב-1935 הנאצים בחרו לשנות את ההגדרה של החוק כדי לטפל ב"פרצות" בחוק. בהתאם לתיקון של החוק כל ה"ביטויים" של הומוסקסואליות הוגדרו כפשעים עליהם ניתן להישפט. בעקבות כך החלה בפועל הרדיפה של כל הגברים ההומוסקסואלים באשר הם. באותה העת נשיקות, אוננות הדדית ומכתבי אהבה בין גברים נחשבו לסיבות לגיטימיות לביצוע מעצרים של גברים הומוסקסואלים.
בין 1933 ל-1945, על פי ההערכות המשטר הנאצי עצר כ-100,000 גברים הומוסקסואלים, מתוכם כ-50,000 נשפטו באופן רשמי. רוב האנשים הללו ריצו זמן בכלא, בעוד שלפי ההערכות בין 5,000 עד 15,000 אנשים נכלאו במחנות הריכוז של גרמניה הנאצית. לטענת הפרופסור הגרמנירודיגר לאוטמן, אשר הינו מחוקרי הלהט"ב הבולטים בגרמניה, ייתכן ששיעור התמותה של הגברים ההומוסקסואלים במחנות הריכוז היה בסביבות 60%. הגברים ההומוסקסואלים במחנות הריכוז סבלו ממידה חריגה של אכזריות מצד שוביהם והנאצים ערכו בהם גם ניסויים רפואיים שונים כאשר הם ניסו למצוא "תרופה" להומוסקסואליות.