נאו-חסידות
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך לא מוגדר טוב וחסר מידע מהותי, סגנון לא אנציקלופדי. | ||
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך לא מוגדר טוב וחסר מידע מהותי, סגנון לא אנציקלופדי. | |
נאו-חסידות היא תופעה תרבותית-דתית מודרנית, בעיקר בציונות הדתית, המאמצת עקרונות חסידיים לתוך עולם ההלכה וההגות המודרני, ללא הציות המוחלט לאדמו"ר. התנועה מדגישה רגש, התבודדות, פנימיות ועבודת השם בשמחה, ומזוהה עם ישיבות כמו עתניאל, תקוע ורמת-גן. נאו-חסידים יבטאו לרוב אהדה או קרבה רעיונית אל תנועת החסידות ואל מורשתה, אם בכתיבה ואם בדרכים אחרות, אך דרכם היא יותר אישית ואקספירמנטלית.[1]
בספרות של תנועת ההשכלה היה מקובל להציג את החסידות באור שלילי, אך יחס זה השתנה במידה רבה בספרות של תקופת התחייה. בין הסופרים וההוגים המודרניים שעסקו בכך היו אליעזר צבי צווייפל, שמעון דובנוב בצעירותו, י"ל פרץ, יהודה שטיינברג, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מרטין בובר, בר טוביה, שמואל אבא הורודצקי ומרדכי בן יחזקאל.
גם בדורות שלאחר מכן הופיעו חיבורים מודרניים המציגים את המאור שבחסידות, כמו יצירות של אברהם יהושע השל, זלמן שחטר-שלומי, אלי ויזל, ארתור גרין, פינחס פלאי וחיים פוטוק.
במאה העשרים ואחת נוצרה תנועה בזרם הדתי לאומי המתקרבת לחסידות, בפרט חסידות ברסלב וחסידות חב"ד.[2] בין מייצגי ומובילי תנועה זו ניתן למנות את הרב יהושע שפירא ותלמידים של הרב יצחק גינזבורג.
אחד המאפיינים הבולטים המבדילים בין החסידות ה"חדשה" למרכזית, הוא היעדר האדמו"ר – הרבי והצדיק – שסביבו מתכנסים כל החסידים. החל מראשית תנועת החסידות, מתלכדים החסידים סביב מורם ורבם, מתוך אמונה שנשמותיהם הן "ניצוץ" בלבד מנשמת הצדיק, שמקבלות דרכו שפע גשמי ורוחני. החסידות החדשה, לעומת זאת, מתאפיינת באינדיבידואליות ובשאיפה לקשר אישי עם הבורא, ללא הגבלות של רב מסוים כלשהו. לכן, בניגוד ל"קנאות" שבה החסידים מתאספים דווקא סביב רבם (ורבותיהם לדורותיהם), לומדים דווקא את תורתם, ונוהגים במנהגיהם – אנשי החסידות החדשה, באופן מוצהר, אינם "מגבילים עצמם" אלא לומדים מתורות רבים מגדולי החסידות, מכל הזרמים השונים (גם כאשר קיימות סתירות בין הדרכים), כולל מוסר, חקירה, ו"השקפה". הם מאמצים לעצמם מנהגים והליכות על פי הבנתם, וקוראים לפתיחות מחשבתית. חלקם, המקורבים לתורת חב"ד, ברסלב, והראי"ה קוק, מכנים עצמם בשם חבקו"ק – כלומר, חב"ד, ברסלב, קוק (ויש מוסיפים: "וקרליבך").
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד אסף, 'שונאים – סיפור אהבה? התפתחויות במחקר יחסי הגומלין בין החסידות וההשכלה', ישראל ברטל ושמואל פיינר (עורכים), ההשכלה לגווניה: עיונים חדשים בתולדות ההשכלה ובספרותה, ירושלים תשס"ה, עמ' 183–200.
- תומר פרסיקו, נאו-חסידות והמתח המובנה בין הרוחניות העכשווית להלכה, מתוך דעות גיליון 54
- אמנון בזק, הסכנות שבמגמות החסידיות בציונות הדתית, באתר כיפה, 29 בינואר 2012
- דניאל רייזר, חסידות המאה העשרים וניצני הנאו-חסידים, בתוך: דעות, גיליון 54