פינחס פלאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב פרופ' פינחס פֶּלִאי הכהן
Rabbi Pinchas Peli.jpg
תאריך לידה ח' באייר ה'תר"צ
תאריך פטירה כ"ח באדר ב' ה'תשמ"ט (בגיל 58)
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה לועזי 6 במאי 1930
תאריך פטירה לועזי 3 באפריל 1989
מקום פעילות ניו יורק, ירושלים
השתייכות אורתודוקסיה מודרנית (Modern Orthodox)
תחומי עיסוק חסידות, קבלה, תפילה, תשובה, אקזיסטנציאליזם, עם ישראל, חינוך, פרשת השבוע, גאולה
תפקידים נוספים ראש הקתדרה לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון
רבותיו הרב מרדכי הכהן (אביו), הרב פרופ' אברהם יהושע השל, הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק
חיבוריו ראה כתביו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פינחס פֶּלִאי הכהןאנגלית: Pinchas Hacohen Peli; ח' באייר ה'תר"צ, 6 במאי 1930כ"ח באדר ב' ה'תשמ"ט, 3 באפריל 1989) היה רב והוגה דעות ישראלי-אמריקאי. פרופסור לפילוסופיה. עמד בראש הקתדרה לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. נודע גם כמשורר, סופר, עיתונאי, וכעורך ומתרגם של כתבי הרבנים האמריקאים הרב פרופ' אברהם יהושע השל והרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינחס הכהן נולד בשכונת בתי מחסה בעיר העתיקה בירושלים, נצר למשפחת רבנים וסופרים, דור רביעי בעיר שהשתייכו לזרם החרדי. סבו, אבי אמו, היה הרב אברהם צבי שור, ששימש כאב בית דין לחסידים בירושלים. נקרא על שם סב-אמו, רבי פנחס ברנדוויין מברז'אן. פינחס היה השני בין שבעת ילדיו של הרב והסופר מרדכי הכהן, ובין אחיו נמנים הרב שמואל אבידור הכהן (לשעבר רב היישוב כפר שמריהו) והרב מנחם הכהן (לשעבר חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה) והעיתונאית טובה וכטפוגל.

בתחילה נשלח להתחנך ב"חדר" ירושלמי מסורתי ובתלמוד תורה עץ חיים. מאוחר יותר למד במוסד "אלומה" בירושלים אצל הרב ד"ר בנימין מנשה לוין והסופר ר' בנימין. הוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים דאז יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל. בשנת 1950 הפליג לארצות הברית כשליח הסוכנות היהודית, והרצה ברחבי ארצות הברית מטעם איגודי בתי הכנסת באמריקה וארגון הבונדס. בשהותו בניו יורק פגש את פנינה כהן, בת דודו (אחי אביו), שהייתה פעילה במנהיגות תנועת הנוער הציונית השומר הדתי. הם נישאו בניו יורק בשנת תשי"א (1951) וכעבור זמן שבו לישראל ושימש כעורך הספרותי של מוסד הרב קוק בירושלים.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב פרופ' אברהם יהושע השל (משמאל) והרב פרופ' פנחס פלאי הכהן, ניו יורק, 1969
פינחס ופנינה פלאי עם הסופר ש"י עגנון בביתם בירושלים, שנות ה-60 של המאה ה-20

פלאי למד ערבית וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים והשתלם בדרופסי קולג' בפילדלפיה (כיום חלק מאוניברסיטת פנסילבניה) ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בראשית שנות השישים שימש מרצה לספרות עברית בישיבה אוניברסיטה בניו יורק ובהמשך כמרצה קבוע באוניברסיטת ברנדייס במסצ'וסטס. הוא החל לכתוב עבודת דוקטורט בנושא "מסורות אכדיות בספרות התלמודית" במסגרת דרופסי קולג', אך לאחר מפגש עם הרב פרופ' אברהם יהושע השל, שינה פלאי את נושא עבודת הדוקטורט (שנעשה בהדרכתו של השל) לנושא: "האדם המתפלל בתפילה היהודית". ב-1969 הוענק לו תואר דוקטור לפילוסופיה מן הסמינר התאולוגי היהודי וב-1971 הצטרף פלאי למחלקות לספרות עברית ולמחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ב-1979 הועמד בראש הקתדרה לערכי היהדות וב-1980 התמנה לפרופסור חבר. פלאי עמד בראש הקתדרה לערכי היהדות עד פטירתו בשנת 1989. בנוסף כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטת נוטרדאם, בית המדרש לרבנים של אמריקה הלטינית (en:Seminario Rabinico Latinoamericano) ואוניברסיטת קורנל. שימש כעורך משנה באנציקלופדיה יודאיקה.

חיו של פלאי התנהלו במקביל בניו יורק ובירושלים, והוא פעל רבות להפצת המחשבה היהודית הדתית של יהדות ארצות הברית בישראל, בעיקר דרך הגותם של הרב פרופ' אברהם יהושע השל והרב יוסף דב סולובייצ'יק.

פלאי למד אצל השל בסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק, ואף כתב את עבודת הדוקטור הספרותית-פנומנולוגית שלו בנושא התפילה אצל חז"ל, בהנחייתו. בהשראתו ותיווכו של השל השתתף בפעולות רבות לקידום דו-שיח ושיתוף פעולה בין-דתי, וביקר מספר פעמיים בוותיקן כדי לדון ביחסים בין קתולים ליהודים. בנוסף, פלאי היה קשור למייסד תנועת המקויה היפנית, פרופ' אברהם איקורו טשימה, ושימש כמורה רוחני של התנועה במשך עשרות שנים, בביקורים בישראל וביפן. בראשית שנות ה-70 הקים פלאי, יחד עם נשיא המדינה זלמן שזר, את מוסד אברהם יהושע השל בירושלים שפעל בתרגום ספריו של השל לעברית ולהפצת הגותו בישראל. פלאי עמד בראש המוסד, וח"כ אבא אבן עמד בראש המועצה הציבורית[1].

קשר משמעותי נוסף קשר פלאי עם הרב יוסף דב סולובייצ'יק. הוא הוציא לאור שני ספרים המבוססים על שיחותיו של הרב סולובייצ'יק - "על התשובה" ו"בסוד היחיד והיחד", בנוסף ערך ותירגם דרשות רבות נוספות של הרב סולובייצ'יק ופרסם אותם בעיתון שערך פנים אל פנים. עם הוצאת ספרים והדרשות התפרסמה הגותו של הרב סולובייצ'יק שהייתה ידועה עד אז בישראל רק בקרב מקורביו.

כסופר, משורר ועיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו זכו לפרסום ראשון בעיתון "דבר" בעריכת זלמן שזר, בהיותו בן חמש-עשרה. כדי להימנע מעימות עם סביבתו החרדית בחר לפרסם תחת השם "פלאי" (על פי הסיפור התנ"כי על אודות המלאך שנגלה להורי שמשון, שבתשובה לשאלה מהו שמו ענה "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי--וְהוּא-פֶלִאי" (שופטים י"ג, 18)). בשנת תש"י (1950) הופיע ספר השירים הראשון שלו, "מיתרים חמישה", בהמשך פרסם שני ספרי שירה נוספים ושני קבצים של סיפורים קצרים. קשר עמוק קשר פלאי עם הסופר שמואל יוסף עגנון. עוד בנעוריו עודד אותו עגנון לשלוח את ידו בכתיבה ספרותית, ובמשך השנים הרבה לבקר בבית בני הזוג פלאי.

את דרכו העיתונאית החל בשבועון "נרות שבת" שערך אביו, הרב מרדכי הכהן. היה חבר ועד הנאמנים של השבועון "בטרם", ומשנת 1958 שימש כעורך הראשי של השבועון "פנים אל פנים", שאותו ייסד והוציא לאור יחד עם אחיו, הרב שמואל אבידור הכהן. בשנים 19851989 כתב טור קבוע בעיתון "ג'רוזלם פוסט", שנקרא "Tora Today". הספר "תורה היום", אסופה של טורים אלה, יצא ב-1989 באנגלית, ותורגם גם להולנדית, צרפתית, פורטוגזית יפנית ועברית (בתרגומו של אביעד הכהן ובעריכתו של אביב מלצר). בנוסף השתתף בשנתיים האחרונות לחייו באופן קבוע בתוכנית רדיו בנושא פרשת השבוע ברשת א'.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינחס הכהן פלאי נפטר ממחלה ממארת בירושלים בכ"ח באדר ב' תשמ"ט (3 באפריל 1989), חודש לפני מלאת לו חמישים ותשע שנים, ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים. היה נשוי לפנינה פלאי, והזוג היו הורים לארבעה: ד"ר בטחה הר-שפי, מרצה לתלמוד בהיברו יוניון קולג', הסופרת אמונה אלון (נשואה לרב בנימין אלון), בתשבע פלאי-סרי, פעילה בארגון קולך, ועורך הדין דעואל פלאי. בין נכדיו נמנים המשורר אבישר הר-שפי, מרגלית הר-שפי, העורך והחוקר אריאל סרי-לוי, המוזיקאי יאיר סרי והסופר והתסריטאי אורי אלון (שטיסל).

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Abraham Joshua Heschel: An intellectual Biography (New York University Press, (1986)
  • Torah Today: A Renewed Encounter With Scripture, (1987)
  • Shabbat Shalom: A Renewed Encounter with the Sabbath, (1988)

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על תלה : סיפורים, הוצאת אחיאסף, 1957.
  • בדוק ומנוסה : סיפורים, הוצאת רשפים, 1983.

בתרגומו ועריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמונים: אנתולוגיה שירי משוררים, מוסד הרב קוק, 1954.
  • חמשים סיפורים, מוסד הרב קוק, 1956.
  • אברהם יהושע השל, ישראל, הווה ונצח (תרגם: דוד בר-לבב), הספרייה הציונית ומוסד אברהם יהושע השל, 1972.
  • אברהם יהושע השל, השבת - משמעותה לאדם בימינו, מוסד אברהם יהושע השל, 1973.
  • חמש שיחות עם אברהם יהושע השל, מוסד אברהם יהושע השל, 1975.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • והוא פלאי: ספר זיכרון לרב פרופסור פינחס פלאי; דברים משלו ולזכרו, כינס והביא לדפוס: אביב מלצר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1998.
  • ברוך קורצווייל, בין הפלאי והגלוי, בתוך "חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים" (ערכו: צבי לוז וידידיה יצחקי), אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982, עמ' 207־214.
  • שלום כהן, שיח אחים: על ״מלחמות היהודים״ (ראיונות של פינחס יחד עם אחיו, הרב שמואל אבידור והרב מנחם הכהן), זמורה-ביתן, 1987.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]