מיכה יוסף ברדיצ'בסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
דיוקנו של ברדיצ'בסקי בצעירותו

מיכה יוסף בִּן גָּרְיוֹן (בֶּרְדִיצֵ'בְסְקִי) (בכתיב יידי: בערדיטשעווסקי; בכתב רוסי: (Бин-Горион) ‏Миха Йосеф Бердичевский) ‏(19 באוגוסט 1865, מז'יבוז', פלך פודוליה, האימפריה הרוסית18 בנובמבר 1921, ברלין, גרמניה) היה סופר והוגה דעות עברי יליד פודוליה, אשר קרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות, ותבע השתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה הלאומית היהודית. כתב בעברית, ביידיש ובגרמנית. בין יצירותיו הידועות "קלונימוס ונעמי".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי נולד ב-19 באוגוסט 1865 בעיירה מז'יבוז' שבפלך פודוליה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) למשפחת רבנים חסידיים. אביו שימש כרב העיירה. בנעוריו החל לקרוא בכתבי סופרי תנועת ההשכלה, והשפעתם ניכרת בכתביו. ברדיצ'בסקי נאלץ להתגרש מאשתו הראשונה בעקבות אי הסכמת משפחתה לעיסוקו בספרות חילונית, ועבר ללמוד בישיבת וולוז'ין. גם כאן גרם עיסוקו הבלתי שגרתי בספרות לזעם והתמרמרות. הפרסום הראשון מפרי עטו היה "תולדות ישיבת עץ החיים" ("האסיף", תרמ"ז). רוב פרסומיו בתקופה זו היו מאמרים פולמוסיים, וסגנונו רצוף הרגשנות הפך לסימן ההכר שלו גם בכתיבתו המאוחרת. בין היתר נמנה עם הכותבים הבולטים בכתב העת עברי אנכי.

ב-1890 עבר לעיר אודסה, שהייתה מרכז לסופרים העבריים באותה תקופה. בסוף אותה שנה נסע ללימודים בגרמניה. ברדיצ'בסקי למד באוניברסיטאות בברסלאו וברלין, וסיים בברן, שם קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה (1897). ברדיצ'בסקי למד את תורתם של גדולי הפילוסופים הגרמנים כניטשה והגל, והושפע מהם עמוקות. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בקשר בין אתיקה ואסתטיקה. בעשר השנים עד שובו לאוקראינה פרסם מאמרים וסיפורים רבים בעיתונות העברית. עד 1900 כבר פרסם ברדיצ'בסקי תשעה ספרים. באותה שנה נשא לאישה את רחל רמברג, רופאת שיניים (בתם של יעקב ראמברג, מו"ל עברי בוורשה, שותף בהוצאת "תושיה" ומחבר "מילון עברי", ואיגה ראמברג, עסקנית בוורשה ובתל אביב),‏[1] שאותה הכיר באוניברסיטת ברלין.

בשובו לאוקראינה נתקל ברדיצ'בסקי במציאות האכזרית של חיי היהודים בתחום המושב, ובעקבות כך עוסקים רבים מסיפוריו בהתפוררות אורח החיים המסורתי. לאחר תקופה קצרה בוורשה חזר לגרמניה, שם חי עד יום מותו. את שנותיו האחרונות הקדיש לעבודה ספרותית מאומצת ולמחקר, אסף אגדות וסיפורי עם והמשיך לפרסם בעברית, ביידיש ובגרמנית. לאחר מותו המשיכו אשתו ובנם היחיד עמנואל להוציא לאור את כתביו.

נפטר ב-1921, בן 56. על שמו נקרא מושב שדות מיכה שבחבל עדולם, וכן רחובות בתל אביב, חולון, באר שבע, גבעתיים וקריית אתא.

עמדתו בנושא "היהדות כתרבות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות כתרבות

ברדיצ'בסקי האשים את ה"רוחניות היתרה" כפי שזו באה לידי בספרות הנביאית, התלמודית, ההלכתית והרבנית. באמצעות "שינוי הערכין" – מושג שטבע – גרס שלא הגלות היא שגרמה להתנוונות היהדות, אלא טבעה המנוון של היהדות הוא הסיבה לגלות המתמשכת. לפי עמדתו, היהדות מעולם לא הייתה אחידה, ולמרות שמוקד היהדות הוא תרבותי, אין כל כפיפות לנטיות ערכיות שאפיינו מגמות יהודיות בעבר. ברדיצ'בסקי הרבה להתעניין בתופעות חורגות ויוצאות דופן בתולדות עם ישראל, ובסיפורים שקיבץ ניכרת נטייה זו. הוא תבע להרחיב את תחומיה של הספרות העברית, ומשך אחריו תומכים צעירים רבים. ברדיצ'בסקי היה נציגה העיקרי של עמדה זו, מול עמדתו של אחד העם. אף על פי כן, הוא לא חד משמעי בכתביו. לעתים הוא שלל מכל וכל את המורשת הגלותית, ולעתים הסכים עם אחד העם שהיצירה התרבותית אינה יכולה להתקיים ללא מורשת העבר.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאם העיקרי של סיפוריו של ברדיצ'בסקי הוא היחיד, המתמרד במסורת העיירה היהודית, והוא מוחרם בידי החברה השמרנית. הגיבור יוצא לחפש את מזלו במערב אירופה. בדרך כלל מסתיימים הסיפורים בתבוסתו של הגיבור, שאינו מסוגל להשלים בין הכוחות המתרוצצים בקרבו או להיקלט בסביבתו החדשה, והוא נותר גלמוד.

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחוץ לתחום
  • מעמק רפאים
  • בין החומות
  • מאורעות ומעשים
  • משני עולמות
  • בסתר רעם
  • בית תבנה
  • גרי רחוב
  • מרים
  • רעם היופי

אגדות וסיפורי עם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צפונות ואגדות
  • מאוצר האגדה
  • ממקור ישראל (פורסם בגרמנית כ־Der Born Juden ["באר יהודה", ליפסיה 1923-1916], תורגם לאחר מכן לעברית)
  • חיי משה

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי חזון
  • שינוי ערכין
  • עם וארץ
  • משני עברים
  • סתירה ובנין
  • דברי ספרות
  • דור וסופריו
  • לשאלת התרבות
  • דברי ביקורת
  • חוקים וספרים
  • לפנות ערב

ועוד

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורה שלמה ומלאה של כל כתבי ברדיצ'בסקי, בסדר כרונולוגי, עם הערות וביאורים

  • אבנר הולצמן ויצחק כפכפי (עורכים), כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן גריון), 11 כרכים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1996-2014. (החל בכרך ה': עורך: אבנר הולצמן)
    • א. כתבים ראשונים, 1886–1888.
    • ב. כתבים ראשונים, 1888–1890.
    • ג. במכללות המערב, 1891–1895.
    • ד. בין התחומים, 1894-1898.
    • ה. שינוי ערכים: מאמרים, 1899–1896.
    • ו. שינוי ערכים (ב): מאמרים, 1899–1902.
    • ז. סיפורים, 1898–1904.
    • ח. מאמרים, 1903–1908.
    • ט. סיפורי יידיש; תרגמו: מ"ז ולפובסקי, יצחק כפכפי, 2009.
    • י. מאמרים ביידיש, מאמרים בגרמנית, הגיגים מן היומן; תרגמו: יצחק כפכפי, שלמה הרברג, מ"ז ולפובסקי, יוסף אבן, 2011 ‬
    • יא. סיפורים 1905–1913, 2014. ‬

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים

  • אבנר הולצמן, בין מיכה יוסף ברדיצ'בסקי לדוד בן-גוריון, עיונים בתקומת ישראל ‏3, 1993, עמ' 191–204
  • אלן מינץ, "ברדיצ'בסקי והבושה הארוטית: עיון בסיפור 'עורבא פרח'", מחקרי ירושלים בספרות עברית ט, תשמ"ו (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • צבי מרק, "חסידות והפקרות: תשתיות היסטוריות ואוטוביוגרפיות לסיפור "ההפסקה" למ"י ברדיצ'בסקי", צפון ז (תשס"ד), עמ' 219–237.
  • נורית גוברין, "מבוא: קווים להתפתחות הביקורת על יצירתו הסיפורית", בתוך הנ"ל (עורכת), מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן-גריון): מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו הסיפורית, תל אביב: עם עובד, תשל"ג, עמ' 7–51.
  • נורית גוברין, "מ"י ברדיצ'בסקי והרעיון הציוני", דבש מסלע: מחקרים בספרות ארץ-ישראל: תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט 1989, עמ' 7–12.
  • נורית גוברין, "חכמת הפרצוף – מ.י. ברדיצ'בסקי בזיכרונותיו של בני זמנו", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 398–411.
  • נורית גוברין, "ויכוח שאחר לבוא: פולמוס מ.י. ברדיצ'בסקי ויעקב קלצקין", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 412–418.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות:

כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]