לדלג לתוכן

נורית דאבוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורית דאבוש
לידה 23 באוגוסט 1966 (בת 59)
אשקלון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נורית דאבוש (נולדה ב-23 באוגוסט 1966) היא מרצה בקריה האקדמית אונו לאסטרטגיה תקשורתית. לשעבר יושבת ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יושבת ראש דיקטוריון "הבימה" ודירקטורית בבנק יהב.

נולדה באשקלון לאברהם וניצה (מיסה), שעלו מלוב בשנת 1949. בתחילה הגיעו לירושלים ואחר כך עברו לאשקלון. הצעירה במשפחה של שמונה אחים ואחיות. גדלה באשקלון[1].

למדה בתיכון דתי רוגזין. כנערה השתתפה בתוכנית הטלוויזיה 'זהו זה', בפינה שבה הגשימו חלומות. את השירות לאומי עשתה כמדריכה במד"צים.

היא סיימה לימודי תואר ראשון במדעי המדינה וחינוך בלתי פורמלי באוניברסיטה בר-אילן, נבחרה לאגודת הסטודנטים ושלוש שנים הייתה פעילה. התמודדה ליושבת ראש האגודה אך הפסידה. במקביל עבדה במחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי. והייתה בין המגבשים את הצעת חוק הסיעוד הממלכתי[1].

לאחר מכן עבדה כעוזרת דובר משרד השיכון תחת שר הבינוי והשיכון אריאל שרון. בהמשך נבחרה לשמש כדוברת האגודה למען החייל. שימשה יועצת אסטרטגית לפרויקטים לאומיים. ב-1995 החלה להרצות בתחומי תקשורת, דוברות, יחסי ציבור והסברה. בחוג לתקשורת בבר-אילן ובמכללת עמק יזרעאל ובית-הספר לעיתונאות ולתקשורת כותרת[2]. בבחירות 1996 עבדה עם זבולון המר כחלק מהמערך האסטרטגי.

בשנת 2004 מונתה לחברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ב-19 ביולי 2005 מונתה למ"מ יו"ר הרשות[3] ב-20 בנובמבר 2005 מונתה על ידי שרת התקשורת דליה איציק לתפקיד יושב ראש הרשות השנייה[4], ושימשה בתפקיד עד תחילת 2010[5]. במהלך כהונתה נמתחה עליה ביקורת על שנתנה הקלות לערוצים 2 ו-10[6], ועל ניגוד עניינים[7]; עם זאת פעלה לקידום מכרזים תקופתיים לתחנות הרדיו האזורי[8], למרות לחצים של בעלי התחנות הקיימים ושל חברי כנסת שפעלו מטעמם לבטל אותם[9][10].

במרץ 2012 מונתה לסגנית יו"ר דירקטוריון תיאטרון הבימה[11], ואחר כך ליושבת ראש התיאטרון במשך כשלוש שנים וחצי[12]. במהלך כהונתה כיושבת ראש התפרסם במרץ 2015 תחקיר של חברת החדשות של ערוץ 2 על התנהלות הנהלת הבימה, בו הועלו טענות על אי העברת כספי פנסיה לעובדים, על הלנות שכר ועל הטרדות מיניות שלא טופלו[13]; ובמאי 2016 פרסום דו"ח של מבקר המדינה על התנהלות התיאטרון, בו נחשף כי משרדי התרבות והאוצר העבירו לתיאטרון 120 מיליון שקל בשנים 2011–2014 בלי שעמד בהסכם ההבראה עמו, וכן שהבימה גבה ממשכורות עובדיו דמי ביטוח לאומי, מס הכנסה והפרשות לקופות גמל ופנסיה אך לא העביר את הכסף ליעדים אלה, באופן המנוגד לחוק ומוגדר כעבירה פלילית[14].

שימשה חברה בוועדה לבחירת מדליקי המשואה וכשנתיים נציגת ציבור בוועדה לסל התרופות[15], ובוועדת האיתור לדירקטוריון תאגיד השידור הציבורי כאן[16]. כמו כן שימשה דירקטורית בחברות ממן - מסופי מטען וניטול, חברת כביש חוצה ישראל, המשקם, וקרן קיסריה.

בשנת 2020 מונתה כחברה במועצה של המוסד לביטוח לאומי.

שימשה כיו"ר חברת גני יהושע.

כיום היא מרצה לאסטרטגיה תקשורתית בקריית־אונו ודירקטורית בבנק יהב. ונשיאת איגוד דוברי רשויות המקומיות לשעבר. דאבוש היא אם חד הורית לבת ומתגוררת ברמת גן[17].

בפברואר 2025, החליטה הוועדה לבדיקת מינויים ברשות החברות הממשלתיות להמליץ לדחות את מינויה בידי שרת התחבורה מירי רגב לתפקיד יושבת ראש חברת נתיבי איילון הממשלתית, בטענה להיעדר ניסיון רלוונטי בתחום פעילות החברה[18].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נורית דאבוש בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 טלי ליפקין-שחק, תחנות בזמן עם נורית דאבוש, באתר nrg‏, 26 במאי 2006
  2. ^ גילי דרוב-היישטיין, שרון, מאחוריך, באתר העין השביעית, 1 במאי 2005
  3. ^ רוני קורן-דינר, מוקדי יישאר בתפקיד יו"ר מועצת הכבלים; נורית דאבוש תמלא מקום יו"ר הרשות ה-2, באתר הארץ, 19 ביולי 2005
    יעל גאוני, ‏נורית דאבוש תמונה למ"מ יו"ר הרשות השנייה; מוקדי יישאר כיו"ר מועצת הכבלים, באתר גלובס, 18 ביולי 2005
  4. ^ ענת באלינט, אושר מינוי נורית דאבוש ליו"ר הרשות השנייה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2005
  5. ^ אמיר טייג, מועצת הרשות השנייה מסיימת היום את תפקידה לאחר 4.5 שנים; מבט על קדנציה רוויה בעימותים ובמאבקים, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2010
    יעל גאוני, ‏מינוי קבוע לדאבוש במועצת הרשות השנייה, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2005
  6. ^ איילה צורף, בעקבות הביקורת הציבורית? הרשות השנייה מבטלת את כל ההקלות שקיבלו הערוצים 2 ו-10, באתר TheMarker‏, 20 באוגוסט 2006
    שוקי טאוסיג, וירוס, באתר העין השביעית, 20 באוגוסט 2009
  7. ^ שי גולדן, ניגודי הענינים ברשות השנייה חוצים את כל הגבולות, באתר TheMarker‏, 29 ביולי 2010
  8. ^ ערן גבאי, דאבוש לא התקפלה: הרשות השנייה תקיים 6 מכרזים ראשונים לתחנות רדיו אזורי בספטמבר; יחלו לשדר באפריל 2008, באתר TheMarker‏, 24 ביוני 2007
  9. ^ ערן גבאי, בעלי תחנות הרדיו האזורי הפסידו במאבק: מכרזי הרדיו האזורי לשש התחנות הראשונות יצאו אתמול לדרך, באתר TheMarker‏, 24 בספטמבר 2007
  10. ^ ערן גבאי, הח"כים ארדן וכהן פועלים מאחורי הקלעים להארכת זכיונות של בעלי תחנות הרדיו האזוריות ללא מכרז, באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2006
  11. ^ ציפי שוחט, נבחר דירקטוריון לתיאטרון הבימה, באתר הארץ, 16 במרץ 2012
  12. ^ יאיר אשכנזי, נורית דאבוש פורשת מראשות דירקטוריון הבימה, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2017
  13. ^ יונתן ריגר, אדוה דדון, מה קורה מאחורי הקלעים של הבימה?, באתר מאקו, 9 במרץ 2015
  14. ^ יאיר אשכנזי, מבקר המדינה: תיאטרון הבימה קיבל מהמדינה עשרות מיליונים אך נוהל באופן כושל, באתר הארץ, 24 במאי 2016
  15. ^ שי ניב, ‏ברכה זיסר ונורית דאבוש מצטרפות לוועדה הכי חשובה של אזרחי ישראל, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2009
  16. ^ לי-אור אברבך, ‏פרייליכמן ודאבוש יבחרו את מנכ"ל רשות השידור, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2014
  17. ^ אמיר טייג, החובות הקודמים של אמא נורית, באתר TheMarker‏, 21 בספטמבר 2010
  18. ^ יפעת ראובן, ועדת המינויים דחתה את הערעור - והמועמדת של רגב לא מונתה ליו"ר נתיבי איילון, באתר TheMarker‏, 6 בפברואר 2025