נחמן שי
נחמן שי, 2018 | |||||||||||||
לידה |
28 בנובמבר 1946 (בן 78) ה' בכסלו ה'תש"ז ירושלים, פלשתינה (א"י) | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | ||||||||||||
השכלה | |||||||||||||
מפלגה | קדימה, העבודה | ||||||||||||
סיעה | קדימה, העבודה, המחנה הציוני | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
נחמן שי (נולד ב-28 בנובמבר 1946) הוא פוליטיקאי, חוקר, יועץ תקשורת ועיתונאי ישראלי. לשעבר שר התפוצות וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בעבר שימש דובר צה"ל ומפקד תחנת הרדיו גלי צה"ל. כיהן כמנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, יו"ר רשות השידור, וכן כמנכ"ל ישראל של ארגון הפדרציות היהודיות בארצות הברית UJC. בעל תואר דוקטור בתקשורת ובמדע המדינה. באפריל 2024 מונה לדיקן היברו יוניון קולג' - מכון למדעי היהדות בקמפוס ירושלים על שם משפחת טובי.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד כנחמן שייקביץ בירושלים, לחווה (לבית ז'יכלינסקי) שעלתה לארץ ישראל מפולין ולאליעזר, שעלה לארץ ישראל מרוסיה. את לימודיו עשה בגימנסיה העברית רחביה.
קריירה עיתונאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שי החל את פעילותו כאיש תקשורת עם גיוסו לצה"ל בשנת 1964, כאשר שירת במערכת כתב העת "במחנה נח"ל". אחר כך המשיך ב"קול ישראל" ככתב לענייני ירושלים, יהודה ושומרון ומשטרה. בשנים 1972–1977 היה כתב בטלוויזיה הישראלית לענייני צבא וביטחון. בשנת 1977 יצא לשנה ללימודים בארצות הברית מטעם מכון העיתונות האמריקני. בשובו לישראל היה כתב הטלוויזיה הישראלית בכנסת.
בשנת 1979 הושאל למשרד החוץ ושימש עד 1981 מזכיר העיתונות של משלחת ישראל לאו"ם ועד 1983 יועץ התקשורת של שגרירות ישראל בוושינגטון. עם מינויו של משה ארנס לשר הביטחון, הוא הזמין את שי להתלוות אליו כיועץ תקשורת והוא המשיך בתפקידו עם שר הביטחון הבא, יצחק רבין. הוא כיהן בתפקידו עד שנת 1985[1], עת מונה למפקד תחנת הרדיו גלי צה"ל ובספטמבר 1989 לדובר צה"ל, בדרגת ייצוג תא"ל. הוא זכור בתפקידו זה בעיקר מתקופת מלחמת המפרץ, אז זכה לכינוי "המרגיע הלאומי". בשנת 1991 זכה בתעודת הוקרה של פרס זיו מטעם צדק-מדות-מוסר על תרומתו לרוח עם ישראל כדובר צה"ל בחודשים הקשים שעברו עליו בשנת תשנ"א.
לאחר שסיים את תפקידו כדובר צה"ל בשנת 1991, התמנה למנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ושימש גם יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2. בשנת 1999 מונה על ידי מתן וילנאי, שר המדע, התרבות והספורט[2] למנכ"ל משרדו. לאחר מכן, בשנים 2000–2002, שימש יו"ר רשות השידור.
בשנים 2005–2006 הופיע כשופט בתוכניות המציאות "השגריר" ו"השגריר - חמש יבשות". בשנים 2002–2009 כיהן כמנכ"ל ישראל של ארגון הפדרציות היהודיות, UJC.
הוראה ומחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שי הוא בעל תואר ראשון מהחוג להיסטוריה כללית ומדע המדינה, ומוסמך בתקשורת המונים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. בעל תעודה בהצטיינות בניהול עסקי בכיר. בשנת 2009 קיבל תואר דוקטור בתקשורת ובמדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן[3]. עבודת הדוקטורט של שי, שנכתבה בהנחיית פרופ' איתן גלבוע, זכתה בפרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל מטעם המכון למחקרי ביטחון באוניברסיטת ת"א.
ב-2013 פרסם את ספרו "מלחמדיה: ישראל, העולם והקרב על התודעה" בהוצאת ידיעות אחרונות. הספר חוקר את התפקיד שמילאה התקשורת באינתיפאדה השנייה. על כך זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2013[4].
הוא שימש מרצה בכיר בתוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל. בשנים 2020–2021, שימש שי פרופסור אורח באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה[5] ובאוניברסיטת דיוק שבדרהאם, קרוליינה הצפונית, מטעם ה"מכון ללימודי ישראל"[6].
נכון להיום משמש כמרצה אורח באוניברסיטת חיפה בתוכנית רודרמן ליחסי ישראל-יהדות ארצות הברית.
באפריל 2024 מונה לדיקן קמפוס ירושלים של היברו יוניון קולג'.[7]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-3 בנובמבר 2008 התפקד לקדימה ונבחר מטעמה לכנסת ה-18. במסגרת תפקידיו בכנסת היה יושב ראש השדולה לקידום הדיפלומטיה הציבורית, יושב ראש השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי ועמד בראש משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי.
לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה פרש מ"קדימה", והתמודד בפריימריס במפלגת העבודה. שי הוצב במקום ה-14 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחר לכנסת ה-19. במסגרת תפקידיו בכנסת היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הפנים. בנוסף, כיהן כיושב ראש השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי, השדולה לחיזוק יחסי ארצות הברית-ישראל, השדולה למען ירושלים, שדולת כחול לבן, השדולה לביטחון העורף ושדולת הגמלאים. כמו כן, הוא ראש משלחת הכנסת למועצת אירופה ויו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-גרמניה. ב-28 במאי 2014 נבחר לשמש סגן יו"ר הכנסת מטעם סיעת העבודה.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הוצב במקום ה-20 של רשימת "המחנה הציוני" המשותפת למפלגה העבודה ול"תנועה"[8], ונכנס לכנסת.
ב-6 בפברואר 2017 שגריר גרמניה בישראל, קלמנס פון גטצה, העניק לשי עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, עבור "תרומתו הגדולה והמשמעותית לקידום יחסי ישראל - גרמניה"[9].
ב-2019, בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת הגיע למקום ה-16 ובשל כך הוצב במקום ה-24 ברשימת המפלגה ולא נכנס לכנסת. ברשימת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצב על ידי עמיר פרץ במקום ה-14, שנחשב לא-ריאלי, ופרש במחאה מרשימת העבודה לכנסת.
בהמשך, התמודד שוב בפריימריז לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע והגיע למקום השישי. שי שובץ ברשימת במקום השמיני לאחר הבטחת ייצוג מגדרי[10] ולא נבחר לכנסת.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25, התמודד בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה. הוא זכה ב-7882 קולות, ובשל שיטת השריון המגדרי שהופעלה במפלגה העבודה בבניית רשימתה לכנסת, שובץ במקום ה-17 ברשימה, ולא חזר לכהן כחבר הכנסת.
שר התפוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 ביוני 2021 עם הקמת הממשלה ה-36 מונה שי לשר התפוצות, שי מינה את ציונה קניג-יאיר למנכ"לית משרדו[11]. לאחר אסון קריסת הבניין בסרפסייד, נשלח כנציג הממשלה למיאמי על מנת לחזק את הקהילה היהודית באזור.
שי אמור היה לחזור לכנסת ה-24 ב-22 ביוני 2021 עם התפטרותו של השר לביטחון הפנים עמר בר-לב במסגרת החוק הנורווגי, אך ויתר על החזרה לכנסת לטובת נעמה לזימי.
לאחר הבחירות שימש שי כפרשן וכחבר פאנלים שונים בערוצי הטלוויזיה בישראל. כמו כן, הוא מפרסם טורי דעה בעיתונות בעברית. שי חבר בהנהלת "מפקדים למען ביטחון ישראל".
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שי נשוי לרבקה ואב לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים. מתגורר עתה בתל אביב.
ספרים שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מלחמדיה: ישראל העולם והקרב על התודעה
- ביטחון 50: צה"ל, קהיליית המודיעין, משרד הביטחון
- חץ ברשת: ישראל במאבק על דעת הקהל העולמית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2016
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נחמן שי, באתר הכנסת
- נחמן שי, ברשת החברתית פייסבוק
- נחמן שי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- נחמן שי, סרטונים בערוץ היוטיוב
- נחמן שי, באתר כנסת פתוחה
- כרטיס ביקור – נחמן שי, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
- אתר האינטרנט האישי של נחמן שי
- הגר רם, "הייתי שמח להיות יותר חיובי", באתר מאקו, 17 בדצמבר 2008
- תני גולדשטיין, מבקר המדינה: "הפנסיה לשי ניתנה כדין", באתר ynet, 13 באפריל 2010
- עדי שורץ, הסברה זה פאסֶה, באתר ישראל היום, 9 ביולי 2010
- יהונתן ליס, שיחת היום | "נחמן שי, אלוף בצה"ל יכול להיעזר ביועץ אסטרטגי?", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2010
- חנוך מרמרי, "לצבא יש יכולות שהן גדולות לפעמים על מדינת ישראל", באתר העין השביעית, 28 באוגוסט 2013
- דוד בן בסט מראיין את נחמן שי, "הנבחרים", באתר YouTube, 9 בינואר 2015
- ניר גונטז', "לא הייתה שום קומבינה". אדוני הח"כ, לשרת ארבע שנים על הנייר לצורך פנסיה זו קומבינה, באתר הארץ, 9 ביולי 2015
- נחמן שי: "ליברמן הוא לא עורך העל של גל"צ", באתר וואלה, 21 ביולי 2016
- יעקב בר-און, נחמן שי: "אני רואה את שלטי החוצות 'מאמינים לעמיר פרץ' ולא בטוח בכך", באתר מעריב אונליין, 8 באוגוסט 2019
- מכתביו
- ערוץ 10 - חלום שנגוז, באתר TheMarker, 23 בנובמבר 2011
- העם כבר אמר את דברו, באתר ישראל היום, 23 ביולי 2013
- 4 שלבים של מאבק בחרם, באתר גלובס, 10 במרץ 2014
- ארדן ולנדס בחרו בדרך הלא נכונה, באתר TheMarker, 30 במרץ 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טלילה בן זכאי, מפגשים מן הסוג האישי - נחמן שי, מעריב, 20 במאי 1983
- ^ מאת אביבה קרול, נחמן שי יתמנה למנכ"ל המשרד למדע, תרבות וספורט, באתר גלובס, 8 באוגוסט 1999
- ^ נחמן שי, דיפלומטיה ציבורית ולחימה בעצימות נמוכה: ישראל 2005-2000, עבודה לתואר שלישי, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2009
- ^ פרס לספר "מלחמדיה", באתר "Israel Defense", 18 ביולי 2013
- ^ ד"ר נחמן שי, כל מחלות הרקע של ארה"ב התפרצו בבת אחת, באתר ynet, 2 ביוני 2020
- ^ נחמן שי, נחמן שי על כישלון ההסברה בקורונה: "אין זמן וישראל קורסת", באתר אייס, 23 באוגוסט 2020
- ^ ההיברו יוניון קולג'- מכון ללימודי היהדות (HUC-JIR) בחר בד"ר נחמן שי כדקן הקמפוס ע"ש משפחת טובי בירושלים - HUC, באתר HUC, 3 באפריל 2024
- ^ מורן אזולאי, העבודה בחרה: יחימוביץ', שפיר ושמולי במקומות הראשונים, באתר ynet, 14 בינואר 2015
- ^ חזקי ברוך, עיטור ההצטיינות הוענק לח״כ נחמן שי עבור תרומתו הגדולה והמשמעותית לקידום יחסי ישראל-גרמניה., באתר ערוץ 7, 5 בפברואר 2017
עיטור הצטיינות הוענק לחה״כ נחמן שי על טיפוח יחסי ישראל - גרמניה, באתר הכנסת, 6 בפברואר 2017 - ^ תוצאות- פריימריז מפלגת העבודה
- ^ בנצי רובין, ממכון הרטמן למנכ"לית משרד התפוצות: ציונה קניג-יאיר, באתר "סרוגים", 22 ביוני 2021
- רשימת חברי הכנסת
- שרי התפוצות בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרים שכיהנו בעת שלא היו חברי כנסת
- שרי ממשלת ישראל השלושים ושש
- בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן
- בוגרי גימנסיה רחביה
- סגל במחנה נח"ל
- דוברי צה"ל
- דוברים ישראלים
- זוכי פרס יצחק שדה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת מטעם המחנה הציוני
- חברי הכנסת מטעם העבודה
- חברי הכנסת מטעם קדימה
- יועצי תקשורת ישראלים
- יושבי ראש רשות השידור
- מלחמת המפרץ: אישים
- מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- מפקדי גלי צה"ל
- שדרני רדיו ישראלים
- קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל
- מנכ"לי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
- מנכ"לי משרד המדע והטכנולוגיה
- זוכי פרס צ'צ'יק
- סגני יושב ראש הכנסת בכנסת התשע עשרה
- סגני יושב ראש הכנסת בכנסת העשרים
- שופטי תוכניות מציאות ישראלים
- ישראלים שנולדו ב-1946
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים: בית הספר למנהל עסקים
- חברי הכנסת: אנשי תקשורת
- זוכי פרס זיו