נחמן שי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמן שי
נחמן שי, 2018
נחמן שי, 2018
לידה 28 בנובמבר 1946 (בן 75)
ה' בכסלו ה'תש"ז
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מפלגה קדימה, העבודה
סיעה קדימה, העבודה, המחנה הציוני
שר התפוצות ה־6
בממשלה ה-36
13 ביוני 2021 – מכהן
(שנה ו־16 שבועות)
תחת ראש הממשלה נפתלי בנט
יאיר לפיד
חבר הכנסת
24 בפברואר 200930 באפריל 2019
(10 שנים)
כנסות 18 - 20
תפקידים בולטים
תפקידים צבאיים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף (דרגת ייצוג)
פעולות ומבצעים
מלחמת המפרץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שי בתפקיד דובר צה"ל
שי בתפקיד דובר צה"ל
נחמן שי, אפרים לפיד ויום טוב תמיר לפני קורס מפקדי חטיבות 1986
מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ויועציו יושבים מול חברי האופוזיציה יצחק "בוז'י" הרצוג, נחמן שי ועמיתיהם, חדר הקריאה במלון קינג דייוויד, נובמבר 2015

נחמן שי (נולד ב-28 בנובמבר 1946) הוא פוליטיקאי ישראלי המכהן כשר התפוצות מטעם מפלגת העבודה. בעבר כיהן כחבר כנסת בכנסת ה-18 מטעם סיעת "קדימה", ובכנסת ה-19 וה-20 מטעם מפלגת העבודה. לפני כן היה מפקד גלי צה"ל, דובר צה"ל, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יועץ תקשורת, עיתונאי, יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, יו"ר רשות השידור, וכן כמנכ"ל הארגון היהודי הבינלאומי UJC. בעל תואר דוקטור בתקשורת ובמדע המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כנחמן שייקביץ בירושלים, לחווה (לבית ז'יכלינסקי) שעלתה לארץ ישראל מפולין ולאליעזר, שעלה לארץ ישראל מרוסיה. את לימודיו עשה בגימנסיה העברית רחביה. עם גיוסו לצה"ל בשנת 1964 החל את פעילותו כאיש תקשורת, כאשר שירת במערכת כתב העת "במחנה נח"ל". אחר כך המשיך ב"קול ישראל" ככתב לענייני ירושלים, יהודה ושומרון ומשטרה. בשנים 1972–1977 היה כתב בטלוויזיה הישראלית לענייני צבא וביטחון. בשנת 1977 יצא לשנה ללימודים בארצות הברית מטעם מכון העיתונות האמריקני. בשובו לישראל היה כתב הטלוויזיה הישראלית בכנסת.

בשנת 1979 הושאל למשרד החוץ ושימש עד 1981 מזכיר העיתונות של משלחת ישראל לאו"ם ועד 1983 יועץ התקשורת של שגרירות ישראל בוושינגטון. עם מינויו של משה ארנס לשר הביטחון הוא הזמין את שי להתלוות אליו כיועץ תקשורת והוא המשיך בתפקידו עם שר הביטחון הבא, יצחק רבין. הוא כיהן בתפקידו עד שנת 1985[1], עת מונה למפקד תחנת הרדיו גלי צה"ל ובספטמבר 1989 לדובר צה"ל, בדרגת ייצוג תא"ל. הוא זכור בתפקידו זה בעיקר מתקופת מלחמת המפרץ, אז זכה לכינוי "המרגיע הלאומי".

כאשר סיים את תפקידו כדובר צה"ל בשנת 1991, התמנה למנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ושימש גם יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2. בשנת 1999 מונה על ידי מתן וילנאי למנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט[2]. לאחר מכן, בשנים 2000–2002, שימש יו"ר רשות השידור.

בשנים 20052006 הופיע כשופט בתוכניות המציאות "השגריר" ו"השגריר - חמש יבשות".

בשנים 2002–2009 כיהן כמנכ"ל הארגון היהודי הבינלאומי UJC. כמו כן שימש מרצה בכיר בתוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל.

ב-2013 פרסם את ספרו "מלחמדיה: ישראל, העולם והקרב על התודעה" בהוצאת ידיעות אחרונות. הספר חוקר את התפקיד שמילאה התקשורת באינתיפאדה השנייה. על כך זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2013[3].

שי הוא בעל תואר ראשון מהחוג להיסטוריה כללית ומדע המדינה, ומוסמך בתקשורת המונים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים; בעל תואר דוקטור בתקשורת ובמדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן, אותו סיים ב-2009, בהנחיית פרופ' איתן גלבוע[4]. עבודת הדוקטורט של שי זכתה בפרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל מטעם המכון למחקרי ביטחון באוניברסיטת ת"א.

הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בנובמבר 2008 התפקד ל"קדימה" ונבחר מטעמה בבחירות לכנסת השמונה עשרה[5]. במסגרת תפקידיו בכנסת היה יושב ראש השדולה לקידום הדיפלומטיה הציבורית, יושב ראש השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי ועמד בראש משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה פרש מ"קדימה", והתמודד בפריימריס במפלגת העבודה. שי הוצב במקום ה-14 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחר לכנסת ה-19. במסגרת תפקידיו בכנסת היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הפנים. בנוסף, כיהן כיושב ראש השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי, השדולה לחיזוק יחסי ארצות הברית-ישראל, השדולה למען ירושלים, שדולת כחול לבן, השדולה לביטחון העורף ושדולת הגמלאים. כמו כן, הוא ראש משלחת הכנסת למועצת אירופה ויו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-גרמניה. ב-28 במאי 2014 נבחר לשמש סגן יו"ר הכנסת מטעם סיעת העבודה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הוצב במקום ה-20 של רשימת "המחנה הציוני" המשותפת למפלגה העבודה ול"תנועה"[6], ונכנס לכנסת.

ב-6 בפברואר 2017 שגריר גרמניה בישראל, קלמנס פון גטצה, העניק לשי עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, עבור "תרומתו הגדולה והמשמעותית לקידום יחסי ישראל - גרמניה"[7].

ב-2019, בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת הגיע למקום ה-16 ובשל כך הוצב במקום ה-24 ברשימת המפלגה ולא נכנס לכנסת. ברשימת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצב על ידי עמיר פרץ במקום ה-14, שנחשב לא-ריאלי, ופרש במחאה מרשימת העבודה לכנסת.

בהמשך התמודד שוב בפריימריז לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע והגיע למקום השישי. שי שובץ ברשימת במקום השמיני לאחר הבטחת ייצוג מגדרי[8] ולא נבחר לכנסת.

לקראת הבחירות לכנסת ה-25, התמודד בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, קיבל 7882 קולות ובגלל שיטת השריון המגדרי שהופעלה במפלגה העבודה בבניית הרשימה לכנסת, צפוי להיות משובץ במקום ה-17 ברשימה המפלגה לכנסת.

שר התפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 ביוני 2021 עם הקמת הממשלה ה-36 מונה שי לשר התפוצות, שי מינה את ציונה קניג-יאיר למנכ"לית משרדו[9]. לאחר אסון קריסת הבניין בסרפסייד, נשלח כנציג הממשלה למיאמי על מנת לחזק את הקהילה היהודית באזור.

שי אמור היה לחזור לכנסת ה-24 ב-22 ביוני 2021 עם התפטרותו של השר לביטחון הפנים עמר בר-לב במסגרת החוק הנורווגי, אך ויתר על החזרה לכנסת לטובת נעמה לזימי.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 20202021, שימש שי פרופסור אורח באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה[10] ובאוניברסיטת דיוק שבדרהאם, קרוליינה הצפונית, מטעם ה"מכון ללימודי ישראל"[11].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי ואב לשלושה ילדים. מתגורר במבשרת ציון.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טלילה בן זכאי, מפגשים מן הסוג האישי - נחמן שי, מעריב, 20 במאי 1983
  2. ^ מאת אביבה קרול, ‏נחמן שי יתמנה למנכ"ל המשרד למדע, תרבות וספורט, באתר גלובס, 8 באוגוסט 1999
  3. ^ פרס לספר "מלחמדיה", באתר "Israel Defense",‏ 18 ביולי 2013
  4. ^ נחמן שי, דיפלומטיה ציבורית ולחימה בעצימות נמוכה: ישראל 2005-2000, עבודה לתואר שלישי, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2009
  5. ^ אטילה שומפלבי, התשובה למירי רגב: נחמן שי רץ לכנסת בקדימה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2008
  6. ^ מורן אזולאי, העבודה בחרה: יחימוביץ', שפיר ושמולי במקומות הראשונים, באתר ynet, 14 בינואר 2015
  7. ^ חזקי ברוך, עיטור ההצטיינות הוענק לח״כ נחמן שי עבור תרומתו הגדולה והמשמעותית לקידום יחסי ישראל-גרמניה., באתר ערוץ 7, 5 בפברואר 2017
    עיטור הצטיינות הוענק לחה״כ נחמן שי על טיפוח יחסי ישראל - גרמניה, באתר הכנסת, 6 בפברואר 2017
  8. ^ תוצאות- פריימריז מפלגת העבודה
  9. ^ בנצי רובין, ‏ממכון הרטמן למנכ"לית משרד התפוצות: ציונה קניג-יאיר, באתר "סרוגים", 22 ביוני 2021
  10. ^ ד"ר נחמן שי, כל מחלות הרקע של ארה"ב התפרצו בבת אחת, באתר ynet, 2 ביוני 2020
  11. ^ נחמן שי, נחמן שי על כישלון ההסברה בקורונה: "אין זמן וישראל קורסת", באתר אייס, 23 באוגוסט 2020
נחמן שי - תבניות ניווט
מפקדי גלי צה"ל GaltzLogo.svg
צבי ברוש בנו צור דן בוהם יצחק לבני מרדכי נאור צבי שפירא רון בן ישי נחמן שי אפרים לפיד עמוס גלבוע
19501952 19521965| 19651967 19671974 19741978 19781983 19831985 19851989 19891991 1991
משה שלונסקי זאב דרורי אבי בניהו יצחק טוניק אלי שרמייסטר ירון דקל שמעון אלקבץ גלית אלטשטיין
19911997 19972000 20012007 20072011 20112012 (בפועל) 20122017 20172021 2021– (ממלאת מקום)