נחמן שי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמן שי
נחמן שי
תאריך לידה 28 בנובמבר 1946 (בן 68)
תאריך לידה עברי ה' בכסלו ה'תש"ז
חבר הכנסת
כנסות 18 - 20
סיעה קדימה, העבודה, המחנה הציוני
תפקידים בולטים
עיסוק קודם
נחמן שי
חייל
כינוי המרגיע הלאומי
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה תת אלוף  תת אלוף (דרגת ייצוג)
תפקידים צבאיים

מפקד גלי צה"ל, דובר צה"ל

מלחמות וקרבות

מלחמת המפרץ

תפקידים אזרחיים

איש תקשורת, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יו"ר רשות השידור, יו"ר חברת החדשות, מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט, חבר כנסת

כדובר צה"ל, 1989-1991

נחמן שי (נולד ב-28 בנובמבר 1946) הוא איש תקשורת ישראלי, חבר הכנסת מטעם סיעת העבודה וסגן יושב ראש הכנסת. כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת "קדימה" (בכנסת ה-18), כמפקד גלי צה"ל, דובר צה"ל, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יועץ תקשורת, יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, יו"ר רשות השידור, וכן כמנכ"ל הארגון היהודי הבינלאומי UJC.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמן שי נולד בארץ ישראל כנחמן שייקביץ, לחווה שעלתה לארץ ישראל מפולין ולאליעזר, שעלה לארץ ישראל מרוסיה. את לימודיו עשה בגימנסיה העברית רחביה. עם גיוסו לצה"ל בשנת 1964 החל את פעילותו כאיש תקשורת, כאשר שירת במערכת כתב העת "במחנה נח"ל". אחר כך המשיך ב"קול ישראל" ככתב לענייני ירושלים, יהודה ושומרון ומשטרה. בשנים 1972–1977 היה כתב בטלוויזיה הישראלית לענייני צבא וביטחון. בשנת 1977 יצא לשנה ללימודים בארצות הברית מטעם מכון העיתונות האמריקני. בשובו לישראל היה כתב הטלוויזיה הישראלית בכנסת.

בשנת 1979 הושאל למשרד החוץ ושימש עד 1981 מזכיר העיתונות של משלחת ישראל לאו"ם ועד 1983 יועץ התקשורת של שגרירות ישראל בוושינגטון. עם מינויו של משה ארנס לשר הביטחון הוא הזמין את שי להתלוות אליו כיועץ תקשורת והוא המשיך בתפקידו עם שר הביטחון הבא, יצחק רבין. הוא כיהן בתפקידו עד שנת 1985‏[1], עת מונה למפקד תחנת הרדיו גלי צה"ל ובספטמבר 1989 לדובר צה"ל, בדרגת ייצוג תא"ל. הוא זכור בתפקידו זה בעיקר מתקופת מלחמת המפרץ, אז זכה לכינוי "המרגיע הלאומי".

כאשר סיים את תפקידו כדובר צה"ל בשנת 1991, התמנה למנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ושימש גם יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2. בשנת 1999 מונה על ידי מתן וילנאי למנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט. לאחר מכן, בשנים 2000–2002, שימש יו"ר רשות השידור.

בשנים 20052006 הופיע כשופט בתוכניות המציאות "השגריר" ו"השגריר - חמש יבשות".

בשנים 2002–2009 כיהן כמנכ"ל הארגון היהודי הבינלאומי UJC. כמו כן שימש מרצה בכיר בתוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל.

ב-2013 פרסם את ספרו "מלחמדיה: ישראל, העולם והקרב על התודעה" בהוצאת ידיעות אחרונות. הספר חוקר את התפקיד שמילאה התקשורת באינתיפאדה השנייה. על כך זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2013‏[2].

שי הוא בעל תואר ראשון מהחוג להיסטוריה כללית, מוסמך בתקשורת המונים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ובעל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן, אותו סיים ב-2009, בהנחיית פרופ' איתן גלבוע‏[3]. עבודת הדוקטורט של שי זכתה בפרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל מטעם המכון למחקרי ביטחון באוניברסיטת ת"א.

נשוי ואב לשלושה ילדים. מתגורר במבשרת ציון.

הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת בחירות 2006 ניסה להשתלב ברשימת "קדימה" לכנסת, אך לא הצליח‏‏‏[4]. ב-3 בנובמבר 2008 התפקד ל"קדימה" ונבחר מטעמה בבחירות לכנסת השמונה עשרה[5]. במסגרת תפקידיו בכנסת היה יושב ראש השדולה לקידום הדיפלומטיה הציבורית, יושב ראש השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי ועמד בראש משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה פרש מ"קדימה", והתמודד בפריימריס במפלגת העבודה. שי הוצב במקום ה-14 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחר לכנסת ה-19. במסגרת תפקידיו בכנסת ההיה חבר בוועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים. בנוסף, כיהן כיושב ראש השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי, השדולה לחיזוק יחסי ארצות הברית-ישראל, השדולה למען ירושלים, שדולת כחול לבן, השדולה לביטחון העורף ושדולת הגמלאים. כמו כן, הוא ראש משלחת הכנסת למועצת אירופה ויו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-גרמניה. ב-28 במאי 2014 נבחר לשמש סגן יו"ר הכנסת מטעם סיעת העבודה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום ה-20 של רשימת המחנה הציוני המשותפת למפלגה העבודה והתנועה[6] ונבחר לכנסת.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלחמדיה : ישראל העולם והקרב על התודעה
  • ביטחון 50 : צה"ל, קהיליית המודיעין, משרד הביטחון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טלילה בן זכאימפגשים מן הסוג האישי - נחמן שי, מעריב, 20 במאי 1983
  2. ^ פרס לספר "מלחמדיה", באתר "Israel Defense",‏ 18 ביולי 2013
  3. ^ נחמן שי, דיפלומטיה ציבורית ולחימה בעצימות נמוכה: ישראל 2005-2000, עבודה לתואר שלישי, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2009
  4. ^ לפי האמור בתוכנית ‏"זוג או פרט" עם עמית סגל ונדב פרי, ערוץ הכנסת, 3 במרץ 2009‏
  5. ^ אטילה שומפלביהתשובה למירי רגב: נחמן שי רץ לכנסת בקדימה, באתר ynet‏, 3 בנובמבר 2008
  6. ^ מורן אזולאי, העבודה בחרה: יחימוביץ', שפיר ושמולי במקומות הראשונים, באתר ynet‏, 14 בינואר 2015


דוברי צה"ל

משה פרלמן · עמינדב פרי · נחמן קרני · נחמיה ברוש · שאול רמתי · דב סיני · אריה שלו · רפאל אפרת · יוסף כלב · פנחס להב · אפרים פורן · דב שיאון · יואל בן פורת · יצחק גולן · יעקב אבן · אפרים לפיד · נחמן שי · אילן טל · עמוס גלעד · עודד בן-עמי · רון כתרי · רות ירון · מירי רגב · אבי בניהו · יואב מרדכי · מוטי אלמוז

מפקדי גלי צה"ל Glzlogo.jpg
צבי ברוש בנו צור דן בוהם יצחק לבני מרדכי נאור צבי שפירא רון בן ישי נחמן שי אפרים לפיד עמוס גלבוע משה שלונסקי זאב דרורי אבי בניהו יצחק טוניק ירון דקל
1950 - 1952 1952 - 1965 1965 - 1967 1967 - 1974 1974 - 1978 1978 - 1983 1983 - 1985 1985 - 1989 1989 - 1991 1991 1991 - 1997 1997 - 2000 2001 - 2007 2007 - 2011 2012 -