לדלג לתוכן

נחמן שי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמן שי
נחמן שי, 2018
נחמן שי, 2018
לידה 28 בנובמבר 1946 (בן 78)
ה' בכסלו ה'תש"ז
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מפלגה קדימה, העבודה
סיעה קדימה, העבודה, המחנה הציוני
שר התפוצות ה־6
בממשלה ה-36
13 ביוני 202129 בדצמבר 2022
(שנה)
תחת ראש הממשלה נפתלי בנט
יאיר לפיד
חבר הכנסת
24 בפברואר 200930 באפריל 2019
(10 שנים)
כנסות 18 - 20
תפקידים בולטים
תפקידים צבאיים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף (דרגת ייצוג)
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת המפרץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נחמן שי (נולד ב-28 בנובמבר 1946) הוא פוליטיקאי, חוקר, יועץ תקשורת ועיתונאי ישראלי. לשעבר שר התפוצות וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בעבר שימש דובר צה"ל ומפקד תחנת הרדיו גלי צה"ל. כיהן כמנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, יו"ר רשות השידור, וכן כמנכ"ל ישראל של ארגון הפדרציות היהודיות בארצות הברית UJC. בעל תואר דוקטור בתקשורת ובמדע המדינה. באפריל 2024 מונה לדיקן היברו יוניון קולג' - מכון למדעי היהדות בקמפוס ירושלים על שם משפחת טובי.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שי בתפקיד דובר צה"ל

נולד כנחמן שייקביץ בירושלים, לחווה (לבית ז'יכלינסקי) שעלתה לארץ ישראל מפולין ולאליעזר, שעלה לארץ ישראל מרוסיה. את לימודיו עשה בגימנסיה העברית רחביה.

קריירה עיתונאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחמן שי, אפרים לפיד ויום טוב תמיר לפני קורס מפקדי חטיבות 1986

שי החל את פעילותו כאיש תקשורת עם גיוסו לצה"ל בשנת 1964, כאשר שירת במערכת כתב העת "במחנה נח"ל". אחר כך המשיך ב"קול ישראל" ככתב לענייני ירושלים, יהודה ושומרון ומשטרה. בשנים 1972–1977 היה כתב בטלוויזיה הישראלית לענייני צבא וביטחון. בשנת 1977 יצא לשנה ללימודים בארצות הברית מטעם מכון העיתונות האמריקני. בשובו לישראל היה כתב הטלוויזיה הישראלית בכנסת.

בשנת 1979 הושאל למשרד החוץ ושימש עד 1981 מזכיר העיתונות של משלחת ישראל לאו"ם ועד 1983 יועץ התקשורת של שגרירות ישראל בוושינגטון. עם מינויו של משה ארנס לשר הביטחון, הוא הזמין את שי להתלוות אליו כיועץ תקשורת והוא המשיך בתפקידו עם שר הביטחון הבא, יצחק רבין. הוא כיהן בתפקידו עד שנת 1985[1], עת מונה למפקד תחנת הרדיו גלי צה"ל ובספטמבר 1989 לדובר צה"ל, בדרגת ייצוג תא"ל. הוא זכור בתפקידו זה בעיקר מתקופת מלחמת המפרץ, אז זכה לכינוי "המרגיע הלאומי". בשנת 1991 זכה בתעודת הוקרה של פרס זיו מטעם צדק-מדות-מוסר על תרומתו לרוח עם ישראל כדובר צה"ל בחודשים הקשים שעברו עליו בשנת תשנ"א.

לאחר שסיים את תפקידו כדובר צה"ל בשנת 1991, התמנה למנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ושימש גם יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2. בשנת 1999 מונה על ידי מתן וילנאי, שר המדע, התרבות והספורט[2] למנכ"ל משרדו. לאחר מכן, בשנים 2000–2002, שימש יו"ר רשות השידור.

בשנים 20052006 הופיע כשופט בתוכניות המציאות "השגריר" ו"השגריר - חמש יבשות". בשנים 2002–2009 כיהן כמנכ"ל ישראל של ארגון הפדרציות היהודיות, UJC.

הוראה ומחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שי בתפקיד דובר צה"ל

שי הוא בעל תואר ראשון מהחוג להיסטוריה כללית ומדע המדינה, ומוסמך בתקשורת המונים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. בעל תעודה בהצטיינות בניהול עסקי בכיר. בשנת 2009 קיבל תואר דוקטור בתקשורת ובמדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן[3]. עבודת הדוקטורט של שי, שנכתבה בהנחיית פרופ' איתן גלבוע, זכתה בפרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל מטעם המכון למחקרי ביטחון באוניברסיטת ת"א.

ב-2013 פרסם את ספרו "מלחמדיה: ישראל, העולם והקרב על התודעה" בהוצאת ידיעות אחרונות. הספר חוקר את התפקיד שמילאה התקשורת באינתיפאדה השנייה. על כך זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2013[4].

הוא שימש מרצה בכיר בתוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל. בשנים 20202021, שימש שי פרופסור אורח באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה[5] ובאוניברסיטת דיוק שבדרהאם, קרוליינה הצפונית, מטעם ה"מכון ללימודי ישראל"[6].

נכון להיום משמש כמרצה אורח באוניברסיטת חיפה בתוכנית רודרמן ליחסי ישראל-יהדות ארצות הברית.

באפריל 2024 מונה לדיקן קמפוס ירושלים של היברו יוניון קולג'.[7]

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ויועציו יושבים מול חברי האופוזיציה יצחק "בוז'י" הרצוג, נחמן שי ועמיתיהם, חדר הקריאה במלון קינג דייוויד, נובמבר 2015

ב-3 בנובמבר 2008 התפקד לקדימה ונבחר מטעמה לכנסת ה-18. במסגרת תפקידיו בכנסת היה יושב ראש השדולה לקידום הדיפלומטיה הציבורית, יושב ראש השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי ועמד בראש משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה פרש מ"קדימה", והתמודד בפריימריס במפלגת העבודה. שי הוצב במקום ה-14 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחר לכנסת ה-19. במסגרת תפקידיו בכנסת היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הפנים. בנוסף, כיהן כיושב ראש השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי, השדולה לחיזוק יחסי ארצות הברית-ישראל, השדולה למען ירושלים, שדולת כחול לבן, השדולה לביטחון העורף ושדולת הגמלאים. כמו כן, הוא ראש משלחת הכנסת למועצת אירופה ויו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-גרמניה. ב-28 במאי 2014 נבחר לשמש סגן יו"ר הכנסת מטעם סיעת העבודה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הוצב במקום ה-20 של רשימת "המחנה הציוני" המשותפת למפלגה העבודה ול"תנועה"[8], ונכנס לכנסת.

ב-6 בפברואר 2017 שגריר גרמניה בישראל, קלמנס פון גטצה, העניק לשי עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, עבור "תרומתו הגדולה והמשמעותית לקידום יחסי ישראל - גרמניה"[9].

ב-2019, בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת הגיע למקום ה-16 ובשל כך הוצב במקום ה-24 ברשימת המפלגה ולא נכנס לכנסת. ברשימת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצב על ידי עמיר פרץ במקום ה-14, שנחשב לא-ריאלי, ופרש במחאה מרשימת העבודה לכנסת.

בהמשך, התמודד שוב בפריימריז לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע והגיע למקום השישי. שי שובץ ברשימת במקום השמיני לאחר הבטחת ייצוג מגדרי[10] ולא נבחר לכנסת.

לקראת הבחירות לכנסת ה-25, התמודד בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה. הוא זכה ב-7882 קולות, ובשל שיטת השריון המגדרי שהופעלה במפלגה העבודה בבניית רשימתה לכנסת, שובץ במקום ה-17 ברשימה, ולא חזר לכהן כחבר הכנסת.

שר התפוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 ביוני 2021 עם הקמת הממשלה ה-36 מונה שי לשר התפוצות, שי מינה את ציונה קניג-יאיר למנכ"לית משרדו[11]. לאחר אסון קריסת הבניין בסרפסייד, נשלח כנציג הממשלה למיאמי על מנת לחזק את הקהילה היהודית באזור.

שי אמור היה לחזור לכנסת ה-24 ב-22 ביוני 2021 עם התפטרותו של השר לביטחון הפנים עמר בר-לב במסגרת החוק הנורווגי, אך ויתר על החזרה לכנסת לטובת נעמה לזימי.

לאחר הבחירות שימש שי כפרשן וכחבר פאנלים שונים בערוצי הטלוויזיה בישראל. כמו כן, הוא מפרסם טורי דעה בעיתונות בעברית. שי חבר בהנהלת "מפקדים למען ביטחון ישראל".

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שי נשוי לרבקה ואב לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים. מתגורר עתה בתל אביב.

ספרים שכתב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתביו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ טלילה בן זכאי, מפגשים מן הסוג האישי - נחמן שי, מעריב, 20 במאי 1983
  2. ^ מאת אביבה קרול, ‏נחמן שי יתמנה למנכ"ל המשרד למדע, תרבות וספורט, באתר גלובס, 8 באוגוסט 1999
  3. ^ נחמן שי, דיפלומטיה ציבורית ולחימה בעצימות נמוכה: ישראל 2005-2000, עבודה לתואר שלישי, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2009
  4. ^ פרס לספר "מלחמדיה", באתר "Israel Defense",‏ 18 ביולי 2013
  5. ^ ד"ר נחמן שי, כל מחלות הרקע של ארה"ב התפרצו בבת אחת, באתר ynet, 2 ביוני 2020
  6. ^ נחמן שי, נחמן שי על כישלון ההסברה בקורונה: "אין זמן וישראל קורסת", באתר אייס, 23 באוגוסט 2020
  7. ^ ההיברו יוניון קולג'- מכון ללימודי היהדות (HUC-JIR) בחר בד"ר נחמן שי כדקן הקמפוס ע"ש משפחת טובי בירושלים - HUC, באתר HUC, ‏3 באפריל 2024
  8. ^ מורן אזולאי, העבודה בחרה: יחימוביץ', שפיר ושמולי במקומות הראשונים, באתר ynet, 14 בינואר 2015
  9. ^ חזקי ברוך, עיטור ההצטיינות הוענק לח״כ נחמן שי עבור תרומתו הגדולה והמשמעותית לקידום יחסי ישראל-גרמניה., באתר ערוץ 7, 5 בפברואר 2017
    עיטור הצטיינות הוענק לחה״כ נחמן שי על טיפוח יחסי ישראל - גרמניה, באתר הכנסת, 6 בפברואר 2017
  10. ^ תוצאות- פריימריז מפלגת העבודה
  11. ^ בנצי רובין, ‏ממכון הרטמן למנכ"לית משרד התפוצות: ציונה קניג-יאיר, באתר "סרוגים", 22 ביוני 2021
נחמן שי - תבניות ניווט