יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוליה שמאלוב-ברקוביץ'
Yulia knesset.JPG
לידה 1 באפריל 1964 (בת 55)
סמרקנד, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית, ברית המועצות
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1979
השכלה אוניברסיטת תל אביב
עיסוק פוליטיקאית, אשת שיווק ותקשורת, עיתונאית
מפלגה קדימה, הליכוד, מפלגת כלכלה
חברת הכנסת
2 ביולי 20095 בפברואר 2013
(3 שנים ו-31 שבועות)
כנסות הכנסת השמונה עשרה

יוליה שַׁמָאלוֹב ברקוביץ' (נולדה ב-1 באפריל 1964, י"ט בניסן ה'תשכ"ד) היא יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מאז שנת 2017. בכנסת השמונה עשרה כיהנה כחברת כנסת מטעם סיעת קדימה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם יוליה שמאלוב בסמרקנד שבאוזבקיסטן (בברית המועצות דאז). בשנת 1979, בהיותה בת 15, עלתה לישראל עם משפחתה שהתיישבה במרכז הקליטה בשכונת גילה שבירושלים. בשל שיתוק מלידה בידה השמאלית, לא גויסה לצה"ל והתנדבה לשירות לאומי בבית חולים גריאטרי.

בשנת 1984 סיימה לימודי תעודה בעיתונות וטלוויזיה, ב-1988 סיימה תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, וב-1998 השלימה את לימודי התואר השני במינהל עסקים, שניהם באוניברסיטת תל אביב.

במקצועה היא יועצת אסטרטגית בתחום השיווק ואמצעי התקשורת. בין השנים 19922001 כיהנה כמנכ"לית העיתון "וסטי", שהפך בתקופתה לעיתון המוביל בישראל לציבור דוברי הרוסית. בשנים 20012004 הייתה שותפה להקמתה של תחנת הטלוויזיה המסחרית לקהל דוברי הרוסית, "ישראל פלוס", שם שימשה מנכ"לית ועורכת ראשית.

בין השנים 20042009 כיהנה, בין השאר, כחברה במועצה הישראלית לתרבות ואמנות. עד כניסתה לכנסת, שימשה כחברת דירקטוריון ב"היכלי הספורט בע"מ" וכחברת נשיאות הוועד הפועל הציוני. היא נבחרה ליושבת ראש התאחדות היזמים בישראל במשך ארבע קדנציות רצופות, עד שנת 2008.

כפוליטיקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 הייתה מועמדת לכנסת ה-17 מטעם מפלגת קדימה. בבחירות לרשויות המקומיות ב-2008 התמודדה כמספר שתיים ברשימה עצמאית למועצת העיר הרצליה אך לא נבחרה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 התמודדה בפריימריז של מפלגת קדימה והגיעה למקום ה-29 במסגרת שריוּן לעולים. לאחר שלא נכנסה לכנסת, מונתה לסמנכ"לית אסטרטגיה ופיתוח במפלגה. החלה לכהן כחברת הכנסת ב-2 ביולי 2009 בעקבות התפטרותו של חיים רמון.

בשנת 2010 נבחרה למקום ה-48 ברשימת האנשים המשפיעים ביותר על ענף התקשורת בישראל של המגזין "פירמה" בעיתון "גלובס", הודות לתרומתה לקידום הרפורמה בענף בשנה זו. היא כיהנה כחברה בוועדת הכלכלה, ועדת המדע והטכנולוגיה, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לפניות הציבור, ושימשה כממלאת מקום קבועה בוועדת החינוך של הכנסת. שמאלוב ברקוביץ' עמדה בראש שלוש שדולות פרלמנטריות, לרבות "השדולה לצריכה סלולרית נבונה", "שדולת הציונות - הדור הבא!" ו"השדולה לקידום מעמד העולים מחבר העמים".

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 ב-2013, ולאור מצבה של קדימה בסקרים, הודיעה שמאלוב-ברקוביץ' על הצטרפות לליכוד. בבחירות המקדימות בליכוד היא לא הגיעה למקום ריאלי. סמוך למועד הגשת הרשימות היא הגישה לוועדת הכנסת ביקשה לפרוש מסיעת "קדימה", אך הבקשה לא אושרה.[1] זמן קצר לאחר מכן, היא הצטרפה למפלגת "כלכלה" והוצבה בראש הרשימה בבחירות לכנסת ה-19.[2] המפלגה לא עברה את אחוז החסימה, ובבחירות לכנסת העשרים ב-2015 היא לא שולבה ברשימת המפלגה לכנסת.

באוקטובר 2017 נבחרה לכהן כיושבת-ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בעקבות תלונה של ארגון העיתונאים כתב מנכ"ל משרד התקשורת דוח חמור על התנהלותה, שבעקבותיו בנובמבר 2018 הודיע משרד התקשורת כי היא לא מועמדת לתפקיד במועצת הרשות השנייה הבאה.[3]

שמאלוב-ברקוביץ' מתגוררת בהרצליה. היא נשואה ואם לשניים. אחת מבנותיה היא השחקנית נואל ברקוביץ'.

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2010 השתתפה שמאלוב-ברקוביץ' בכנס של ארגון "הפמיליסטים" שבו אמרה: "נהיה איזשהו בון טון להיות חד-הורית שהחליטה לעשות ילד מחוץ למשפחה, ואחר כך לבוא למדינה ולבקש הטבות על זה ועל זה וכולם מבסוטים". על אורלי אינס, המתלוננת המרכזית בפרשת ההטרדה המינית של ניצב אורי בר-לב, אמרה: "אשה בגיל 30 שזרקו אותה על הדשא וחיכתה מאה שנה עד שהוא עולה לתפקיד ופתאום מודיעה" דבריה גררו ביקורות מצד עמיתיה במפלגת קדימה וארגונים פמיניסטיים.[4]

בריאיון לאחר מכן אמרה שמאלוב-ברקוביץ': "אני חושבת שהפמיניזם - שבתחילת דרכו גרם לשינוי פני החברה האנושית, לכך שאנחנו מצביעות, שיצאנו החוצה, שאנחנו עובדות ושיש יותר זכויות שוות - מתחיל לדעתי להגזים לחלוטין ולפגוע באשה... אני חושבת למשל שנשים צריכות לקבל זכויות יתר. ואני לא מסכימה עם הפמיניסטיות שרוצות זכויות שוות."[5]

שמאלוב-ברקוביץ' הביעה תמיכה במסקנות ועדת שניט, אשר המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, הקובעת שבעת גירושים ילד עד גיל 6 יעבור לחזקת האם. מול התקפות של ארגונים פמיניסטיים על הוועדה כתבה: "בעיניי, 'הג'יהאד הפמיניסטי' רואה בילדים אמצעי בידי אמהות ונכס מניב, שתפקידו לשפר את מעמדה הכלכלי של האם. הכסף לא רק מניע ומדריך את המאבק האלים הזה. הוא גם משמן את גלגלי מרכבות המלחמה. אני מציעה לבדוק אם משאבי ציבור וכספים שמעבירה המדינה לוויצו ולנעמת לשם תמיכה במעונות לילדים או ככספי מחקר אקדמי מנוצלים למימון ההתנגדות לקדמה, וחמור מכך, לחבלה בזכות הבסיסית של הילדים לקשר עם שני הוריהם. למיטב הבנתי, חלוקת האחריות ההורית דווקא תגדיל את יכולתן של נשים להשתלב בשוק העבודה ולפתוח פרק ב' בחייהן".[6]

במאי 2012, בדיון על בעיית ההסתננות מאפריקה לישראל, תקפה שמאלוב-ברקוביץ' את ארגוני זכויות האדם על תמיכתם במסתננים והציעה לכלוא את פעיליהם במחנות "על הסתה של יהודים כנגד היהודים".[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]