נירנברג (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נירנברג
Nuremberg
Nuremberg.jpg
מבוסס על ספרו של ג'וזף פרסיקו "Nuremberg: Infamy on Trial" המתאר את משפטי נירנברג
בימוי איב סימונו עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט Joseph E. Persico
עריכה איב לנגלואה עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אלק בולדווין
ג'יל הנסי
בריאן קוקס
מייקל איירונסייד
מאט קרייבן
לן קאריו
שארלוט גינסבורג
קולם פאור
רוברט ג'וי
מקס פון סידוב
כריסטופר פלאמר
כריסטופר היירדל
דווייט אייזנהאואר
היינריך הימלר
אדולף היטלר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה Richard Grégoire
צילום Alain Dostie
מדינה קנדה, ארצות הברית
הקרנת בכורה 16 ביולי 2000
משך הקרנה 180 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דוקו-דרמה, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נירנברגאנגלית: Nuremberg) הוא סרט טלוויזיה דוקו-דרמה משנת 2000 בהפקה קנדית-אמריקאית. הסרט מבוסס על ספרו של ג'וזף פרסיקו "Nuremberg: Infamy on Trial" המתאר את משפטי נירנברג שנערכו ב-1945 לאחר מלחמת העולם השנייה.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיומה של מלחמת העולם השנייה, הרמן גרינג נכנע לאמריקאים ונהנה מהכנסת האורחים של בסיס חיל האוויר האמריקאי. סמואל רוזנמן, עוזרו של נשיא ארצות הברית הארי טרומן מבקש מהשופט רוברט ה. ג'קסון לעמוד בראש צוות התביעה במשפט בינלאומי בו יואשמו בכירי ההנהגה הנאצית בפשעי מלחמה. ג'קסון, העוזרת שלו, אלזי דאגלס, וצוות התביעה טסים לגרמניה שם ייערך המשפט. הנאשמים שאמורים להשתתף במשפט נעצרים בגין פשעי מלחמה ומועברים לכלא של צבא ארצות הברית במונדרוף. הפסיכולוג גוסטב גילברט מגיע לבית המעצר עם האסיר הנס פרנק אשר ניסה להתאבד.

ג'קסון נפגש עם נציגי בעלות הברית: ברית המועצות, צרפת ובריטניה כדי להבטיח קיום משפט משותף. הוא בוחר את "היכל הצדק" בעיר נירנברג בה נערכו כינוסים נאציים רבים כמקום בו יערך המשפט. הפושעים הנאצים מועברים לכלא בנירנברג בפיקודו של קולונל בורטון אנדרוס. במקביל נעשות עבודות שיפוץ כדי להכשיר את היכל הצדק למשפט. כתבי האישום נמסרים לנידונים בתאיהם על ידי מיג'ור ארי ניב. בעקבות התאבדותו של האסיר רוברט ליי מוצבת שמירה הדוקה על שאר האסירים וגוסטב גילברט מתבקש לעמוד בקשר עם האסירים ולשוחח עמם על מנת למנוע מקרה דומה. גילברט מבקש לאפשר לאסירים לקרוא ולהתעמל כדי שלא יהיו עסוקים כל הזמן במחשבות על המשפט. השופט האמריקאי פרנסיס בידל מגיע לנירנברג וג'קסון משכנע אותו לוותר על תפקיד נשיא בית המשפט על מנת לתת למשפט תדמית בינלאומית.

השופט הבריטי, סר ג'פרי לורנס פותח את המשפט עם הצהרות הנאשמים: "לא אשם" ונאום הפתיחה של ג'קסון. בארוחת הצהריים נראה גרינג עליז ולעומתו אלברט שפר מתחיל להראות סימני חרטה. התובע הבריטי, דייוויד מקסוול-פיט מציג בפני בית המשפט הצהרה של עד ראייה בשם גרבה שעבד כקבלן בנייה עבור הגרמנים והיה עד להריגת אלפי יהודים על ידי הנאצים, בעוד ג'קסון מקריא תיעוד יבש של מסמכים שונים. בית המשפט מתחיל לגלות סימנים של עייפות מגישתו של ג'קסון, ומקסוול-פיט וצוות התביעה לוחצים עליו להציג בפני בית המשפט עדים אשר יחשפו את זוועות מחנות הריכוז. סרט תיעודי על המחנות שמוקרן בבית המשפט גורם לזעזוע עמוק של הנוכחים. גרינג מכנה את הסרט תעמולה וטוען שהוא אינו אמין.

שפר מסביר לגילברט כי הנטייה להיכנע לסמכות טבועה בעם הגרמני וזוהי סיבת הדומיננטיות הרבה של גרינג על שאר האסירים. גרינג עולה לדוכן העדים ומדבר בביטחון וללא חרטה תוך שהוא מסביר את פעולותיה של המפלגה הנאצית ואת נאמנותו לה. ג'קסון אומר לאלזי דאגלס כי גרינג בדבריו פונה לעם הגרמני ולא ליושבי בית המשפט. על פי הצעתו של גילברט מופרד גרינג משאר האסירים. בחקירה הנגדית מתעמת ג'קסון עם גרינג שזוכה לתמיכה מצד השופטים המאפשרים לו לומר את דבריו והוא מוצג בכלי התקשורת כשולט בשלב הזה של המשפט. ג'קסון מאשים את בידל בחבלה בעבודתו. דאגלס משכנעת את ג'קסון שלא להתפטר ושניהם מתנשקים. בעצת מקסוול-פיט חוזר ג'קסון להתעמת עם גרינג על פשעיו כנגד היהודים ודוחה בהצלחה את ניסיונות ההתכחשות של גרינג למעשים.

במסיבת חג המולד, סוכנת הבית הגרמנית מסרבת לשרת את הרוסים, אבל דאגלס מצילה את המצב. גילברט עורך ביקור אצל חלק מהאסירים ועל פי בקשתו של ג'קסון מנסה לשכנע אותם לקחת אחריות על הפשעים שלהם. אנדרוס מתיר לאסירים לחגוג את חג המולד, וגרינג שותה עם השומר שלו, סגן טקס. במהלך החקירה הנגדית נחשפים הקשר והאחריות האישית של הנתבעים לפשעים נגד היהודים. ההגנה מזמנת את רודולף הס מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ שלא היה חלק מקבוצת הנאשמים במשפט זה. במהלך עדותו הוא חושף כלאחר יד את הזוועות שנעשו במחנה. אלברט שפר מקבל עליו את האחריות הקולקטיבית עבור פשעי המלחמה הנאצים, ומגלה כי תכנן התנקשות בהיטלר ב-1945. הגילוי מעורר את זעמם של גרינג ויוליוס שטרייכר שמכנים אותו בוגד. בעקבותיו מודים כמה נאשמים נוספים באשמת גרמניה ובאחריותה לפשעי מלחמה.

גילברט נפגש עם ג'קסון לקראת סיכום המשפט והוא מפרט בפניו על סמך השיחות שניהל עם הבכירים הנאצים את הסיבות שלדעתו גרמו להם לבצע פשעים כה חמורים: צייתנות, תעמולה עזה נגד היהודים והעדר אמפתיה, שהיא לדבריו מקור הרוע האנושי. מבין 21 הנאשמים נידונו 11 למוות בתלייה, על אחרים נגזרו עונשי מאסר ו-3 זוכו. לפני ביצוע גזר הדין מצליח גרינג להתאבד באמצעות גלולת ציאניד. שאר הנידונים למוות - ניתלים בחצר בית הכלא. בסצנת הסיום נראים קבוצה של ילדים גרמנים משחקים והתובע הבריטי, מקסוול-פיט, מביע את תקוותו שבזכות המשפט, פשעים כאלו לא יחזרו שוב.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]