אברהם כהן דה-הירירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אברהם כהן בן דוד דה-הירירה (1562 בקירוב - 4 בפברואר 1635), היה פילוסוף ומקובל יהודי ספרדי-הולנדי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם הירירה נולד למשפחת אנוסים מקורדובה, שעברה להתגורר בונציה, שמו הספרדי היה Alonso Nunez de-Herrera. לדעת גרשם שלום נולד הירירה בפירנצה שבאיטליה. בצעירותו רכש באיטליה השכלה כללית ופילוסופית רחבה, ונדד לצורכי עסקיו ברחבי אירופה.

קיימת אי-בהירות באשר לשאלה האם היה הירירה אנוס בשבתו באיטליה או לא. חלק מהחוקרים סבורים, בעקבות מקורות שונים, כי הירירה שב ליהדותו בגלוי לאחר שחרורו מהשבי (ראה בהמשך), וישנם הסבורים כי משפחתו שבה ליהדותה בגלוי כאשר עברה לאיטליה, וכי הירירה נהג כיהודי בגלוי כל חייו.

ביולי 1596 שהה הירירה בקדיס שבספרד, ככל הנראה במסווה נוצרי, במסגרת עסקיו של דודו, חואן דה-מרצ'נה, שהיה סוכנו של סולטאן מרוקו. במהלך שהותו בעיר פשט הצבא האנגלי בראשות רוברט דברו, לורד אסקס על העיר ולקח בשבי ארבעים בני ערובה ובהם דה-הירירה. הוא שהה במאסר במצודת לונדון חמש שנים, ושוחרר לאחר שסולטאן מרוקו שילם עבורו את הכופר.

הירירה שב לאיטליה, שם נישא, והמשיך במסעות עסקיו ברחבי אירופה. במהלך מסעיו הגיע לרגוזה, כיום בקרואטיה, שם פגש את המקובל רבי ישראל סרוג, שהכיר לו את קבלת האר"י. מפגש זה הותיר רושם עז על הירירה, ותרם תרומה מכרעת להבנתו את תורת הקבלה בכלים פילוסופיים.

סמוך לשנת 1620 השתקע הירירה באמסטרדם, בה התגורר עד סוף ימיו ובה כתב את חיבוריו. הירירה היה דמות מרכזית בקהילת האנוסים באמסטרדם, ושימש בתפקידים ציבוריים רבים.

הירירה נפטר באמסטרדם בט"ז בשבט ה'שצ"ה. מאחר שהיה נתין כבוד של סולטאן מרוקו, שפדה אותו משביו, השתתפו בהלוויתו שרים ואצילים‏[1].

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגותו של הירירה מרוכזת בשני ספריו הגדולים בית אלהים (Casa la divinidad) ושער השמים (Puerta del cielo). ספרים אלו נכתבו במקורם בספרדית, ונועדו לציבור האנוסים, שהיו בעלי השכלה אינטלקטואלית גבוהה, התקשו בשפה העברית, ועולם מושגיהם היה בעל מונחים פילוסופיים ולא קבליים. בספריו רואה הירירה את מערכת המושגים הקבלית כמערכת מטאפורית שמייצגת רעיונות פילוסופיים. הוא מפשט את תורת הקבלה במונחים פילוסופיים טהורים, ומסתמך על מקובלים רבים, ובעיקר על רבי משה קורדובירו ועל תורת האר"י כפי שקיבלה מרבי ישראל סרוג.

פרשנותו של הירירה מקורית מאד, והוא המקובל הראשון בעת החדשה שפישט את מונחי הקבלה לחשיבה פילוסופית מסודרת. הפילוסופיה הקבלית שלו היא נאו-אפלטונית מובהקת, והוא מתייחד גם בכך שהוא משווה בשיטתיות את הפרשנות הקבלית לדבריהם של הוגים ופילוסופים ידועים רבים, שהחשובים והעיקריים שבהם הם אריסטו, אפלטון, תומאס אקווינס, מרסיליו פיצ'ינו, וג'ובאני פיקו דלה מירנדולה.

בשל תפיסתו המטאפורית את הקבלה, נחשב הירירה לאחד המייצגים הבולטים של מושג ה"צמצום שלא כפשוטו". הירירה טען כי מושג הצמצום איננו צמצום של האלוהות, אלא צמצום של השפעתה בעולם לפי כוח הקיבול של הנבראים. בשל תפיסתו זו זכה הירירה לביקורת נוקבת מהשבתאי נחמיה חייא חיון בספרו "שלהבת יה". להגנתו של הירירה יצאו המקובל האיטלקי רבי יוסף אירגס בספרו "הצד נחש" שכתב נגד חיון, ורבי דוד ניטו בספרו "אש דת", גם הוא כנגד חיון. אירגס אף פיתח ונימק את משנתו של הירירה בדבר צמצום שלא כפשוטו בספרו "שומר אמונים".

למשנתו של הירירה הייתה השפעה רבה על מקובלים ופילוסופים רבים בעת החדשה. טענה מקובלת במחקר מייחסת לספריו השפעה על הגותו של ברוך שפינוזה. בקרב המקובלים לא שררה תמימות דעים באשר לגישתו של הירירה. רבי יוסף אירגס מליוורנו הושפע מהגותו של הירירה, וכמו כן ניכרת השפעת הגותו בכתבי רמח"ל. תורת ה"צמצום שלא כפשוטו" של הירירה השפיעה גם על מקובלים חסידיים כרבי ברוך מקוסוב ורבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה"תניא". גם האדמו"ר מחב"ד בעל 'צמח צדק' התייחס בחיוב להירירה, והתייחס במספר מקומות לדבריו[דרוש מקור]. הראי"ה קוק הושפע מהגותו של הירירה, ואף מזכיר אותו באגרותיו‏[2]. בניגוד לכך, רבי צדוק הכהן מלובלין התנגד בחריפות לגישתו הפילוסופית של הירירה, ובלשונו: "וכן לדעתי ראוי להתרחק מספר בית אלקים וספר שער השמים שחיבר רבי אברהם כהן אירורו, שסבר בזה סברות מלבו, ומה שהוציא מדברי פילסופי האומות הקדמונים, ורצה לאחדם עם חכמת הקבלה המושגת בנבואה ורוח הקודש"‏[3].

מקרב המקובלים השבתאיים השפיע הירירה בצורה מכרעת על השקפתו של המקובל השבתאי אברהם מיכאל קרדוזו. קרדוזו אימץ את פרשנותו המטאפורית של הירירה לקבלה בכלל ולצמצום בפרט בצורה גורפת, למרות שחלק עליה בנקודות אחרות. השבתאי בן תקופתו נחמיה חייא חיון, הדגיש את נקודות המחלוקת בין קרדוזו והירירה, ותקף בצורה בוטה את הפרשנות המטאפורית לקבלת האר"י (גם את קרדוזו עצמו תקף חיון בספרו עז לאלהים על השימוש במונחים פילוסופיים).

לאחר מותו של הירירה תורגמו ספריו לעברית ונדפסו בידי תלמידו יצחק אבוהב דה-פונסיקה בשנת 1655. בשנת 2002 יצאו לאור בתרגום חדש ובמהדורה מוערת בהוצאת מכון בן צבי בתרגומו מכתבי היד בספרדית מהמאה הי"ז של נ' יושע שהקדים גם מבוא והוסיף הערות.

מספר פרקים מ"שער השמים" תורגמו ללטינית בידי כריסטיאן קנור פון רוזנרות ונדפסו בספרו "Kabbla denudata" בשנת 1678.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסים יושע, מיתוס ומטאפורה: הפרשנות המטאפורית של רבי אברהם כהן הירירה לקבלת האר"י, ירושלים, הוצאות מאגנס ומכון בן צבי, 1994.
  • נסים יושע, תרגם מכתבי היד בספרדית מהמאה ה-17, והוסיף מבוא והערות לבית אלהים ושער השמים של ר' אברהם כהן דה הירירה, מכון בן-צבי, ירושלים 2002. מבוא עמ' 3-19.
  • גרשם שלום, אברהם כהן הירירה בעל 'שער השמים' חייו, יצירתו והשפעתה, ירושלים תשל"ח, עמ' ט-כד, ובתוך כתבי גרשם שלום, כרך ב', 1992.
  • י' קלצקין, אנתולוגיה של הפילוסופיה העברית, ברלין תרפ"ו, עמ' 16.
  • נ' סוקולוב, ברוך שפינוזה וזמנו, פריז תרפ"ט, עמ' 215-204.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו מנדיס פרנקו, עמ' 39
  2. ^ אגרות הראי"ה, חלק ג', שאלה תתקכ"ו
  3. ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, ספר הזכרונות מצווה ג'.