נשף המסכות
מידע כללי | |
---|---|
מלחין | ג'וזפה ורדי |
לבריתן | אנטוניו סומה |
מבוסס על | Gustave III |
סוגה | אופרה |
שפה | איטלקית |
מספר מערכות | 3 |
זמן התרחשות העלילה | סוף המאה ה-18 |
מקום התרחשות העלילה | בוסטון |
תפקידים | |
נשף המסכות (באיטלקית: Un ballo in maschera) היא אופרה בשלוש מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי, ללברית מאת אנטוניו סומה. הלברית מבוססת על לברית בשם "גוסטב השלישי" מאת אז'ן סקריב אותה הלחין דניאל אובר בשנת 1833. הבכורה הוצגה בתיאטרון אפולו ברומא ב-17 בפברואר 1859.[1]
סיפור האופרה מבוסס באופן רופף על הרצח ההיסטורי של המלך גוסטב השלישי, מלך שוודיה, אך כמו ברבות מהאופרות של ורדי, ומאחר וורדי נאלץ לשנות את הסיפור מסיבות פוליטיות, אין קשר היסטורי ישיר בין האופרה למקרה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאטרון סן קרלו בנאפולי הזמין אצל ורדי מוזיקה ללברית "גוסטב השלישי" מאת סקריב. הלברית של סקריב מבוססת על הסיפור ההיסטורי של רצח גוסטב השלישי מלך שוודיה, שנרצח בנשף מסכות בעקבות קנוניה פוליטית שנרקמה נגדו. בעקבות ניסיון התנקשות בנפוליאון השלישי בינואר 1858 בפריז, סירב הצנזור בנאפולי להעלות אופרה שעוסקת בהתנקשות במלך. ורדי סירב להתאים את המוזיקה ללברית אחרת, וכך עזב את נאפולי למרות שהחזרות היו בעיצומן. מתיאטרון אפולו שברומא פנו אליו בבקשה לשנות מעט את פרטי העלילה, ולהעבירה לתקופה הקולוניאלית באמריקה, בה העלילה מתרחשת בבוסטון בשלהי המאה ה-18. במקום מלך שוודיה מדובר במושל בוסטון ובמקום בני אצולה שוודים, חבורת עבדים כושים משוחררים. ורדי הסכים, ואת הלברית המחודשת כתב אנטוניו סומה.
רוב ההפקות ממקמות את העלילה בבוסטון, אך בשנות החמישים היו מספר הפקות אירופיות שהחזירו את העלילה למיקומה ההיסטורי. הגדילה לעשות האופרה המלכותית השוודית, בה שוחזרו העובדות ההיסטוריות לפרטיהן בדייקנות.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכה ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תמונה ראשונה - אולם קבלת קהל בבית המושל
באולם ממתינים לריקרדו אנשי הפמליה שלו, אנשי צבא ופשוטי העם, המבקשים להציג בפניו בקשות ועניינים שונים. באולם נמצאים גם סמואל ותומאסו המבקשים לרצוח את ריקרדו. ריקרדו מגיע, אך ראשו עסוק בנשף המסכות אותו הוא מארגן. רשימת המוזמנים לנשף מובאת לעיונו ובה הוא מוצא את חברו ויד ימינו רנאטו ואת אשתו אמליה, אשר בה ריקרדו מאוהב בסתר (האריה: La rivedrà nell'estasi). רנאטו נכנס ומנסה להזהיר את ריקרדו מפני מזימה שנרקמת לרצוח אותו. שר המשפטים מיידע את ריקרדו על בעלת אוב ומגדת עתידות בשם אולריקה שבביתה נרקמות מזימות. ריקרדו מתעניין באולריקה ומתכנן ללכת אליה עם פמלייתו מחופשים, כדי לתהות על קנקנה.[2]
- תמונה שנייה - הבקתה של אולריקה
אולריקה מכינה שיקוי קסמים בסיר וממלמלת את מילות הכישוף. ריקרדו נכנס מחופש למלח. הוא מתייחס לנבואותיה של אולריקה בבדיחות דעת, ומחזק רושם זה ב"מוטיב הצחוק" המשולב בשירתו. (אנריקו קארוזו הוסיף על מוטיב זה צחקוקים בין המוטיבים, אך ממשיכיו, בהם פבארוטי, נמנעו מכך והסתפקו במוטיב של ורדי.)[3] המלח סילוואנו שהמתין לתורו, מבקש מאולריקה לנבא את עתידו, והיא אומרת לו כי הוא יועלה בדרגה ויתעשר. ריקרדו מגשים את הנבואה במקום, בשלשלו כסף וכתב מינוי לקצין לכיסו של סילוואנו מבלי שירגיש. אמליה נכנסת ומבקשת לדבר עם אולריקה ביחידות. ריקרדו מתחבא כדי לצותת דבריה. אמליה מספרת לאולריקה שהיא אוהבת בסתר גבר זר ומבקשת ממנה שיקוי נגד אהבה אסורה זו. אולריקה מורה לקטוף איזה צמח נדיר שצומח במקום מסוים עבור השיקוי. לאחר שאמליה הולכת, ריקרדו נכנס עם כל פמלייתו ושואל את אולריקה לעתידו. היא עונה לו שהאדם הבא שילחץ את ידו יהיה הרוצח שלו. רנאטו נכנס לוחץ את ידו של ריקרדו ומזהיר אותו מפני המזימה. ריקרדו מזלזל בנבואה מאחר שנאמנותו של רנאטו ידועה לכל.[4]
מערכה שנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מקום הוצאה להורג שומם מחוץ לעיר
באמצע הלילה, אמליה מגיעה לאסוף את הצמח בשביל שיקוי הפלא. ריקרדו, שרואה את גודל אימתה, יוצא ממחבואו ומתלווה אליה. הוא מבקש לדעת מיהו הגבר אותו היא אוהבת, אמליה משיבה לו כי הוא האדם, אך היא מתכוונת להישאר נאמנה לבעלה. ריקרדו מגלה לה את אהבתו אליה. לפתע מופיע רנאטו, אמליה ממהרת להסתיר את פניה בצעיף. רנאטו שוב מזהיר את ריקרדו שיזהר מאחר שהקושרים רודפים אחריו ורוצים לרצוח אותו. ריקרדו עוזב ומבקש מרנאטו ללוות את האישה חזרה לעיר. הרוצחים מגיעים למקום, תופסים את השניים, ודורשים לדעת מי המסתתר מתחת לצעיף. כאשר רנאטו שולף את חרבו והרוצחים עומדים להרוג אותו, אמליה מסירה את הצעיף כדי להגן על בעלה. רנאטו המזועזע בטוח כי אשתו בגדה בו עם ריקרדו, מבקש להפגש עם סמואל ותומאסו למחרת, וגורר את אמליה הביתה.[5]
מערכה שלישית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תמונה ראשונה - בית רנאטו
רנאטו רוצה להרוג את אמליה על בגידתה, היא מתחננת כי היא חפה מפשע, אך רנאטו לא שועה לתחנוניה. אמליה מבקשת לראות את בנה בפעם האחרונה (Morrò, ma prima in grazia) אריה זו מושרת לאחר פסק-זמן של שקט מוחלט, בניגוד לנגינת התזמורת הדרמטית והרועמת בפתיחה לתמונה ומלווה בנגינת צ'לו בלבד, דבר המוסיף לה דרמטיות ועומק ומדגישים את השינוי העומד להתחולל בנפשו של רנאטו כתוצאה מפנייתה הנרגשת של אמליה.[6] רנאטו מגיע למסקנה שמי שצריך למות זה ריקרדו ולא אמליה (Eri tu che macchiavi quell'anima). תומאסו וסמואל מגיעים, רנאטו מבקש להשתתף במזימה. הם מחליטים כי הגרלה תקבע מי יהיה הרוצח בפועל. הם מכריחים את אמליה להוציא את פתק ההגרלה, ורנאטו עולה בהגרלה. אמליה מבינה מה הם זוממים, וכאשר אוסקר המשרת מגיע ומוסר לה את ההזמנה לנשף המסכות של ריקרדו, היא מוסרת לו מכתב אזהרה לריקרדו.
- תמונה שנייה - חדר העבודה של ריקרדו
למרות שריקרדו אינו יודע דבר על כך שרנאטו גילה את זהותה של אמליה, הוא מחליט כי עדיף לו לא להמשיך את הקשר עם אמיליה ולשלוח את הזוג חזרה לאנגליה. אוסקר מופיע ומוסר את המכתב של אמליה מבלי לחשוף את זהותה.[7]
- תמונה שלישית - בנשף
רנאטו מנסה לגלות מאוסקר המשרת תחת איזו תחפושת מסתתר ריקרדו. אוסקר מנסה לסרב (Saper vorreste), אך בסוף נשבר ומגלה לו. אמליה מחופשת אף היא נגשת לריקרדו ומזהירה אותו שוב מפני הרצח, ריקרדו מזהה אותה ואומר לה כי זוהי פגישתם האחרונה ומחר עליהם להפליג לאנגליה. לפתע רנאטו מופיע ודוקר את ריקרדו. ברגעיו האחרונים ריקרדו אומר לרנאטו שאשתו לא בגדה בו, מבקש ממנו לחון את הקושרים, נפרד לשלום מכל הסובבים ומת מפצעיו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הלברית המלאה של האופרה (באיטלקית)
- Un ballo in maschera באתר פרויקט ספריית התווים הבין-לאומי (באנגלית)
- רשימת האריות באתר aria-database.com
- וידאו מלא של האופרה, עם פלאסידו דומינגו, מוצג על ידי בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן (ביו טיוב)
- נשף המסכות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יהואש הירשברג, "קסם האופרות של ורדי", הוצאת כרמל 2014, מסת"ב 978-965-540-407-4, עמ' 308
- ^ הירשברג, עמ' 309
- ^ הירשברג, עמ' 316
- ^ הירשברג, עמ' 310
- ^ הירשברג, עמ'311-310
- ^ An Interpretive Guide to Operatic Arias: A Handbook for Singers, Coaches p.254
- ^ הירשברג, עמ' 312
האופרות של ורדי | |
---|---|
|