סבון משומן אדם במלחמת העולם השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"מצבת הסבון" בבית העלמין בעפולה. על המצבה הכיתוב: "פ"נ (ראשי תיבות: פה נטמן) אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים"
מצבה בבית העלמין היהודי ברדאוץ, ועליה הכיתוב: "זכור! בשנות הזעם של שלטון היטלער י"ש, תרצ"ח - תש"ה, נשמדו שש מיליונים יהודים על קדוש השם. פה נגנזה ער"ח ניסן תש"ו בורית רי"פ עשויה במחנות הכליון מגוויות הקדושים. כי דם עבדיו ינקום!"

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְיִתְאָסְפוּ אַחַד לְאֶחָד בְּבִקְעַת הָעֲצָמוֹת: אֲפְרוֹת-אָדָם מִכִּבְשָׁנִים, אֵידֵי-אָדָם מֵאוֹשְׁבִיץ, גְּוִילֵי-אָדָם מֵאוֹסֶף סְפָרָיו שֶׁל הַשָּׂטָן עַצְמוֹ, בּוֹרִית-אָדָם, וְעוּבָּרֵי-אָדָם שֶׁטֶּרֶם לָבְשׁוּ צֶלֶם אֱנוֹשׁ, וּצְוָחוֹת-אָדָם מְהַדְהֵדוֹת בְּסִיוּטֵי לֵילוֹת.

[...]

יִפְקוֹד אֱלוֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר אִיש רוֹכֵל עַל הָעוֹלָם, וִילַקֵּט אוֹתָנוּ אַחַד לְאֶחָד, וִישׁוֹטֵט בָּעוֹלָם וִיִמְכּוֹר אוֹתָנוּ בְּכֶסֶף כְּחֶפְצֵי חֶמְדָה וְאַל יַרְבֶּה בִמְחִיר. יַכְרִיז עַל מַרְכֻּלְתוֹ וְיִקְרָא: מִי יִקְּנֶה מַזְכֶּרֶת מִמַּזְכְּרוֹתַי? יְלָדִים קְטָנִים עֲשׂוּיִּם סַבּוֹן, אוֹ קְלָף נָדִיר תּוֹצֶרֶת אַשְׁכְּנַז, מֵעוֹר רֹאשׁוֹ שֶׁל גְּדוֹל יְהוּדֵי לוֹדְז'.

[...]

יְשִׂימֶנוּ בְּחַדְרֵי הָרַחֲצָה שֶׁבְּבִנְיַן הָאוּ"ם, מָקוֹם בּוֹ יִתְרַחֲצוּ צִירֵי הַמְּדִינוֹת, וְיִרְחֲצוּ הֵם אֶת יְדֵיהֶם בִּיהוּדֵי גֶרְמַנְיָה, רוּסְיָה וּפּוֹלִין. יִמְכּוֹר-נָא הָרוֹכֵל אוֹתָהּ קוּפְסִית סַבּוֹן אֲשֶׁר קָבְרוּ אַחֵינוּ אָז בַּאֲמִירַת קַדִּישׁ וּתְהִלִּים.

[...]

וְהָיָה בַּיּוֹם הָהוּא, וִרָחֲצוּ צִירֵי הַמְּדִינוֹת אֶת יְדֵיהֶם, וְהִנֵּה דָּם. בַּיּוֹם הָהוּא יִתְעוֹרְרוּ תּוֹשְׁבֵי אַשְׁכְּנַז, וְהִנֵּה בָּתֵיהֶם מַבְאִישִׁים בִּקְטוֹרֶת כָּל מַחְנוֹת הַשְׁמֵד, וּמֵאוֹתָהּ קוּפְסִית סַבּוֹן עוֹלִים כָּל רֵחוֹת הַתּוֹפֶת וְסִרְחוֹנוֹ.

[...]

אֶפֶס כִּי לֹא יֶחְדַּל רוֹכֵל מִקֶּרֶב הָאָרֶץ, עַד אִם כָּלָה אַחֲרוֹן הַנֵּרוֹת, וּשְׁאֵרִית הַבּוֹרִית נָמֵסָה.

מתוך 'תחיית המתים' מאת הרב דוד פוליש
(עברית: חנוך יעקבזן)

על פי שמועות שהופצו במהלך מלחמת העולם השנייה, הנאצים ייצרו סבון מרקמות שומן אדם, ובפרט מרקמות שומן של יהודים שהושמדו בשואה. ישנה מחלוקת בקרב היסטוריונים האם אכן נעשה ניסוי יחידי כזה בשטוטהוף, ליד דנציג, אולם ישנה הסכמה שהוא לא הגיע לכדי ייצור תעשייתי. ישנה כמו כן הסכמה בקרב ההיסטוריונים שלא היה שימוש בקרבנות יהודים לייצור סבון. בשל כך מוזיאון יד ושם איננו מתייחס לאירוע זה במסגרת זיכרון השואה.

השמועות במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בידיעה שהופצה בהסברה הבריטית, שנקראה בגרמנית: Kadaververwertungsanstalt (בתרגום חופשי, "היחידה לשימוש בגופות", נהגה: קדאפרפרברטונגסאנשטאלט), נטען כי בגלל מחסור בשומן, שנועד לייצור ניטרוגליצרין, נרות וחומרי סיכה, השתמשו הגרמנים בגופות חיילים גרמנים וחיילי מדינות ההסכמה שנהרגו בחזיתות, ליצירת שומן[1].

השמועות בתקופת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמועות על כך שהנאצים מייצרים סבון מגופות בני אדם הופצו בשלב מוקדם של מלחמת העולם השנייה, ורבים האמינו בנכונותן. רבים ידעו שהנאצים עקרו שיני זהב מפיות נרצחים במחנות ריכוז והשמדה, כדי להתיך אותן לגושי זהב, והשתמשו בשערם כמילוי למזרנים[2]. דיווח על ייצור סבון מגופות על ידי הנאצים פורסם בניו יורק טיימס ב-26 בנובמבר 1942 על ידי סטיבן וייז[3]. בעקבות הפרסום, הוציא הימלר הוראה בכתב ב-30 בנובמבר 1942 שלא לעשות שימוש לא ראוי בגופות[4]. כמו כן ביקש הימלר לחקור האם השמועות נכונות ולהודיע לו על כל מקרה[5].

עדויות לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון האנטומי של דנציג[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי והסופר הבריטי, ממוצא רוסי, אלכסנדר ורט, שביקר בדנציג אחר המלחמה, העיד:

מחוץ לדנציג ראינו בית חרושת שבו נעשו ניסיונות לייצר סבון מגופות בני אדם, בניהולו של פרופסור גרמני ושמו ספנר. במקום ראינו מכלים מלאים ראשי אדם ואברים אחרים מושרים בנוזל, ודליים מלאים פתיתי חומר - סבון אנוש. מחזה זוועה! צעיר פולני מגורמן וקלוש-תגובה עבד במקום זה במעבדה. הוא נראה מבוהל ומפוחד מאד וסיפר כי למעשה לא עבר בית החרושת את שלבי הניסוי, אך הסבון שיוצר בו היה משובח, אם כי הדיף ריח רע. חומר כימי מיוחד שהוסף לתרכובת העניק לסבון ריח שקדים ודבר זה חיבב את המוצר על אמו. כן סיפר כי שמע מפי פרופסור ספנר כי הגרמנים אמרו להקים בית חרושת לסבון בכל מחנה ריכוז ולהעמיד את הייצור על בסיס תעשייתי[6].

במשפטי נירנברג העיד זיגמונד מאזור, שהיה עוזר במעבדה ליד מחנה שטוטהוף, 35 ק"מ מזרחית לדנציג, שבמעבדה בה עבד נעשו ניסויים בייצור סבון מגופות בני אדם. בעדותו אמר שמנהל המעבדה, פרופסור רודולף שפנר (Rudolf Spanner), נתן לו מתכון להכנת סבון שכלל שומן אדם, ושהוא הכין 25 קילוגרם סבון משומן שאסף מכ-40 גופות. הוא סיפר שבמקום ביקרו בכירים מהמשטר הנאצי, בהם אלברט פורסטר מנהיג המפלגה הנאצית בדנציג וברנהרד רוסט שר החינוך הנאצי.

שני שבויים בריטיים שהקימו את המחנה העידו על ייצור הסבון ואמרו שמכונה לייצור סבון הוכנה בסביבות מרץ-אפריל 1944. בעקבות זאת, קבעו שופטי משפטי נירנברג: "היו מקרים בהם נעשו נסיונות להשתמש בשומן מגופות הנרצחים בייצור מסחרי של סבון"[7].

בשנת 1947 מנה הרופא ד"ר מאיר דבורז'צקי את עשיית סבון האדם בין פשעי הרופאים הגרמנים[8].

בבדיקות מעבדה שנעשו באוניברסיטה החקלאית של ורשה בשנת 2006 על ידי החוקר אנדז'יי סטוליחווֹ (Andrzej Stolyhwo), נמצא שומן אדם בפיסת סבון, שהוצגה במשפטי נירנברג ושככל הנראה הגיעה משטוטהוף[9]. מחקרים שנעשו על ידי הפרופסורים ניאנדר ועל ידי הפרופסורים טומקביץ' וסמקוב שללו את האפשרות שנעשה ניסוי שכזה במעבדה בשטוטהוף[10][11].

טענות לשימוש בקרבנות יהודים לייצור סבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענה נוספת שנשמעה הייתה שסבון עליו נחרטו האותיות RIF (העשויות להיקרא כ-RJF), נעשה משומן של בני אדם ושהאותיות RIF הן ראשי תיבות של Rein Judisches Fett (שומן יהודי טהור), או של Rein Idisches Fett. ניצולי שואה רבים העידו שבזמן היותם במחנות סיפרו להם שהסבון שעליו האותיות RIF עשוי מגופות של יהודים, וכן היו עדויות על אנשים שבמחנות ההשמדה נמנעו מלהשתמש בסבון, או קברו אותו בגלל היותו מגופות של יהודים[12].

היסטוריונים הסבירו שמדובר בטעות ושראשי תיבות RIF משמעותן בגרמנית Reichsstelle für industrielle Fettversorgung - "המרכז הלאומי לאספקה תעשייתית של שומן".[13].

ברומניה שלאחר מלחמת העולם השנייה רכשו יהודים סבונים שעליהם הוטבעו האותיות RIF מהחנויות וקברו אותם בבית הקברות היהודי, כפי שנעשה בסאטו מארה ב-1946, ביום האזכרה לנרצחים בשואה[14][15]. טקסים כאלו נעשו גם שנים רבות לאחר השואה, למשל באטלנטה בשנת 1970‏[16].

ב-27 במאי 2009 נערכה האזכרה לקורבנות השואה בבית העלמין היהודי בגאלאץ מול קבר הסבון[17]. כך גם בעפולה מצוי קבר ועל פי המצבה שעליו טמון בו "אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים", וכן מצבה דומה בבית הקברות הצבאי בנתניה. במרתף השואה יש מיצג הכולל פיסות סבון שעל פי הטענה שם יוצרו מגופות של יהודים[18].

בספר השחור שכתב איליה ארנבורג לאחר המלחמה נכתב: "בחלק אחר של מחנה בלז'ץ היה בית חרושת ענקי לסבון. הגרמנים בחרו את האנשים השמנים ביותר, רצחו אותם וייצרו מהם סבון". סיפור דומה סופר על ידי יהודי מלבוב שסיפר על עובד רכבת שאמר לו שבבלז'ץ מייצרים סבון מגופות היהודים הנרצחים[19]. אנטולי קוזנצוב, בספרו באבי יאר, כותב: "בבאבי-יאר נבנה והלך מפעל נסיוני לתעשיית סבון, להפקת סבון מגוויות ההרוגים, אך הגרמנים לא הספיקו לסיים בנייתו"[20].

טענה דומה בדבר שימוש בסבון של יהודים במחנה ההשמדה אושוויץ העלה ניצול השואה מל מרמלשטיין, שהגיש מספר תביעות משפטיות נגד מכחישי שואה[21].

המחקר ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל ההיסטוריונים טוענים כי הגרמנים לא ייצרו סבון מרקמות שומן אדם בייצור המוני[22]. ההיסטוריון פרופ' ישראל גוטמן אמר בהקשר לייצור סבון מבני אדם על ידי הנאצים כי "זה מעולם לא נעשה בקנה מידה גדול"[23]. ישנה מחלוקת באשר לשאלה האם במעבדה ליד שטוטהוף ודנציג אכן היה ניסיון שכזה, אולם גם במקרה זה ברור שהדבר לא חרג מגדר של ניסוי ראשוני ולא היה בו שימוש בקרבנות יהודים.

שלילת השימוש בקרבנות יהודים לייצור סבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו קונצנזוס בין ההיסטוריונים שהגרמנים לא ייצרו סבון מרקמות שומן של יהודים. פרופסור יהודה באואר ששלל אפשרות זאת בתוקף וטען שמדובר ב"בדיה" הסביר שמקור השמועה בסיפורים שסוהרים ספרו לאסירים במטרה לאמלל אותם[24]. ההיסטוריונית דברה ליפשטדט כתבה על כך: "השמועה על הסבון נחקרה ביסודיות לאחר המלחמה והוכחה כלא נכונה"[25] . ביד ושם קבעו בהצהרה רשמית שמעולם לא הוכח שהנאצים ייצרו סבון משומן של יהודים ומספר עדויות שנבדקו בנושא זה נמצאו חסרות בסיס. בין השאר נמצא שפיסות סבון שהובאו לקבורה מכיוון שנטען שיוצרו מגופות של יהודים כלל לא הכילו שומן[26]. ביד ושם טוענים ש"מעל לכל במה אפשרית אנחנו מנסים לנפץ את מיתוס הסבונים"[27]. בשל כך גם אין אזכור לסוגיה זו במוזיאון יד ושם ובאתר האינטרנט שלו.

מכחישי שואה רבים מחזקים את טענתם שהשואה לא הייתה, בכך שכביכול שסיפור הסבון לא היה, כך גם שאר הסיפורים על השואה הם הגזמות או בדיות. בשנת 1980 הכריז ארגון של מכחישי שואה על פרס של $25,000 למי שיביא הוכחה שהנאצים ייצרו סבון מיהודים[28].

"סבון" בסלנג העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי "סבון" שנוצר בסלנג הארץ ישראלי, ושהתייחס בעיקר לניצולי השואה, לא היה קשור בהכרח לסיפור "הסבון האנושי" מן השואה, אלא היה ביטוי של לעג לעולים ה"לא ספורטיבים", "לא שזופים" ו"חלושים" שבאו מאירופה[29]. מאוחר יותר היו מחברים שחשבו כי יש קשר בין המילה הלועגת הזאת לסיפור "הסבון היהודי" ואף הרחיקו לכת בחושבם כי לפועל "לסבן" במובן להונות, יש קשר לשמועה שיהודים אלה ניצלו מלהפוך לסבונים בידי הנאצים[30].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרה נשמית, גם למתים לא הניחו: ייצור סבון משומן אדם בווז'אשץ' פרבר גדנסק, קיבוץ לוחמי הגטאות, 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ponsonby, Arthur (1928). Falsehood in Wartime. New York: Dutton. pp. 102, 111–112
  2. ^ Roderick Stackelberg, Sally Anne Winkle (2002). The Nazi Sourcebook: An Anthology of Texts. Routledge. עמ' 354. ISBN 0415222133. 
  3. ^ סטיבן וייז, SLAIN POLISH JEWS PUT AT A MILLION [מספר היהודים הפולנים שנרצחו הגיע למיליון], הניו יורק טיימס, 26 בנובמבר 1942
  4. ^ Shermer, Michael; Grobman, Alex; Hertzberg, Arthur (2002). Denying History: Who Says the Holocaust Never Happened and Why Do They Say It?. University of California Press. עמ' 117. ISBN 978-0-520-23469-7. ,
    וכן: Himmler to Müller, 30 Nov. 1942, US National Archives, Record Group 242, Microfilm Series T-175/Roll 58/Frame 2521486. quoted in Richard Breitman, "Secrecy and the Final Solution", in: Rochelle L. Millen, New perspectives on the Holocaust, pp. 70-71.
  5. ^ Harold Marcuse, Did Nazis use human body fat to make soap?
  6. ^ אלכסנדר ורט, רוסיה במלחמה 1941–1945, הוצאת מערכות, 1968, כרך ב', עמ' 668
  7. ^ vol. 1, p. 252 IMT, quoted in Deceit & Misrepresentation, The Techniques of Holocaust Denial, Nizkor
  8. ^ מ. דבורז'צקי, יוכרז חרם עולמי על הרופאים הגרמנים הפושעים!, דבר, 17 באוקטובר 1947
  9. ^ אורי הלר, מחקר: הנאצים יצרו סבון מגופות, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2006
  10. ^ Neander, Joachim (2006) "The Danzig Soap Case: Facts and Legends around "Professor Spanner" and the Danzig Anatomic Institute 1944-1945" (PDF). German Studies Review. 29 (1): 63–86
  11. ^ Tomkiewicz, Monika; Semków, Piotr (2013). Soap from human fat: the case of Professor Spanner. Gdynia Wydawnictwo Róża Wiatrów
  12. ^ ראו למשל, "מחנה הצוענים", מתוך זיכרונות שמואל מרדכי רובינשטיין
  13. ^ Jerusalem Post, May 29, 1990, p. 4
  14. ^ הקהילה היהודית של סאטו מארה
  15. ^ הלוויה דומה בירושלים מתוארת ביהדות אוסטריה מפקידה בירושלים את אפר קדושיה, דבר, 27 ביוני 1949
  16. ^ מוזיאון השואה בארה"ב: "אין הוכחה לכך שהנאצים יצרו סבון משומן יהודים", באתר וואלה! NEWS‏, 25 בספטמבר 2000
  17. ^ עיתון מקומי בגאלאץ, VIATA LIBERA
  18. ^ יונתן אמיר, יד-ושם מודל 48', 9 בדצמבר 2005
  19. ^ פליט יהודי מלבוב מספר על השמדת היהודים, דבר, 7 בדצמבר 1943
  20. ^ אנטולי קוזנצוב, באבי יאר, עם עובד, תל אביב 1968, עמ' 160
  21. ^ Shermer, Michael; Grobman, Alex; Hertzberg, Arthur (2002). Denying History: Who Says the Holocaust Never Happened and Why Do They Say It?. University of California Press. עמ' 114–115. ISBN 978-0-520-23469-7. 
  22. ^ Shermer, Michael; Grobman, Alex; Hertzberg, Arthur (2002). Denying History: Who Says the Holocaust Never Happened and Why Do They Say It?. University of California Press. עמ' 115. ISBN 978-0-520-23469-7. 
  23. ^ Shermer, Michael; Grobman, Alex; Hertzberg, Arthur (2002). Denying History: Who Says the Holocaust Never Happened and Why Do They Say It?. University of California Press. עמ' 117. ISBN 978-0-520-23469-7. 
  24. ^ Jerusalem Post, May 29, 1990, p. 4
  25. ^ Neander, Joachim (2006) "The Danzig Soap Case: Facts and Legends around "Professor Spanner" and the Danzig Anatomic Institute 1944-1945" (PDF). German Studies Review. 29 (1): 63–86
  26. ^ יד ושם: לא עשו סבון משומן של יהודים
  27. ^ https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2036507
  28. ^ Shofar FTP Archive File: people/m/mermelstein.mel//mermelstein.text, Nizkor
  29. ^ דן בן אמוץ, נתיבה בן יהודה -מילון עולמי לעברית מדוברת, כרך א vol.1, זמורה ביתן, תל אביב 1982, ע' 158
  30. ^ רוביק רוזנטל, קרב התרבות הגדול בממלכת הריאליטי, באתר nrg‏, 30 באוקטובר 2008