סוזן סונטג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוזן סונטג
Susan Sontag
לידה 16 בינואר 1933
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 2004 (בגיל 71)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, סנט אן קולג' (אוקספורד), סורבון, אוניברסיטת אוקספורד, תיכון נורת' הוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות AIDS and Its Metaphors, On Photography, Illness as Metaphor, Against Interpretation, Under the Sign of Saturn עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1959–2004 (כ־45 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
צאצאים דייויד ריף עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.susansontag.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סוזן סונטג

סוזן סונטג (באנגלית: Susan Sontag; ‏16 בינואר 1933 – 28 בדצמבר 2004) הייתה סופרת, במאית קולנוע, פילוסופית, מומחית בתורת הספרות ופעילה פוליטית יהודיה-אמריקאית.

סונטג התבטאה בסוגיות פוליטיות וחברתיות בכתב ובעל פה וכן נסעה אל אזורי עימות, ובכלל זה בתקופת מלחמת וייטנאם והמצור על סרייבו. היא כתבה בהרחבה על צילום, תרבות ותקשורת, איידס וחולי, זכויות אדם, וקומוניזם ואידאולוגיה שמאלנית. המאמרים ונאומיה לפעמים גררו ביקורת. The New York Review of Books הכתיר אותה כ"אחת מהמבקרים החשובים ביותר בדורה".[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברה של סוזן סונטג בבית הקברות מונפרנאס בפריז

סונטג נולדה בשם סוזן רוזנבלט בעיר ניו יורק, לג'ק ולמילדרד רוזנבלט, יהודים אמריקאים. אביה היה פרוון בסין ושם מת ממחלת השחפת ב־1939 כאשר סונטג הייתה בת חמש. שבע שנים לאחר מות אביה, נישאה אמה בשנית לנתן סונטג, קברניט בצבא ארצות הברית. לסוזן ואחותה ג'ודית ניתן שם משפחתו של אביהן החורג, אף שמעולם לא אימץ אותן באופן חוקי. סונטג לא קיבלה חינוך דתי וטענה שלא נכנסה לבית הכנסת עד אמצע שנות העשרים לחייה.[2]

רוב שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בעיר טוסון באריזונה ובגיל 15 סיימה את לימודי התיכון בלוס אנג'לס, בתיכון צפון הוליווד (North Hollywood High School). לאחר סיום לימודי התיכון החלה בלימודי תואר ראשון באוניברסיטת ברקלי, אולם במהלך הלימודים עברה ללמוד באוניברסיטת שיקגו מתוך הערצה לפרסומה ולתוכנית הליבה של האוניברסיטה. היא למדה פילוסופיה, היסטוריה עתיקה וספרות, וסיימה תואר ראשון. בעת לימודיה בשיקגו היא ומייק ניקולס הפכו לחברים טובים.[3] בהמשך, למדה באוניברסיטת הרווארד לתואר שני. בתחילה למדה ספרות עם פרי מילר והארי לוין, ולאחר מכן עברה ללמוד פילוסופיה ותאולוגיה עם מורים כמו פאול טיליך, יעקב טאובס, רפאל דמוס ומורטון ווייט. עם סיום התואר השני, המשיכה ללמוד בהרווארד לימודי דוקטורט במטפיזיקה, אתיקה, פילוסופיה יוונית ופילוסופיה קונטיננטלית ותאולוגיה.

עם סיום לימודי הדוקטורט זכתה סונטג במלגת מחקר מטעם American Association of University Women's לשנה אקדמית בקולג' סנט אן באוניברסיטת אוקספורד, לשם היא נסעה ללא בנה ובעלה. היא לא סיימה את תקופת מלגת המחקר באוקספורד, והמשיכה לסורבון בפריז. בפריז היא התחברה עם אמנים גולים, אינטלקטואלים ואנשי רוח. סונטג מציינת את תקופתה בפריז כתקופה החשובה ביותר בחייה. תקופה זו היוותה בסיס לחיבורה האינטלקטואלי והאמנותי עם התרבות הצרפתית.

עוד בתקופת לימודיה בשיקגו, בהיותה בת 17, נישאה למרצה לסוציולוגיה בשם פיליפ ריף, לאחר שזה חיזר אחריה במשך 10 ימים. השניים התגרשו לאחר שמונה שנות נישואים. במהלך הנישואים נולד לזוג בן - דייוויד ריף, לימים העורך הספרותי של אמו בהוצאת הספרים פרר, שטראוס וג'ירו ואף סופר בזכות עצמו.

סונטג הייתה ביסקסואלית, ועל משיכתה לנשים כתבה בפירוט כבר בגיל 15 ביומנה האישי.[4][5] בשנות ה-70 המוקדמות היא ניהלה מערכת יחסים עם השחקנית הצרפתייה ניקול סטפני (1923 – 2007)[6] ובהמשך הייתה בת זוגן של הצלמת אנני ליבוביץ', הכריאוגרפית לוזיאנה צ'יילדס והתסריטאית מריה אירין פורנס.[7] סונטג הייתה פתוחה לגבי נטייתה המינית, ואף דיברה על כך בהרחבה בריאיון לעיתון הבריטי הגארדיאן בשנת 2000.[8]

עבודתה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן סונטג החלה את עבודה הספרותית בעודה מלמדת פילוסופיה באוניברסיטת העיר ניו יורק וב- Sarah Lawrence College. במקביל היא גם לימדה עם מוריה פילוסופיה של הדת באוניברסיטת קולומביה בין השנים 1960–1964. ב-1965 היא סיימה את הקריירה האקדמית שלה והתמסרה לכתיבת ספרות ומסות.

ב־1963, היא פרסמה רומן ניסיוני בשם "איש החסד" (The Benefactor); בעקבותיו, ארבע שנים לאחר מכן, התפרסם ספרה Death Kit . למרות שלא פרסמה מספר רב של ספרים, סונטג התייחסה לעצמה בעיקר כסופרת. הסיפור הקצר שלה "The Way We Live" יצא לאור וזכה לשבחים רבים בניו יורקר 1986.[9] הסיפור מתאר את ראשיתו של משבר האיידס בראשית שנות השמונים בארצות הברית, כאשר המחלה החלה לגבות קרבנות מבני האליטה התרבותית בניו יורק. הסיפור מסופר כולו בצורה של שברי שיחה, אזכורים ולחישות. הוא מסופר, כביכול, על ידי חבריו הרבים של אלמוני השוכב חולה בבית חולים. מחלת האיידס עדיין לא היה מוכרת כשהופיע הסיפור לראשונה, ולמרות זאת, הסיפור זכה להצלחה ופופולריות. הוא נחשב ליצירת הדגל על מחלת איידס שנים ארוכות.[10]

סונטג זכתה להצלחה מאוחרת כסופרת עם פרסום רב המכר (The Volcano Lover (1992. בגיל 67 פרסמה את הרומן האחרון שלה, באמריקה (2000). בנוסף, היא כתבה וביימה ארבעה סרטים וכן כתבה מספר מחזות.

הגותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריה של סונטג הם אלו שהביאו לה הכרה ומוניטין. בגיל 31 (1964) פרסמה את "הערות על קאמפ", מאמר שסימן אותה כאינטלקטואלית מבטיחה. במאמר היא דנה במשמעויות הקאמפ ב-58 היבטים שונים. היא מבטלת את הדיכוטומיה בין אמנות גבוהה ונמוכה, בוחנת את הקשר בין מעמד, תופעות חברתיות ופוליטיות לבין סגנון אסתטי, תפיסות מיניות ועוד.[11]

בספר "נגד פרשנות ומאמרים נוספים" (Against Interpretation)‏ (1966), עוסקת סונטג במחלוקות בין שני סוגים שונים של ביקורת אמנות ותאוריה: פרשנות פורמליסטית, ופרשנות מבוססת תוכן. היא יוצאת נגד עיסוק היתר בפרשנות באמנות (באמנות הפלסטית, בספרות, בקולנוע ובתיאטרון). לטענתה הפרשנות "השתלטה" על האמנות והפכה את האמנות לצייתנית. הפרשנות הפורמליסטית, היא הפרשנות המודרנית, איבדה את הרגישות והיא שואפת לחפור עד הרס. על אף שמו של המאמר, סונטג אינה מתנגדת כלל לפרשנות. פרשנות התוכן מאפשרת להתחבר להיבטים החושניים ולחבר מחדש את התוכן והצורה של עבודת האמנות. ההנאה מאמנות פוחתת בגלל עומס יתר על החושים שיוצרת הפרשנות ובעזרת "המצאת" אוצר מילים על מה העבודה עושה ואיך היא עושה.[12][13][14]

סונטג כותבת בספרה הצילום כראי התקופה (1977, 1978) כי הקלות בצילום מודרני יצרה עודף של חומר ויזואלי, ונראה כאילו הכל כבר צולם. המצלמה המודרנית הקלה לתפעול, שזמינותה רבה בעולם המערבי, שינתה את תפיסת המציאות, את תפיסת הזמן - היכולת לתעד את ההווה, וגרמה לטשטוש בין אמנות לצילום התפקודי. תמונות מסוגלות לתפוס את מקומה של המציאות, ראשית משום שתצלום אינו בבואה או אינטרפטציה של הממשי, אלא הוא גם דבר מה הלקוח במישרין מהמציאות. זמינות הצילום שינתה את הציפיות שלנו בנוגע לאובייקטים עליהם ראוי להתבונן, שאנחנו מעוניינים להתבונן עליהם, והאם יש לנו זכות להציגם. נוצר קוד אתי חזותי חדש. הצילום הרחיב את הידע שלנו על מקומות רחוקים ותיעד רגעים היסטוריים שעד כה לא היו נגישים. סונטג מפנה את תשומת ליבנו לכך שהצילום הוריד את רמת הרגישות של קהל הצופים וחשף אותם לחוויות אנושיות מחרידות.[15]

סונטג שואלת במחלה כמטפורה (1978, 1979), באיזו מידה מדע הרפואה מושפע מהתרבות? האם דימויים של מחלות, משפיעים על ההבנה הרפואית שלנו? היא קראה תיגר על המנטליות של "האשמת הקורבן", שמסתתרת מאחורי השפה בה אנו משתמשים כדי לתאר מחלות ואת אלה הסובלים מהן. היא מדגימה את טיעוניה תוך כדי בחינת היחס למחלת הסרטן במאה ה-20 ומחלת השחפת במאה ה-19. סונטג מראה כי שתי המחלות מתקשרות עם תכונות פסיכולוגיות. היא טוענת שמטפורות ומונחים המשמשים לתיאור שתי המחלות הובילו ליצירת קשר בין המבנה האישיותי של החולה לבין המחלה הפיזית עצמה. לסרטן מיוחסים רגשות קיצוניים, דיכוי נפשי, סגפנות והדחקה, ואילו השחפת נתפסה כמחלה של רומנטיקנים, משוררים, אמנים, וקשורה בתשוקות חסרות מימוש וחוסר יכולת לממש אידיאלים רומנטיים.[16][17]

סונטג המשיכה לפתח את התאוריה על תפקידו של הצילום בחיים האמיתיים במאמרים ובספרה להתבונן בסבלם של אחרים (2003, 2005). ספר זה אינו המשך או הרחבה של "הצילום בראי התקופה" אלא הוא בעיקר עוסק בצילום מלחמה. באמצעות הדיון בצילום היא מבקשת לענות על אחת משלוש השאלות שהוצגו ב"שלוש הגינאות" ספרה של וירג'יניה וולף, "איך לדעתך ניתן למנוע מלחמה?".

הספר מבקש לעורר את הקורא להרהר באופן שבו אנחנו מתבוננים בתצלומים שמתעדים את פגעי המלחמה. אילו תגובות מתעוררות בנו כאשר אנחנו מתבוננים בתמונות של החורבן, פציעה ומוות. ההתבוננות מביאה, לרוב, לתחושות של אמפתיה כלפי מי שסובל, אולם ההזדהות מניעה מעטים ביותר לפעולה.

להתבונן בסבלם של אחרים היה הספר האחרון שסוזן סונטג פרסמה לפני מותה. הספר זכתה לפרס The National Book Critics Circle Awards לשנת 2013.[18][19][20]

מעורבות חברתית-ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן סונטג הייתה פעילה פוליטית גם לאחר 1960. כסופרת עסקה בנושאים הנוגעים לזכויות אדם, מיעוטים ואקטיביזם. היא נסעה להאנוי בעת ההפצצות האמריקאיות על העיר בעת מלחמת וייטנאם וכתבה באופן אוהד על החברה הצפון וייטנאמית. לדידה, הייתה הבחנה ברורה בין האידאולוגיה הצפון וייטנאמית לבין סין המאואיסטית וכן הקומוניזם המזרח-אירופאי, אותו כינתה בשלב מאוחר יותר בחייה "פשיזם עם פנים אנושיות". ב-1982 היא הזדהתה עם תנועת סולידריות הפולנית.

בין השנים 1987–1989, בזמן שכיהנה סונטג כנשיאה של הסניף האמריקאי של ארגון הסופרים הבינלאומי PEN, איתאללה רוחאללה ח'ומייני קרא למותו של הסופר סלמאן רושדי בגלל הדרך בה הוצגה דמותו של הנביא מוחמד בספר "פסוקי השטן". סונטג הובילה את המחאה בקהילה הספרותית.[21]

בשנות התשעים נסעה סונטג מספר פעמים לסרייבו וקראה לפעולה בינלאומית נגד מלחמת האזרחים המתרחבת באזור. בשנת 1993, היא ביימה והפיקה בסרייבו את המחזה של סמואל בקט "מחכים לגודו".[22]

סונטג זכתה בשנת 2001 בפרס ירושלים לספרות.

סונטג הלכה לעולמה ב-28 בדצמבר 2004, בגיל 71, מלוקמיה. כשלושים שנים קודם למותה קיבלה כימותרפיה והקרנות לטיפול בסרטן השד וסרטן הרחם בהם לקתה. היא נקברה בבית הקברות מונפרנאס בפריז. את תקופת מחלתה האחרונה תיעד בנה דייוויד ריף.

רשימת יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (1991) "A Parsifal"[23]
  • (1993) Alice in Bed[24]
  • (1999) "Lady from the Sea"[25]

קובצי מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה שראו אור בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נגד פרשנות", המדרשה, גיליון מס' 12, סתיו 2009, עמ' 29–39
  • ״הערות על קאמפ״, סרטים - כתב-עת לקולנוע, גיליון מס׳ 3, 1987, עמ׳ 47-53

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sontag and Kael by Craig Seligman ISBN 1-58243-311-9.
  • The Din in the Head. Essays by Cynthia Ozick ISBN 978-0-618-47050-1 See Forward: On Discord and Desire.
  • Conversations with Susan Sontag. Edited by Leland Poague ISBN 0-87805-833-8 Susan Sontag in her own words.
  • Susan Sontag. The Elegiac Modernist by Sohnya Sayres ISBN 0-415-90031-X
  • Swimming in a Sea of Death by David Rieff A memoir about Susan Sontag's death by her son. ISBN 0743299469

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוזן סונטג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The New York Review of Books, Susan Sontag, ‏12 בדצמבר 2012
  2. ^ Susan Sontag - Jewish Women's Archive
  3. ^ Turow, Scott, A Time When Things Started in Chicago: ‘The Third Coast,’ a History of Chicago by Thomas Dyja, The New York Times, 16 במאי 2013
  4. ^ Paul Bignell, Susan Sontag: 'It was so beautiful when H began making love to me, he Independent on Sunday, 16/11/2008
  5. ^ Reborn: Early Diaries, 1947-1964, published by Penguin, January 2009
  6. ^ Leo Lerman, "The Grand Surprise: The Journals of Leo Lerman", NY: Knopf, 2007, page 413
  7. ^ Susan Sontag, "On Self", The New York Times Magazine, 9/10/2009.
  8. ^ Finding fact from fiction, The Guardian, 27/5/2000
  9. ^ הסיפור פורסם ב-24.11.1986
  10. ^ The Way We Live Now (short story)
  11. ^ אתר למנויים בלבד נטע אלכסנדר, כשאת אומרת קאמפ, למה את מתכוונת?, באתר הארץ, 25 ביולי 2013
  12. ^ סוזן סונטג, על הפרשנות, המדרשה 12, סתיו 2009
  13. ^ לעברית תורגם המאמר "נגד הפרשנות". שם המאמר הוא גם שמו של ספר מאמרים שהוציאה סונטג שכלל גם את המאמר הזה.
  14. ^ Against Interpretation
  15. ^ סוזן סונטג, תרגום: יורם בורנובסקי, הצילום כראי התקופה, עד עובד, 1979
  16. ^ Illness as Metaphor
  17. ^ סוזן סונטג, המחלה כמטפורה, עם עובד, 1980
  18. ^ Regarding the Pain of Others
  19. ^ ארנה קזין, להתבונן בסבלם של אחרים (ולעשות משהו בקשר אליו), באתר הארץ, 25 בינואר 2005
  20. ^ סוזן סונטג, להתבונן בסבלם של אחרים, מודן, 1979
  21. ^ Remembering the Life of Author and Social Activist, Susan Sontag, PBS NEWSHOUR, ‏December 28, 2004 at 12:00 AM EST
  22. ^ Susan Sontag and her activism and writing, llan Gregg In Conversation with Susan Sontag
  23. ^ מחזה במערכה אחת, התפרסם לראשונה בכתב העת Antaeus 67 (1991): 180-185
  24. ^ Library of Congress catalog card number 93-71280
  25. ^ עיבוד למחזהו של הנריק איבסן, Theater_ 29.1 (1999): 89-91.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סוזן_סונטג&oldid=38037684"