מייק ניקולס

מייק ניקולס
Mike Nichols

מייק ניקולס ב-2010
לידה	6 בנובמבר 1931 ברלין, גרמניה
פטירה	19 בנובמבר 2014 (בגיל 83) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
שפה מועדפת	אנגלית
עיסוק	במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק קולנוע, שחקן, במאי תיאטרון, שחקן קולנוע
מקום לימודים	אוניברסיטת שיקגו
בן/בת זוג	דיאן סויר, Annabel Davis-Goff
צאצאים	Daisy Nichols, Max Nichols, Jenny Nichols
פרסים והוקרה	המדליה הלאומית לאומנויות פרס אמי לבידור בפריים טיים פרס גילדת הבמאים האמריקנית פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1964) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1965) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1968) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1972) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1984) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (2012) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזמר (2005) פרס וילצ'יק (2009) פרס מרכז קנדי פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (2010)
פרופיל ב-IMDb

מייק ניקולס ואיליין מיי, 1960

מייק ניקולס (באנגלית: Mike Nichols‏; 6 בנובמבר 1931 - 19 בנובמבר 2014) היה במאי תיאטרון ובמאי קולנוע יהודי-אמריקאי, זוכה כל ארבעת פרסי הבידור האמריקני: האוסקר, האמי, הטוני והגראמי. היה ידוע בעיקר בזכות הסרטים "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"הבוגר".

ביוגרפיה

ניקולס נולד למשפחה יהודית בברלין בירת גרמניה.

ב-1939 נמלט אביו יחד עם משפחתו מאימת הנאצים לארצות הברית.

אמו היא ממשפחה יהודית מגרמניה וקרובת משפחה של אלברט איינשטיין.

בשנות החמישים למד באוניברסיטת שיקגו והחל להגיש תוכנית רדיו של מוזיקת פולק. לאחר מכן חבר לשחקנית איליין מיי ויחד הם הופיעו כצמד קומי בטלוויזיה, בתיאטרון, ברדיו ואף הקליטו שלושה אלבומים מצליחים. מספר מערכונים שלהם תורגמו לעברית בידי דני רווה והוצגו בישראל על ידי רבקה מיכאלי וגדי יגיל ("בגידה", "מודיעין 14"), ועל ידי רבקה מיכאלי ויוסי בנאי ("אמא יהודיה"). ב-1961 נפרדו דרכיהם, וניקולס הפך משחקן לבמאי. הוא ביים בתיאטרון ארבע הצגות מצליחות מאת ניל סיימון: "יחפים בפארק" (1963), שהזניק את הקריירה של רוברט רדפורד, "הזוג המוזר" (1965), "האסיר מהשדרה השנייה" (1971) ו"מלון פלזה", בו כיכבה מורין סטייפלטון. על ארבעתן קיבל ניקולס את פרס הטוני על הבימוי, אולם לא זכה לביים את העיבוד הקולנועי לאף אחת מההצגות הללו. רק שנים אחר כך, ב-1988 ביים את "טירונות", על פי המחזה של ניל סיימון, אף על פי שאת ההצגה לא ביים. במשך חמשת העשורים האחרונים ביים ניקולס עשרות הצגות תיאטרון, שהביאו לו 7 פרסי טוני: 5 פעמים כבמאי מחזות, פעם אחת כמפיק ופעם אחת כבמאי מחזמר, וכך היה לאחד הבמאים הבודדים שזכו בפרס הטוני על בימוי מחזה ועל בימוי מחזמר.

סרטו הראשון כבמאי קולנוע היה הדרמה עטורת השבחים "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" (1966), עיבוד למחזהו הנודע של אדוארד אלבי. הסרט היה להצלחה קופתית מרשימה וזכה בחמישה פרסי אוסקר (מתוך 13 מועמדויות). שנה אחר כך זכה באוסקר, כבמאי הטוב ביותר, על סרט הפולחן "הבוגר", שהפך את דסטין הופמן לכוכב. מאוחר יותר הוא ביים יצירות קלאסיות נוספות, כדוגמת: "מלכוד 22" (1970), על פי ג'וזף הלר, "כלוב הציפורים" (1996) ו"קרוב יותר". גם בקולנוע הפגין ניקולס רב-גוניות כשביים דרמות מצליחות כ"סילקווד" ו"בנוגע להנרי" לצד קומדיות כ"צביטה בלב" ו"גלויות מהחיים" ואף סרטי מדע בדיוני ופנטזיה כ"זאב" ו"מאיזה כוכב אתה?". השחקנים האהובים עליו הם ג'ק ניקולסון, מריל סטריפ, האריסון פורד ואמה תומפסון, אותם הירבה ללהק לסרטיו. בנוסף, 16 שחקנים שונים אותם ביים ניקולס בסרטיו קיבלו מועמדות לפרס האוסקר.

בשנות האלפיים התמקד בבימוי מחזות לקולנוע. הוא ביים שתי יצירות לטלוויזיה: "שנינות", עם אמה תומפסון, אשר זכתה בשלושה פרסי אמי, כולל על הבימוי, ושנתיים אחר כך ביים את המיני-סדרה עטורת השבחים "מלאכים באמריקה", בת שישה פרקים, אשר זכתה בלא פחות מ-11 פרסי אמי (המספר הגבוה ביותר של זכיות למיני-סדרה או סרט טלוויזיה בודד בתולדות האמי), ומתוכם ניקולס זכה בשניים: כבמאי וכמפיק. ב-2004 ביים את סרט הקולנוע "קרוב יותר", עיבוד למחזה זוכה פרס הטוני של פטריק מארבר, שהביא לנטלי פורטמן ולקלייב אוון מועמדות ראשונה לפרס האוסקר. בשנת 2010 יזכה בפרס על מפעל חיים מטעם מכון הסרטים האמריקני.

ניקולס היה נשוי בפעם הרביעית לדיאן סויר משנת 1988 ואב לשלושה ילדים מנישואיו הקודמים.

זכיות בפרסים

פרסי אוסקר

5 מועמדויות, זכייה אחת:

• "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" (1966) - בימוי
• "הבוגר" (1967) - בימוי
• "סילקווד" (1983) - בימוי
• "נערה עובדת" (1988) - בימוי
• "שארית היום" (1993) - הפקה

פרסי אמי

6 מועמדויות, 4 זכיות:

• "משפחה" (1976) - הפקה (יחד עם ארון ספלינג)
• "שנינות" (2001) - תסריט, בימוי והפקה
• "מלאכים באמריקה" (2003) - בימוי והפקה

פרסי טוני

13 מועמדויות: 9 כבמאי מחזה, 2 כבמאי מחזמר, 2 כמפיק - 7 זכיות:

• "יחפים בפארק" (1964) - בימוי מחזה
• "הזוג המוזר" (1965) - בימוי מחזה
• "עץ התפוח" (1967) - בימוי מחזמר
• "מלון פלאזה" (1968) - בימוי מחזה
• "האסיר מהשדרה השנייה" (1972) - בימוי מחזה
• "דוד ונייה" (1974) - בימוי מחזה
• "הבדרנים" (1977) - בימוי מחזה
• "אנשי הזרם" (1977) - בימוי מחזה
• "אנני" (1977) - מפיק, מחזמר
• "משחק הקלפים" (1978) - בימוי מחזה ומפיק
• "הדבר האמיתי" (1984) - בימוי מחזה
• "Monty Python's Spamalot" (שנת 2005) - בימוי מחזמר

פרסי גראמי

זכייה אחת:

• זכה יחד עם איליין מיי בקטגוריית "ההופעה הקומית הטובה ביותר" - 1961.

סרטיו כבמאי

• "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" (1966)
• "הבוגר" (1967)
• "מלכוד 22" (1970)
• "ידע הבשרים" (1971)
• "יום הדולפין" (1973)
• "ההון" (1975)
• "גילדה חיה" (1980) - דוקומנטרי
• "משחק הקלפים" (1981) - סרט טלוויזיה
• "סילקווד" (1983)
• "צרבת" (1986)
• "טירונות" (1988)
• "נערה עובדת" (1988)
• "גלויות מהחיים" (1990)
• "מאיזה כוכב אתה?" (2000)
• "בנוגע להנרי" (1991)
• "זאב" (1994)
• "כלוב הציפורים" (1996)
• "צבעי השלטון" (1998)
• "מאיזה כוכב אתה?" (2000)
• "שנינות" (2001) - סרט טלוויזיה
• "מלאכים באמריקה" (2003)
• "קרוב יותר" (2004)
• "מלחמתו של צ'ארלי וילסון" (2007)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייק ניקולס בוויקישיתוף

• מייק ניקולס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר AllMovie (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר Box Office Mojo (באנגלית)

• מייק ניקולס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר Discogs (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר Songkick (באנגלית)
• צ'ארלס מקגראת, ניו יורק טיימס, הבוגר, "הארץ", 20 באפריל 2009
• ביוגרפיות [1] [2]
• www.pbs.org
• מת מייק ניקולס, במאי "הבוגר", באתר ynet, 20 בנובמבר 2014
• נירית אנדרמן, מת במאי "הבוגר", מייק ניקולס, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2014
• אורי קליין, מייק ניקולס: נער זהב עם טביעת יד אינטליגנטית, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2014
• מייק ניקולס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)