סטבאן מוקרניאץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטבאן סטויאנוביץ' מוקרניאץ
Stevan Stojanović Mokranjac
Стеван Стојановић Мокрањац
Стеван Мокрањац
Mokranjac.jpg
לידה 9 בינואר 1856
נגוטין, סרביה
פטירה 28 בספטמבר 1914 (בגיל 58)
סקופיה, אז בסרביה
תקופה/זרם מוזיקה קלאסית לאומית

סטבאן מוקרניאץ, בשמו בלידה סטבאן סטויאנוביץ'סרבית: Стеван Мокрањац,‏ Стеван Стојановић או בכתב לטיני - Stevan Mokranjac‏, Stevan Stojanović,‏ 9 בינואר 1856 נוגטין - 28 בספטמבר 1914 סקופיה) היה מלחין, מנצח מקהלה, צ'לן ומורה סרבי למוזיקה. כונה לעתים קרובות "אבי המוזיקה הסרבית" או "הדמות החשובה ביותר של הרומנטיזם המוזיקלי הסרבי". היה מייסד ויושב ראש ראשון של "חברת המוזיקאים הסרבים". מחרוזת 15 הסויטות למקהלה "רוּקוֹבֶטי" ("זרי פרחים") בהשראת הפולקלור מאזורים שונים של סרביה, של יוגוסלביה לשעבר ובולגריה נחשבות לאבן פינה במוזיקה הקלאסית הסרבית. משנת 1906 היה חבר בהתכתבות של האקדמיה המלכותית הסרבית.[1]

רקע משפחתי ושנות ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ההורים של מוקרניאץ בנגוטין

סטבאן סטויאנוביץ' נולד בשנת 1856 בעיר נגוטין, אז בנסיכות סרביה. קרובה לגבול עם ולאכיה ובולגריה, נגוטין הייתה אז עיירה בת מעל 3,000 תושבים. בני סטויאנוביץ' קיבלו את הכינוי "מוקרניאץ" לפי הכפר מוקראניה (Mokranje) שבו חיו אבותיהם. "מוקרניאץ" - משמעותו - "בן היישוב מוקראניה". האב, בעל מסעדה שבנה בשנת 1850 את בית משפחתו בנגוטין, נפטר יומיים אחרי לידת בנו. מוקרניאץ גודל על ידי אמו, יחד עם שלושת אחיו. בגיל 10 קיבל את כינורו הראשון כמתנה מאחד מדודיו.את רוב ילדותו ונעוריו בילה בעיירת הולדתו, נגוטין, בזאייצ'אר ובבלגרד.

בגיל 15 המשפחה עברה לגור בבלגרד. שם סיים סטבאן את לימודי ה"גימנסיה" ונרשם לבית הספר הגבוה, לפקולטה למדעי הטבע ולמתמטיקה, מפני שלא הייתה קיימת עדיין אקדמיה למוזיקה. עם זאת משיכתו למוזיקה וכשרונותיו הביאו אותו עוד כתלמיד תיכון לשורות החברה הכוראלית (מקהלתית) של בלגרד. הוא הפך לחברה הצעיר ביותר. סופו של דבר זכה למלגה מטעם הממשלה הסרבית שאיפשרה לו לנסוע ללימודים בחו"ל.

עם זאת הכסף שעמד לרשותו היה מוגבל ולא יכול היה לזכות בדיפלומה של האקדמיה למוזיקה. בשנים 1883-1879 למד מוקרניאץ באקדמיה למוזיקה במינכן אצל יוזף ריינברגר עם מלגה מטעם החברה המקהלתית של בלגרד. אחרי שב-1883 בעקבות תקרית מסוימת הופסקה לו המלגה, בשנים 1885-1884 למד מוקרניאץ אצל מורים אצל אלסנדרו פאריזוטי ברומא. לאחר מכן למד עוד שנתיים (1887-1885) בקונסרבטוריון בלייפציג אצל סלומון יאדאסון ואצל קארל ריינקה.

הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1878 מוקרניאץ אירגן קונצרט לכבוד מלאת 25 שנה לחברה הכוראלית (מקהלתית) של בלגרד. אחרי שנת 1884 ניצח בבלגרד את מקהלת האגודה הכוראלית על שם "קורנליה סטנקוביץ'" ובשובו הסופי למולדת בתום הלימודים, בשנת 1887 התמנה למנצח החברה הכוראלית בבלגרד, תפקיד אותו מילא עד סוף ימיו.[2]. הוא לימד מוזיקה בגמנסיה מס.1 בבלגרד ואחר כך בסמינר לכמרים.[3] מקהלתו זכתה בהצלחה רבה במדינה ומחוצה לה, בעת סיורי הופעות במרכז אירופה, ברוסיה (סנט פטרסבורג, מוסקבה, ניז'ני נובגורוד וקייב, 1896), בורשץ, סובוטיצה), סרייבו מוסטר, דוברובניק (1893),ספליט, סיבניקבאנאט, וויבודינה, בוסניה-הרצגובינה, קרואטיה אז חלקי ממלכת אוסטרו-הונגריה),בצטיניה במונטנגרו (1893) ובאימפריה העות'מאניתסקופיה, סלוניקי ב-1894 ובחצר הסולטן עבדול חמיד השני) ב-1895. זאת הודות לרמה הגבוהה של הביצוע ולרפרטואר המיוחד שלה, המורכב, בין השאר, משירי עם סרבים ויצירות של מוקרניאץ עצמו. בשנת 1899 סייר המקהלה מבלגרד גם בברלין. מוקרניאץ ניצח גם על מקהלות מקומיות נוספות, למשל על מקהלת יאקשיץ' של פועלי הדפוס ועל המקהלה היהודית-סרבית.

בתקופה זו נשא מוקרניאץ לאשה זמרת בשם מריה "מיצה" פרדיץ', חברה במקהלתו וב-20 שנה צעירה ממנו, אחייניתו של הצייר אורוש פרדיץ'.לזוג נולד בן, מומצ'ילו. שלא הביא לעולם צאצאים. דוד אשתו צייר דיוקן של המוזיקאי.

בשנת 1899 מוקרניאץ הקים יחד עם צבטקו מנוילוביץ' ועם סטניסלב ביניצ'קי את "בית הספר הסרבי למוזיקה",בה לימד את המקצועות העיוניים והיה מנהלה הראשון עד שנת 1913[4] . באותה שנה ייסד גם את הרביעייה הסרבית הראשונה יחד עם פ. מלהר, סט. סראם וי. סבובודה. מוקרניאץ ניגן בה בכינור השני. בשנים 1893-1889 שיחקה רביעייה זו תפקיד חלוצי במוזיקה הקאמרית במדינה.

בשנים 1910 וב-1911 בערוב מלחמות הבלקן, ערך מוקרניאץ ומקהלתו סיורי הופעות נוספים, האחרון בריאקה, טריאסטה וזאגרב.

את רוב יצירותיו הידועות הלחין מוקרניאץ בשלהי המאה ה-19, אך המשיך להלחין גם בתחילת המאה ה-20. בשנת 1912 בגלל מחלה נאלץ להפסיק בהדרגה את פעילותו כמנהל החברה המקהלתית בבלגרד. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט המלחין עם משפחתו מבלגרד לסקופיה. באותה שנה, בספטמבר 1914 הוא הלך לעולמו.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלת פעילותו המוזיקלית, העלה מוקרניאץ שירים של הכנסייה הסרבית האותודורקסית על תווים בחמשה. הוא עצמו הלחין שירים כנסייתיים. קובץ ראשון פרסם בשנת 1908 בבלגרד תחת הכותרת "שמונה טונים" (" Osmoglasnik"). קובץ זה הפך לספר לימוד יסודי בסמינרים האורתודוקסים לכמרים סרבים אחרי מלחמת העולם הראשונה. שירי מוקרניאץ היו ייחודיים, מפני שהוא הסיר את היסודות הקישוטיים והמיקרוטונליים שלהם ויצר להם הרמוניות, מה שהבדיל אותם מהשירה הכנסייתית אורתודוקסית האחרת. עם הזמן המסורת שביסס התקבעה בתודעה הציבורית והשכיחה את הגרסאות הישנות יותר של השירה הכנסייתית הסרבית.[5]

אחרי מותו פורסמו שירים נוספים השאובים מהפולקלור הסרבי. מוקרניאץ הלחין גם קטעי מוזיקה דתית בסגנון פוליפוני דומה לשירי ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה. במסעותיו ללבאץ' ולקוסובו, ברחבי בוסניה והרצגובינה ומקדוניה, על מנת לאסוף ולרשום לפי האוזן שירים עממיים, מוקרניאץ שיחק תפקיד חשוב בקידומה והפצתה של המוזיקה מן האזורים הכפריים של סרביה ושל האזורים השכנים (קוסובו, מונטנגרו, בוסניה והרצגובינה, מקדוניה, החוף הדלמטי, בולגריה). בסך הכל אסף כ-300 שירי עם[6] . בשנים 18831913 הוא הלחין 15 סויטות למקהלה אותן כינה "זרי פרחים" (Rukoveti) הכוללים 82 שירים. אחד השיאים באמנותו נחשב העיבוד ב"רוקובט" מס.10 לפי השיר העממי המקדוני "Biljana platno beleše“ (ביליאנה מלבינה פשתן)[7] . מוקרניאץ הלחין גם "ליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס ו"האדרתו של איבקו" (1901). בשנת 1906 הוא יצר גרסה מקהלתית מעורבת של "ההאדרה של סאבה הקדוש", שנכתבה במקור למקהלת גברים בשנת 1893.

בשנת 1913 מוקרניאץ הלחין את קטע הסיום השמונים ושניים של "זרי פרחים", תחת הכותרת "ימי חורף" ( Zimski dani ) ושנועד למקהלת ילדים. כתב גם יצירות רבות אחרות למקהלות ילדים

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיקה מקהלתית חילונית
    • 15 סויטות למקהלה וסולנים א קפלה - מחזוזת עיבודים של שירי עם - Rukoveti ‏ 1909-1883

(החמישי - "אוי לי סטאנה אהובתי", ה-14 - "אני שר שיר עצוב")

    • עיבודים למקהלה של שירי עם רומנים, הונגרים וטורקים.
    • Primorski napjevi מנגינות מהחוף הדלמטי
    • Kozar ("עדר עזים") סקרצו מקהלתי מקורי בסגנון עממי

כוללת שירי עם מעובדים ששילב אותם בעבודת הקודש, מנגינות ליתורגיות והמנונים ושירי מקהלה מקוריים, כמו הרקוויאם ו אחרים.

    • Osmoglasnik (שמונה טונים)
    • Božanstvena Liturgija Svetog Jovana Zlatoustog ליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס, לרבות Heruvimska pesma (שיר כרובים)
    • שני שירי תפילה (סטיכרה) ליום שישי הטוב Dve pesme na Veliki Petak
      • Tebe Odjejusčagosja (דוקסאסטריון)
    • Tri statije,שלושה "סטאסיס" (כולל הסטאסיס השלישי Statija treća)
    • Akatist
    • Tebe Boga hvalim טה דאום
    • Opelo רקוויאם בפה דיאז מינור (1888)
    • Veličanije Sv. Savi מגאלינריון (האדרה) של סאבה הקדוש
    • Tebe pojem
    • Vjeruju אני מאמין
    • Aliluja הללויה אחרי כרוביקון
    • Aliluja ) הללויה אחרי טריסגיון
    • Budi imja Gospodnje יהי שם אלהים
    • Mnogaja ljeta שנים רבות יתן
    • Molitvami Bogorodici על ידי תפילות לאם האלהים
    • Njest svjat או, אדון אלוהי, אין קדוש ממך

מוקרניאץ פרסם בחייו 3 כרכים של שירי. הוא עיבד שירי עם ברמות עיבוד שונות - החל מהרמוניזציה פשוטה לשלושה קולות ילדים, דרך עיבודים למקהלות גברים ועד עיבודים למקהלות מעורבות.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטר סרבי עם דיוקנו של מוקרניאץ

גם אחרי מותו זוכה מוקרנאיץ בסרביה להוקרה רבה. יצירותיו נחשבות לנכסי צאן ברזל של המוזיקה הסרבית. השירים הכנסיתיים שהקליט ועיבד מוקרניאץ ומלחינים אחרים מהווים את היסוד של הזמרה המונופונית הכנסייתית הסרבית בימינו. הסויטות הקוליות שלו השפיעו על היצירות של המלחינים הסרבים מן הדורות הבאים - פטר קוניוביץ' וסטבאן חריסטיץ' (למשל, בבלט שלו "אגדה מאוחריד").[8]

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 3 בפברואר 1906 - חבר בהתכתבות של האקדמיה המלכותית הסרבית
  • 1911 - חבר בהתכתבות של האקדמיה הצרפתית לאמנויות

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1923 גופתו הועברה מסקופיה לקבורה מחדש בבלגרד, ב"בית הקברות החדש" (נובו גרובליה).
  • בית הספר הסרבי למוזיקה בבלגרד, שהקים, נקרא אחרי מותו "בית הספר מוקרניאץ".

בתי ספר למוזיקה ברחבי סרביה - בקרלייבו, בפוז'רבאץ (2014) נקראו על שמו. גם מקהלה כנסייתית סרבית בהמילטון, מדינת אונטריו, בקנדה נושאת את שמו.

  • 1951 הופק סרט תיעודי קצר על המוזיקאי (בבימוי מיליבויה מיכאילוביץ')[9]
  • דיוקנו הופיע על שטרות של הבנק של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה ושל סרביה בת זמננו.
  • 1964- בית משפחת מוקרניאץ בנגוטין שופץ ונהפך למוזיאון ומרכז למוזיקה.
  • 1965- החל משנה זו מתארגן בנגוטין פסטיבל שנתי "ימי מוקרניאץ" (Mokranjčevi dani) ביום הולדתו של המלחין, יום סטבאן הקדוש
  • 1981 -פסל לזכרו הוקם בחצר בית ילדותו בנגוטין, במלאת 125 שנה להולדתו.
  • בשנים 1999-1992 פורסמו בסרביה ב-9 כרכים "כלל היצירות" של מוקרניאץ, בעריכתה של המוזיקולוגית דניצה פטרוביץ' .בכרך עשירי פורסמו מסות ומחקרים על חייו ויצירתו של מוקרניאץ,על התכתבויותיו, על שפתו ההרמונית, ביבליוגרפיה של יצירותיו ושל המאמרים על אודותיו.

[10].

הליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס הוקלטה על ידי מקהלת גלינקה בסנט פורסבורג. מקהלת רשות השידור של סרביה הקליטה את ליטורגיה, את הרקוויאם, את ההמנונים ליום השישי הטוב ולשבת הקדושה, את 15 ה"רוקובטי", את המנגינות מדלמטיה, ואת "עדר העזים".

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kuburić-Borović, Marija - "Church and Religious Music in the Eastern Orthodox Tradition". In Blagojević, Mirko; Todorović, Dragan. Orthodoxy From An Empirical Perspective. Belgrade: Yugoslav Society for the Scientific Study of Religion (2011). ISBN 978-86-82417-29-3.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Стеван Мокрањац», Коньович П., Белград, 1956

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטבאן מוקרניאץ בוויקישיתוף

Violeta Vučetić Klasik srpske muzike Pravoslavlje 949 2006

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ V.Vučetić
  2. ^ V.Vučetić
  3. ^ V.Vučetić
  4. ^ V.Vučetić
  5. ^ Marija Kuburić Borović עמוד 206
  6. ^ V.Vučetić
  7. ^ V.Vučetić
  8. ^ V,Vučetić
  9. ^ באתר imdb
  10. ^ אתר הפדרציה הסרבית למוזיקה קולית