סיגין
במיתולוגיה הנורדית, סיגין (נורדית עתיקה: Sigyn) היא אלה, אשתו של לוקי והאם של נארי. באדה הפואטית, לקט מהמאה ה-13 של שירים שנכתבו בתקופה מוקדמת יותר, סיגין מוזכרת בשיר "ההתנצחות של לוקי" (Lokasenna), ובשיר "חזון הרואה" (Völuspá). סיגין מופיעה גם באדה הפרוזאית, שכתב סנורי סטורלוסון במאה ה-13. בשתי האדות מסופר על סיגין שהיא החזיקה קערה מעל ראשו של לוקי כדי לאסוף ארס של נחש שנכבל תחתיו, מסיבות שונות בכל אחד מהמקורות. בנוסף, סיגין מוזכרת גם בשירה סקאלדית מוקדמת יותר מהאדות, ובצלב גוספורת, שבחריטותיו מופיעות סצנות שונות מהמיתולוגיה הנורדית.
תיעודים טקסטואליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדה פואטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף השיר "ההתנצחות של לוקי" (Lokasenna) מהאדה הפואטית מופיע קטע פרוזאי. בקטע זה, האלים כובלים את לוקי במעי של בנו ואלי, ואת בנו השני, נארי, הופכים לזאב. האלה סקאדי מציבה נחש ארסי מעל לוקי, והארס של הנחש מטפטף על לוקי. סיגין, "אשת לוקי", יושבת ליד לוקי, ובידה קערה שהארס מטפטף אליה. כאשר הקערה מתמלאת, סיגין מרוקנת אותה, ובאותו הזמן הארס פוגע בלוקי, וממשיכותיו של לוקי בכבליו כל הארץ רועדת. על פי הקטע, ממשיכות אלה של לוקי באות רעידות האדמה שאנו חווים.[1]
בשיר "חזון הרואה" (Völuspá), רואה מנבאת לאודין דברים רבים אודות העולם המיתולוגי. בבית 35 בשיר זה, הרואה מזכירה את סיגין, וכנראה מנבאת אירוע שלכל הפחות דומה לסיפור בקטע הפרוזאי של "ההתנצחות של לוקי":
אֶת לוֹקִי הָרָע, / אֶת דְּמוּת הַמְּאֵרָה,
רָאִיתִי עָקוּד / בְּחֹרֶשׁ שָׁבִיר,
שָׁם יוֹשֶׁבֶת סִיגִין / שְׁקוּעָה בְּצָעַר
עַל מַכְאוֹבֵי אִישָׁהּ / – הֲתָבִינוּ שְׁאָר דְּבָרַי?[2]
אדה פרוזאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר "ההטעיה של גילבי" מהאדה הפרוזאית כתוב שאשתו של לוקי היא סיגין, ולהם ילד בשם "נארי או נארפי".[3]
במקום אחר באדה הפרוזאית, מובא סיפור על לוקי וסיגין שדומה למתואר באדה הפואטית, אך שונה בכמה מאפיינים. מוקדם יותר בטקסט זה, שלוקי משטה באל העיוור הוד'ר להרוג את האל בלדר, ולאחר שהאל הרמוד מנסה להחזיר את בלדר לוולהאלה, ענקית "שמניחים שהיא לוקי" מונעת את החייתו של בלדר על ידי זה שהיא לא סופדת את מותו. כעונש על מעשיו של לוקי, לאחר שהוא, בנו ואלי, ובנו השני "נארי או נארפי", נלכדים על ידי האלים, האלים הופכים את ואלי לזאב, והוא טורף את לוקי. בעזרת מעי נארפי עוקדים את לוקי על שלוש אבנים, והאלה סקאדי מציבה מעליו נחש כדי שארס הנחש יטפטף על לוקי. אולם אשת לוקי, סיגין, עומדת לצידו עם קערה ולוכדת את הארס. כשהקערה מתמלאת סיגין הולכת ומרוקנת את הקערה, ומפרכוסיו של לוקי כל הארץ רועדת, ומכך נגרמים על פי הטקסט רעשי האדמה. לוקי יישאר כבול עד הראגנארוק.[3]
בספר "שפת השירה" מהאדה הפרוזאית סיגין מצוינת פעמיים כאחת מאלות האסיר. כמו כן לוקי מוזכר מספר פעמים כבעל של סיגין במקום בשמו.[3]
שירה סקאלדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסיגין מקור עתיק במיוחד בשירה הסקאדלית, בשירתו של המשורר תיודולף אור הוויני מהמאה התשיעית, בפריפרזה ללוקי. במקום ציון שמו של לוקי במפורש, המשורר מתאר אותו בתור "משא ידיה של סיגין".[4][5]
צלב גוספורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על גבי צלב גוספורת מצויות חריטות שחוקרים מודרניים משערים כי הן מתארות את סיגין מחזיקה קערה מעל לוקי אשר כבול מתחת לנחש, בשל הדמיון לסיפורים במקורות הטקסטואליים הנורדיים. צלב זה נמצא בכפר גוספורת שבקאמבריה המודרנית. במאה ה-10, התקופה שלה הצלב מתוארך, אזור זה היה מיושב על ידי מתיישבים סקנדינבים.[6][7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תרגום שאול טשרניחובסקי של האדה הפואטית
- ^ מתרגומו של שאול טשרניחובסקי
- ^ 1 2 3 אנתוני פולקס, Edda, לונדון: אוורימאן, 1995
- ^ ג'ון לינדו, Norse Mythology: A Guide to the Gods, Heroes, Rituals, and Beliefs, ארצות הברית: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2001, עמ' 267
- ^ אנדי אורצ'רד, Dictionary of Norse Myth and Legend, קאסל, 1997, עמ' 147
- ^ אנדי אורצ'רד, Dictionary of Norse Myth and Legend, קאסל, 1997, עמ' 13
- ^ קנוט ברג, The Gosforth Cross, Journal of the Warburg and Courtauld Institutes 21, 1958, עמ' 27-43
