סינדרום ירושלים (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סינדרום ירושלים
רפי אדיר ומיכה מורים, תצלום מאת מורל דרפלר תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
רפי אדיר ומיכה מורים, תצלום מאת מורל דרפלר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
בימוי גדליה בסר
הפקה תיאטרון חיפה
כתיבה יהושע סובול עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה יוני רכטר
הצגת בכורה 8 בינואר 1988 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סינדרום ירושלים הוא מחזה שכתב יהושע סובול ועלה בתיאטרון העירוני חיפה במסגרת "חג המחזה המקורי" לכבוד חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל. המחזה גרם לסערה ציבורית שהביאה להתפטרות סובול וגדליה בסר מהנהלת תיאטרון חיפה[1].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עוסק בקבוצה של נפגעי נפש המעלים מחזה, אותו כתב פרופסור מטורף, שבו משוחזרת תקופת סוף ימי בית שני בירושלים, שבה השתלטו הקנאים על העיר, הביאו למלחמת אחים, וחורבן הבית השני. שמות הדמויות במחזה לקוחות מתוך ספרו ההיסטורי של יוספוס פלביוס, "מלחמות היהודים". במקביל מתרחש קו עלילה נוסף בו מתרחש במציאות חורבן הבית השלישי. צבא בלתי נראה מטיל מצור על העיר ומפציץ אותה. חייל מבולבל, שמחפש את הפרה הגדודית שאבדה, מאיים על איכר החשוד בגניבה. לפתע נפתחת מתקפה והסמל המבוהל יורה לכל עבר. החייל פוגש בקבוצה והם מנסים לשלב אותו במחזה שהם מעלים.

המחזה הוא מעין מטפורה למצב הנפשי סינדרום ירושלים, בה אדם הנמצא בירושלים משוכנע שיש לו כוחות אלוהיים ומשיחיים[2]. שכן לדמויות במחזה יש תסמונת של הרס עצמי מתוך שאיפה לגאולה, אמיתית או מדומה.

עלילת המחזה שואבת השראה מהמחזה "מארה סאד" מאת פטר וייס, שגם הוא בנוי כ"מחזה בתוך מחזה".

צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימוי: גדליה בסר, תפאורה: אדריאן ווקס, תלבושות: עדנה סובול, תאורה: יחיאל אורגל, מוזיקה: יוני רכטר, כוריאוגרפיה: ליאת דרור וניר בן גל.

השחקנים:

להקת השחקנים של הפרופסור

אנשי צבא

  • סמל - מיכאל מורים
  • חייל (פסנתרן) דני רייכנטל
  • קצין - גיורא שמאי
  • רב"ט - גורי סגל

אזרחים

ספר המחזה יצא לאור בהוצאת "אור עם".

הסערה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1986 יזם יעקב אגמון, שמונה למנהל חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל, דיון עם מנכ״לי התיאטראות הרפרטואריים בישראל, בו הוחלט על הפקת פסטיבל תיאטרון ישראלי, שיציין 40 שנות מחזאות מקורית במסגרת החגיגות[3]. תיאטרון חיפה בחר במחזאי יהושע סובול לכתוב מחזה לכבוד אירוע זה.

הצגת הרצה של המחזה, טרום בכורה, נערכה במוצאי שבת 26 בדצמבר 1987, באולם תיאטרון חיפה. אנשי ציבור שנכחו בהצגה, בהם חבר הכנסת מהליכוד מאיר כהן-אבידב, ראש עיריית חיפה אריה גוראל ויושב ראש הנהלת התיאטרון יונה יהב, התלוננו על דמותו של החייל היורה באזרחים, שאותה פרשו כחייל צה"ל, וראו במחזה כמבזה אותו (למרות שבמחזה אינו מוצג כחייל צה"ל). חבר הכנסת כהן-אבידב פתח במאבק ציבורי, ביקש לבטל את השתתפותו ב"חג המחזה המקורי" במסגרת חגיגות שנת ה-40, ואף העלה את הנושא לדיון בכנסת, דבר שעורר סערה תקשורתית[4]. ב-29 בדצמבר נערך דיון במטה חגיגות שנת ה-40, בכדי להחליט אם יש להוציא את המחזה מאירועי "חג המחזה המקורי", שתוכננו לשבוע אחר כך. בתגובה אמרו מנהלי התיאטרונים האחרים בישראל שגם הם לא ישתתפו אם המחזה לא יוצג[5]. יום אחר כך נערך גם דיון סוער בכנסת[6]. ב-4 בינואר 1988 הודיע סובול על שינוי התלבושת של השחקנים, כך שיהיה ברור יותר לקהל שמדובר בצבא היפותטי דמיוני[7]. ראש עיריית חיפה גוראל, דחה את הקריאות לביטול המחזה, אף שהודה כי "התוכן בהחלט לא לטעמי ולא תואם את האמת". על דרישתו של כהן-אבידוב אמר: "לח"כ כהן-אבידוב יש השקפת עולם משלו. הוא לא זקוק כלל לתיאטרון. הוא היה רוצה שכל הזמן ישירו רק שירי מולדת ואני בהחלט לא בדעתו"[8].

הצגת הבכורה נערכה כמתוכנן ב-8 בינואר 1988, באולם תיאטרון "הבימה" בתל אביב. בערב הצגת הבכורה ערכו אנשי ימין הפגנה גדולה מחוץ לאולם, וחבר הכנסת מהליכוד מיכאל איתן הפיץ עלונים שעליהם הודפס "ס.ס. סובול סינדרום", במבואת האולם. עם החשכת האולם ותחילת ההצגה, אנשי תנועת כך שקנו כרטיסים להצגה החלו להפריע וההצגה נעצרה שש פעמים, עד ש-75 מה פונו בכוח על ידי המשטרה[9].

ב-11 בינואר נערך דיון תיאטרון חיפה על המחזה שבסופו הודיעו סובול ובסר על התפטרותם. בהודעתם כתבו"”נוכח ההתערבות הבלתי פוסקת של פוליטיקאים בענייני התיאטרון, נוכח הסתה פרועה ננד התיאטרון, התיישרותם של אנשי תקשורת מסוימים עם התעמולה הארסית והשקרית נגד התיאטרון; למרות שהעלינו בהצגותינו את התיאטרון הישראלי על הבמות המכובדות ביותר בעולם, וזכינו בהערכה והכרה בינלאומיות; נוכח מקהלת ההסכמה הלאומית כנגד 'סינדרום ירושלים' - שאנו רואים בה את אחד מהישגינו האמנותיים החשובים ביותר - החלטנו להתפטר“[1]. יומיים אחר כך הודיע הנהלת התיאטרון כי המחזה בכל זאת יוצג, כמתוכנן בלוח המופעים למנויים[10].

הפקת 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 העלה סובול גרסה עדכנית של המחזה בשם "חוזרים על סינדרום ירושלים", אותה גם ביים, עם תלמידי בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, בתיאטרון תמונע[11].

מוזיקה: שחר אבן צור, עיצוב תפאורה ותלבושות: הדס מוצרי ולוסיאנה פילמר, תנועה: מרינה בלטוב, עיצוב תאורה: חני ורדי, עוזר במאי וניהול הצגה: ענבל גנצר/ שרון כהן.

שחקנים: ענת אייזיק, אדוה שרון אילן, מיכל בנאי, נעמה בסון, צליל-חן זקס, ליאור חסון, אהוד כהן-הרמתי, יהונתן מגון, אורטל מור, יולי סקר, מיטל פרץ, ערן פרץ, אייל צ'יובן, יסמין רז, תמר רצאבי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ראובן בן-צבי, יהושע סובול וגדליה בסר התפטרו מתפקידיהם בתיאטרון חיפה, מעריב, 12 בינואר 1988
  2. ^ נורית וורגפט, ירושלים, עיר משגעת, באתר הארץ, 02 בפברואר 2014
  3. ^ אירית נחמני, של מי החג הזה, חדשות, 29 בדצמבר 1987
  4. ^ יגאל קוצר, אירית נחמני, הסינדרום החיפאי, חדשות, 29 בדצמבר 1987
  5. ^ חיים נגיד, התיאטרונים: לא נשתתף בחגיגות ה־40 אם תיאטרון חיפה לא ישותף, מעריב, 29 בדצמבר 1987
  6. ^ יוסף צוריאל, בכנסת - "בחירת סינדרום ירושלים -מזוכיזם לשמו", מעריב, 31 בדצמבר 1987
  7. ^ יגאל קוצר, מבוקש: צבע ניטרלי הוויכוח על "סינדרום ירושלים" נמשך: מאיר כהן־אבידוב בא בראש משלחת מחאה לאריה גוראל; יהושע סובול מודיע על שינוי תלבושות השחקנים, כדי למנוע פגיעה בצה״ל, חדשות, 4 בינואר 1988
  8. ^ ליטל לוין, 11.01.1988 /מנהלי תיאטרון חיפה מתפטרים "בגלל הסתה", באתר הארץ, 11 בינואר 2011
  9. ^ זאב אופירי, פצצות סירחון בתיאטרון הלאומי, חדשות, 10 בינואר 1988
    שוש אביגל, סינדרום ישראל, חדשות, 10 בינואר 1988
  10. ^ 'סינדרום ירושלים' יוצג למנויים ־ ואתר־כך יירד, כותרת ראשית, 13 בינואר 1988
  11. ^ ביקורות:
    מיכאל הנדלזלץ, "חוזרים על סינדרום ירושלים": קשה מנשוא, באתר הארץ, 07 בספטמבר 2010
    רון שוורץ, ‏הסינדרום של סובול, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2010