סיפורי התנ"ך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סיפורי המקרא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

סיפורי התנ"ך הם טקסטים סיפוריים הכלולים בתנ"ך, בעיקר בתורה ובנביאים ראשונים.

חלק מהסיפורים נראים כמיתיים, ובהם כאלה שיש להם מקבילות במיתוסים של עמים קדומים במצרים ובמסופוטמיה ולפיכך יש חוקרים הרואים בהם פולמוס עם דתות ואמונות אחרות שרווחו במזרח הקדום. בין הסיפורים האלה אפשר למנות את סיפור גן עדן, המבול, מגדל בבל ועוד.

סיפורים אחרים הכלולים בתנ"ך הם סיפורי עלילה הכתובים בפרוזה (למשל: סיפור יציאת מצרים והנדודים במדבר או ספר שופטים, ספר שמואל ומגילת רות), לצד תיאור ענייני של תקופות שונות בהיסטוריה האנושית והישראלית, כפי שאלו נתפסות במסורת העברית, למשל: תיאור שושלות של אישים ומלכים ופירוט של מִפקדים.

מדרשי אגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות ניתנים סיפורי המקרא באופן תמציתי. מדרשי אגדה שנתחברו בידי חז"ל משלימים את החסר, בתוספות רבות דמיון.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר "עין יעקב". מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי ב"ספר האגדה" (1908-1911).

סיפורי התנ"ך בביקורת המקרא ובגישת "תורה ומדע"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת המקרא מעמתת את סיפורי המקרא עם הידע המדעי, הארכאולוגי והמחקרי, ומראה על סתירות, אם ישנן. גישה זו מבוססת על העיקרון שהתורה חוברה על ידי בני אדם, וממילא יש להתייחס אליה, כאל כל טקסט ספרותי, בגישה בוחנת וביקורתית.

ככלל, לא קיים אישוש מדעי לתופעות המתוארות במקרא כנסים, ולא נצפו תופעות דומות, אשר היו עשויות לשמש כהשראה להיווצרות סיפור הנס. לכן, על פי ההנחה השוללת את מציאות ה' ויכולתו להתערב בטבע כרצונו, לא ניתן לראות את סיפורי הנסים כתיאורי מציאות, אלא בעיקר כאגדות עם, שמשקפות את תרבותו ואת אופיו. יחד עם זאת, ישנם תיאורי "נסים" במקרא הדומים לתופעות טבע ידועות. לדוגמה, ייתכן שמקור סיפור כריתת מי הירדן (יהושע ג') הוא בחסימה זמנית של הנהר על ידי קריסת צוקים לתוכו בעקבות רעש אדמה, תופעה שנצפתה פעמיים במאה ה-20.‏[1]

כנגד גישתה של ביקורת המקרא ניצבת גישת תורה ומדע המנסה ליישב, בדרכים אחדות, סתירה – אם היא קיימת – בין התורה והמדע.

ניתוח סיפורי התנ"ך בכלים של תורת הספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי ספרות משתמשים בכלים של תורת הספרות לניתוח של סיפור התנ"ך, ניתוח המוביל לפרשנות שונה מזו המושגת בכלי הפרשנות האחרים.

דוגמה לכך היא ניתוחם של מנחם פרי ומאיר שטרנברג לסיפור דוד ובת שבע, בכלים של תורת הפערים שפיתחו. כאשר אוריה החתי חוזר לביתו הוא נמנע מלשכב עם בת שבע, דבר שהיה מאפשר לדוד להתחמק מהאחריות להריונה. הטקסט המקראי לא מבהיר האם אוריה ידע כי דוד שכב עם בת שבע והאם דוד ידע כי הדבר נודע לאוריה. בשל פערי המידע הקורא אינו יכול לזהות השתלשלות אירועים יחידה ועליו לשקול כמה אפשרויות. בסיפור זה כל השתלשלויות מציגות את דוד באור שלילי ובכך מדגישות את ביקורת המקרא כלפיו. כלומר, האפקט שנוצר במקרה זה כתוצאה מריבוי ההיפותזות באשר לפער הוא אירוניה.[2]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי התנ"ך זכו לעיבודים רבים, מהם שבאו לספרם לילדים, בשפה פשוטה יותר, ומהם שנועדו להעביר את הסיפורים לתיאטרון, לקולנוע וכדומה.

ציורי התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסטב דורה, יעקב נאבק עם מלאך, 1855
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ציורי התנ"ך

סיפורי התנ"ך שימשו מקור השראה לציירים רבים, והפכו את התנ"ך הספר המצויר והמפוסל ביותר. הציורים המבוססים על סיפורי התנ"ך, מציגים באופן מוחשי את המסופר בקיצור, ומהווים למעשה פרשנות חזותית, מפני שחלק ניכר מהציור מבוסס על דמיונו ותפיסותיו של הצייר, ולא על פרטים מדויקים המופיעים במקרא.

חלק מציורי התנ"ך מהווים אילוסטרציה לפסוקי התנ"ך, בעוד שחלק אחר והחשוב יותר מהווה יצירה עצמאית, שיש לה זכות עמידה בפני עצמה, המשתמשת בתנ"ך כבמקור השראה ומהווה ציור פרשני. בציור הפרשני מנסים הציירים לענות על שאלות שהטקסט התנ"כי מעלה, למשל מה היה בעצם החטא של אדם וחוה ומהו פרי עץ הדעת שאותו אכלו? מה התרחש במעשה העקידה? איך נראה המלאך שעמו נאבק יעקב? איך נראה מעמד הר סיני? על שאלות אלה, ורבות אחרות, ניסו ציירי התנ"ך לתת מענה, וכמספר הציורים מספר התשובות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוה יסעור, "סיפורי התנ"ך בספרות ילדים [ובאיוריהם]", מעגלי קריאה 6 תשל"ט, עמ' 38-29.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]