שירת דבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שירת דבורה, תחריט מעשה ידי גוסטב דורה
א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר. ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ, ה'. ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים: אָנֹכִי, לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

שירת דבורה היא שירת הודיה וניצחון, המספרת בשבח ניצחון בני ישראל על הכנענים, בעזרת ה'. את השירה שרים דבורה וברק בן אבינעם. המלחמה בין ישראל בהנהגתו של ברק בן אבינועם, לכנענים בהנהגת סיסרא מתוארת מזווית אישית בשירה. שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא סבלו מאיום ביטחוני ישיר מסיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא. שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח שבה קוראים את שירת הים.

תוכן השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הפסוק הראשון את השירה שרו דבורה וברק.[1] שירה זאת ממשיכה את מטרתו של הסיפור המופיע בפרק הקודם, ניצחון ישראל על הכנענים. השירה נאמרת כתגובה לניצחון ישראל בעזרת ה' והיא שירת הלל והודיה לאל. השירה מתארת את עליונות ה' על איתני הטבע, וזאת כדי להדגיש את כוחו של האל שאינו זקוק לעזרת בני אנוש כדי לנצח את אויבי ישראל. באמצעות השירה מעבירה דבורה ביקורת על השבטים שנעדרו מהמלחמה ומשבחת את אלה שהתנדבו להגן ולהילחם. השבטים יהודה שמעון נעדרים מהשירה.[2] דבורה מכונה "אם בישראל" בשירה ודמותה מעומתת עם דמותה של אם סיסרא, אמו של האויב המנוצח.[3]

זיקת השירה לסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירת דבורה מעוצבת בדרך פרוזאית ומספרת באופנים שונים את הסיפור בספר שופטים, פרק ד', מלחמת ישראל בכנענים. בשני הסיפורים יוצאים מספר שבטים למלחמה בהנהגתם של דבורה וברק בן אבינועם. בשני הפרקים נוחל האויב תבוסה בסיוע ה' ושני הסיפורים יעל היא זאת שהורגת את שר הצבא הכנעני, סיסרא. בסיפור המלחמה לא מופיעה התגלות ה' כמו שבשירה. השירה משבחת את המתגייסים למלחמה. בפסוקים החותמים את השירה, שרה ומהללת דבורה את האל על הניצחון במלחמה נגד הכנענים.[4]

מבנה השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירה אין אחידות לשונית וזאת כי ייתכן כי חוברה לצורכי שימוש בטקסים פולחניים. בשירה קיימת מסגרת שפסוק א' משמש ככותרת ופסוק ל"א משמש כחתימה לשירה. השיר בנוי מארבע יחידות שיריות המתארות את האירועים בהקשר של דבורה אליהם. בשירה קיימות פניות אל קהל השומעים. אלה באות לידי ביטוי במילים: "בָּרְכוּ ה' ". השיר אינו מתאר את שלל האירועים המסופרים, אלא אירועים שנבחרו על ידי המחבר, חלקם אירועים מהעבר - אלה מתארים את גולת ה'. בשירה קיימים מעברים מביקורת חיובית לביקורת שלילית אותה מעבירה הדוברת על שבטי ישראל לחיוב או לשלילה.[5]

ניתן לחלק את השירה נחלקת לשלושה חלקים:[6]

פסוקים תיאור
א'-ג' כותרת פתיחה
ד'-י"א חלק ראשון: התגלות ה' ומצבו של העם בזמן הכיבוש הכנעני
י"א-כ"ג חלק שני: מלחמת שבטי ישראל נגד כנען
כ"ד-ל' חלק שלישי: נשות השירה: יעל וסיסרא
ל"א חתימה

רש"י בפירושו על ספר שופטים, פרק ה', פסוק ל"א כותב כי המילים: "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ" אינן חלק משירת דבורה, אלא תוספת של המחבר המקראי:"ותשקוט הארץ - אין זה מדברי דבורה אלא מדברי כותב הספר".

זמן חיבורה של השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים שזמן חיבורה של השירה לפני תקופת המלוכה. איפיונה של השירה כשירת מזמורים תומך בטענה כי נתחברה לצורכי פולחן והתקהלות. מנגד יש הסוברים כי השירה נתחברה לאחר המלחמה המתוארת בספר שופטים, פרק ד' כאשר מחברה סוקר את האירועים במבט לאחור. המילה "אָז" חוזרת מספר פעמים בשירה ומדגישה כי השירה נכתבה לאחר המלחמה בכנענים. אחרים טוענים כי שירה זו היא מהקדומות במקרא והיא ממשיכה שירה כנענית קדומה שחוברה לפני. יש הטוענים כי זמן חיבורה של השירה הוא מימי גלות אשור וחורבן ישראל בשנת 722 לפני הספירה לערך ואלה נשענים על היעדרותם של שבטי הדרום, יהודה, שמעון ולוי מהשירה. לשיטתם היעדרות שבטים אלה מהשירה מחזקת את העובדה כי השירה נתחברה בממלכה הצפונית. עוד הם מוסיפים כי הלשון בשירה מקורה בניב הנהוג בצפון.[7] אחרים משערים כי דבורה היא זאת שחיברה את השירה.[8] אחרים טוענים כי שירה זו היא שירה אפית עצמאית ששולבה לצד הסיפור המתואר בשופטים ד'.[9]

אמצעים אמנותיים בשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירת דבורה אמצעים אמנותיים המעצימים את הניגודיות הרבה בשירה, הנעה בין התגלות ה' לסבלם של שבטי ישראל. ניגוד נוסף הבא לידי ביטוי בשירה הוא תיאור סבלם של בני ישראל בעבר לבין הניצחון המתואר בשירה בזכות ה'. ניגודים נוספים מתוארים דרך עיצוב דמותן של הנשים בשירה, יעל ואם סיסרא. הראשונה גיבורה המזכה את ישראל בניצחון והשנייה חרדה לגורל בנה ואילו בנות לוויתה מפגינות ביטחון בסיסרא בנה ובניצחונו.[10] יצירת אוירת ניצחון באה לידי ביטוי ברצף הפעלים החוזר בכמה מן הפסוקים: כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים; וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כז בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב.[11] ביטויים מנחים החוזרים בשירה מדגישים אף הם את ניצחון ישראל. השירה אף מאופיינת באונומטופיה (פסוק ט"ז): טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, לִשְׁמֹעַ, שְׁרִקוֹת עֲדָרִים. צלילים המדמים דהרות סוסי מלחמה. השירה בנויה על ידי תקבולות ואף חז"ל וכך במסכת סופרים י"ב, ט'- י"א: "שירת הים ושירת דבורה נכתבות אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח".[12]

שירת דבורה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר חיים גורי כתב את השיר "אימו" בהשראת הכתוב אודות אם סיסרא. השירה הולחנה על ידי ידידיה אדמון ובוצעה על ידי לאה דגנית בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מאוחר יותר הולחנה, שירת דבורה גם על ידי נורית הירש במיוחד לרגל חגיגות יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. את השיר ביצעה אסתר רדא בטקס המרכזי בהר הרצל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שופטים, פרק א'
  2. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: שופטים, תל אביב, דודזון עתי, 1994, עמ' 50
  3. ^ פנינה גלפז-פלר, ויולד: יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, ירושלים: כרמל, 2006, עמ' 171.
  4. ^ פרנק פולק הסיפור במקרא : בחינות בעיצוב ובאמנות, ירושלים, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 123
  5. ^ אמנון שילוח, עולם התנ"ך: שופטים, תל אביב, דודזון עתי, 1994, עמ' 51
  6. ^ יאירה אמית, מקרא לישראל: שופטים, ירושלים, מאגנס, 1999, עמ' 95
  7. ^ יאירה אמית, מקרא לישראל: שופטים, ירושלים, מאגנס, 1999, עמ' 113-112
  8. ^ חיים רבין, אלישע שפי, עולם התנ"ך: שופטים, תל אביב, דודזון עתי, 1994, עמ' 51-50
  9. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, כרמל, 2006, עמ' 305
  10. ^ יאירה אמית, מקרא לישראל: שופטים, ירושלים, מאגנס, 1999, עמ' 111
  11. ^ ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ו-כ"ז
  12. ^ אלישע שפי, עולם התנ"ך: שופטים, תל אביב, דודזון עתי, 1994, עמ' 52-51