סלאבוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סלבוניה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקומה של סלאבוניה במזרח קרואטיה
סמל סלאבוניה - מופיע גם בסמל קרואטיה (שני מימין) בין חמשת סמלי האזורים ההיסטוריים של המדינה

סלאבוניהקרואטית Slavonija; בסרבית Славонија; בהונגרית Szlavónia) הוא חבל ארץ היסטורי וגאוגרפי במזרח קרואטיה, הגובל בחלקו בנהרות דראווה מצפון, סאווה מדרום ובדנובה ממזרח. סלאבוניה הוא בעיקרו חבל ארץ מישורי, המהווה את המשכו הדרומי של המישור הפאנוני, אך במרכזו ומערבו משתרעים מספר טורי גבעות ששיאם בהר פפוק (Papuk) שגובהו 984 מטר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושביה הידועים הראשונים של סלאבוניה היו הפאנונים, שבט המקורב לאילירים. החל במאה ה-4 לפנה"ס פלשו שבטים קלטים לאזור ובשנת 9 לפנה"ס השתלטו עליו הרומאים, ושייכו אותו בשנת 9 לספירה לפרובינקיה הרומית של פאנוניה, שהשתרעה על שטחן של אוסטריה, קרואטיה, הונגריה, סרביה, סלובניה, סלובקיה ובוסניה והרצגובינה. מקור השם פאנוניה במילה האילירית שמשמעה "ביצה", "מים" או "רטיבות".

במאה ה-7 הוקמה בסלאבוניה מדינה סלבית שסופחה בשנת 925 לממלכת קרואטיה. ב-1027 נכבשה סלאבוניה על ידי ההונגרים שהפכוה למחוז (Banovina, בנובינה) בממלכת הונגריה. סלאבוניה אוחדה שוב עם ממלכת קרואטיה לקראת סוף המאה ה-11 למשך זמן קצר, ולאחר מכן שוב קיבלה על עצמה את עולה של הונגריה. עם זאת, במשך השנים חלה נסיגה במעמדה של ההגמוניה ההונגרית באזור, וסלאבוניה התקרבה אל ממלכת קרואטיה, אך במאה ה-13, כאשר חולקה קרואטיה לשני מחוזות נפרדים (קרואטיה וסלאבוניה), נותרה סלאבוניה מקורבת יותר להונגריה. שני המחוזות נשלטו על ידי שני באנים שונים, ורק ב-1476 אוחדו שתי המשרות לאחת.

עם פלישת העות'מאנים להונגריה והשמדת צבאה בקרב מוהאץ' ב-1526, הזמין הפרלמנט הקרואטי את בית הבסבורג לפרוש את חסותו על קרואטיה, אך לאחר סדרה של מספר קרבות השתלטו העות'מאנים על סלאבוניה כולה.

במסגרת הסכם קרלוביץ מ-1699 קיבל בית הבסבורג את השליטה על האזור לידיו, שהיה בו זמנית לחלק מממלכת הונגריה וממלכת קרואטיה. בתקופה זו גדל שטחה של היחידה המנהלית של סלאבוניה לכיוון מזרח, באופן התואם את שטחה כיום. מאידך רצועת השטח שבדרום סלאבוניה, אשר השתרעה לאורך קו הגבול עם האימפריה העות'מאנית, נחשבה ליחידה מנהלית נפרדת שנודעה כ"חזית הצבאית הסלאבונית". לפי מפקד אוסטרי מ-1790 מנתה אוכלוסיית סלאבוניה (שכללה גם חלקים מוויוודינה שבסרביה של ימינו), 280,000 איש מהם 46.8% סרבים, 45.7% קרואטים, והיתר הונגרים וגרמנים.

במהפכה ששטפה את אירופה ב-1848, חברה סלאבוניה לקרואטיה בהנהגתו של הבאן יוסיף ילאצ'יץ', אך שנה לאחר מכן שוב הוכרו שני המחוזות כיחידות מנהליות נפרדות באימפריה ההבסבורגית. הסדר זה היה בתוקף משך 20 שנה עד 1868 עת שוב אוחדו שני המחוזות לממלכת קרואטיה-סלבוניה שהייתה לחלק מהונגריה במסגרת האימפריה של אוסטרו-הונגריה. סמוך לאחר מכן, ב-1881, אוחדה החזית הצבאית של סלאבוניה לתוך ממלכת קרואטיה-סלאבוניה, ומצב דברים זה נותר בעינו עד לאחר מלחמת העולם הראשונה ופירוקה של אוסטרו-הונגריה.

ממלכת קרואטיה-סלאבוניה כחלק מהונגריה בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית
שטחי הרפובליקה הסרבית של קראינה

ב-1 בדצמבר 1918 הייתה סלאבוניה לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה חלק מהמדינה העצמאית של קרואטיה (Nezavisna Država Hrvatska, NDH) שנשלטה בידי האוסטאשה, ולאחריה הייתה לחלק מיוגוסלביה.

באפריל 1991 הכריזו הסרבים בקראינה על כוונתם לפרוש מקרואטיה אם זו תכריז על עצמאותה. חודשיים לאחר מכן, ב-25 ביוני 1991, הכריזה קרואטיה על עצמאותה, ובאוגוסט של אותה שנה הפך הסכסוך למלחמה מלאה. צבא העם של יוגוסלביה (Jugoslovenska narodna armija) פלש לקרואטיה תוך שהוא מרכז חלק עיקרי במאמץ המלחמתי בסלאבוניה. העיר ווקובר במזרח סלאבוניה הושמה במצור ונכבשה לאחר שלושה חודשים, ב-18 בנובמבר 1991. ב-19 בדצמבר 1991 הכריזו הסרבים בקראינה על עצמאותם והקימו את הרפובליקה הסרבית של קראינה, בין היתר בחלקים ממזרח ומערב סלאבוניה. בחודש ינואר 1992 הושגה הפסקת אש והכוחות הלוחמים התבצרו לאורך קו החזית, כאשר צבא יוגוסלביה מחזיק בחלקה המזרחי של סלאבוניה. המלחמה בשטחה של יוגוסלביה לשעבר עברה בעיקר לתחומי בוסניה והרצגובינה, אך פעילויות לחימה בהיקף קטן נמשכו גם בתחומי סלאבוניה וקרואטיה. ב-1995 פתח הצבא הקרואטי בשתי מתקפות - מבצע ברק שבמהלכו שוחררה מערב סלאבוניה ומבצע סערה שהופנה בעיקר כנגד יתר השטחים שהוחזקו על ידי הרפובליקה הסרבית של קראינה. המלחמה הסתיימה בסופה של אותה שנה אך החלק המזרחי של סלאבוניה הושב לקרואטיה רק ב-1998.

אוכלוסייה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור מתחלק בין שבעה ממחוזות בקרואטיה ואוכלוסייתו עמדה בשנת 2001 על 781,454 איש. רובה של אוכלוסיית סלאבוניה היא קרואטית (בין 78% ל-94% במחוזות השונים) והקבוצה השנייה בגודלה היא הסרבים (6.5% עד 15%). בנוסף מתגוררים באזור הונגרים, אלבנים, גרמנים, איטלקים, וצוענים, וכן יש בו ייצוג כמעט לכל לאום סלאבי. העיר הגדולה בסלאבוניה היא אוסייק שמנתה 114,616 תושבים בשנת 2001. ערים גדולות נוספות הן סלבונסקי ברוד, וינקובצי, ווקובר ו-ג'קובו הידועה בעיקר בזכות הקתדרלה שלה.

סלאבוניה היא בעיקרה חבל ארץ חקלאי והגידולים העיקריים הם חיטה ותירס. הענף השני בחשיבותו לאחר החקלאות הוא ענף עיבוד המזון. האזור, ובמיוחד חלקו המזרחי, טרם התאושש לחלוטין מנזקי מלחמת העצמאות של קרואטיה ומהכיבוש הסרבי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלאבוניה בוויקישיתוף