סלבוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקומה של סלבוניה במזרח קרואטיה
סמל סלבוניה - מופיע גם בסמל קרואטיה (שני מימין) בין חמשת סמלי האזורים ההיסטוריים של המדינה

סלבוניה (קרואטית Slavonija; סרבית Славонија; הונגרית Szlavónia) הוא חבל ארץ היסטורי וגאוגרפי במזרח קרואטיה, הגובל בחלקו בנהרות דראווה מצפון, סאווה מדרום ובדנובה ממזרח. סלבוניה הוא בעיקרו חבל ארץ מישורי, המהווה את המשכו הדרומי של המישור הפאנוני, אך במרכזו ומערבו משתרעים מספר טורי גבעות ששיאם בהר פפוק (Papuk) שגובהו 984 מטר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרובינקיות הרומיות

תושביה הידועים הראשונים של סלבוניה היו הפאנונים, שבט המקורב לאילירים. החל במאה ה-4 לפנה"ס פלשו שבטים קלטים לאזור ובשנת 9 לפנה"ס השתלטו עליו הרומאים, ושייכו אותו בשנת 9 לספירה לפרובינקיה הרומית של פאנוניה, שהשתרעה על שטחן של אוסטריה, קרואטיה, הונגריה, סרביה, סלובניה, סלובקיה ובוסניה והרצגובינה. מקור השם פאנוניה במילה האילירית שמשמעה "ביצה", "מים" או "רטיבות".

במאה ה-7 הוקמה בסלבוניה מדינה סלבית שסופחה בשנת 925 לממלכת קרואטיה. ב-1027 נכבשה סלבוניה על ידי ההונגרים שהפכוה למחוז (Banovina, בנובינה) בממלכת הונגריה. סלבוניה אוחדה שוב עם ממלכת קרואטיה לקראת סוף המאה ה-11 למשך זמן קצר, ולאחר מכן שוב קיבלה על עצמה את עולה של הונגריה. עם זאת, במשך השנים חלה נסיגה במעמדה של ההגמוניה ההונגרית באזור, וסלבוניה התקרבה אל ממלכת קרואטיה, אך במאה ה-13, כאשר חולקה קרואטיה לשני מחוזות נפרדים (קרואטיה וסלבוניה), נותרה סלבוניה מקורבת יותר להונגריה. שני המחוזות נשלטו על ידי שני באנים שונים, ורק ב-1476 אוחדו שתי המשרות לאחת.

עם פלישת העות'מאנים להונגריה והשמדת צבאה בקרב מוהאץ' ב-1526, הזמין הפרלמנט הקרואטי את בית הבסבורג לפרוש את חסותו על קרואטיה, אך לאחר סדרה של מספר קרבות השתלטו העות'מאנים על סלבוניה כולה.

סלבוניה (צהוב) והחזית הצבאית של סלבוניה (ירוק) ב-1751

במסגרת הסכם קרלוביץ מ-1699 קיבל בית הבסבורג את השליטה על האזור לידיו, שהיה בו זמנית לחלק ממלכת הונגריה וממלכת קרואטיה. בתקופה זו גדל שטחה של היחידה המנהלית של סלבוניה לכיוון מזרח, באופן התואם את שטחה כיום. מאידך רצועת השטח שבדרום סלבוניה, אשר השתרעה לאורך קו הגבול עם האימפריה העות'מאנית, נחשבה ליחידה מנהלית נפרדת שנודעה כ"חזית הצבאית הסלבונית". לפי מפקד אוסטרי מ-1790 מנתה אוכלוסיית סלבוניה (שכללה גם חלקים מוויוודינה שבסרביה של ימנו), 280,000 איש מהם 46.8% סרבים, 45.7% קרואטים, והיתר הונגרים וגרמנים.

במהפכה ששטפה את אירופה ב-1848, חברה סלבוניה לקרואטיה בהנהגתו של הבאן יוסיף ילאצ'יץ', אך שנה לאחר מכן שוב הוכרו שני המחוזות כיחידות מנהליות נפרדות באימפריה ההבסבורגית. הסדר זה היה בתוקף משך 20 שנה עד 1868 עת שוב אוחדו שני המחוזות לממלכת קרואטיה-סלבוניה שהייתה לחלק מהונגריה במסגרת האימפריה של אוסטרו-הונגריה. סמוך לאחר מכן, ב-1881, אוחדה החזית הצבאית של סלבוניה לתוך ממלכת קרואטיה-סלבוניה, ומצב דברים זה נותר בעינו עד לאחר מלחמת העולם הראשונה ופירוקה של אוסטרו-הונגריה.

סלבוניה (צהוב) והחזית הצבאית של סלבוניה (ירוק) ב-1849
ממלכת קרואטיה סלבוניה כחלק מהונגריה בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית
שטחי הרפובליקה הסרבית של קראינה

ב-1 בדצמבר 1918 הייתה סלבוניה לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה חלק מהמדינה העצמאית של קרואטיה (Nezavisna Država Hrvatska, NDH) שנשלטה בידי האוסטאשה, ולאחריה הייתה לחלק מיוגוסלביה.

באפריל 1991 הכריזו הסרבים בקראינה על כוונתם לפרוש מקרואטיה אם זו תכריז על עצמאותה. חודשיים לאחר מכן, ב-25 ביוני 1991, הכריזה קרואטיה על עצמאותה, ובאוגוסט של אותה שנה הפך הסכסוך למלחמה מלאה. צבא העם של יוגוסלביה (Jugoslovenska narodna armija) פלש לקרואטיה תוך שהוא מרכז חלק עיקרי במאמץ המלחמתי בסלבוניה. העיר ווקובר במזרח סלבוניה הושמה במצור ונכבשה לאחר שלושה חודשים, ב-18 בנובמבר 1991. ב-19 בדצמבר 1991 הכריזו הסרבים בקראינה על עצמאותם והקימו את הרפובליקה הסרבית של קראינה, בין היתר בחלקים ממזרח ומערב סלבוניה. בחודש ינואר 1992 הושגה הפסקת אש והכוחות הלוחמים התבצרו לאורך קו החזית, כאשר צבא יוגוסלביה מחזיק בחלקה המזרחי של סלבוניה. המלחמה בשטחה של יוגוסלביה לשעבר עברה בעיקר לתחומי בוסניה והרצגובינה, אך פעילויות לחימה בהיקף קטן נמשכו גם בתחומי סלבוניה וקרואטיה. ב-1995 פתח הצבא הקרואטי בשתי מתקפות - מבצע ברק שבמהלכו שוחררה מערב סלבוניה ומבצע סערה שהופנה בעיקר כנגד יתר השטחים שהוחזקו על ידי הרפובליקה הסרבית של קראינה. המלחמה הסתיימה בסופה של אותה שנה אך החלק המזרחי של סלבוניה הושב לקרואטיה רק ב-1998.

אוכלוסייה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור מתחלק בין שבעה ממחוזות בקרואטיה ואוכלוסייתו עמדה בשנת 2001 על 781,454 איש. רובה של אוכלוסיית סלבוניה היא קרואטית (בין 78% ל-94% במחוזות השונים) והקבוצה השנייה בגדולה היא הסרבים (6.5% עד 15%). בנוסף מתגוררים באזור הונגרים, אלבנים, גרמנים, איטלקים, וצוענים, וכן יש בו ייצוג כמעט לכל לאום סלאבי. העיר הגדולה בסלבוניה היא אוסייק שמנתה 114,616 תושבים בשנת 2001. ערים גדולות נוספות הן סלבונסקי ברוד, ווינקובצי, ווקובאר ו-ג'קובו הידועה בעיקר בזכות הקתדרלה שלה.

סלבוניה היא בעיקרה חבל ארץ חקלאי והגידולים העיקריים הם חיטה ותירס. הענף השני בחשיבותו לאחר החקלאות הוא ענף עיבוד המזון. האזור, ובמיוחד חלקו המזרחי, טרם התאושש לחלוטין מנזקי מלחמת העצמאות של קרואטיה ומהכיבוש הסרבי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]