סקוגשירקוגורדן

סקוגשירקוגורדן
Skogskyrkogården
	קפלת תחיית המתים
	קפלת תחיית המתים
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 2, 4
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 2, 4
פרטי בית הקברות
תאריך הקמה	1915
שטח	108.08 הקטאר
מספר קבורים	100,000 (נכון ל־2023)
	האתר הרשמי
מיקום	שוודיה
קואורדינטות	59°16′32″N 18°05′58″E / 59.275555555556°N 18.099444444444°E
	; (למפת סטוקהולם רגילה) סקוגשירקוגורדן

סקוגשירקוגורדן (שוודית: Skogskyrkogården, בית הקברות שביער) הוא בית קברות השוכן בדרום סטוקהולם, שוודיה. העיצוב של בית הקברות משקף את התפתחות האדריכלות מסגנון רומנטי לאומי לפונקציונליזם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1912 החליטה מועצת העירייה של סטוקהולם לרכוש שטח אדמה בגודל 960 דונם על מנת להכשיר בית קברות חדש. העירייה ארגנה תחרות אדריכלות בינלאומית, שתנאיה היו:

על התוכנית הבסיסית להיות ברורה, פשוטה ויעילה ללא כל צורך באיבוד אחת מתכונותיה האמנותיות או בשינוי המתאר הטבעי של האזור.
על העיצוב לכלול אלמנט אדריכלי המייצג אצילות או כבוד.
פרטי העיצוב תורמים לרושם הטוב מהערכים האמנותיים.
הסביבה הטבעית המאופיינת בבורות חצץ תהיה, במידת האפשר, בסיס שעליו ייבנו עמקים וגאיות.

במקום הראשון זכו שני אדריכלים שוודים בני 30, גונאר אספלונד וסיגורד לורנץ. העבודה החלה ב-1917, וב-1920 נערך טקס הקידוש הרשמי של בית הקברות של היער ושל קפלת היער, שהייתה הקפלה הראשונה במקום ותוכננה על ידי אספלונד. חבר המנהלים של בתי הקברות בסטוקהולם קבע תנאים המגבילים את אופי המצבות בבית הקברות החדש. זמן קצר לאחר בנייתה התברר כי קפלת היער קטנה מדי, ומסיבה זו נבנתה קפלת תחיית המתים ב-1925, בעיצובו של לורנץ. בין 1923 ל-1924 היה אספלונד אחראי על בנייתו של בניין שירות.

ב-1935 הטילה מועצת העיר של סטוקהולם על אספלונד לתכנן את בנייתה של קפלה וקרמטוריום חדשים, שייבנו ליד השער הראשי. בין 1937 ל-1940 נבנו שלוש קפלות (קפלת האמונה, התקווה והצלב הקדוש) ביחד עם חדר מתים וקרמטוריום. צלב הגרניט הגדול שהיה על הגדר מחוץ לקפלות, עוצב על ידי אספלונד וניתן לבית הקברות במתנה על ידי תורם אנונימי.

ב-1994 העניק אונסק"ו לבית הקברות מעמד של אתר מורשת עולמית, ולמרות שמספר הקברים המפורסמים בסקוגשירקוגורדן קטן בהשוואה לאחיו הוותיק, נוּרה בֵּגְראוונינגסְפלאטסן (תרגום חופשי משוודית: בית הקברות הצפוני), סקוגשירקוגורדן הוא אטרקציה תיירותית. בביתן טאלום יכולים המבקרים לצפות בתערוכה אודות בית הקברות העוסקת במקורותיו ובאדריכלים שבנו אותו.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לבתי קברות אחרים בשוודיה, המזכירים בסגנונם פארקים אנגליים, עיצובו של סקוגשירקוגורדן הוא יותר פשוט. השבילים להולכי רגל מפוזרים בצורה מינימלית בין העצים. הקברים מפוזרים בין העצים ללא סידור מיוחד כלשהו. שינוי הצורה של שני בורות החצץ העתיקים ביותר ותצורת הקרקע שמסביב לקפלה הראשית מוסווים בתוך היער הבתולי המקיף אותם, אך מנוגדים לסגנון של פארקים אנגליים.

ההשראה האמנותית של אספלונד ולורנץ נבעה מאופי הקבורה הנורדית בעת העתיקה ובימי הביניים. בנוסף, הם עשו שימוש יעיל בעתיקות מאזור הים התיכון, אך במידה שלא האפילה על הסגנון הנורדי. העיצוב הכללי של בית הקברות מנוגד לסגנון העיצוב האירופאי הכללי של בתי קברות בתחילת המאה ה-20, סגנון ששאב את השראתו מציוריו של הצייר השווייצרי ארנולד בוקלין.

קפלת היער, הבנויה מעץ מסויד עם גג רעפים, מייצגת את הצד הרשמי והלא רשמי של הנטורליזם הרומנטי כפי שנקבע בדרישות התחרות. כמו כן, היא מייצגת את העניין של אספלונד בשיטות בנייה קלאסיות. הקפלה מסתיימת ליד חורשה של עצי אשוח בוגרים המוקפים בחומה, ונקודה זו מייצגת אלמנט נוף מקומי שהוא כנסייה המוקפת בבית קברות המוקף בחומה. האלמנט הזה מחוזק באמצעות גג הרעפים השחור של הקפלה, אך מנגד הרושם מוחלש כיוון שהגג נמצא על עמודים טוסקניים, כך שכאשר מתבוננים בקפלה ממרחק רב ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בפירמידת עץ המגיחה מבין העצים.

מטרתה של קבוצת הקפלות השנייה היא לאפשר את קיומן במקביל של כמה הלוויות. לכל אחת מהקפלות יש גן סגור, וכקבוצה הן מנצלות את הנוף הטבעי בצורה מלאה. שיפוע הקרקע מודגש על ידי הגובה ההולך ופוחת של הבניינים לכיוון הקולומבריום הפתוח והשער הראשי. בתוך המדרון נמצאים בסיס הקרמטוריום ומספר מרתפים המכילים ציוד טכני. המאפיין העיקרי של פנים הקפלות הוא הבימה שעליה מניחים את המת ולא המזבח.

בחזית קפלת הצלב הקדוש (הגדולה ביותר) נמצא היכל מונומנטלי, ובסמוך אליו יש בריכת שושנים. מעבר לבריכה נמצא שטח שבו ניתן לקיים טקסים באוויר הפתוח. צפונית לקפלות נמצא הקולומבריום עם חללים וקברים עבור כדי האפר. הקישוטים בתוך שלוש קבוצות הקפלות נוצרו לאחר תחרות שנערכה ב-1937, והם משמרים את האופי הסגפני של סקוגשירקוגורדן.