עיר חכמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכניות לפיתוח של עיר חכמה בגואנגג'ואו, הרפובליקה העממית של סין

עיר חכמה היא חלק מחזון תכנון ערים ואזורים הכולל שילוב בין טכנולוגיות מידע ותקשורת ופתרונות האינטרנט של הדברים באופן מאובטח במטרה לנהל את נכסי העיר ובכללם: מערכות מידע מקומיות, בתי ספרספריות, מערכות תחבורהבתי חוליםתחנות כוח, תשתיות הולכת מים, אשפה, אכיפת חוק ושירותים קהילתיים אחרים.

למושג עיר חכמה אין הגדרה מוסכמת והניסוחים השונים שמוצעים שומרים על פי רוב על אמביוולנטיות ועמימות. אולם, על אף שאין הגדרה אחת למושג וההגדרות הקיימות תלויות בהקשר תרבותי וכלכלי, הן על פי רוב מצביעות על מטרה משותפת: המטרה בבניית עיר חכמה היא לשפר את איכות החיים על ידי ניצול הטכנולוגיה כך שהיא תגביר את היעילות של השירותים המסופקים ותיתן מענה לצורכי התושבים, ולסייע בצמצום הפגיעה בסביבה כתוצאה מיעילות ניהול המשאבים.[1]

לצד האפשרויות לשיפור חיי התושבים בערים החכמות, יש המבקרים את רעיון העיר החכמה ואת האופן שבו הוא מיושם.[1][2][3] הביקורות מדגישות את הפגיעה בפרטיות כתוצאה משימוש בטכנולוגיות מעקב ואיסוף מידע, את מקומם המרכזי של תאגידי הטכנולוגיה בעיצוב החזון של עיר חכמה ואת הכוח שהתאגידים צוברים מיישום החזון שלהם. אחרים רואים בעיר החכמה מקור להגדלת פערים חברתיים ויש החוששים מפגיעה במאפיין האורגני של החיים האורבניים כתוצאה מתכנון יתר של העיר החכמה.

הגדרת המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג עיר חכמה מאגד תחתיו ריבוי הגדרות תלויות הקשר תרבותי ומקום. לפי חוקרת העירוניות וההיסטוריה של המדיות הדיגיטליות צ'אמי יאנג "עיר חכמה אינה רעיון מקובע או סינגולרי שיכול להיתפס בשלמות. כל עיר חכמה היא הופעה מקרית מתוך ריבוי חוטים היסטוריים שנארגים יחד במקום וזמן ספציפיים."[4] עם זאת, ישנם מאפיינים חוזרים לערים חכמות. על פי מדד הערים החכמות של המכון הבינלאומי לפיתוח ניהול בשווייץ (אנ') "עיר חכמה מתארת מרחב אורבני שמיישם טכנולוגיה כדי להעצים את היתרונות ולצמצם את החסרונות של עיור."[5]

האדריכל וחוקר העירוניות אנטואן פיקון (אנ') מזהה ארבעה מאפיינים שיחד מהווים הגדרה לעיר חכמה:

  • הסתמכות על שימוש אינטנסיבי בתקשורת ובטכנולוגיה.
  • הכלאה בין תוכן אלקטרוני לעולם החומרי.
  • היכולת לגשר בין איכות החיים בעיר לבין פיתוח בר קיימא וניהול הדוק של תשתיות ומשאבים טכנולוגיים. 
  • היצע של הזדמנויות חדשות לשוכני הערים אשר באמצעות מכשירים ניידים יאפשרו היווצרות של קולקטיבים חדשים וארגונים חברתיים שמבוססים על שיתופי פעולה בקנה מידה עצום.[1]

התפתחות המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לזהות את רעיון העיר החכמה כחוליה בשרשרת שמתחילה כבר בשנת 1624 בספר "אטלנטיס החדשה" מאת פרנסיס בייקון.[2] בייקון מתאר עיר עתידנית אוטופית המנוהלת על ידי מדענים. היישומים הראשונים של טכנולוגיות עיר חכמה במובנה המודרני התחילו כבר בסוף שנות ה-70 ושנות ה-80 המוקדמות של המאה ה-20 כשבתכנונה והתפתחותה של העיר לוס אנג'לס נעשה שימוש בנתוני עתק באמצעות מחשוב. בתחילת שנות ה-80 סינגפור הכריזה על עצמה כ"אי חכם" עם רישות העיר בסיבים אופטיים במטרה לאסוף מידע מרחבי העיר ולנהל אותה.

למרות השימושים החלוציים בטכנולוגית מידע בלוס אנג'לס וסינגפור, המונח עיר חכמה נכנס לשימוש ככל הנראה רק באמצע שנות ה-80 לתיאור טכנולוגיית מידע שמאפשרת פיתוחים בתחום הניידות בעירו שיפור של ניהול השירותים והביצועים העירוניים בתחום הכלכלי והסביבתי.[6] עם זאת, שימוש רחב יותר במושג החל באמצע שנות ה-90[6][7], שינוי שפיקון מייחס לפרסום של סדרת מאמרים על מחשוב מקיף (אנ'), מושג שנטבע על ידי מארק וייסר (אנ') מחלוצי מדעי המחשב באותה התקופה.[1] הרעיון המרכזי של וייסר היה שמחשוב יכול להיות בכל מקום, כולל בחפצים יומיומיים שאנחנו לא נוהגים לזהות כמחשבים. מחשוב החפצים יהיה סמוי או כמעט סמוי: "הטכנולוגיות העמוקות ביותר הן אלו שנעלמות. הן אורגות את עצמן למרקם החיים עד שהן הופכות בלתי מובחנות מהחיים [עצמם]".

רעיונות המחשוב המקיף, שהתחילו מחזונו של וייסר, עיצבו את הדימוי של העיר החכמה. למרות התפתחות המושג באקדמיה ובקרב חברות הטכנולוגיה, המושג תפש מקום בתודעה הציבורית רק בשנים 2008–2010 כאשר ענקיות הטכנולוגיה סימנס, סיסקו ו-IBM אמצו את המושג והחלו להפנות את משאבי הפיתוח שלהן לנושאים עירוניים.[1][7] פיקון מייחס שינוי זה למשבר הכלכלי של 2008 ולירידת ערכן של השקעות החברות בטכנולוגיות מידע.

בעשור לאחר מכן ערים רבות חרתו על דגלן את ההפיכה ל"עיר חכמה", ומדינות רבות הפכו זאת למדיניות רשמית. בין המקרים הבולטים הייתה ממשלת הודו שהקימה גוף ייעודי במשרד השיכון ההודי שמטרתו להפוך 100 ערים בהודו לערים חכמות.[8] גוף זה הדגיש בנוסף לשימושים טכנולוגיים לחסכון במשאבים ושיפור חיי התושבים כתוצאה מיעילות, את מיקוד העיר החכמה סביב קהילה, וכן הדגיש את השימוש בטכנולוגיה כאמצעי ולא כמטרה.[8]

הגדרות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למונח "עיר חכמה" מספר הגדרות בהתאם לשדה שמגדיר אותן:[7]

  • ICT - טכנולוגיות מידע ותקשורת – עיר חכמה היא כלי לשימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת בכדי לשפר את ניהול העיר.[9] להגדרה זו ניתן לייחס טרמינולוגיות כמו עיר דיגיטלית, עיר אינטליגנטית, עיר מידע ועיר מקושרת.
  • פיתוח עירוני מוכוון עסקים ויזמות – מאפיין מפתח של ערים חכמות הוא הדגש המונח בבסיסן על פיתוח עירוני מוכוון עסקים. בתצורה זו הפיתוח העירוני מעוצב בידי תאגידים ויזמים פרטיים. להגדרה זו ניתן לייחס טרמינולוגיות כמו עיר יזמות.[10]
  • פיתוח קהילתי והון חברתי – קהילה חכמה היא קהילה אשר עושה מאמץ מודע להשתמש בטכנולוגיות מידע כדי לקדם את החיים והעבודה בה באופן משמעותי. להגדרה זו מיוחסת הטרמינולוגיה "קהילה חכמה".
  • פיתוח מבוסס לימוד ומידע – ערים חכמות הן טריטוריות בעלות יכולת למידה והמצאה גבוהות, אשר נבנות בידי היצירתיות של אוכלוסייתן, מוסדות הידע שלהן ותשתיתן הדיגיטלית לתקשורת וניהול ידע.[11] להגדרה זו מיוחסות הטרמינולוגיות עיר ידע, עיר לימוד ועיר יצירתית.
  • פיתוח בר קיימא – עיר היא חכמה כאשר השקעות בתשתית מסורתית, פיתוח חברתי ותשתית תקשורת מודרנית תורמות לגידול בר קיימא ולאיכות חיים גבוהה, עם ניהול נבון של משאבים טבעיים.[12] להגדרה זו מיוחסות טרמינולוגיות כמו עיר ברת קיימא ועיר אקולוגית.

"עיר מאפס" או התחדשות עירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק קטן אך בולט מן הערים החכמות בעולם הן ערים חדשות המעוצבות מיסודן כערים חכמות. הקמתה של עיר חכמה מיסודה מאפשרת למתכנניה לבנות תשתיות שיתמכו בתכנון, מבני ציבור חכמים ואף להגדיר תקני בניה שיתמכו ברעיון העיר החכמה בהגדרתה המקומית. לעומת זאת, רוב הערים הקיימות שהופכות לחכמות עושות זאת בתהליך של התחדשות עירונית שמאמץ עקרונות של עיר חכמה תוך כדי ההתחדשות.

דוגמאות לערים חכמות מ"אפס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סונגדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סונגדו שבדרום קוריאה היא עיר שבנויה על אי מלאכותי במטרופולין אינצ'ון. העיר נהגתה לראשונה בשנת 1986 כמרכז עסקים בינלאומי המבוסס על שילוב של מערכת תחבורה מתקדמת, שדה תעופה בינלאומי ותשתית טלקומוניקציה מתקדמת.[4] הקמת האי עצמו החלה בשנת 2000 ונמשכה כשלוש שנים,[13] כשבמקביל הוקם תאגיד בבעלות ציבורית-פרטית במטרה לתכנן את העיר עצמה ולפקח על הקמתה. תכנון האספקטים הטכנולוגיים של העיר בוצע על ידי תאגיד הטלקומוניקציה סיסקו.[14] הבניה עצמה החלה ב-2005.[15]

הקמתה של סונגדו מאפס, יחד עם תכנון ריכוזי ביותר, אפשרה לבוני העיר ליצור תשתיות טלקומוניקציה ומחשוב מקיף שמוטמעות בכל האספקטים של העיר, לצד ריבוי של פארקים ומבני ציבור חכמים. הטמעת חיישנים ורישות כל מערכות התחבורה, המים והחשמל עד רמת התשתיות הפנימיות בבניינים, מאפשרים להנהלת העיר ליעל את המערכות השונות בזמן אמת ולמנוע בזבוז. כרטיסים חכמים אישיים מאפשרים השכרת אופניים חשמליות וניידות בתחבורה ציבורית וגישה למקומות ציבוריים. כך נאסף מידע גם לגבי השימוש בשירותים והם מתוגברים או מצומצמים בהתאם לצורך.

הטמעת המחשוב המקיף בשלב מוקדם אפשרה למערכת החינוך לעבוד מרחוק הרבה לפני שהצורך בכך עלה בשאר העולם כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה.[3] מערכת פנאומטית להולכת אשפה שמייתרת את השימוש במשאיות אשפה, מנהלת את הפחים עצמם ולא מאפשרת השלכת פסולת ללא שימוש בכרטיסים אישיים. הפחים עצמם מוודאים שהפסולת שהתושב מנסה להשליך מתאימה לפח, במידה והפסולת אינה מתאימה הפח ידחה את קבלת הפסולת.[14] הפסולת הממוינת מגיעה למפעל מחזור שממחזר 76 אחוז מהפסולת העירונית והיתר נשרף להפקת אנרגיה.[14] הערכות הן כי סונגדו יעילה אנרגטית בכ-30 אחוז ביחס לערים בעלות מאפיינים דומים כתוצאה מעיבוד המידע וניהול משק האנרגיה החכמים.[16]

למרות השימושים הטכנולוגיים הרבים סונגדו איננה נתפשת כהצלחה ברורה ומודל לחיקוי. רבים מבקרים אותה כעיר מתוכננת מידי, שבה הטכנולוגיה היא המטרה ולא האנשים, וכי התוצאה היא עיר ללא "נשמה" שאין בה חיי לילה ותרבות/[14][16] – "כתוצאה מהדגשת יתר של אינטראקציה מתווכת [בטכנולוגיה], יורדת תשומת הלב לנוכחים בגופם, להתמכרויות דיגיטליות ודועכת ה"קרבה".[3]

מאסדר סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מאסדר (אנ') שבאבו דאבי היא דוגמה נוספת לעיר חכמה מן היסוד. בדומה לסונגדו העיר מסדר נבנתה בשיתוף פעולה רחב עם תאגידי טכנולוגיה בין-לאומיים שרואים בעיר מסדר מעבדת מחקר לפיתוחיהם. בניית העיר החלה בשנת 2008 עם המטרה מוצהרת להפוך לעיר חכמה וברת קיימא, הכוללת מערך תחבורה חכם, 0% פליטות' 0% פסולת ועם חקלאות אקולוגית. על פי התוכנית המקורית העיר הייתה אמורה להפוך למרכז מסחרי שוקק עם 50,000 תושבים ו-40,000 עובדים יומיים. מאז הוקמו כ-10% אחוז מהמבנים והעיר מאוכלסת בדלילות. במקום פועל מוסד אקדמי עם מאות סטודנטית ויעדי ל-0% פליטות התמתנו והעיר שואפת ל-40% הפחתה בצריכת מים ואנרגיה ביחס לערים דומות באבו דאבי.[17]

דוגמאות לערים מתחדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריו דה ז'ניירו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריו דה ז'ניירו בברזיל נחשבת לעיר חכמה עם מאגר גדול של תשתיות מידע פתוח ומקוון (BOLD). התשתיות המקוונות משמשות לבניית מודל ארגון ציבורי חדש הכולל שלושה מקורות שונים: מוקד פעילות ריו – COR (Center of Operations Rio) – הנותן מענה בזמן אמת, מרכז מענה טלפוני 1746 המתמקד במתן פתרונות בטווח קצר' ומוקד איסוף של נתונים סטטיסטיים משירותים ציבוריים כגון: בריאות, חינוך, תחבורה וכדומה הנותן פתרונות בטווח הארוך.

ה-COR הוקם בשנת 2011 על מנת לתת מענה לאסונות טבע כגון מפולות הרים, אך עם הזמן הפך לארגון המרכזי הנותן מענה לבעיות עירוניות החל מדיווחים על תאונות דרכים ועד לאירועים משמעותיים המשפיעים על מהלך העיר כגון גביע העולם בכדורגל ב-2014 והמשחקים האולימפיים ב-2016. המרכז הטלפוני 1746 הוקם בריו כמענה טלפוני לתלונות הציבור בנוגע לשירותים ציבוריים עירוניים. המידע שימש לארגון השירותים העירוניים התשתיתיים. מדי יום נאספים הנתונים הסטטיסטיים בנושאים כגון: מזג אוויר (גשם, גובה פני הים וגובה מי הנחלים), חינוך, בריאות עזרה סוציאלית ותחבורה.[18]

מאמצי העיר החכמה של ריו התמקדו בפתרון בעיות הקשורות לאסונות טבע ובשיפור מערך התנועה והתחבורה הציבורית בעיר בזמן התרחשות אירועים גדולים. הנהלת העיר זיהתה את האפשרויות הגלומות במידע העצום שהצטבר לא רק כדי להגיב ולשפר, אלא גם כדי לחזות אירועים עתידיים ולתכנן מערך תגובות ומענה הולם לכל אירוע עתידי. לשם כך הקימה העירייה צוות מומחים רב תחומי (PENSA)[19] שעיבד את הנתונים שנאספו משלושת המוקדים, ובשיתוף פעולה עם חברות Waze ו-Moovit שיפרה את איכות השירות הציבורי בעלות נמוכה.

בעזרת הנתונים המעובדים תכננה עיריית ריו את המתחמים ששימשו במשחקים האולימפיים ובמונדיאל, אך גם זיהתה מסלולים מתאימים להקמת נתיבי תחבורה ציבורית יעילים, ומסלולים אופטימליים להקמת מערכת תעבורת אוטובוסים מהירה (BRT).

לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונדון עומדת בחוד החנית בכל הנוגע לשילוב משאבים וטכנולוגיות עירוניות. ב-2010 לונדון הפכה את המידע הממשלתי לזמין לציבור באמצעות מערכת המידע, אשר מנוהלת בידי עיריית לונדון ומאפשרת לאזרחים לצפות ולהשתמש במידע גולמי, המופק בידי רשויות ומשרתי ציבור. המידע המופץ כולל מידע על פשע, כלכלה, תקצוב והקצאת משאבים ומידע בזמן אמת על מערכת התחבורה. הרווח השלטוני העומד מאחורי שיתוף המידע הוא כפול: הגדלת השקיפות מצד אחד ועידוד יזמות מצד שני.

אחת הבעיות המרכזיות בהן נתקלה העיר לונדון היא השימוש ההולך וגובר ברכב פרטי. על מנת להתמודד עם בעיה זו נקטה עיריית לונדון במספר אמצעים:

  1. מיקום קוראי לוחיות רישוי בכניסה למרכז העיר, אשר קוראים את לוחיות הרישוי ומחייבים את הנכנסים בתשלום יומי. גבייה זו שימשה גם למימון שיפורים בתחבורה הציבורית.
  2. שיטת תשלום משולבת לכלל אמצעי התחבורה הציבורית. השימוש בכרטיס יחיד מגביר את יעילות השימוש באמצעי התחבורה השונים.
  3. פיתוח תוכנית השכרת אופניים. התוכנית מאפשרת למשתמשים להירשם ברשת ולשכור אופניים לשימוש יומי.

באמצעות כלים אלו הצליחה לונדון להפחית את השימוש בכלי רכב פרטיים ולגרום לכ-5.7 מיליון תושבי לונדון להשתמש בתחבורה ציבורית מדי שבוע.[20]

ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית ניו יורק הפכה את המידע העירוני זמין לציבור ועודדה יצירת אפליקציות באמצעות אתר אינטרנט, יוזמה שהובילה למגוון של פתרונות יצירתיים כגון: כלים למציאת חניה ביעילות בעיר, ייעוד מחדש של נכסים נטושים ושימוש יעיל בתחבורה ציבורית.

בשנת 2009 הקים מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו-יורק, יחידה שתכליתה איסוף נתונים, במטרה לפתח מדיניות ולקדם תכנון אסטרטגי. באמצעות שימוש בנתונים אלה פותחו יישומונים רבים בעלי תכליות מגוונות: הגדלת מודעות לפשיעה על פי אזורים, אופטימיזציה של איסוף זבל, הפחתת שחיתות מוניציפלית ועוד.[20]

אמסטרדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמסטרדם היא מהערים המובילות בעולם בחדשנותן ובתהליך ההפיכה לעיר חכמה. מאמץ זה בולט בתחום ההתניידות:[21]

  1. ניהול חכם ויעיל של נפח החניה - אכיפה בזמן אמת של החונים במגרשי חניה המיועדים לרכבים חשמליים באופן בלתי חוקי והפניית מחפשי החנייה למגרשי חניה פנויים.
  2. שימוש במשדרים לניטור בזמן אמת - באמצעות ניטור זה ניתן לנהל תנועות הולכי רגל ושלל אמצעי תחבורה בעיר.
  3. תחבורה שיתופית - יצירת מערכת שיתוף נסיעות, אשר בנוסף להפחתת השימוש ברכב פרטי יוצרת אפשרויות אינטראקציה בין אנשים.
  4. חיזוי מגמות - איסוף נתונים בזמן אמת בחיתוך עם מגמות מהעבר מאפשרים חיזוי התנהגויות.

מעבר לתחבורה, אמסטרדם שואפת להפוך לעיר ברת קיימא עד שנת 2040. יוזמה חשובה בדרך להשגת מטרה זו כוונה לעבר הרחוב הפופולרי וההומה במרכז העיר, אוטרכטסטראאט. פרויקט אוטרכטשסראאט היה פיילוט דו שנתי אשר כלל איסוף זבל באמצעות כלי רכב חשמליים, איכון חכם, עמדות טעינת רכב חשמלי, עמעום אורות בלילה וגישה מרחוק לשליטה בציוד אלקטרוני בחנויות. בסיום הפיילוט הודיעו בכירים באמסטרדם כי פליטת דו תחמוצת הפחמן ירדה בכ-18%.[20]

סינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזון של הממשל הסינגפורי לאומה חכמה מנסה לרתום טכנולוגיות מידע ותקשורת, רשתות ומידע לטובת חיים טובים יותר, יצירת הזדמנויות ותמיכה בקהילות חזקות, כתגובה לאתגר העירוני של הזדקנות האוכלוסייה, הצפיפות העירונית והאנרגיה ברת הקיימא. גופים וחברות יזמיות רבות מרחבי העולם מוזמנות להיות מעורבות בחזון זה ולהשתמש בסינגפור כ"מעבדה חיה" ולנסות עליה רעיונות חדשים ופתרונות חכמים. מכיוון שסינגפור מהווה קרקע פורייה לבניית אומה חכמה, עם תשתיותיה המתקדמות, הפיתוח הטכנולוגי שלה והאיכות האנושית, שירותים חכמים מקודמים בה בנקל.[22]

השירותים החכמים המתקדמים ביותר בסינגפור הם בתחום התחבורה והתנועה. הפיתוח של מערכות תחבורה חכמות מקודם כבר למעלה מ-10 שנים. לסינגפור יש גם יסודות של מערכת ממשל מקוון, אותה הם מפתחים עוד משנות ה-80 של המאה ה-20. ישנו מנעד רחב של שירותים חכמים שהממשל הסינגפורי רוצה לספק לתושביו. רבים משירותים אלה עדיין מצויים בשלבי הרצה ואחרים עדיין מצויים בהליכי תכנון.

אחד המאפיינים המעניינים ביותר של האומה החכמה של סינגפור הוא בשיטת שיתוף המידע בין גופים שלטוניים שונים. הרעיון העומד מאחורי שיטה זו הוא הימנעות מפלטפורמות שיתוף פיזי, ובמקום זאת הסכמה על חוקים ורגולציות לשיתוף מידע.[22]

ערים חכמות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה של תל אביב לעיר חכמה מתמקדת בתושבי העיר ולא בתשתיותיה הפיזיות. גישה זו קיבלה הכרה וזכתה בפרס ערי העולם החכמות באקספו ערים חכמות 2014 בברצלונה.[23] הגרעין של חכמת העיר תל אביב הוא הדיגיתל, פלטפורמה המספקת גישה אישית לשירותים ומידע דרך דואר האלקטרוני, הודעות טקסט, אתר אינטרנט מותאם אישית ויישומון לטלפון. האינפורמציה המסופקת לתושבים לוקחת בחשבון את מיקומם, תחומי עניינם, צורכיהם ושאר מאפיינים אישיים. דיגיתל יוצרת חיבור בין העיר לתושבים באמצעות התראות על שיפוצים בכביש, סימון מיקומי עמדות השאלת אופניים קרובות, או הצעת הנחות על אירועי תרבות. היא גם מקדמת השתתפות פעילה, בעוד תושבים יכולים לדווח על הכל, החל מפעילויות ואירועים וכלה במכשולים וסיכונים עירוניים. בנוסף לדיגיתל, ישנם מספר שירותים חכמים בתחומים כמו ניהול תנועה חכם, בטיחות וביטחון, ניהול בעיות חירום וחניה. רבים משירותים אלה מסופקים באמצעות שותפות עם חברות סטארט אפ מקומיות.

בתחום התשתיות עיריית תל אביב פועלת לקידום שכונות בעלות עצמאות אנרגטית באמצעות ניהול אנרגטי, בנייה ירוקה, גיוון מקורות אנרגיה והקמת מתקני קירור רובעיים. ניסיונות אלה מקודמים הן בתוכניות עתידיות כמו תוכנית רובע צפון מערב העיר (תא 3700) והן בשכונת מעוז אביב הקיימת.[24]

אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל בידודה של העיר אילת וחבל אילות והעלות העצומה של מתיחת תשתיות אליה, עלה הצורך בקיומם של פתרונות תשתית חלופיים וחכמים יותר. שכונת הרודד, המתוכננת בצפון העיר ועתידה להכיל כ-20,000 יחידות דיור, עתידה להטמיע מרכיבים של עיר חכמה ויעילות אנרגטית, באמצעות שימוש באנרגיות מתחדשות, איחוד תשתיות במתחמי מגורים, שילוב תחבורה חכמה ופתרונות ברי קיימא לפסולת.[24]

חדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת רובע הים בחדרה, הממוקמת בין גבעת אולגה לתחנת הכוח וצפויה להכיל כ-10,000 יחידות דיור, מתוכננת להיות שכונה חכמה ומקיימת עם דגש משמעותי על תחום האנרגיה. עיריית חדרה החליטה לפעול להקמת שכונה שתדע להכיל את העומסים העתידיים הצפויים על התשתיות הקיימות והעתידיות ולכן מהווה מעין "אי תשתיתי". רובע הים יוכל לחזור על עצמו בתוכניות להרחבת יישובים, שבהם תוספת בינוי מכבידה על התשתיות העמוסות ממילא.[24]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף יתרונותיהן של הערים החכמות, רבים מבקרים את הרעיון בשל האופן שבו הוא מיושם, הפערים בין הבטחותיו הגדולות למימושן בפועל, השפעותיו על החברה והאופי של העיר.

ביקורת כלכלית חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המאפיינים הבעייתיים בערים חכמות הוא המקום המרכזי שיש לתאגידי ענק בעיצובן.[2][7][25] הגדרות תאגידיות למושג ומיתוג עירוני הם חלק מתהליך קידום אג'נדה נאו-ליברלית באמצעות המטרה העסקית של העיר החכמה לשרת את האינטרסים של החברות עצמן ולהתעלם מצרכיהן של הקהילות המקומיות. הענקת תפקידי מפתח לתאגידים בהקמת הערים החכמות יצר תלות גדלה והולכת באותם תאגידים. כמתכננים, מבצעים, בעלים ומספקי שירותים של מכלול האספקטים בעיר, תאגידים כסיסקו בסונגדו הופכים למונפול והממשל המקומי נחלש. במסגרת זו, העיר הופכת לבלתי נגישה למעוטי יכולת והפערים החברתיים גדלים.[2][14]

התבונה הסובייקטיבית של העיר החכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להיעדר הגדרה ברורה לעיר חכמה, מקומם של תאגידים בעיצובה, והאידאולוגיה של העיר החכמה יש גרעין משותף שניתן לקשרו למושג תבונה סובייקטיבית, הנשען על רעיונותיו של הפילוסוף והסוציולוג מקס הורקהיימר בדבר תבונה אובייקטיבית ותבונה סובייקטיבית, כפי שתיארם במסה ליקוי מאורות התבונה (אנ'). התבונה האובייקטיבית, לפי הורקהיימר, מייצגת ערכי צדק ושוויון מסדר גבוה על פיהם האדם ממוקם ביחס לחברה ולסביבה. התבונה הסובייקטיבית לעומת זאת היא התבונה של הפרט. הורקהיימר טוען שבחברה המודרנית התבונה הסובייקטיבית גוברת על התבונה האובייקטיבית ומרוקנת אותה מתוכן אובייקטיבי. את החלל שנוצר ממלאים אינטרסים פרטיים. באופן הזה מושגים כמו "בר קיימא" הופכים מאובייקטיביים לסובייקטיביים, כלומר הם פתוחים לפרשנות ולמעשה מאבדים משמעות. כיוון שהעיר החכמה נמצאת על רצף האידאות המודרניסטיות ההגדרה שלה (וגם הגדרת המושג בר קיימא בהקשר של עיר חכמה) משוללת תוכן אובייקטיבי והיא משמשת לקידום אינטרסים של חברות פרטיות ותאגידים. כך סלוגנים לקידום צמיחה כלכלית בערים חכמות משמשים למעשה הצדקת הגדלת פערים חברתיים ולפגיעה במערכות אקולוגיות.[2]

פרטיות ושיטור עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת נוספת נוגעת לפגיעה בפרטיות ובאופן שבו העיר נחווית על ידי תושביה. כמות המידע הרב שנאסף על האזרחים כחלק מניהול העיר, למטרות שיטור ישיר או עקיף, וריבוי המצלמות שמתעדות את רחבי העיר, פוגעים בפרטיות האזרחים, ונתפשים כסוג של פנאופטיקון דיגיטלי.[26][27] המחשוב המקיף שמאפיין את העיר למעשה הופך לכלי של אלימות ממסדית ועושה לה נורמליזציה ואידיאליזציה וחוסר השוויון בישום הכוח השיטורי והאלימות הממסדית מנציח את הפערים החברתיים הקיימים.[25] היבט נוסף של הביקורת הוא המתח בין תכנון לספונטניות בהתוותה של העיר החכמה. על פי ג'יין ג'ייקובס למרחב הספונטני הצומח מלמטה, מהתושבים, יש חשיבות מרכזית בעירוניות מוצלחת לעומת האופי המתוכנן מלמעלה של ערים חכמות "מאפס" כמו סונגדו.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עיר חכמה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Picon, Antoine, Smart Cities, A Spatialised Intelligence, Willey, 2015, עמ' 1–11,מסת"ב ISBN: 978-1-119-07559-2
  2. ^ 1 2 3 4 5 Federico Cugurullo, Routledge Companion to Urban Imaginaries, עריכה: Christoph Lindner, Miriam Meissne, Routledge, 2018, פרק The origin of the smart city imaginary: From the dawn of modernity to the eclipse of reason
  3. ^ 1 2 3 James et.al., Handbook of Smart Cities,, עריכה: J. C. Augusto, Springer, 2021, פרק Smart Cities: Fundamental Concepts.
  4. ^ 1 2 3 Yang, Chamee, [[1] Historicizing the smart cities: Genealogy as a method of critique for art urbanism], Telematics and Informatics 55, 2020
  5. ^ IMD and Singapore university of technology and design, Smart City Index, אינדקס ערים חכמות, ‏2019
  6. ^ 1 2 Komninos, Nicos and Luca Mora, Exploring the Big Picture of Smart City Research, Scienze Regionali 17, 2018
  7. ^ 1 2 3 4 S. Praharaj, Hoon Han, Cutting through the clutter of smart city definitions: A reading into the smart city perceptions in India, City, Culture and Society, 2019 doi: 10.1016/J.CCS.2019.05.005
  8. ^ 1 2 ABOUT SMART CITIES MISSION, Ministry of Housing and Urban Affairs, Government of India
  9. ^ Rachel Brown, Beijing's Silk Road Goes Digital, Council on Foreign Relations (באנגלית)
  10. ^ Robert G. Hollands, Will the real smart city please stand up?: Intelligent, progressive or entrepreneurial?, City 12, 2008-12, עמ' 303–320 doi: 10.1080/13604810802479126
  11. ^ Komninos, Nicos, Intelligent Cities: Innovation, Knowledge Systems, and Digital Spaces, London: Routledge, 2002
  12. ^ Tan Yigitcanlar, Kevin O’Connor, Cara Westerman, The making of knowledge cities: Melbourne’s knowledge-based urban development experience, Cities 25, 2008-04-01, עמ' 63–72 doi: 10.1016/j.cities.2008.01.001
  13. ^ Ross Arbes, Charles Bethea, Songdo, South Korea: City of the Future?, The Atlantic, ‏2014-09-27 (באנגלית)
  14. ^ 1 2 3 4 5 Anna Verena Eireiner, Promises of Urbanism: New Songdo City and the Power of Infrastructure, Space and Culture, 2021-08-12, עמ' 120633122110387 doi: 10.1177/12063312211038716
  15. ^ Yoon-jung Kim, Mack Joong Choi, Contracting-out public-private partnerships in mega-scale developments: The case of New Songdo City in Korea, CITIES 72, 2018, עמ' 43
  16. ^ 1 2 Y. Kovalev, A. Burnasov, M. Ilyushkina, A. Stepanov, Political models of smart cities and the role of network actors in their implementation (the case of Vienna, Lyon, and New Songdo in Seoul), AIP Conference Proceedings 2442, 2021-12-13, עמ' 050002 doi: 10.1063/5.0075638
  17. ^ Steven Griffiths, Benjamin K. Sovacool, Rethinking the future low-carbon city: Carbon neutrality, green design, and sustainability tensions in the making of Masdar City, Energy Research & Social Science 62, 2020-04-01, עמ' 101368 doi: 10.1016/j.erss.2019.101368
  18. ^ Ricardo Matheus, Marijn Janssen, How to Become a Smart City? Balancing Ambidexterity in Smart Cities, Proceedings of the 10th International Conference on Theory and Practice of Electronic Governance, ICEGOV '17, Association for Computing Machinery, 2017-03-07, עמ' 405–413 doi: 10.1145/3047273.3047386
  19. ^ Marco Peres, Evolution of smart cities in Latin America | Brazil, The Smart City Journal (בBritish English)
  20. ^ 1 2 3 Knox Paul, Atlas Of Cities, Princeton University Press, 2014,מסת"ב ISBN-13: 978-0-691-15781-8
  21. ^ .Yamagata Yoshiki and Young Perry P.J, Urban Systems Design Creating Sustainable Smart Cities in the Internet of Things Era, Elsevier, 2020,מסת"ב ISBN: 978-0-12-816055-8
  22. ^ 1 2 Lee, Sang Keon; Kwon, Heeseo Rain; Cho, HeeAh; Kim, Jongbok; Lee, Donju, International Case Studies of Smart Cities: Singapore, Republic of Singapore, IDB-DP-462, ‏Jun 2016 (באנגלית)
  23. ^ Smart City Expo World Congress distinguishes Tel Aviv as Best Smart City in 2014, Fira de Barcelona, ‏2014-11-20 (בAmerican English)
  24. ^ 1 2 3 רייש, רפי (2018-06-21). "שכונה חשמלית: הפוטנציאל שמסתתר ברפורמה בחח"י". גלובס. נבדק ב-2022-07-18.
  25. ^ 1 2 Ayona Datta, Nancy Odendaal, Smart cities and the banality of power, Environment and Planning D: Society and Space 37, 2019-06, עמ' 387–392 doi: 10.1177/0263775819841765
  26. ^ Federico Caprotti, Spaces of visibility in the smart city: Flagship urban spaces and the smart urban imaginary, Urban Studies 56, 2019-09, עמ' 2465–2479 doi: 10.1177/0042098018798597
  27. ^ Elizabeth E. Joh, Policing the smart city, International Journal of Law in Context 15, 2019-06, עמ' 177–182 doi: 10.1017/S1744552319000107