מיכאל בירנהק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל בירנהק
Michael Birnhack.png
לידה 1969 (בן 53 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי מחקר הזכות לפרטיות, קניין רוחני, חופש הביטוי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס צלטנר (2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכאל דן בירנהק (נולד ב-1969) הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

תחומי המחקר וההוראה שלו הם משפט וטכנולוגיה, זכויות יוצרים, פרטיות וחופש הביטוי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירת ככתב בגלי צה"ל (1987–1990), ובהמשך עבד שם כעורך חדשות (1990–1993). בנובמבר 1993 הצטרף לחברת החדשות של ערוץ 2, שם היה חבר בצוות המייסד של החברה ועורך חדשות עד סוף 1995, כשהחל את התמחותו בבית המשפט.

הוא בוגר אוניברסיטת תל אביב במשפטים (1996). התמחה אצל סגן נשיא (ולימים נשיא) בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן. את עבודת הדוקטורט כתב באוניברסיטת ניו יורק בנושא זכויות יוצרים וחופש הביטוי (2000).

עד שנת 2007 היה בירנהק חבר סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שם ייסד וניהל (במשותף עם פרופ' ניבה אלקין-קורן) את המרכז למשפט וטכנולוגיה. בשנת 2007 הצטרף לפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שם היה בין היתר העורך הראשי של כתב העת "עיוני משפט". הוא ייסד ועמד בראש מכון ש. הורוביץ לקניין רוחני ע"ש ד"ר אמנון גולדנברג, ניהל את תוכנית פרסול לתואר שני בינלאומי בפקולטה (2021-2015), וכיהן כסגן דיקאן למחקר (2021-2017).

בשנת 2020 הוענק לו פרס צלטנר.[1]

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף אחד של מחקרו עוסק בסוגיות של משפט וטכנולוגיה, ובעיקר הזכות לפרטיות, כמו מחקריו על הנדסת פרטיות, היבטי פרטיות של טכנולוגיה ביומטרית, פרטיות במקום העבודה, מצלמות מעקב בבתי ספר, ופרטיות במרחב העירוני. קו מרכזי במחקרו הוא הדגשת ההדדיות וההיזון החוזר שבין המשפט לטכנולוגיה. בתחום הפרטיות, הוא מצדד בעמדה הרואה בה נגזרת של כבוד האדם, וביטוי לשליטה של אדם במידע על אודותיו.

ענף אחר של מחקרו עוסק בקניין רוחני, ובמיוחד בזכויות יוצרים. הוא כותב על היחס בין זכויות יוצרים לחופש הביטוי, על הגנת השימוש ההוגן, על בעלות בזכויות במקום העבודה, ועל הדין הישראלי. הוא מחזיק בעמדה שלפיה זכויות יוצרים אינן זכויות טבעיות, אלא מכשיר משפטי שנועד להעשיר את נחלת הכלל, על ידי מתן זכויות מוגבלות ליוצרים. מכאן הוא מצדד בהרחבת ההגנות למשתמשים, כדי להגביר את הנגישות ליצירות ואת האפשרות ליצירה חדשה.

בירנהק חוקר גם בתחום ההיסטוריה של הקניין הרוחני בארץ ישראל המנדטורית ובישראל. ספרו, היחיד שעוסק בנושא זה, פורסם בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד הבריטית. מאז 2012 הוא מחבר הפרק על אודות דיני זכויות יוצרים בישראל, בספרם המרכזי של גלר ובנטלי על זכויות יוצרים בעולם.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירנהק היה חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח, חבר בוועדת שופמן לבדיקת ההסדר של מאגרי מידע, חבר בפאנלים של איגוד האינטרנט הישראלי לעניין בעלות על שמות מתחם, וכיום חבר בוועדה של האיגוד לבדיקת שמות מתחם פוגעניים, וכן היה חבר במועצה הציבורית להגנת הפרטיות (בשנים 2004–2007 לפי מינוי שר המשפטים טומי לפיד; בשנים 2007–2009 לפי מינוי השר דניאל פרידמן, וב-2015, לפי מינוי ממלא מקום שר המשפטים, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו).

ב-2018 מונה על ידי לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) לכהן בראשות ועדה ציבורית מייעצת שתבחן את הכללים והקריטריונים למתן תעודות עיתונאי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית, לאזרחים העוסקים במקצועות התקשורת בישראל. ב-2020 נמנה עם מייסדי עמותת "פרטיות ישראל".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בית המשפט לעניינים מינהליים", משפט וממשל ד, 243, 1997 - [עם השופט אורי גורן]
  • "כיסאות ייחודיים, דעות מיעוט ופלורליזם שיפוטי", עיוני משפט כב, 499, 1999 [עם דוד גוסרסקי]
  • "דרישת המקוריות בדיני זכויות יוצרים ושליטה תרבותית", עלי משפט ב, 347, 2002
  • "אתיקה עיתונאית ברשת: על הסדרה פרטית, חופש העיתונות, כוח ותחרות" פתו"ח – כתב עת בנושא פוליטיקה, תקשורת וחברה ה 173–214, 2003
  • "הנדסה חוקתית: המתודולוגיה של בית המשפט העליון בהכרעות ערכיות" מחקרי משפט יט 591–631, 2003
  • "החופש לגלוש בספריות ציבוריות" משפט וממשל ו 421–449, 2003
  • "לידתה של עוולה: הפרה תורמת בדיני פטנטים" טכנולוגיות של צדק: משפט מדע וחברה 221-169 (עורך: שי לביא), 2003
  • "השאלה ציבורית והעתקה פרטית", עיוני משפט כז, 885, 2004
  • "חורים ברשת: פורנוגרפיה, מידע ועיצוב מדיניות בסביבה הדיגיטלית", פוליטיקה יג, 101, 2005
  • "משפט המכונה: אבטחת מידע וחוק המחשבים", שערי משפט ד, עמ' 315, 2006
  • "שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות", משפט וממשל יא 9, 2007
  • "זכויות המתים וחופש החיים" עיוני משפט לא 57–114, 2008
  • "קריאה תרבותית: החוק ושדה היצירה", בספר: מיכאל בירנהק וגיא פסח (עורכים), יוצרים זכויות: קריאות בחוק זכות יוצרים, 2009
  • "מעקב בעבודה: טיילור, בנת'האם והזכות לפרטיות", עבודה, חברה ומשפט יב, 2010
  • "חשיפת גולשים אנונימיים ברשת", חוקים ב, 51, 2010
  • "הטלגרף ומאבקי הכוח בשדה החדשות הארץ-ישראלי 1925 – 1933", קשר 45, 49 - 56, 2013
  • "זכויות יוצרים במדינת היהודים", זמנים 128, 113-102, 2014
  • "יצירה משפטית: שימוש הוגן בדיני זכויות יוצרים" בתוך: משפט, תרבות וספר - ספר נילי כהן 106-84 (עופר גרוסקופף ושי לביא עורכים, 2017)
  • "חשיפה מקוונת וחשיפה משפטית: על פרטיות ופומביות של פסקי דין ברשת", משפטים מח 90-31 (2018)
  • "הנדסת פרטיות ציבורית: המקרה של העברת מידע ממרשם האוכלוסין", דין ודברים יב 70-15 (2019)
  • (עם מיקי זר) עקרונות פעולה משפטיים לפיתוח טכנולוגיות לאיתור מגעים (אוניברסיטת ת"א, 2020)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ציוץ של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, 27 בינואר 2020
  2. ^ הספר זכה בפרס האגודה הישראלית למדעי המדינה לשנת תשע"א