ג'יין ג'ייקובס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'יין ג'ייקובס

ג'יין ג'ייקובס (אנגלית: Jane Jacobs‏; 4 במאי 1916 - 25 באפריל 2006) הייתה עיתונאית וסופרת אמריקנית-קנדית, מגדולי המבקרים של תכנון הערים המודרני, שהשפיעה רבות לימודי עירוניות, סוציולוגיה וכלכלה. ג'ייקובס ידועה בעיקר בזכות ספרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות".

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ייקובס נולדה בשם ג'יין בוצנֶר בסקרנטון שבפנסילבניה. בתם של בס רוביסון בוצנר, מורה לשעבר ואחות וג 'ון דקר בוצנר, רופא. הם היו משפחה פרוטסטנטית בעיר עם רוב קתולי מובהק[1]. אחרי סיום לימודיה בתיכון היא עבדה כעוזרת עורכת, ללא תשלום, בעתון המקומי בסקרטון במוסף הנשים[דרוש מקור].

ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1935 עברה לניו יורק עם אחותה בעקבות השפל הגדול. בוצנר מצאה את גריניץ' וילג' במנהטן כחלק החביב עליה ביותר בניו יורק משום שלא תאם את המבנה הרשתי של מנהטן והאחיות עברן לגור שם מברוקלין[2]. החיים בוילג' וכן עבודה מגוון רחב של עבודות שונות, השפיעו על תפיסתה של ג'ייקבוס על שימושים מגוונים של אנשים במרחב בציבורי[3]. היא למדה באוניברסיטת קולומביה זואולוגיה, גאולוגיה ומדע המדינה[4].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתיים של לימודים בבית הספר ללימודים כלליים של אוניברסיטת קולומביה, החלה בוצנֶר לעבוד במגזין "איירון אייג '". ב-1943 פורסם מאמר שלה על המצב הכלכלי הקשה בסקרנטון. המאמר עורר הדים רבים ואף תאגיד חלקי הרכב Murray Corporation of America העביר לשם את חלק מפעילתו. מעודדת מהשפעתה של הכתבה, בוצנר פנתה למועצת הייצור המלחמתית על מנת שזו תעודד עוד פעילות כלכלית בעיר[5].

המשרד האמריקאי למידע על המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שכתבה על ממשלת ארצות הברית, ג'ייקובס בהחלה המשרד האמריקאי למידע על המלחמה (The United States Office of War Information) שעסק בין היתר בתעמולה. היא עבדה שם כעשור החל מסתיו 1943 וכתבה מאמרים על היסטוריה אמריקאית, תעשייה ופוליטיקה אמריקאית שהוכנסו לעיתונים ברחבי העולם. אחרי המלחמה, היא הצטרפה למחלקת המדינה והחלה לעבוד ככתבת בכתב העת Amerika[6][7]. מגזין תעמולה בשפה הרוסית שפורסם במהלך המלחמה הקרה במטרה לאדיר את ארצות הברית. היא כתבה על ידוענים אמריקאיים, אופנה, אמנות עכשווית ועוד[6].

אחת הכתבות שכתבה ב- Amerika עסקה באדריכל פרנק לויד רייט. כתגובה לכתבה, כתב האדריאל הרוסי, ו. קוסאקוב, כתב תגובה בעיתון הרוסי איזבסטיה בה התייחס לכתבה של ג'ייקובס, שנכתבה בעילום שם, וטען שהיא מאדירה את האדריכלות האמריקאית אך מתעלמת מהתוצאות ההרסניות של הקפיטליזם האמריקאי כפי שבאות לידי ביטוי בשכונות העוני בערים הגדולות בארצות הברית [8]. ג'ייקובס למדה את הנושא וכתבה כתבת תגובה בה הציע פתרון לבעיה שקוסאקוב העלה, פינוי שכונות העוני ובניית מגדלי דירות רבי קומות[6].

ב- 1948 התבקשה ג'ייקובס למלא שאלון לתחקיר ביטחוני. בעקבות צו מנהלי לבדיקת נאמנות ומניעת השפעה קומוניסטית על עובדי הממשל הפדרלי בארצות הברית, חקירתה נמשכה ארבע שנים. קשריה עם אלג'ר היס, שהיה המנהל הישיר שלה וכוונתה לנסוע לרוסיה עוררו את חשדם של אנשי ה- FBI שחקרו אותה ומעל עשרה איש אודותיה. ב-1952 מחלקת המדינה הודיעה שמחלקת הפרסומים תעבור מניו יורק לוושינגטון ומרבית העובדים התנגדו למעבר וסירבו לעבור . ג'ייקובס בחרה להתפטר[9].

Architectural Forum[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ייקובס החלה לעבוד בכתב העת Architectural Forum, ב- 1952 ונחשבה לעיתונאית מוערכת. לאחר תקופה קצרה וחלה לסקר תכנון ובלייה עירונית. על מנת להתמקצע בתחום התכנון והארכיטקטורה, בו לא הייתה לה השכלה פורמלית, היא למדה בערבים ביחד עם בעלה, האדריכל רוברט ג'ייקובס. פטר פלק, העורך של המגזין ביקש ממנה להתמחות בתחום של מבני ציבור - בתי ספר ובית חולים[10]. ב- 1954, ג'ייקובס נשלחה לסקר פרוייקט פיתוח לבני המעמד הבינוני של האדריכל אדמונד בייקון בפילדלפיה. בייקון תכנן אזורי תעשייה ומגורים נפרדים ויצר מרחבים ציבורים לא נוחים ומזמינים. אף על פי שהעורכים ציפו לכתבה חיוביות, ג'ייקובס ביקרה את הפרויקט וטענה שהתכנון פוגע באפרו-אמריקאיים עניים ומעקר את המרחב הציבורי כמקום מפגש לרעיונות ואנשים. כאשר בייקון הגיב לטענותיה והציג דוגמאות לבניינים שעברו פיתוח, היא השיבה שנראה ש"פיתוח" הורס את חיי הקהילה ברחוב[4][6].

בתחילת 1956, הגיע למערכת כתב העת ויליאם קירק, כומר האפיסקופלי, פעיל קהילתי ומנהל איגוד הבתים החברתיים במזרח הרלאם והזמין את ג'ייקובס לסיור בשכונה. מזרח הראלם באותה התקופה הייתה שכונת עוני צפופה אליה הגיעו מהגרים רבים מפוארטו ריקו. כאשר החלו להגיע כספי שיקום לעיר ניו יורק, הם הופנו להרלאם המזרחית. החל מתחילת שנות הארבעים, נבנו פרוייקטי דיור רבי קומות בשכונה. לטענת קירק, מבנים אלו שבאו לשפר את מצבם של תושבי השכונה רק הרעו את המצב משום שהאזורים הציבוריים נותרו ללא שימוש ולא היה נעים ואף מסוכן להסתובב בהם ובנוסף לא הורחבו שירותיים ציבוריים נלווים כמו בית ספר, מרפאות וכו'[11]. בעקבות הסיורים בהרלאם החלה להתגבש אצלה ההבנה שרעיונות תכנוניים נפוצים, שכללו הריסת בתים נמוכים בשכונות עניות ובניית בנייני דירות גבוהים, מוקפים בחלל הפתוח פוגעים במרקם הקהילתי[6][1].

באפריל 1956 Architectural Forum שלח את ג'ייקובס להרצות באוניברסיטת הרוורד בנושא תכנון עירוני. היא הסכימה להרצות בתנאי שתוכל להציג את רעיונותיה על מזרח הרלאם. ההרצאה הייתה בפני מתכנני ערים, אדריכלים ויזמיים ובה טענה כי בהארלם היון 1,100 חניות שנעלמו אך, נוספו 50,000 דיירים שזקוקים לשרותי מסחר, לא רק על מנת קבל שירותים וטובין אלא גם שחנויות יוצרות סביבן מרחבים קהילתיים. היא קראה למאזינים לחשוב על היבטיים רחבים יותר תכנון עירוני, מעבר לבניית מבני מגורים. בסיום ההרצאה, להפתעתה, נשמעו מחיאות כפיים רמות. אך, היא קראה תיגר על מתכננים עירוניים, בעלי נדל"ן ומפתחים. Architectural Forum הדפיס את הנאום בשילוב תמונות של הרלאם המזרחית[12][13].

מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי ההרצאה בהרוורד, ג'ייקובס הוזמנה לכתוב מאמר בכתב העת Fortune. ב- 1958 פורסמה מאמרה "מרכז העיר שייך לאנשים" (Downtown Is for People)[14] שנחשב לביקורת הציבורית הראשונה של ג'ייקובס על רוברט מוזס. במאמר טענה, שמאמצי הפיתוח של מרכזי הערים ברחבי ארצות הברית מוטעים ומוכיחים כי אין הבנה איך אנשים מתנהגים בערים[15]. בעקבות המאמר ב-Fortune, קרן רוקפלר העניקה מענק מחקר לג'ייקובס על מנת שתערוך מחקר ביקורתי מקיף על תכנון עירוני והחיים העירוניים בארצות הברית. במשך שלוש שנים היא חקרה בניו סקול, וב- 1961 היא פרסמה את הספר מותן וחייהן של ערים אמירקאיות גדולות[13].

באותה תקופה הוביל רוברט מוזס, "מתאם הבנייה" של עיריית ניו יורק, פרויקטים לפיתוח ובינוי רחבים, שגררו ביקורת נוקבת של ג'ייקובס על הצורך בתמורות, בתכנון העיר. בעקבות זאת כתבה ג'ייקובס את ספרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות", שזכה לתהודה רבה ומיצב את מעמדה כאדם רב השפעה בתחום של תכנון ערים.

ג'ייקובס התמידה בפעילות ציבורית כנגד כשלים בנושאי תכנון ובנייה. בכתביה מתחה ביקורת על מגמות הפרבור של הכרך האמריקאי, הפרדת השימושים (Zoning), עידוד השימוש ברכב פרטי והירידה בצפיפותן של ערים הנגרמת כתוצאה מכך. מגמות אלו, טענה ג'ייקובס, מובילות להתפוררות הקהילות העירוניות, לניכור אורבני וכתוצאה מכך להידרדרות הביטחון האישי ואיכות החיים בכרך העירוני.

בשנת 1968 היגרה עם משפחתה לקנדה, במחאה על המעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם וכדי למנוע גיוס בכפייה של בנה למלחמה. ג'ייקובס התגוררה בטורונטו עד יום מותה והייתה מעורבת בהחלטות תכנון שונות בעיר.

ברחבי העולם ובישראל מצוינת מורשתה של ג'ייקובס בסיורים רגליים בכרך העירוני, באירוע המכונה "הליכות ג'יין" ("Jane's Walk").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Martin, Douglas (25 באפריל 2006). "Jane Jacobs, Urban Activist, Is Dead at 89". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018. 
  2. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 3-22
  3. ^ Oliver Wainwright, Street fighter: how Jane Jacobs saved New York from Bulldozer Bob, the Guardian, ‏2017-04-30 (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 Marc Weingarten, Jane Jacobs, the writer who changed the face of the modern city, the Guardian, ‏2016-09-21 (באנגלית)
  5. ^ Flint, Anthony, 1962-, Wrestling with Moses : how Jane Jacobs took on New York's master builder and transformed the American city, New York: Random House, 1st ed, 2009, עמ' 11
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 Rich, Nathaniel (11 באוקטובר 2016). "Did Jane Jacobs Predict the End of the U.S.?". The Atlantic (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-20 ביוני 2018. 
  7. ^ Peter L Laurence, "The Unknown Jane Jacobs," Reconsidering Jane Jacobs (Planners Press, 2011), Reconsidering Jane Jacobs
  8. ^ Kanigel, Robert,, Eyes on the street : the life of Jane Jacobs, New York: Alfred A. Knopf, First edition, 2016, עמ' 107
  9. ^ Laurence, Peter L.,, Becoming Jane Jacobs, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2016, עמ' 84-90
  10. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 32-35
  11. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 44-48
  12. ^ Alexiou, Alice Sparberg, 1951-, Jane Jacobs : urban visionary, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2006, עמ' 58-60
  13. ^ 13.0 13.1 Peter L Laurence, "The Death and Life of Urban Design: Jane Jacobs, the Rockefeller Foundation, and the New Research in Urbanism, 1955-1965" (Journal of Urban Design, 2006), Journal of Urban Design, Vol. 11. No. 2, 2006, עמ' 145–172
  14. ^ "Downtown is for People (Fortune Classic, 1958)". Fortune (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 ביולי 2018. 
  15. ^ Flint, Anthony, 1962-, Wrestling with Moses : how Jane Jacobs took on New York's master builder and transformed the American city, New York: Random House, Trade pbk. ed, 2011, ©2009, עמ' 26-27