עמוס ארבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמוס ארבל
ארבל ב-2001, בעמדת מגיש החדשות בערוץ הראשון
ארבל ב-2001, בעמדת מגיש החדשות בערוץ הראשון
לידה 24 באפריל 1945 (בן 77)
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק איש תקשורת

עמוס ארבל (נולד ב-24 באפריל 1945) הוא כתב, עורך ומגיש חדשות, מנחה טלוויזיה, ופנטומימאי. פורסם בעיקר בהיותו מגיש חדשות, ומנחה התוכנית "בין הכיסאות" ששודרה במהלך שנות ה-80 וה-90 בערוץ הראשון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנך בחיפה ב״ריאלי״ ובתיכון חוגים. היה רשג״ד בשבט הכרמל של הצופים, וממקימי שבט צופית. את שירותו בצה"ל עשה ארבל בשנות ה-60 בלהקת הנח"ל. בהיותו בחיפה הוא נכח בהופעה של מרסל מרסו, התפעל מהאומן וקשר עימו קשר. מרסו הציע לארבל לבוא לפריז וללמוד פנטומימה ותיאטרון אצלו ואצל ג׳אק לה-קוק. לאחר שהשתחרר מהצבא נסע ארבל לפריז, והחל בלימודי תקשורת וטלוויזיה בפריס, ופנטומימה אצל ז'אק לקוק ומרסל מרסו. בשנת 1968 פנה אליו יורם רונן, מנהל מערכת החדשות של הטלוויזיה שהוקמה באותה התקופה, וחיפשו אנשי מקצוע ישראלים בעולם, בהצעה שישמש ככתב בפריז של הטלוויזיה, לצידו של ירון לונדון, שהיה שליח רשות השידור בבירת צרפת, וזאת בשל היכרותו עם המדיום הטלוויזיוני מהלימודים. ארבל סיקר כסקופ עולמי את ״גניבת״ חמשת ספינות שרבורג של חיל הים שנקנו מהצרפתים, עוכבו בשל אמברגו צרפתי. הכתבה של ארבל שודרה ברחבי העולם. הוא סיקר גם את ההתנקשות של מחבלים פלסטינים בנוסעי ״אל על״ בשדה התעופה של מינכן, שם איבדה השחקנית חנה מרון את רגלה, ורבים נפצעו. עם חזרתו לארץ ב - 1970, הצטרף ארבל למערכת החדשות של הטלוויזיה בירושלים.

בתחילה היה כתב כללי וסיקר נושאים שונים, בהם עליית המתיישבים הראשונים לפתחת רפיח. הבמאי יוסי צמח הציע לארבל להנחות את תוכנית האירוח והבידור הראשונה ״במקצב השבעים״. ב - 1972 יצא ארבל בעקבות רעייתו לשנה בניו יורק, שם השתלם בצילומי סרטים דוקומנטריים אצל הפרופ׳ ארתור ברון בברוקלין קולג׳, ובחדשות ב - CBS ו - NBC, וכן בשידורי תחנת הכבלים Teleprompter cable T.V. כשחזר לישראל ב - 1973 הפיק ושידר בשותפות הטלוויזיה הישראלית ל -147 תחנות כבלים ברחבי ארה״ב, לראשונה בשידור חי מישראל לארה״ב, את חגיגות יום העצמאות ה - 25 למדינה, ל - 3.5 מיליון צופים.

במהלך מלחמת יום הכיפורים היה חלק מצוות הכתבים הצבאיים שנשלחו לסיקור המלחמה, והיה בחזית הדרומית. במשך חצי שנה סיקר ארבל את צליחת התעלה, ואת האירועים באיסמעיליה ובעיר סואץ. ארבל הצליח לראיין מהצד המצרי של התעלה חייל בארמיה השלישית שהיה בצד המזרחי של התעלה. הכתבה שודרה בעולם. אחרי המלחמה, מונה לכתב הפרלמנטרי של הטלוויזיה, וסיקר את הדיונים בהסכמי הביניים עם סוריה ועם מצרים. ב-1976 פנה אליו מנהל החדשות דן שילון וביקש ממנו להקים את הדסק לענייני תרבות ואומנות במערכת ״מבט״. בתקופה זאת שידר מדי שבוע ב"יומן", מגזין החדשות של יום שישי, כתבה שסיפקה פרופיל של אומן או קבוצת אמנים, מזוויות שונות, וכן הצגות תיאטרון וקולנוע. ארבל סיים ב 1977 את קורס הבמאים וקיבל הסמכה כבמאי ברשות השידור.

במקביל ייסד עם עמירם ניר דוד גלבוע ויאיר שטרן את חדשות הלילה של הטלוויזיה, ואחר כך לצידם של עמנואל הלפרין ודוד ויצטום, את התוכנית ״מהיום למחר״ ששודרה ב-23:30 עד חצות. כבר משנת 1971 החל ארבל כאמור להנחות תוכניות שונות בטלוויזיה, במקביל לעבודתו בחדשות. כשהראשונה מביניהן הייתה במקצב ה-70, שעסקה במוזיקה מאותה התקופה. את עיקר פרסומו קיבל מהנחיית תוכנית האירוח "בין הכיסאות" מ-1985 ובמשך כשבע שנים בפריים טיים של הטלוויזיה. בשנת 1993 הפיק ערך והגיש את תוכנית הראיונות "עניין ראשון", אשר שודרה במשך שנה. מאז שימש ארבל 3 שנים כעורך ומגיש ״מבט" של מוצאי שבת ומבזקי חדשות, ובמשך 12 שנה כראש דסק החדשות במערכת תל אביב, וכעורך-משנה של "מבט".

במקביל לעבודתו ברשות השידור, לימד ארבל במשך עשר שנים פנטומימה, באוניברסיטה העברית, ולקבוצות צעירים בירושלים. בין תלמידיו - חנוך רוזן, ענת וקסמן ואשר פיש. כמו כן לימד תקשורת באוניברסיטת חיפה במשך 20 שנה, וערך סדנאות תקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה במשך שש שנים על תקשורת בין אישית בשפת הגוף, פרזנטציה, ותורת הריאיון. ארבל הפיק וביים עשרות סרטים מסווגים לחיל האוויר במסגרת המילואים שלו, וכן ערך הפיק וביים עשרות מופעים לברית התנועה הקיבוצית, שם גם העביר סדנאות הנחייה לרכזי התרבות.

ארבל פרש לגמלאות מרשות השידור בשנת 2012, לאחר 43 שנות עבודה.

ארבל, המתגורר בהרצליה פיתוח, נשוי לרחל, אדריכלית פנים ומעצבת סביבה. לזוג בת, קרן, דוקטור לפילוסופיה, ובן אברי, שחקן בתיאטרון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמוס ארבל בוויקישיתוף