עמנואל הלפרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמנואל הלפרין
Emanuel halperin.jpg
לידה 15 באוקטובר 1942 (בן 76)
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, שחקן, מנחה טלוויזיה, שחקן תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק רשות השידור, קול ישראל, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סוקולוב (2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עמנואל הלפרין (נולד ב-15 באוקטובר 1942) הוא עיתונאי, מנחה, עורך, מגיש תוכניות טלוויזיה, מרצה ושחקן תיאטרון וטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפרין נולד באוזבקיסטן ליהושע ורחל הלפרין, יוצאי פולין. אמו היא אחותו של מנחם בגין. הלפרין גדל בצרפת. בהיותו נער בפריז, למד עברית אצל יוסי בנאי ואצל עמוס קינן ששהו שם באותה עת. עלה לישראל בגיל 19[1].

את שירותו בצה"ל עשה כצנזור לעיתונות בשנים 1965–1968. להלפרין תארים אקדמיים במשפטים, ספרות ותיאטרון[2].

הלפרין ידוע כפרנקופיל, ומרצה לעיתים קרובות על אקטואליה ותרבות צרפתית, הן ככתב ומגיש ברדיו ובטלוויזיה, והן בדיונים אקדמיים שונים. משנת 2008 הוא מלמד בחוג ללימודי צרפת באוניברסיטת תל אביב קורסים על צרפת במאה ה-20, מחזות מולייר, יצירות ויקטור הוגו, עידן הנאורות, קולנוע צרפתי ויצירות מופת בספרות. הוא מרבה להרצות ולהנחות דיונים אקדמיים ברחבי הארץ, בנושאי תקשורת, אקטואליה, ספרות, קולנוע צרפתי ותרבות צרפתית.

הלפרין לימד עיתונאות וקולנוע בסם שפיגל, ב"כותרת" ובבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. היה חבר נוועד המנהל של סינמטק ירושלים

בשנים 1985–1987 הוא שירת בשגרירות ישראל בפריס בתפקיד יועץ תרבות.

ב2018 שימש יושב ראש של שנת התרבות ישראל-צרפת.

הלפרין היה נשוי לארלט אברהם-הלפרין, שהייתה עורכת מוזיקלית בקול המוזיקה (נפטרה בשנת 2001). הוא מתגורר בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים.

הוא בעל עיטור כבוד של ממשלת צרפת.

כאיש תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1964, היה כתב ומגיש ברשות השידור, בקול ישראל, ואחר כך בטלוויזיה, למשך כמעט 40 שנה ברציפות, ונחשב לאחד הוותיקים ביותר ברשות. הוא החל את דרכו כעורך המחלקה הצרפתית ברדיו. לאורך השנים שימש בתפקידים רבים, ביניהם עורך חדשות, כתב בפריס, עורך חדשות החוץ, רכז מערכת, וראש חטיבת החדשות. בנוסף לתפקידו בקול ישראל, שימש גם כעורך חדשות החוץ בערוץ הראשון, וכן ככתב מדיני. הלפרין ידוע בציבור בעיקר בתפקידו כמגיש תוכנית החדשות "רואים עולם", תוכנית הלילה "מהיום למחר"[3] ותוכנית הקולנוע "הצגת חצות".כמו כן ערך והגיש ברדיו, ברשת ב', את סדרת התוכניות "עונת הדובדבנים - 100 שנות זמר צרפתי". במלחמת לבנון ב1982, שידר מביירות לקול ישראל וב1993, עם הצלם משה פרידמן, סיקר את המלחמה בבוסניה עבור הטלויזיה הישראלית.

כאשר הותקף הכור בעיראק, נשלחה הודעה מטעם ראש הממשלה בגין לרשות השידור, על מנת שתשודר בעיתוי המתאים. עורך החדשות התורן, משה נגבי, חשש שמדובר במתיחה ופנה להלפרין שהיה אז מנהל החדשות[4]. שידור הידיעה עוכב עד שהלפרין הצליח ליצור קשר עם דודו, ראש הממשלה, ואימת את הידיעה.

בסוף שנת 2003 פרש הלפרין מרשות השידור[5], אך לאחר מספר חודשים חזר, להנחיית תוכנית ראיונות שבועית[6]. בשנת 2004 שימש כיועץ ומגיש בערוץ התכלת, ערוץ מורשת ייעודי, בו הגיש תוכנית לפורים[7] והיה אמור להגיש שעשועון דמוי "מקבילית המוחות"[8].

ב-2004 זכה הלפרין בפרס סוקולוב לתקשורת אלקטרונית ומפעל חיים[9].

עבור ערוץ 8, ראיין שחקני קולנוע ישראלים בולטים בעשרים תוכניות "סדנה למשחק".

החל משנת 2005 הגיש במשך מספר שנים את תוכנית הראיונות "קפה הפוך" בערוץ הכנסת[10]. ב-2007 הנחה שעשועון ריאליטי-היסטורי בשם "הצופן" בערוץ הראשון[11].

ב-2017 הנחה סידרה של חמש תוכניות "איזו דרמה",סידרה המסכמת יובל של שידורי דרמה בטלוויזיה הישראלית.

הלפרין שימש שנים רבות כתב בישראל של כלי תיקשורת צרפתים, בעיקר של תחנת הרדיו RTL ושל כתב העת Politique internationale.

על הבמות ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כסטודנט, שיחק הלפרין במחזות צרפתיים בין השאר בבר "בכחוס" בירושלים (הזמרת בעלת הקרחת, העתיד בביצים, המלך אובו, איבון נסיכת בורגון). במקביל לתפקידיו בטלוויזיה,חזר הלפרין לקריירת המשחק. הוא העלה הצגת יחיד , "מסעות" , בפסטיבל טאטרונטו והופיע בפסטיבל דו-אומן בהצגה על המשורר ורלן .ב-2003 גילם את דמותו של סוקרטס במחזה "קריטון" בתיאטרון החאן. בשנת 2008, הוא שיחק בטלנובלה היומית הישראלית "חשופים", ב-HOT, בתפקיד איש המוסד ושר תחבורה לשעבר, ואביה של כוכבת הסדרה, יעל בר זוהר[12].

בפסטיבל המוזיקה בכפר בלום, גילם את הסטן ב"מעשה בחייל" של סטרוינסקי.

ב-2006 העלה מופע מוזיקלי של שנסונים צרפתיים בשם "דבר אליי אהבה", עם בריג'יט חביב. ב-2008 העלה עם אלכס אנסקי מופע תיאטרלי-מוזיקלי בשם "האריה המאוהב", שמהווה עיבוד בימתי למשלי לה פונטיין. במופע גילם הלפרין את לואי ה-14, מלך צרפת.

בשנת 2012 שיחק במיני-סדרה הקומית "זנזורי", ששודרה ב-yes.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרית פוקס, אני וחזקי ונסים הגדול, באתר nrg‏, 27 בספטמבר 2009
  2. ^ תומר פרת, מלך פילוסוף, כתבת פרופיל - במקור, מתוך מעריב, 15 בנובמבר 2002
  3. ^ עמנואל הלפרין יגיש בפעם האחרונה את "מהיום למחר", באתר הארץ, 29 בדצמבר 2003
  4. ^ "בגין", אבי שילון, הוצאת עם עובד, 2007
  5. ^ עמנואל הלפרין פורש מערוץ 1, באתר הארץ, 23 ביולי 2003
  6. ^ ענת באלינטעמנואל הלפרין חוזר לערוץ 1 בתוכנית ראיונות, באתר הארץ, 4 בפברואר 2004
  7. ^ אורן פרסיקו, ‏עמנואל כוכב עליון, באתר גלובס, 7 במרץ 2003
  8. ^ רוני קורן-דינר, שלונסקי: "ערוץ המורשת יהיה הערוץ המסחרי השלישי", באתר TheMarker‏, 5 ביולי 2005
  9. ^ ענת באלינט, צחר רותם, חנוך מרמרי ודניאל בן סימון זכו בפרס סוקולוב, באתר הארץ, 23 במאי 2004
  10. ^ מעיין כהן, ‏עמנואל הלפרין הצטרף לערוץ הכנסת, באתר גלובס, 15 במאי 2005
  11. ^ יעל גאוני, ‏עמנואל הלפרין חוזר לערוץ 1: ינחה ריאליטי היסטורי-הרפתקני, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2006
  12. ^ מידע על התפקיד שמגלם הלפרין בטלנובלה "חשופים", באתר HOT