דן שילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דן שילון

דן שילון (נולד ב-24 באוקטובר 1940) הוא שדרן רדיו, עיתונאי, מנחה ואיש טלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילון נולד בתל אביב לפניה ושלמה שולקיס, בני מעמד הפועלים שהגיעו ממזרח אירופה.

לאחר שירותו הצבאי בחיל האוויר, למד בחוג למדע המדינה ולסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1961 החל שילון לשמש ככתב חדשות בקול ישראל, וב-1964 פרש לטובת תפקיד דובר עיריית חיפה. בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, שימש שילון ככתב צבאי, ואף זכה בפרס ראשון מטעם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל על כתבה ששידר משדה-הקרב. בשנת 1968 פנה אל עולם הטלוויזיה הישראלי, הצטרף לצוות ההקמה של הערוץ הראשון ושימש לאורך השנים כעורך ומגיש "מבט" ו"מבט ספורט", מנהל מחלקת החדשות של הערוץ הראשון וכתב רשות השידור בארצות הברית. במהלך שנותיו בערוץ הראשון, סיקר שילון אירועים מרכזיים בארץ ובעולם, והפיק וערך כתבות וסרטים תיעודיים.

בין השנים 1981-1983 שימש שילון כמנכ"ל חברת התקשורת "רימון", וכנשיא חברת התקשורת האמריקנית "TVC". שנה לאחר מכן הקים וניהל את חברת התקשורת "רשת", שבה המשיך להנחות, לערוך ולהפיק תוכניות, ולימים הוביל אותה, ביחד עם יוחנן צנגן, לזכייה במכרז על זיכיון לשידורים בערוץ המסחרי. במקביל, משנת 1986 הנחה את תוכנית הרדיו "ערב טוב ישראל" בגלי צה"ל, אותה הגיש עד שנת 1990. בנוסף ערך בין השנים 1988-1989 את הראיון השבועי בעיתון "הארץ", ובין השנים 1990-1993 בעיתון "ידיעות אחרונות". כמו כן, משנת 1989 הנחה את התוכנית "ערב חדש" (יחד עם דן מרגלית ורפי רשף) בטלוויזיה החינוכית.

את שיא הקריירה הטלוויזיונית החל דן שילון בשנת 1991, כשהחל להגיש את תוכנית האירוח "בשידור חי עם דן שילון" במסגרת שידורי הזכיינית של ערוץ 2, "רשת". התוכנית, שהפכה במהרה לתוכנית האירוח המרכזית של הערוץ, הובילה לאורך השנים את טבלאות המדרוג, וזכתה ב-1995 בפרס הטלוויזיה של פסטיבל ניו-יורק. כן הפיק והגיש ב-1997 את התוכניות "קו העימות" ו"הנאשם" במסגרת שידורי הזכיינית. ב-1998 פרש מניהול "רשת" והקים חברת הפקות פרטית בשם "שידורי שילון", שהתעסקה בעיקר סביב תוכניתו. ב-1998 הוציא ספר אוטוביוגרפי בשם "בשידור חי", המסכם את חייו המקצועיים. בספר התוודה שילון כי הוא עצמו ספק אם היה צופה בתוכניתו, למרות שהוא מכבד את קהליו, שמח לשרתם ושלם עם מקצועו. הצהרה זו עוררה נגדו גלי ביקורת רבים.

בשנת 2000 החליט להפסיק את שידור תוכניתו ופנה לשדר תוכניות אקטואליה המיועדות לקהלים ממוקדים, ביניהן: "שבע בערב" במסגרת שידורי זכיינית ערוץ 2 "קשת", "אולפן שישי" בחדשות ערוץ 2 (מסוף 2000) ו"המטבחון" ב"טלעד" (מקיץ 2001). בשנת 2001 הצטרף כפרשן וכמראיין בעיתון "מעריב". מאוחר יותר הנחה לתקופה את "יומן" בערוץ הראשון, ותוכנית משותפת בשם "זוג בכותרות" עם אשתו, מירי שילון, בישראל 10, שירדה תוך זמן קצר מהמסך. לאחר ירידת התוכנית יצא הזוג, יחד עם שתי בנותיהם, לתקופת התאווררות בת 6 חודשים בארצות-הברית. לאחר שובו, פנה להוראת תקשורת באקדמיה (אוניברסיטת חיפה - 2006), וכן הנחה סבב הופעות בשם "המעגל החדש", הדומה לתוכניתו "בשידור חי", אך בסגנון בימתי. בשנת 2006 פרסם את ספרו השני - רומן מתח אקטואלי על יחסי תקשורת, הון ושלטון. בשנת 2007 זכה דן שילון בפרס על מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. בשנת 2008 הצטרף לרדיו תל אביב (102FM) כמנחה תוכנית אקטואליה יומית.

בינואר 2010 החל להגיש בערוץ 2 תוכנית בוקר עם טלי מורנו, במסגרת שידורי קשת. במרץ 2013 פרסם את ספרו השלישי "כלב שמירה" , רומן מתח אקטואלי (סיפור המשך - אך עצמאי - ל"תגובה רועמת") על יחסי תקשורת, הון ושלטון.

ביולי 2013 החלה עונה חדשה של תוכנית האירוח "המעגל" בהנחיית שילון במסגרת שידורי רשת. התוכנית זכתה לרייטינג גבוה ולביקורות אוהדות.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילון היה נשוי למירי (מנחה, מפיקה, שחקנית ועורכת טלוויזיה) אותה הכיר במהלך שליחותו בשנות השבעים כשהייה עוד נשוי ככתב בארצות הברית ומירי עבדה באותה עת בשירות המדינה בניו יורק, במשך 35 שנה עד מרץ 2013, ולזוג, שהתגורר בזכרון יעקב, שתי בנות, עדי ודפנה שהתמודדה בתוכנית The Voice ישראל. לשילון עוד בת ובן מנישואיו הראשונים. דן שילון הוא אחיו הגדול של יגאל שילון, מנחה "פספוסים".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשידור חי, 1998 - אוטוביוגרפיה מקצועית (הוצאת ידיעות ספרים).
  • תגובה רועמת, 2006 - רומן מתח אקטואלי על יחסי תקשורת, הון ושלטון (הוצאת ידיעות ספרים, ספר פרוזה).
  • כלב שמירה, 2013 - רומן מתח אקטואלי (סיפור המשך, אך עצמאי, ל"תגובה רועמת") על יחסי תקשורת, הון ושלטון (הוצאת ידיעות ספרים, ספר פרוזה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
2006 - שמואל אימברמן
פרס האקדמיה לטלוויזיה - פרס מפעל חיים
2007 - דן שילון
הבא:
2008 - רבקה מיכאלי