דן שילון

דן שילון

לידה	24 באוקטובר 1940 (בן 85) כ"ב בתשרי ה'תש"א תל אביב, פלשתינה (א"י)
שם לידה	דן שולקיס
מדינה
מקום מגורים	תל אביב-יפו
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
תקופת פעילות	מ-1961
בת זוג	שרי שילון (1963–1986) מירי שילון (1986–2013)
ילדים	עדי שילון
מספר ילדים	4
פרסים והוקרה	פרס ראשון מטעם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל (1967) פרס הפסטיבל הבינלאומי לתוכניות טלוויזיה בניו יורק (1995) פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה (2007)
רשתות חברתיות
פייסבוק	shilon.dan

דן שילון (נולד ב-24 באוקטובר 1940) הוא שדרן רדיו, עיתונאי, מנחה, איש טלוויזיה וסופר ישראלי.

במהלך 60 שנות קריירה תקשורתית ראיין שילון יותר מ-3,000 אנשים. בין השאר ראיין את רוב ראשי ממשלות ישראל (דוד בן-גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, שמעון פרס, מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, אריאל שרון, אהוד ברק, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו), ארבעה מנשיאי ישראל (חיים הרצוג, עזר ויצמן, שמעון פרס ורובי ריבלין) ומנהיגי מדינות בעולם (ג'ימי קרטר, ביל קלינטון, וילי ברנדט, אנואר סאדאת וחוסיין, מלך ירדן).

ביוגרפיה

דן שילון נולד בתל אביב בשנת 1940 בשם דן שולקיס, בן להורים שעלו ממזרח אירופה, בני מעמד הפועלים, שלמה שולקיס ופניה מוכיח. אחיו הצעיר היה יגאל שילון.

שילון למד בתל אביב בגן הילדים של חוה ורבה, בבית הספר היסודי "לדוגמה", בבית הספר התיכון העירוני ד', ובשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית, ירושלים - מדע המדינה וסוציולוגיה.

בגן הילדים ובכיתות א' ו-ב' של בית הספר היסודי למד עם ירון לונדון, שאיתו הוא שומר על חברות אישית ומקצועית.

ב-1961, לאחר שירותו הצבאי בחיל האוויר, החל דן שילון לשדר בקול ישראל, תחילה בתוכניות לילדים ובהמשך ככתב חדשות.

ב-1964 פרש מהרדיו לטובת תפקיד דובר עיריית חיפה.

ב-1967, במלחמת ששת הימים, חזר לקול ישראל ושימש ככתב צבאי. בתקופת המלחמה שידר שילון מקרב תל פאחר, ברמת הגולן, וזכה בפרס ראשון מטעם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל על כתבה ששידר משדה הקרב ומכיבוש המוצב.

ב-1968, עם הקמת הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית, הצטרף לצוות ההקמה ושימש לאורך השנים עורך ומגיש מבט לחדשות, ביחד עם חיים יבין כמגיש ראשי, ומוטי קירשנבאום כעורך. במקביל, הקים וניהל, עם דב עצמון ואלכס גלעדי, את מחלקת הספורט של הערוץ הראשון. שילון שידר משחקי כדורגל וכדורסל מהארץ ומהעולם, הקים, ערך והגיש את התכנית "מבט ספורט" וכן שידר מאולימפיאדת מינכן ב-1972, ומ-3 מונדיאלים: מקסיקו 1970, גרמניה 1974 וארגנטינה 1978.

במהלך שנותיו בערוץ הראשון, סיקר שילון אירועים מרכזיים בישראל ומחוצה לה, הפיק וערך כתבות וסרטים תיעודיים. אחד הסיקורים הזכורים שלו היה טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, 1972, שבמהלכו קיים ריאיון מיוחד עם קנצלר מערב גרמניה, ווילי ברנדט.

בשנת 1972, במהלך מלחמת ההתשה, ביים והגיש סרט תיעודי "פעמיים מהירות הקול", שבו טס, במושב האחורי של מטוס הקרב "פנטום", וראיין, במהלך הטיסה, את הטייס שבמושב הקדמי, מפקד הטייסת, שמואל חץ, שהופל ונהרג, 3 שבועות לאחר מכן, מעל שטח מצרים.

בשנת 1975 התמנה למנהל מחלקת החדשות של הערוץ הראשון, תחת מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן. שילון מינה את חיים יבין לסגנו ולעורך ומגיש ראשי של "מבט לחדשות".

בשנת 1977, כמנהל החדשות, הפיק וערך משדר מורכב של תוצאות הבחירות לכנסת, שכלל, לראשונה בישראל, מדגם קלפיות ושידור ישיר משבע מטות של המפלגות. מנחה המשדר היה חיים יבין, שהכריז אז על "מהפך".

בסיום כהונה בת שלוש שנים, יצא לארצות הברית כשליח רשות השידור, למשך ארבע שנים.

בשנת 1979, ככתב בארצות הברית, סיקר, בין השאר, את אירועי הסכם השלום בין ישראל למצרים עם קרטר, בגין וסאדאת, את המגעים להסכם שלום בין ישראל לבין מצרים, ואת טקס חתימת ההסכם על מדשאת הבית הלבן.

בשנת 1979, לרגל הסכם השלום עם מצרים, קיים ראיונות מיוחדים עם נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, בבית הלבן, עם נשיא מצרים, אנואר א סאדאת, ועם ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין.

בשנת 1981 פרש מהערוץ הראשון.

בשנים 1981–1983 שימש, ביחד עם ארנון צוקרמן, כמנכ"ל משותף של חברת התקשורת "רימון תקשורת" וכנשיא חברת התקשורת האמריקנית "TVC".

בשנת 1983, לאחר שפרש מ"רימון תקשורת", הקים וניהל את חברת התקשורת "רשת - תקשורת והפקות", שבה המשיך להנחות, לערוך ולהפיק תוכניות, ולימים הוביל אותה, ביחד עם יוחנן צנגן ודני וסלי, לזכייה במכרז על זיכיון לשידורים בערוץ המסחרי.

בשנת 1988 הפיק וביים, ביחד עם דני וסלי, משדר מיוחד, לרגל 40 שנות עצמאות ישראל, עבור רשת הטלוויזיה הצרפתית השנייה (ANTENNE 2), בהשתתפות שני ראשי ממשלה, יצחק שמיר ושמעון פרס, ועם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו של מאסטרו זובין מהטה, עם יצחק פרלמן, שלמה מינץ, נעמי שמר ומיטב אמני ישראל. את המשדר הנחה ז'ק שנסל, מחשובי המנחים והמראיינים בצרפת.

בשנים 1986–1990 הנחה את תוכנית הרדיו "ערב טוב ישראל" בגלי צה"ל. בנוסף, ערך בשנים 1988–1989 את הריאיון השבועי בעיתון "הארץ", ובשנים 1990–1993 בעיתון "ידיעות אחרונות". בשנת 1988 הנחה את העימות הטלוויזיוני בין ראש הממשלה יצחק שמיר לראש האופוזיציה שמעון פרס. משנת 1989 הנחה, לסירוגין, עם דן מרגלית ורפי רשף, את התוכנית ערב חדש בטלוויזיה החינוכית.

ב-1991, יצר והגיש את התוכנית "בשידור חי - דן שילון מארח" במסגרת שידורי ערוץ 2 הניסיוני, והמשיך להגיש את התוכנית לאחר שינוי אופיו של הערוץ למסחרי במסגרת הזכיינית רשת. התוכנית, הפכה במהרה לתוכנית האירוח המרכזית של הערוץ, הובילה לאורך השנים את טבלאות המדרוג וכונתה בפי כל "המעגל".

בין התוכניות הזכורות בראשית דרכה של "רשת" המסחרית (ערוץ 12 של ימינו), בניהולו של שילון, היו: "איצ'ה", סדרה קומית בכיכובו של ספי ריבלין, "אין עם מי לדבר" - תוכנית שיח סאטירית, בהנחיית יאיר גרבוז ו"מוסיכף" - תוכנית של מוזיקה קלאסית לילדים בגיל הרך, עם הסימפונט רעננה, בהפקתה של אורית פוגל-שפרן, מנהלת התזמורת.

בשנת 1995 זכתה תוכניתו של שילון בפרס הטלוויזיה של פסטיבל ניו-יורק על משדר חגיגי ליום העצמאות, עם שמעון פרס, בנימין נתניהו ואמני צמרת.

באוקטובר 1995, במסגרת "המעגל", 43 יום לפני הרצח, הגיש שילון משדר חגיגי מיוחד עם ראש הממשלה יצחק רבין, אביב גפן ומיטב אמני ישראל, ועסקה בעיקר בהסכמי אוסלו ובסיכויי השלום עם הפלסטינים.

בשנת 1996, לקראת מערכת הבחירות של אותה שנה, הגיש שילון את התוכנית "קו העימות", שבה ראיין פוליטיקאים משני המחנות ועימת ביניהם.

ב-1997 קיים ריאיון מיוחד עם מלך ירדן, חוסיין בן טלאל, בארמון המלך, בעמאן.

ב-1998 פרש מניהול "רשת" והקים חברת הפקות פרטית, "שידורי שילון", שהפיקה בעיקר את תוכניתו, וכן תוכנית אירוח של רעייתו, מירי, "שילון בראשון", בערוץ הראשון, ו"הנאשם", בערוץ 2, בהנחייתו, שבה נערך בכל פרק מעין משפט ציבורי לאחד מראשי ממשלת ישראל, והצופים בבית פסקו אם הוא "אשם". ב-1998, במסגרת "המעגל", לרגל יום ירושלים, קיים ריאיון מיוחד, זה לצד זה, עם שלושה ראשי ממשלה ישראלים - יצחק שמיר, שמעון פרס ובנימין נתניהו, שבמהלכו, שמיר ופרס נקלעו לעימות חריף.

בשנת 1999 הוציא ספר אוטוביוגרפי בשם "בשידור חי", המסכם את חייו המקצועיים. בריאיון ל"ידיעות אחרונות", לקראת פרסום הספר, התוודה שילון, כי ספק אם הוא עצמו היה צופה בתוכניתו, אף על פי שהוא מכבד את קהליו, שמח לשרתם ושלם עם מקצועו. הצהרה זו עוררה נגדו גלי ביקורת רבים^{[דרוש מקור]}.

בשנת 2000 החליט להפסיק את שידור תוכניתו ופנה לשדר תוכניות אקטואליה המיועדות לקהלים ממוקדים, ביניהן: "שבע בערב" במסגרת שידורי זכיינית ערוץ 2 קשת, אולפן שישי בחדשות ערוץ 2 (מסוף 2000) ו"המטבחון" ב"טלעד" (מקיץ 2001).

בשנת 2000, במסגרת "אולפן שישי", קיים ריאיון מיוחד עם נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, בביתו הפרטי, בצ'פקואה, שבצפון מדינת ניו יורק.

בשנת 2001 הצטרף לעיתון "מעריב" כפרשן, פובלציסט ומראיין. מאוחר יותר, הנחה לתקופה קצרה את יומן החדשות בערוץ הראשון ותוכנית משותפת בשם "זוג בכותרות" עם אשתו, מירי שילון, בישראל 10.

בשנת 2006 פנה להוראת תקשורת באוניברסיטת חיפה. בנוסף, הנחה סבב הופעות בשם "המעגל החדש", הדומה לתוכניתו "בשידור חי", אך בסגנון בימתי. באותה שנה פרסם את ספרו השני, "תגובה רועמת", רומן מתח אקטואלי על יחסי תקשורת, הון ושלטון.

בשנת 2007 זכה בפרס על מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

בשנת 2008 הצטרף לרדיו תל אביב (102FM) כמנחה תוכנית אקטואליה יומית.

בינואר 2010 החל להגיש בערוץ 2 תוכנית בוקר עם טלי מורנו, במסגרת שידורי קשת.

במרץ 2013 פרסם את ספרו השלישי, "כלב שמירה", רומן מתח אקטואלי (סיפור המשך - אך עצמאי - ל"תגובה רועמת") על יחסי תקשורת, הון ושלטון. ביולי של אותה שנה שודרה עונה נוספת של תוכנית האירוח "המעגל" בהנחיית שילון במסגרת שידורי "רשת".

בשנת 2018 השלים את כתיבת ספרו הרביעי, "תוכנית סיום", אוטוביוגרפיה מקצועית ואישית, חושפנית, אך גנז את הפצתו בטרם הודפס והופץ.

משפחתו

שילון היה נשוי פעמיים. הוא אב לבת ובן מאשתו הראשונה, שרי שילון, ולשתי בנות מאשתו השנייה, מירי שילון, שאותה הכיר בהיותו נשוי במהלך שליחותו בשנות השבעים ככתב בארצות הברית. הם היו בקשר שבע שנים עד שעזב את אשתו הראשונה. שילון ומירי היו בזוגיות ונשואים כשלושים שנה והתגוררו בקיסריה ובזכרון יעקב, עד שהתגרשו בדצמבר 2012.

לשילון בת ובן מנישואיו הראשונים, הד"ר איה שילון-הדס, נוירולוגית ילדים, והד"ר יובל שילון, נוירולוג ילדים, ושתי בנות מנישואיו השניים, עדי שילון, סופרת ומנחת טלוויזיה ורדיו, ודפנה שילון, מוזיקאית - יוצרת, מבצעת, כותבת וזמרת. הקשר המורכב בין עדי לבין אביה, דן, עמד במרכז העונה השישית של סדרת הדוקו-ריאליטי.

שילון מתגורר בזכרון יעקב.

ספריו

• בשידור חי, 1998 - אוטוביוגרפיה מקצועית (הוצאת ידיעות ספרים) (הספר בקטלוג ULI)
• תגובה רועמת, 2006 - רומן מתח אקטואלי על יחסי תקשורת, הון ושלטון (הוצאת ידיעות ספרים, ספר פרוזה). (הספר בקטלוג ULI)
• כלב שמירה, 2013 - רומן מתח אקטואלי (סיפור המשך, אך עצמאי, ל"תגובה רועמת") על יחסי תקשורת, הון ושלטון (הוצאת ידיעות ספרים, ספר פרוזה). (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• דן שילון, ברשת החברתית פייסבוק
• דן שילון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• דן שילון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דן שילון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של דן שילון, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של דן שילון, באתר "סימניה"
• לי-אור אברבך, "תוך שנתיים ערוץ 10 יעבור את ערוץ 2", באתר nrg‏, 22 בפברואר 2008
• רן בוקר, דן שילון: "לא אביא כוכבי ריאליטי למעגל", באתר ynet, 5 ביולי 2013
• דוד ורטהיים‏, דן שילון סוגר מעגל ולא מתחייב: "אם נגרד קרוב ל-20% זה יהיה יפה", באתר וואלה, 5 ביולי 2013
• יונתן גת, "המעגל" של דן שילון: רדוד יותר מדודו טופז, באתר nrg‏, 27 באוקטובר 2013
• רוני קובן, פגישה עם דן שילון, כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, 9 ביולי 2018
• שגיא בן נון‏, "פעמיים בחיים ראיתי את המוות בעיניים, לכן היום אני באמת לא מפחד ממנו", באתר וואלה, 2 באוקטובר 2020

הערות שוליים

הקודם: 2006 - שמואל אימברמן

פרס האקדמיה לטלוויזיה - פרס מפעל חיים 2007 - דן שילון

הבא: 2008 - רבקה מיכאלי