עניבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עניבה קשורה קשר וינדזור
קשר חצי וינדזור עם גומה

עניבה היא פריט ביגוד, הנכרך בתוך הצוארון ומהודק בקשר לצוואר. כיום העניבה הוא לבוש הבא לכבד.

בתרבות המערב, העניבה נחשבת כפריט לבוש ייצוגי ומכובד, ועל-כן היא משמשת לעיתים קרובות כחלק מלבוש רשמי, כגון חליפת עסקים, מדי עבודה (בקרב מלצרים ודיילים, למשל) ולעיתים גם כחלק ממדי צבא או משטרה. העניבה נחשבת לפריט לבוש גברי בעיקרו, אם כי גם נשים עונבות עניבות.

ההיסטוריה של העניבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים ונשים לאורך ההיסטוריה ענדו על צווארם מיני צעיפים וקישוטים שונים. עם זאת, את תחילת השימוש בעניבה כפי שהיא מוכרת לנו היום מייחסים למלחמת שלושים השנים. שכירי החרב הקרואטים בצבא צרפת לבשו צעיפים לצווארם; יש הטוענים, שמטרת הצעיף הייתה לקינוח הפה בעת האכילה, או להגנה על החולצה מפני כתמים ויש הטוענים שמטרת הצעיף הייתה לניגוב הזיעה. מכל מקום, תושבי פריז התלהבו מהמראה החדש ובמהרה פשטה אופנת צעיפי הצוואר, לנשים ולגברים, בכל רחבי אירופה. המילה עניבה בצרפתית (קְרַווָאט) ובשפות אירופאיות נוספות התפתחה מהמילה "קרואטים". מאופנה זו התפתחו סוגי העניבות השונים המוכרים לנו כיום. שימוש בעניבה כלבוש רשמי כחלק מחליפה קיים החל מסוף המאה ה-19.

עניבת עניבה עם חליפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניבת העניבה תלויה במידה רבה בטעמו האישי של העונב. עם זאת, קיימים מנהגים כללים בתרבות המערב באשר לעניבת העניבה.

  • צבע: העניבה אמורה להיות כהה יותר מצבע החולצה. צבע הרקע של העניבה אמור להיות שונה מצבעה של החולצה, בעוד שצבע הדוגמה שעליה אמורה להכיל את צבע החולצה וליצור רצף של צבע. רצוי ליצור רצף של צבע בין צבע הבד של החליפה, לעניבה ולחולצה. ללבוש שמרני, עדיפות עניבות שעליהן דוגמאות לא צעקניות, אף ששאלת "צעקנותה" של עניבה ניתנת לפרשנות רחבה ומגוונת. בשלהי שנות ה-90 ובתחילת המאה ה-21, רווח המנהג להתאים את צבע העניבה לצבע החולצה ואפילו ללבוש עניבה בהירה יותר מצבע החולצה, בדרך כלל באירועים רשמיים. כך למשל, חולצה בצבע תכלת עם עניבה בצבע כחול.
  • קשר עניבה: כמה מקשרי העניבה הנפוצים יותר הם קשר ארבעה ביד, קשר חצי וינדזור, קשר וינדזור (המכונה אף וינדזור כפול, או קשר אנגלי) וקשר שלבי. שלושת סוגי הקשרים הראשונים הם המתאימים ביותר בדרך כלל ללבישת חליפה על פי הנוהג הקיים. הקצה התחתון של חלקה הרחב של העניבה יכול להיות בין אזור הטבור למעט מתחת לקו החגורה ואילו הקצה הצר של העניבה אסור שיבלוט מעבר לקצה הרחב, ועניבה אמורה להיקשר כך שתיווצר גומה.[1]
  • עניבת פרפר: עניבת פרפר הייתה תמיד אלטרנטיבה ללבישת עניבה מסורתית ואף קדמה לה היסטורית. יש הרואים בלבישת עניבת פרפר לבוש רשמי יותר מאשר עניבה מסורתית, במיוחד עם חליפה. לבישת עניבות פרפר עם חליפות הייתה אופנתית בשנות ה-80, אף שמיעוט מן הגברים נהגו להתלבש כך. בין נשים נהוגות עניבות פרפר גדולות יותר. הבד ממנו תפורה עניבת פרפר זהה בדרך כלל לבדי עניבות מסורתיות.
  • אלטרנטיבות: בשנות ה-60 רווחה האופנה, לגברים ונשים גם יחד, ללבוש צעיף עם חליפה כשהוא קשור בקשר עניבה, בין מתחת לצווארון החולצה, או בתוך החולצה. סגנון לבוש זה החל להיעלם בשנות ה-70 ושב לאופנה בשנות ה-90, בעיקר לנשים.

סוגי עניבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגים רבים ושונים של עניבות. כמה מהבולטים בהם הם:

  • ארבעה ביד: סוג העניבה הנפוץ והמקובל ביותר כיום. עניבה ארוכה, בעלת קצה אחד רחב וקצה אחד צר. כשהיא קשורה כהלכה, הקצה הרחב מכסה את הקצה הצר. השם מתייחס לנהג כרכרה הנוהג ארבעה סוסים ביד.
  • עניבת פרפר: עניבה קצרה, שבה שני הקצוות נקשרים יחד לצורת פרפר (ומכאן שמה).
  • עניבת אסקוט: עניבה בעלת שני קצוות רחבים, המוטלים זה לצד זה כאשר היא קשורה.
  • עניבת בולה: עניבה צרה במיוחד, המהודקת לא באמצעות קשר אלא באמצעות תפס מתכת. פופולרית בעיקר במדינות דרום ארצות הברית.
  • עניבת קראבאט: עניבת צעיף מסורתית, רחבה וקצרה.

בנוסף, קיימות גם "עניבות דמה", שאינן מצריכות קשירה, אלא נצמדות לצווארון באמצעות קרסים.

עניבה ביהדות החרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים חרדים השייכים למגזרים הליטאי והספרדי וכן בקרב חסידי חב"ד עוטים עניבה בשבתות בימים טובים ובשמחות. הרבה רבנים וראשי ישיבות השייכים למגזרים אלו נוהגים לענוב עניבות גם בימות החול.

לעומתם, בקרב החסידים והפרושים פריט לבוש זה נחשב בקרב ציבור זה ללבוש מודרני, החורג ממנהגי הלבוש ומצורות הלבוש החסידיות, המקפידות לשמר את הלבוש היהודי האותנטי הקדום. בחסידות גור, למשל, מודגש מעמדה של העניבה כפריט גנדור בורגני שיש להסתייג ממנו, והיא מכונה שם בלעג, ככל הנראה על שם צורתה, בכינוי דג מלוח. עם זאת, גם בעולם החסידי ישנם יוצאי דופן. כך, לדוגמה, אדמו"רים בני שושלת רוז'ין, נוהגים לענוב עניבה שחורה, הנחשבת, בחצרות השייכות לשושלת זו, לחלק מלבושו הייחודי של האדמו"ר. בעבר רווח שימוש בעניבות גם אצל חסידי קרלין, אולם כיום, גם בחצר זו, רק האדמו"ר ובני משפחתו הקרובה נוהגים לענוב עניבה.

הרב מנחם מנדל שניאורסון נהג לענוב בקביעות עניבה שחורה, ואמר כי נוהג כך ע"פ מנהגו של חמיו. בעקבותיו גם רבנים חב"דיים ושלוחי חב"ד רבים נוהגים לענוב עניבה.

התנגדות לעניבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד התומכים בעניבה כפריט לבוש יש המתנגדים ללבישתה מטעמים אישיים, חברתיים ואף בריאותיים. להבדיל מרוב פרטי הלבוש, עניבות אינן מנוקות ומכובסות לעיתים קרובות ומשכך הן עלולות להיות מזוהמות. קיימים מחקרים המצביעים על כך שרופאים מעונבים עלולים להעביר זיהומים בין חוליהם בפריט לבוש זה. החל משנת 2007 נאסר על רופאים בבתי חולים בבריטניה לענוב עניבות[2]. לעובדים הבאים במגע עם אנשים העלולים להיות אלימים, כך למשל בתפקידי שיטור, בבתי הסוהר או במערכת בריאות הנפש, לבישת עניבה עלולה להציבם בסיכון מיוחד לתקיפה באמצעות ניסיון חנק.

יש הרואים בעניבה סמל חברתי הראוי לדחיה. כך באיראן הוכרז כי עניבה היא סמל לשלטון הדיכוי האירופי. אף שבאיראן יש גברים הלובשים חליפות מערביות, הם אינם עונבים עניבה. אחרים טענו כי העניבה היא סמל לעבדות ולכפיפות לאליטה מושחתת והעניבה מדמה שרשרת סמלית על צווארו של העונב אותה. בין הבולטים בהתנגדותם לעניבות הוא ריצ'רד ברנסון[3].

עניבות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדי כמה שנים מופיעה באופנה, עניבה נשית.[4] צורתה בדרך כלל עדינה יותר, הרבה פעמים היא דומה לסרט או שרוך שנקשר מעל לחולצה או שמלה, לעיתים היא חלק מגיזרת הבגד. ב-17001800 ענדו גם גברים וגם נשים עניבות כחלק מהלבוש היומיומי שלהם. ב-1863 מפרסם לואיס אנטואן גודיי [Louis Antoine Godey] ספר אופנה לנשים [Godey's Lady`s book] שבו הוא מראה אופנה פריזאית לנשים האמריקאיות, כולל גם איורים ורעיונות לקשירת עניבות נשיות.[4]

מחזור משביח לעניבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל צבעוניותן, ולרוב גם הבד המעולה שלהן, עניבות שכבר אינן בשימוש ממוחזרות לבגדים או חפצים שימושיים, פותחים את התפר המקפל אותן פורשים ומקבלים בד בעל גזרה שמעודדת תפירת חצאית [5][6]או אפודה.

אפשר גם לקלוע או לארוג [7]מעניבות ישנות, פריטים שימושיים כגון כיסוי למושב כיסא, חגורות שרוכי נעליים צבעוניים, תיקים ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 8 Secrets To Being Well Dressed - How To Look Like A Gentleman | Kirby Allison, נבדק ב-2022-08-19
  2. ^ U.K. Hospitals Issue Doctors' Dress Code
  3. ^ Why am I wearing a tie? Something fishy must be going on. Virgin.com
  4. ^ 1 2 AndieandErin team, History of the Women's Necktie aka Pussy Bow (Photo Gallery), andieanderin, ‏18.4.2019 (באנגלית)
  5. ^ Make a Skirt From Neckties, instructables craft (באנגלית)
  6. ^ Donna Lawson, Twelve TIES, OLDIES BUT GOODIES, 1977, New York: Butterick, 1977, עמ' 34-36. (באנגלית)
  7. ^ 33 Creative Ways of Recycling Old Ties That Will Inspire You, Recycleart (באנגלית)