פאנצ'ו ולדיגרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאנצ'ו ולדיגרוב
Панчо Владигеров
צילום ממרץ 1928 בפראג
צילום ממרץ 1928 בפראג
לידה 13 במרץ 1899
ציריך, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בספטמבר 1978 (בגיל 79)
סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המרכזי של סופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה לאמנויות בברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת בולגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Aleksandŭr Vladigerov עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הרדר
  • גיבור העמל הסוציאליסטי של בולגריה
  • מסדר גאורגי דימיטרוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פאנצ'ו ולדיגרוב
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

פּאנצ'ו חאראלאנוב ולדיגרובבולגרית: Панчо Хараланов Владигеров;[1]13 במרץ 18998 בספטמבר 1978) היה מלחין, פסנתרן ומורה בולגרי, יליד שווייץ, בן לאם יהודיה. נחשב החשוב מבין מלחיני בולגריה. היה הראשון ששילב ביצירתו את מסורת המוזיקה הקלאסית האירופית עם יסודות מן המוזיקה העממית הבולגרית. נציג הדור השני של יוצרי המוזיקה הקלאסית בארצו, נמנה עם החברים המייסדים של איגוד המלחינים הבולגרים (1933). היה הראשון בארצו לכתוב בז'אנרים מוזיקליים כמו סונטות לכינור או טריו עם פסנתר. הייתה לו גם פעילות ענפה בהוראת המוזיקה. רבים מהמלחינים הבולגרים מן הדור שלאחריו היו תלמידיו.

רקע משפחתי, שנות צעירותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאנצ'ו ולדיגרוב נולד בשנת 1899 בציריך בשווייץ, יחד עם אחיו התאום ,ליוּבֶּן. כעבור כמה שבועות שניהם עברו עם ההורים לעיר שומן בבולגריה שם הוטבלו בדת הנוצרית אורתודוקסית ב-13 באוקטובר 1899 בכנסיית "עלייתו של ישו". בתעודות הלידה נרשמו השמות "ליובן-רפאילו" ו"פאנצ'ו-דנילו".[2] אביהם, ד"ר חאראלאן ולדיגרוב, היה פרקליט, בן למשפחה בולגרית ותיקה משומן, ואמם, ד"ר אליזה פסטרנק, יהודיה ילידת אודסה, הייתה בתו של פרופ' לאון פסטרנק, מתמטיקאי וכנר חובב בזמנו הפנוי, שלימד בבית הספר הפוליטכני בציריך. היא הייתה רופאה בוגרת אוניברסיטה בפריז. היא ואביה היו קרובי משפחה של המשורר בוריס פסטרנק. לאחר שבאה לבולגריה לעבוד כרופאה לפי הזמנת כמה מחבריה הבולגרים ללימודי הרפואה, התנצרה לקראת טקס חתונתה עם הפרקליט ולדיגרוב. ללא המרת הדת לא הייתה יכולה להתחתן עם בחיר לבה.[3] אחות האם הייתה פסנתרנית בוגרת האקדמיה למוזיקה בווינה.

בילדותם שני האחים גדלו עם מטפלת שווייצרית, בשם מריה לוובנברג, עד גיל 5. גדלו באווירה קוסמופוליטית ודיברו מילדותם בולגרית, גרמנית ורוסית. פאנצ'ו למד לנגן בפסנתר מאמו וחיבר לחנים מגיל קטן. בגיל 6 התחיל לקחת שיעורים אצל מורה לפסנתר בשם פאולה וייסמן, שלמדה בווינה.[4] אחרי שבגיל 7 (1906) התייתם מאביו שנפטר מהתקף לב פתאומי, בקיץ 1910, בגיל 11 עבר עם אמו ואחיו לסופיה הבירה. שם התחיל ללמוד בבית ספר פרטי למוזיקה. מורו לפסנתר היה המוזיקאי הצ'כי היינריך ויזנר והלחנה למד אצל גדול המלחינים הבולגרים מאותה תקופה, דוברי כריסטוב. באותו זמן אחיו, ליובן, למד כינור. אחרי התייעצויות מרובות עם מומחים - רוברט פוקס בווינה, ולדימיר פוחלסקי בקייב, אנרי מרטו, צרפתי שלימד בברלין וביקר בבולגריה, שכולם התרשמו מכישורי שני האחים התאומים - הצליחה אמם בשנת 1912 להשיג בשבילם מלגה ממשלתית אחת משותפת לשניהם ללימודים בגרמניה. המשפחה עברה לברלין אך שני האחים לא יכלו עדיין להתקבל לאקדמיה למוזיקה מפני שלא מלאו עדיין 15. לכן האם מימנה בשבילם לימודים אצל מורים פרטיים שאליהם הופנו על ידי אנרי מרטו.[5]

פאנצ'ו למד תאוריית המוזיקה והלחנה אצל פאול יואון (1872 - 1940) ואמנות הפסנתר אצל היינריך בארט (1847 - 1922). בגיל 15 נרשם כמתוכנן לבית הספר הגבוה הממלכתי למוזיקה ("אקדמיה למוזיקה") בברלין, בחסות האקדמיה לאמנויות (כעת חלק מהאוניברסיטה לאומנויות של ברלין). במוסד יוקרתי זה פאנצ'ו ולדיגרוב המשיך להשתכלל בתחום הנגינה בפנסתר אצל לאוניד קרויצר והשתלם בהלחנה אצל פרידריך גרנסהיים (1839 - 1916) ואחרי מותו של זה, אצל גאורג שומאן (1866 - 1945). פעמיים זכה בפרס ע"ש מנדלסון של האקדמיה - ב-1918 וב-1920. אחרי שרות צבאי בבולגריה בשנים 19181920 במסגרת יחידה של מוזיקאים וכספרן, ולדיגרוב סיים בהצטיינות את התואר באקדמיה למוזיקה בברלין בשנת 1922.

פעילותו בגרמניה בין 1920 - 1932[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום לימודיו התמנה למנהל מוזיקלי ב"דויטשס תיאטר" בברלין שבניהולו של מקס ריינהרט. היכרותו עם ריינהרט הייתה במקרה מפני שהתגורר באותו רחוב (שומןשטראסה) שבו שכן התיאטרון. העבודה שם הפגישה אותו עם אחדים מיוצריה החשובים של התרבות בשפה הגרמנית: שטפן צווייג, הוגו פון הופמנסטאל, ארתור שניצלר, ריכרד שטראוס. העולם התחיל להתוודע למוזיקה של ולדיגרוב בשנות ה-1920 כשיצירות ראשונות משלו פורסמו בהוצאת אוניברסל בווינה והוקלטו ושווקו על ידי חברת התקליטים דויטשה גרמופון. באותן שנים עשה סיורי קונצרטים ברוב ארצות אירופה שבהם ניגן בפסנתר קטעים שהלחין. פרט למוזיקת במה הלחין כמה מיצירותיו הידועות - כמו רפסודיה "וארדאר" בהתחלה לכינור ופסנתר, "הסוויטה הבולגרית", קונצרטים לכינור ולפסנתר ועוד. הרפסודיה "וארדאר" בגרסתה התזמורתית בוצעה בבכורה בשנת 1928 בפראג.

פעילותו בבולגריה במורה וכמלחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תלמידיו נמנים דמויות בולטות רבות מהתרבות המוזיקלית הדולגרית בת זמננו, מלחינים כמו פאראשקב חג'ייב, אלכסנדר ראיצ'ב,פנצ'ו סטויאנוב, פסנתרנים כמו אלכסיס ויינברג. פאנצ'ו ולדיגרוב היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה, קטיה ז'קובה, בת של מורה שלו לפסנתר, הייתה בעצמה פסנתרנית. אשתו השנייה, אלקה, הייתה תלמידתו.

ולדיגרוב יצר במגוון רב של ז'אנרים מוזיקליים כולל אופרה ("הצאר קאלויאן" על לברית של ניקולאי לילייב ופאני פופובה-מוטאפבה), מוזיקת בלט, סימפונית, חמישה קונצרטים לפסנתר ותזמורת, מוזיקה קאמרית - לרבות רביעיית מיתרים, טריו עם פסנתר, עבודות ועיבודים לכינור ופסנתר, יצירות רבות לפסנתר סולו, 38 עיבודים של קטעים כליים לכלים שונים ופסנתר, 13 עיבודים של עבודות מוקדמות של עצמו לשני פסנתרים, 50 עיבודים של שירי עם לקול ופסנתר או תזמורת, 20 שירים לקול ופסנתר,, 10 שירי מקהלה עם פסנתר או תזמורת, מוזיקת במה להצגות ב"דויטשס תיאטר" בברלין, ב"תיאטר אין דר יוזפשטאט" בווינה ובתיאטרון הלאומי של סופיה. אחת מעבודותיו הראשונות שפורסמו בגרמניה, הפתיחה "ורדאר" בוצעה במקומות רבים בעולם ויחד עם "הסוויטה הבולגרית" וה"וריאציות על השיר «הרי הבלקן המפוארים»" הפכו אותו לנציג בולט של האסכולה הלאומית הבולגרית. הקונצרטו לכינור שלו בוצע בפסטיבל זלצבורג.

ולדיגרוב נפטר ב-8 בספטמבר 1978 בסופיה. בנו אלכסנדר ולדיגרוב, שנולד מנישואיו השניים, וגם ארבעת נכדיו היו למוזיקאים.[6]

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של פנצ'ו ולדיגרוב בבית הקברות המרכזי בסופיה
  • 1978 - אחרי מותו - האקדמיה למוזיקה בסופיה נקראה על שמו
  • ביתו ברחוב יאקוביצה 10 נהפך למוזיאון
  • החל מ-1986 מתקיים בעיר שומן תחרות בינלאומית למוזיקה על שמו.
  • בסתיו 2006 מיוזמת נכדו פאנצ'ו ולדיגרוב ג'וניור הוקמה הקרן "המורשת האינטלקטואלית של פאנצ'ו ולדיגרוב" המיועדת להנצחת מפעל חייו.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

א.מוזיקה סימפונית:

1919 - אגדה סימפונית לתזמורת גדולה אופוס 8
1920 - שלושה רשמים מאופוס 9
1921 - מוזיקה ל"מחזה חלום" מאת אוגוסט סטרינדברג, אופוס 13
1924 - הסוויטה הסקנדינבית מחזה חלום, הבמבוססת על מוזיקת הבמה למחזה
1937 - אלגיית סתיו, מהאופוס 15
1928 - רפסודיית "וארדאר" אופוס 16
1955 - שישה פרלדוים אקזוטיים אופוס 17 (עיבוד לתזמורת סימפונית)
1936 - רצ'ניצה מתוך "שתי פאראפרזות לכינור ופסנתר, אופוס 18
1927 - סוויטה בולגרית, אופוס 21
1931 - שבעה ריקודים סימפוניים בולגרים לתזמורת גדולה, אופוס 23
1939 - סימפוניה מס.1 ברה מינור, אופוס 33
1951 - פואמה יהודית, אופוס 47

ב. קונצרטים כליים:

5 קונצרטים לפסנתר ותזמורת (1918 - מס.1 אופוס 6, 1930 - מס.2 אופוס 22 ,1937- מס.3 אופוס 31, 1953- מס.4 אופוס 48, 1963- מס.5 אופוס 58)
מוזיקה לכינור
2 קונצרטים לכינור ותזמורת (1921- מס.1 אופוס 11, 1968- מס.2 אופוס 61)
1922 - בורלסק אופוס 14
1951 - רפסודיה "ואדראר" אופוס 16
1928 - "חורו" מתוך שתי פאראפרזות בולגריות - אופוס 18
1951 - "שיר" מתוך סוויטה בולגרית - אופוס 21
מוזיקה לשני כינורות ותזמורת
1969 - "חורו גדול" מתוך שבעה ריקודים סימפוניים בולגרים, אופוס 23
1973 - "בליאנה הלבינה בגד" ("ביליאנה פלאטנו בֶּלֶשֶה" Биляна платно белеше) ו"חורו גדול" מתוך שבעה ריקודים סימפוניים בולגרים
קטעים אחרים לכלים סולו ותזמורת
מוז'יה לצ'לו ותזמורת
1941 - רומאנסה אלגית
1948 - פנטזיה קונצרטו אופוס 35

ג. מוזיקה קאמרית:

לתזמורת כלי מיתר

"קארס" ("ליטוף") Caress מתוך עשרה רשמים לפסנתר

לתזמורות אחרות:
1922 - רפסודיה "וארדאר" אופוס 16
1969 - פרלוד מתוך אופוס 17 מס.2
1970 - "אלתור" מתוך אופוס 36 מס.4, אופוס 36
1942 - הורה סטקאטו - מאת דיניקו/ולדיגרוב
להרכבים קאמריים:
1916 - שלישייה לפסנתר, כינור וצ'לו ב סי במול מינור, אופוס 4
1940 - רביעיית מיתרים בסול מז'ור, אופוס 34
1942 - שלושה קטעים לתזמורת מיתרים1רבייעת מיתרים
לפסנתר:
1915 - ארבעה קטעים לפסנתר אופוס 2
1916 - וריאציות לפסנתר על השיר "הרי בלקן המפוארים" אופוס 3
1919 - המיית המריצה
1920 - עשרה רשמים לפסנתר אופוס 9
1922 - ארבעה קטעים לפסנתר אופוס 10
1922 - שלושה קטעים לפסנתר אופוס 15
1924 - קונצרט "שימי" (Shimmy concert)
1924 - שישה פרלודים אקזוטיים לפסנתר אופוס 17
1925 - פוקסטרוט
1926 - סוויטה בולגרית לפסנתר, אופוס 21
לכינור:
1914 - סונטה לכינור ופסנתר ברה מז'ור, אופוס 1
1919 - שני אלתורים לכינור ופסנתר אופוס 7
1921 - ארבעה קטעים לכינור פסנתר אופוס 12
1922 - בורלסק לכינור פסנתר אופוס 14
1924 - קונצרט "שימי"
1922 - רפסודיה וארדאר לכינור פסנתר אופוס 16
1925 - שתי פאראפרזות לכינור ופסנתר אופוס 18
1926 - שני קטעים לכינור ופסנתר אופוס 20
1929 - שיר מתוך סוויטה בולגרית אופוס 21
1964 - שני קטעים מתוך מוזיקת במה למחזה "הסוחר מוונציה"
ליולה ולצ'לו:
1917 - רומאנסה אלגית
1941 - קונצרטו-פנטזיה לצ'לו ופסנתר
תיעתוקים לוויולה ולצ'לו
לכלי נשיפה:
1943 - חמישה אטיודים כוראל לכלי נשיפה
1943 - ארבעה אטיודים כוראל לכלי נשיפה
1951 - קפריצ'ו לבסון ופסנתר
1964 - מינואט קלאסי

תיעתוקים לחליל, לאבוב, לקלרינט, לחצוצרה.

מוזיקה קאמרית קולית:
1917 - שישה שירים ליריים לפי מילים של דורה גאבה לקול גבוה ופסנתר, אופוס 5
1925 - חמישה שירים לקול גבוה ופסנתר, אופוס 19
1925 - חמשה שירים לקול ותזמורת קאמרית, אופוס 19
1932 - שלושה שירים לקול ופסנתר, אופוס 25
1936 - "גרוזדאנקה והבחור השחור" מתוך האופרה "קאלויאן"
1938 - שישה שירי עם בולגריים לקול גבוה/קול נמוך ופסנתר או תזמורת קאמרית, אופוס 32
1943 - שישה שירי עם בולגריים לקול גבוה
1943 - שישה שירי עם בולגריים לקול
1943 - שישה שירי עם בולגריים מבראציגובו
1945 - "זמנים סוערים" לפי מילים של ג. זצ'ב

ד. מוזיקת במה האופרה "קאלויאן"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאנצ'ו ולדיגרוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בגרמניה שמו נכתב בהתחלה בתערובת של כתיב גרמני וצרפתי Pantscho Wladigueroff, אחר כך Pantscho Wladigerov
  2. ^ Christo Tzanoff My Teacher
  3. ^ Tzanoff שם
  4. ^ Tzanoff שם
  5. ^ Tzanoff שם
  6. ^ סבטלנה אבדלה באתר The Intellectual Legacy of Pancho Vladigherov