צבי יחזקאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבי יחזקאלי
צבי יחזקאלי (ינואר 2013)
צבי יחזקאלי (ינואר 2013)
לידה 17 באוגוסט 1970 (בן 47)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, מזרחן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צבי (צביקה) יחזקאלי (נולד בט"ו באב ה'תש"ל, 17 באוגוסט 1970), הוא עיתונאי. ראש הדסק לענייני ערבים של "חדשות עשר" בערוץ עשר, ומגיש התוכנית "נקודה טובה" בערוץ 20.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאלי נולד בירושלים, כבן בכור מתוך שלושה, להורים שעלו לישראל מעיראק. אביו היה בעל חברה למכוניות גרירה ואמו עבדה במשרד החברה. את שירותו הצבאי עשה ביחידת מורן[1].

לאחר שחרורו מצה"ל, עבד כמאבטח שב"כ במשך שבע שנים בשגרירויות ישראל בחו"ל ובטיסות ובמקביל למד בבית הספר לתקשורת ועיתונאות "כותרת" באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיו ב"כותרת", יצא צה"ל מן הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון ולכן נאסר על החיילים ששרתו בגלי צה"ל להיכנס אליהן. אחד המורים של יחזקאלי הודיע לו שבגלי צה"ל מחפשים אזרח שימלא את תפקיד הכתב לענייני שטחים והוא התקבל לתפקיד. בנוסף, עבד בערוץ הראשון של הטלוויזיה, שם הכין כתבות מגזין ל"יומן".

במסגרת עבודתו בשב"כ, היה בין מאבטחיו של שמעון פרס לאחר רצח רבין למשך שלושה חודשים[2]. עם סיום עבודתו בשב"כ ותחילת העבודה בגל"צ, החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת החוג המשולב לתקשורת ולימודי המזרח התיכון. אז למד לראשונה את השפה הערבית. בהמשך סיים תואר שני בחוג למזרח התיכון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002, כאשר הוקם ערוץ 10, הצטרף ל"חדשות 10" כראש הדסק לענייני ערבים. במסגרת התוכנית "לונדון את קירשנבאום" המשודרת בערוץ, מגיש יחזקאלי פינה על "העולם הערבי", שבה הוא מביא סיפורים מהמזרח התיכון וארצות ערב בפרט. סגנון סיקורו את העולם הערבי שונה מזה של פרשנים ותיקים יותר. בקיץ 2007 הושעה יחזקאלי למספר חודשים מ"חדשות 10" לאחר שהציע את מועמדותו להחליף את גדי סוקניק בחדשות ערוץ 2. בנובמבר 2007 חזר לשדר ב"חדשות 10".

בין השנים 20092010 הגיש בערוץ 10 את התוכנית "חבר לנפש" יחד עם הרב ארז משה דורון. בשנים 20122013 הגיש בגלי צה"ל מדי יום ראשון את "ציפורי לילה שקופות", מסע אל הנפש בהתבוננות יהודית מקורית, יחד עם גידי דבוש, מוזיקאי ומטפל בנפש.

בשנת 2014 החל להגיש את תוכנית הראיונות "נקודה טובה" העוסקת ביהדות ורוחניות בערוץ 20.

סדרות דוקומנטריות בערוץ עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 שודרה בערוץ 10 הסדרה הדוקומנטרית "אללה אסלאם", שיצר וביים דוד דרעי. בפרקי הסדרה, התחזה יחזקאלי למוסלמי המשוטט במדינות אירופה וסיקר את תופעת האסלאמיזציה של אירופה דרך ראיונות של מוסלמים תושבי אותן מדינות. בשנת 2014 לאור עלייתה של המדינה האסלאמית במזרח התיכון, יצא יחזקאלי למסע עיתונאי נוסף באירופה ובישראל, שהוליד סדרת כתבות בשם 'איום דאעש', כדי להתחקות אחר גורם המשיכה של הארגון הרצחני המתבטא בהתגייסות של צעירים מוסלמים מאירופה למלחמה לצד המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק.

יחזקאלי המשיך לסקור את ארגון המדינה האסלאמית: ב-2015 יצא סרטו "היג'רה" (ייד'), ב-2016 יצאה סדרת הכתבות 'דאעש: הדור הבא' וב-2017 שודרה סדרת הכתבות 'וידויים מדאע"ש'.

מ-30 בינואר עד 6 במרץ 2018. שודרה הסדרה "בזהות בדויה", בת שישה פרקים, בה יחזקאלי "מסתערב" בין ארגוני הדעוה והאחים המוסלמים במדינות המערב על מנת "לגלות" את מטרתו של האסלאם הקיצוני, שאינו פועל באופן אלים, אלא באמצעות "הדעוה" כדי להשתית את האסלאם על כל העולם.[3]

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 במרץ 2008 נישא למיטל כהן, שעבדה כפרסומאית עד שחזרה בתשובה. יחד עם מיטל, התקרב יחזקאלי למסורת היהודית ולהגותו של רבי נחמן מברסלב, וחזר בתשובה. הוא מגדיר עצמו כאדם דתי ועל כך אמר, "חזרתי בתשובה, נקודה. אני מקפיד על מרחק נגיעה, טובל כל יום, שומר עיניים... אני הכי מקפיד על קלה כחמורה"[4].

יחזקאלי חזר בתשובה בעקבות מפגשיו הטעונים עם הפלסטינים ובעיקר עם המחבל זכרייה זביידי. אחד מביקוריו אצל זביידי בג'נין התרחש לאחר חיסול של סגנו של זביידי. המחבלים החליטו להרוג את העיתונאי הישראלי הראשון שיפגשו בו. יחזקאלי ניצל מרצח לאחר שזביידי ירה לעברו אך לא פגע. מפגשים אלו עוררו אצלו שאלות קיומיות: "פתאום קלטתי שאני יהודי. עד אז האמנתי שהעיתונות היא מעל הסכסוך, אבל הייתה שם שרשרת אירועים שהביאה אותי למסקנה שאי אפשר לסקר פה בלי להיות צד"[4].

בני הזוג מתגוררים בגוש עציון עם חמש בנותיהם.

לקראת בחירות 2015 הציע לו נפתלי בנט להשתבץ ברשימת הבית היהודי לכנסת. גם במפלגת ש"ס הודיעו כי הם מעוניינים בו, אך יחזקאלי סירב להצטרף לפוליטיקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו ואודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי יחזקאלי: ככה הרבי נחמן היה רוצה אותי, באתר ynet, 16 בספטמבר 2013
  2. ^ רז שכניק, פינג-פונג, ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, 9 במרץ 2018
  3. ^ 103FM, ‏צבי יחזקאלי: "הרגשתי חובה להציג לאן האסלאם צועד בעתיד", באתר מעריב השבוע, 30 בינואר 2018
  4. ^ 4.0 4.1 רחלי מלק-בודה, חזון יחזקאלי, המגזין "מוצש" של מקור ראשון, 3 באפריל 2015