נורמן פוסטר

נורמן פוסטר
Norman Foster
לידה	1 ביוני 1935 (בן 88); סטוקפורט, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Sir Norman Robert Foster
מקום לימודים	אוניברסיטת מנצ'סטר (1961); בית הספר לאדריכלות של ייל (1962); תיכון בורנייג'; אוניברסיטת ייל ;
תחום יצירה	אדריכלות
זרם באמנות	אדריכלות הייטק
יצירות ידועות	מגדל קומרצבנק, Hilton Valencia, Willis Building, The Harmon, אודיטוריום קלייד, Langham Hotel, הרכבת התחתית של בילבאו, Milano Santa Giulia, Expo MRT station, Reichstag dome, גשר המילניום, Torre Cepsa, U2 Tower, Deutsche Bank Place, חאן שאטיר, World Port Center, מגדל הרסט, Philological Library of Freie Universität Berlin, המרכז לאמנויות חזותיות על שם סיינסבורי, The Bow, מוזיאון המלחמה הקיסרי בדקספורד, The Index, APIIC Tower, AT&T Performing Arts Center, מגדל קולסרולה, Faculty of Law, Cambridge, Langley Academy, Slough, Sage Gateshead, Willis Building, New Holland Island, ארמון השלום וההתפייסות, גלריית הדיוקנאות הלאומית (וושינגטון), 2 World Trade Center, כיכר האמנות, בניין עיריית לונדון, Gerling Ring Square, Canary Wharf tube station, כיכר קנדה 8, מגדל סוויס רה, בניין הרייכסטאג, אנדרטת כוחות השיטור הלאומית (לונדון), McLaren Technology Centre, Leslie Dan Faculty of Pharmacy, הבניין הראשי של HSBC, Rose Bowl, Queen Elizabeth II Great Court, Dresden Central Station, אצטדיון ומבלי, Crystal Island, גשר מיו
פרסים והוקרה	אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (2002); פרס האמנות של ברלין (1989); מדליית הזהב המלכותית (1983); דב ברלין (1998); דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הונג קונג (2003); המעצב המלכותי לתעשייה (1988); פרס האיחוד האירופי לאדריכלות עכשווית (1975); פרס סטירלינג (1998); מדליית הזהב של AIA (1994); פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2015); מסדר ההצטיינות של נורדריין-וסטפאליה (3 במרץ 1995); פרימיום אימפריאל (2002); פרס פריצקר (1999); עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (אפריל 1999); פרס הנסיך פיליפ לעיצוב (2004); פרס המדיה M100 (2005); מסדר ההצטיינות; עמית האקדמיה המלכותית להנדסה; Knight Bachelor
בן או בת זוג	ונדי צ'יזמן (1964–1989); Elena Ochoa (1996–?)
	האתר הרשמי

נורמן רוברט פוסטר, הברון פוסטר של גדת התמזה (באנגלית: Norman Robert Foster, Baron Foster of Thames Bank of Reddish; נולד ב-1 ביוני 1935) הוא אדריכל בריטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר נולד במנצ'סטר ולמד בבית הספר לאדריכלות (אנ') באוניברסיטת מנצ'סטר לתואר ראשון (BA) ובבית הספר לאדריכלות (אנ') באוניברסיטת ייל לתואר שני (M.Arch) לאחר זכייתו במלגת הנרי (אנ') (1961–1962). במהלך לימודיו בייל, הכיר את שותפו לעתיד, האדריכל ריצ'רד רוג'רס ועם חזרתם לבריטניה, הקימו בשנת 1963 את המשרד המשותף, צוות 4 (אנ') יחד עם נשותיהם סו רוג'רס (אנ') ווונדי צ'יזמן (אנ') (בהתאמה). עם פירוק השותפות, הקים בשנת 1967 את "פוסטר ושות' (אנ')".^[1] משנת 1968 ועד שנת 1983 פוסטר שיתף פעולה עם האדריכל והמהנדס האמריקאי באקמינסטר פולר במספר פרויקטים שהפכו לזרז בפיתוח גישת תכנון רגישה לסביבה.

התכנונים שלו היו בתחילה מעוצבים ומושפעים ממיכון ומהיי-טק אולם עם השנים הוא עבר לקו עיצובי מרומז יותר ומקובל יותר, בקווים חדים ברוח המודרנה.

לפוסטר קריירה אדריכלית מוצלחת במיוחד. כמה מיצירותיו הידועות, הפרושות ברחבי העולם:

המרכז לאמנויות חזותיות על שם סיינסבורי (אנ') באוניברסיטת מזרח אנגליה בנוריץ'
מגדל קומרצבנק בפרנקפורט
מגדל HSBC ונמל התעופה הבינלאומי של הונג קונג
בניין הטרמינל בנמל התעופה סטנסטד ליד לונדון
המטרו של בילבאו בספרד
שיפוץ ספריית ליונל רובינס בבית הספר לכלכלה של לונדון
Carre d'Art, Nîmes, צרפת (1993)
התכנון מחדש של החצר הגדולה של המוזיאון הבריטי (1999)
גשר המילניום בלונדון (1999)
כיפת הזכוכית של הרייכסטאג בברלין (1999)
בית העירייה של לונדון (2000)
תחנת המטרו La Poterie ב-Rennes, צרפת (2001)
מגדל סוויס רה המכונה גם "המלפפון החמוץ" - ממוקם ברחוב סנט מרי אקסה 30, לונדון (2003)
מגדל הרסט, ניו יורק (2003)
גשר מיו, צרפת (2004)
האצטדיון הבינלאומי בלוסייל, קטר (2014)
אפל פארק (2018)

נורמן פוסטר הוא האדריכל הבריטי היחידי שזכה בפרס סטירלינג שלוש פעמים: בפעם הראשונה על ההאנגר האמריקאי ומוזיאון המלחמה הקיסרי בדקספורד (אנ') בשנת 1998, בפעם השנייה בשנת 2004 על מגדל המשרדים ברחוב סנט מרי אקס 30, הגרקין ("המלפפון החמוץ"), ובפעם השלישית על בניין המשרדים בלומברג לונדון (אנ') בשנת 2018. ב-1999 זכה פוסטר בפרס פריצקר לאדריכלות, אות הכבוד הנחשב ביותר בתחומו.^[2]

המלכה אליזבת השנייה העניקה לו תואר אבירות ב-1990, וב-1999 הוענק לו תואר אצולה. המשרד של פורסטר מחזיק סניפים ב-20 מדינות ברחבי העולם.^[2]

ב-2017 הוקם בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית המרכז למדעי המוח, הבניין הראשון שפוסטר תכנן בישראל.^[3]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס האיחוד האירופי לאדריכלות עכשווית (1975)
המעצב המלכותי לתעשייה (1988)
דב ברלין (1998)
מדליית הזהב המלכותית (1983)
פרס האמנות של ברלין (1989)
מדליית הזהב של AIA (1994)
מסדר ההצטיינות של נורדריין-וסטפאליה (3 במרץ 1995)
פרס סטירלינג (1998)
פרס פריצקר (1999)
עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (אפריל 1999)
אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (2002)
פרימיום אימפריאל (2002)
דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הונג קונג (2003)
פרס הנסיך פיליפ לעיצוב (2004)
פרס המדיה M100 (2005)
פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2015)

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הארמדילו", האודיטוריום שתכנן פוסטר על גדת הנהר קלייד בגלאזגו
מגדל סוויס רה - הצריח של רחוב St. Mary Axe מס' 30. "המלפפון החמוץ" של לונדון
מגורי יוקרה בסנט מוריץ משנת 2005
המכון לחקר המוח, האוניברסיטה העברית
המטרופוליטן בוורשה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נורמן פוסטר בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של נורמן פוסטר
Foster and Partners
www.30stmaryaxe.com
נורמן פוסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ פארה נאיירי, יו יורק טיימס (2023-05-28). "נורמן פוסטר: "אדריכלות עוסקת בנפש ורוח לא פחות מאשר בחומר"". הארץ. נבדק ב-2023-06-02.
^ ¹ ² סי ג'יי יוז, ניו יורק טיימס (2014-08-17). "איך הפך נורמן פוסטר לכוכב האדריכלות של ניו יורק". הארץ. נבדק ב-2023-06-02.
^ מיכאל יעקובסון, האדריכל נורמן פוסטר משיק בניין ראשון בארץ: המרכז למדעי המוח, באתר xnet, ‏24.10.17

[1] פארה נאיירי, יו יורק טיימס (2023-05-28). "נורמן פוסטר: "אדריכלות עוסקת בנפש ורוח לא פחות מאשר בחומר"". הארץ. נבדק ב-2023-06-02.

[:0-2] ¹ ² סי ג'יי יוז, ניו יורק טיימס (2014-08-17). "איך הפך נורמן פוסטר לכוכב האדריכלות של ניו יורק". הארץ. נבדק ב-2023-06-02.

[3] מיכאל יעקובסון, האדריכל נורמן פוסטר משיק בניין ראשון בארץ: המרכז למדעי המוח, באתר xnet, ‏24.10.17

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס פריצקר
1979–2000	פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פוהימיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020	ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך	אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024)