פורטל:יפן/תרבות יפן
הספרות היפנית המוקדמת הושפעה רבות מהספרות הסינית הקלאסית ואף נכתבה בסינית. גם לספרות ההודית הייתה השפעה על הספרות היפנית בדרך הבודהיזם. בסופו של דבר התפצלה הספרות היפנית לסגנון ייחודי, וסופרים יפנים החלו לכתוב על יפן, אם כי ההשפעה הסינית הקלאסית נותרה עד שלהי תקופת אדו במאה ה-19. מאז נפתחה יפן בפני העולם המערבי במאה ה-19, התקיימו חילופי השראה בין ספרות המערב וספרות המזרח.
- הכתב היפני: קנג'י
- ספרים: ניהון שוקי, מניושו, מעשה גנז'י, ספר הכרית, עלילות קוצר הבמבוק, עלילות הייקה, יער נורווגי וקורות הציפור המכנית.
- שירה: הייקו
- משוררי הייקו: באשו, איסא, יוסה בוסון ושיקי.
נו (ביפנית 能) היא אחת מצורות תיאטרון הדרמה המוזיקלית העיקריות ביפן ששורשיה במאה ה-14. תיאטרון הנו מאופיין בחינניות מאופקת וספרטנית ובשימוש במסכות. מחזות נו מפורסמים: (החלוקה לקטגוריות על פי בית הספר קנזה)
- גבירת החצר אוֹי ("אוי נו יואי" קטגוריה רביעית)
- דוֹג'וֹג'י (קטגוריה רביעית)
- גלימת הנוצות ("האגוֹרוֹמוֹ" קטגוריה שלישית)
- עריסת הבאר ("איזוּטסוּ" קטגוריה שלישית)
- רוח מרתקת ("מטסוּקאזֶה" קטגוריה שלישית)
- קומאצ'י בסְקידֶרֵה (קטגוריה שלישית)
- גשר אבן ("שאקיוֹ" קטגוריה חמישית)
- האלף השתיין (שוֹג'וֹ" קטגוריה שלישית)
- יוֹרימסה (קטגוריה שנייה)
- יוּיה (קטגוריה שלישית)
קבוקי (ביפנית: 歌舞伎) הוא סוגה תיאטרלית מסורתית ביפן. המחזה כולל לרוב ריקוד ודרמה, והוא מתאפיין בססגוניותו ובאיפור המתוחכם שעוטים השחקנים.
משמעות סימניות הקאנג'י המרכיבות את המילה "קבוקי" הן "לשיר" (歌), "לרקוד" (舞) ו"מיומנות" (伎). עם זאת, סימניות אלה נבחרו בשל צלילן ולא בשל משמעותן. ככל הנראה שמקור המילה קבוקי היא בפועל "קבוקו" שמשמעותו "להיות יוצא דופן" ולכן ניתן לפרש זאת כמשמעות של המילה קבוקי.
מחזות מפורסמים:
- קָנַדֶהוֹן צ'וּשינְגוּרָה (仮名手本忠臣蔵; חבורת נושאי כלים נאמנה) הוא סיפורם של 47 הרונין, אותם הוביל אואישי קורנוסוקה, שאיתרו את אויבם ונקמו בו לפני שביצעו ספוקו, כנדרש בקוד הכבוד שלהם לאחר מותו של אדונם, אסאנו נו טקומינוקאמי.
- יוֹשיצוּנֶה סֶנְבּוֹן זאקוּרָה (義経千本桜; יושיצונה ואלף עצי הדובדבן) עוסק במינאמוטו נו יושיצונה בעוד הוא נמלט משליחיו של אחיו יוריטומו.
- סוּגָוַוארה דֶנְג'וֹ טֶנָרַאִי קָגַאמי (菅原伝授手習鑑; סוגווארה וסודות הקליגרפיה) מתבסס על חייו של המלומד סוגווארה נו מיצ'יזאנה, שהוגלה מקיוטו, ומותו גורם למספר אסונות בבירה. לאחר מכן הוא הופך לאל המלומדים, ואנשים מתפללים אליו לסיום שרשרת האסונות.
גנים יפניים (קנג'י: 日本庭園), במסורת של יפן, עשויים להימצא בבתים פרטיים, בפארקים שכונתיים או עירוניים, במקדשים בודהיסטיים או במקדשי שינטו ובנקודות ציון היסטוריות כדוגמת מצודות עתיקות. רבים מהגנים היפניים המפורסמים ביותר במערב וביפן עצמה, הם גני זן. גנים יפניים טיפוסיים מכילים, באופן ממשי או סמלי, אחדים מהאלמנטים הבאים:
- מקור מים
- אי
- גשר אל האי
- פנס, לרוב במבנה אבן
- בית תה או ביתן
- עצי בונסאי ננסיים
- סויקינקוצו - מתקן מוזיקלי העושה שימוש במים
אִיקֶבָנַה (生け花, "אִיקֶרוּ" - לסדר, להעניק חיות, "הנַה" - פרח) היא אמנות סידור פרחים יפנית. בניגוד לסידור פרחים מערבי, המשתמש במספר רב של פרחים והמתמקד ביופי של צבעים, איקבנה מבוססת על סידור הכולל ענפים ועלים עם כמות קטנה של פרחים, ומתמקדת ביופי ומשמעות של קווים. בנוסף, הכלי הוא אחד מיסודות הקומפוזיציה וקובע במידה רבה את סגנון האיקבנה.
איקבנה שואבת משתי הדתות העיקריות של יפן - שינטו ובודהיזם, ואחדים מעקרונות היסוד של שתי הדתות האלה - החיבור לטבע האופייני לשינטו ותרגול האמנות וחוויית היצירה כדרך להתפתחות רוחנית - עיצבו במידה רבה את עקרונותיה המנחים של איקבנה, אשר דורשת מהסידור לבטא את החיות והיופי הפנימי של הצמחים המרכיבים אותו, וגם מדגישה את חשיבות היוצר וחוויית היצירה שלו.
סוגי איקיבנה:
אוריגמי (ביפנית: 折り紙) היא אמנות קיפולי נייר. מקור השם "אוריגמי" בצירוף המילים ביפנית 折り ("אוֹרִי", קיפול) ו-紙 ("קַאמִי", פיסת נייר). השם "אוריגמי" נטבע ב-1880, בתקופה שבה התגבשה האמנות בצורתה המודרנית, אך האמנות עצמה החלה להתפתח זמן רב לפני כן. לאמנות האוריגמי משמעות תרבותית עמוקה בתרבות היפנית והסינית ששם החלה והיא משמשת בטקסים שונים בדת השינטו, הנפוצה ביפן.
- אמני אוריגמי עיקריים:
אמיגורומי היא האמנות היפנית של סריגת בובות פרווה, חיות שונות, פרחים וקישוטים. המילה נגזרת משילוב של מילים ביפנית אמי- סרוג, ונגורומי- בובת פרווה.