פנייה אל המוקצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פנייה אל המוקצןאנגלית: Appeal to Extremes) היא טקטיקה רטורית, שבאמצעותה מנסים להגחיך טענה סבירה על ידי כך שמקצינים אותה למצב בלתי אפשרי או נוגד את ההגיון[1].

מבנה הטיעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מאורע א' נכון אז גם מאורע ב' נכון. כאשר מאורע ב' הוא מקרה פרטי, קיצוני מאוד ולא סביר, של מאורע א'.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיעון: ישראל צריכה לקבל פליטים
    • טיעון קיצון נגדי: יש מיליוני פליטים בעולם ואין בישראל מקום לקבל את כולם.
  • טיעון: המאמר שלך טוב, אבל אין בו די סימוכין.
    • טיעון קיצון נגדי: אם אוסיף סימוכין לכל מילה, המאמר לא יהיה קריא.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה היא כשל לוגי משום שהיא פוגעת ברצף ההגיוני של הדיון, ומסיטה אותו לדברים אבסורדיים שהטוען לא התכוון אליהם. בכך פעולתה דומה לפעולת השיטה הרטורית "איש קש"[2].

שיטת טיעון זו נקראת לפעמים "אד אבסורדום", אך היא שונה מהשיטה הלוגית "אַדּ אַבְּסוּרְדּוּם" - שיטה שבעזרתה מוכיחים טענה על ידי כך שמראים שאם אינה נכונה, מגיעים לסתירה לוגית, או להפך - סותרים טענה לוגית על ידי כך שמראים שתחת ההנחה שהיא נכונה מגיעים לסתירה. השוני ביניהן נעוץ בכך שבניגוד לאַדּ אַבְּסוּרְדּוּם, בפנייה אל המוקצן התוצאה המוגזמת אינה נגזרת מהטענה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]