פרוטוקול מפוטו
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
פרוטוקול מפוטו (באנגלית: Maputo Protocol), או בשמו המלא: הפרוטוקול לאמנה האפריקאית על זכויות האדם והעם על זכויות האישה באפריקה, הוא אמנה בינלאומית לזכויות אדם שהוצעה על ידי האיחוד האפריקאי, ונכנסה לתוקף ב-2005. רבות ממדינות אפריקה לא קיבלו אותה. האמנה מבטיחה זכויות מקיפות לנשים, לרבות הזכות לקחת חלק בתהליך הפוליטי, שוויון חברתי ופוליטי בדומה לגברים, אוטונומיה משופרת בהחלטות בריאות מינית ורבייה, והפסקת השחתת איבר המין הנשי. האמנה אומצה על ידי האיחוד האפריקאי במפוטו, בירת מוזמביק, בשנת 2003 כחלק מההאמנה האפריקאית בדבר זכויות אדם ועמים (שאומצה ב-1981, ונקבעה על ידי האו"ם כמחייבת ב-1986, למדינות שאשררו אותה).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת פיתוח הפרוטוקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמשך להכרה בכך שזכויות נשים נדחקו לעיתים קרובות לשוליים בהקשר של זכויות אדם, מפגש שאורגן על ידי נשים בחוק ופיתוח באפריקה (WiLDAF) במרץ 1995, בלומה, טוגו, קרא לפיתוח פרוטוקול ספציפי לאמנה האפריקאית על זכויות האדם והעם כדי לטפל בזכויות נשים. אספת ארגון אחדות אפריקה (OAU) הסמיכה את הוועדה האפריקאית לזכויות אדם וזכויות העמים (ACHPR) לפתח פרוטוקול כזה ביוני 1995, באדיס אבבה.
טיוטה ראשונה שהופקה על ידי קבוצת מומחים של חברי ההתאגדות האפריקאית לזכויות אדם ועמים African Commission on Human and Peoples' Rights ACHPR, נציגים של ארגונים לא ממשלתיים אפריקאים ומשקיפים בינלאומיים, שאורגנה על ידי ה-ACHPR בשיתוף עם ועדת המשפטנים הבינלאומית, הוגשה ל-ACHPR במושב ה-22 שלה באוקטובר 1997, והופצה להערות לארגונים לא ממשלתיים אחרים. עדכון של הפרוטוקול בשיתוף עם ארגונים לא ממשלתיים מעורבים התקיים בישיבות שונות מאוקטובר עד ינואר, ובאפריל 1998, הישיבה ה-23 של ה-ACHPR אישר את מינויה של ז'וליאן אונדזיאל גנלנגה, עורכת דין בקונגו, לכתבת המיוחדת הראשונה לזכויות נשים במדינה. אפריקה, המחייבת אותה לפעול לאימוץ טיוטת הפרוטוקול על זכויות נשים. מזכירות ה-OAU קיבלה את הטיוטה שהושלמה ב-1999, ובשנת 2000 באדיס אבבה היא מוזגה עם טיוטת האמנה על שיטות עבודה מסורתיות במושב משותף של הוועדה הבין-אפריקאית וה-ACHPR. לאחר עבודה נוספת בפגישות ובכנסים של מומחים במהלך שנת 2001, התהליך נתקע והפרוטוקול לא הוצג בפסגת הפתיחה של ה-AU ב-2002.
בתחילת 2003, קבוצת Equality Now אירחה כנס של קבוצות נשים, כדי להשפיע על האיחוד האפריקאי לאמץ את הפרוטוקול, והטקסט של הפרוטוקול הועלה לסטנדרטים בינלאומיים. הלובינג הצליח, האיחוד האפריקאי חידש את התהליך והמסמך המוגמר אומץ רשמית על ידי פסגת המדור של האיחוד האפריקאי, ב-11 ביולי 2003.
הסתייגויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפסגת מפוטו, הביעו מספר מדינות הביעו הסתייגויות מהפרוטוקול ולא קיבלו אותו. תוניסיה, סודן, קניה, נמיביה ודרום אפריקה רשמו הסתייגויות לגבי חלק מסעיפי הנישואין. למצרים, לוב, סודן, דרום אפריקה וזמביה היו הסתייגויות לגבי "הפרדה שיפוטית, גירושין וביטול נישואים". בורונדי, סנגל, סודן, רואנדה ולוב הסתייגו מסעיף 14, המקנה לנשים את "הזכות לבריאות ושליטה על רבייה". לוב הביעה הסתייגות מסעיף המכיר בזכויות הנשים בנוגע לסכסוכים זוגיים.[1]
תהליך אשרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרוטוקול המתוקן אומץ על ידי האיחוד האפריקאי ב-11 ביולי 2003 בפסגה השנייה שלו במפוטו, מוזמביק.[2] ב-25 בנובמבר 2005, לאחר שאושרר על ידי 15 המדינות הנדרשות באיחוד האפריקאי, הפרוטוקול נכנס לתוקף.[3]
נכון ליולי 2019, מתוך 55 המדינות החברות באיחוד האפריקאי, 49 חתמו על הפרוטוקול ו-42 אישרו והפקידו את הפרוטוקול. מדינות ה-AU שעדיין לא חתמו ולא אשררו את הפרוטוקול הן בוצואנה, מצרים ומרוקו. המדינות שחתמו אך טרם אשררו הן בורונדי, הרפובליקה המרכז אפריקאית, צ'אד, אריתריאה, מדגסקר, ניז'ר, רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית, סומליה, דרום סודן וסודאן.[4]
טקסט הפרוטוקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסעיפים העיקריים בפרוטוקול הם:
- סעיף 2: ביטול אפליה נגד נשים
- סעיף 3: הזכות לכבוד
- סעיף 4: הזכויות לחיים, לשלמות ולביטחון של האדם
- סעיף 5: ביטול פרקטיקות מזיקות
- הכוונה היא להשחתה באיבר המין הנשי ולפרקטיקות מסורתיות אחרות המזיקות לנשים.
- סעיף 6: נישואין
- סעיף 7: פרידה, גירושין וביטול נישואין
- סעיף 8: גישה לצדק והגנה שווה בפני החוק
- סעיף 9: זכות להשתתפות בתהליך המדיני וקבלת ההחלטות
- סעיף 10: הזכות לשלום
- סעיף 11: הגנה על נשים בסכסוכים מזוינים
- סעיף 12: זכות לחינוך והכשרה
- סעיף 13: זכויות רווחה כלכלית וחברתית
- סעיף 14: בריאות וזכויות רבייה
- סעיף 15: זכות לביטחון תזונתי
- סעיף 16: זכות לדיור הולם
- סעיף 17: הזכות להקשר תרבותי חיובי
- סעיף 18: הזכות לסביבה בריאה ובת קיימא
- סעיף 19: הזכות לפיתוח בר קיימא
- סעיף 20: זכויות אלמנות
- סעיף 21: זכות ירושה
- סעיף 22: הגנה מיוחדת על נשים מבוגרות
- סעיף 23: הגנה מיוחדת לנשים עם מוגבלויות
- סעיף 24: הגנה מיוחדת על נשים במצוקה
- סעיף 25: תרופות ורפואת נשים מבוססת מדע
התנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן מספר נקודות שנויות במחלוקת בפרוטוקול, שהביאו לכך שלא התקבל על ידי מדינות רבות. נקודות אלה הן בעיקר, אך לא רק:
- זכות האישה לשליטה על הרבייה, אמצעי מניעה והפלות. ההתנגדות לסעיפים אלה לא באה רק מצד גורמים שמרנים אפריקאים, אלא גם קתולים ונוצרים אחרים.
- הסעיפים שדנים באיסורים על השחתת איבר המין הנשי, נישואים פוליגמיים ושיטות מסורתיות אחרות. ההתנגדויות לכך מגיעה בעיקר מצד מוסלמים.
התנגדות נוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האפיפיור בנדיקטוס ה-16 תיאר את הסעיף המקנה לנשים את הזכות שלהן על גופן ואת זכותן לרבייה, כ"ניסיון למתן לגיטימציה בחשאי להפלה".[5] הבישופים הקתולים של אפריקה מתנגדים לפרוטוקול מפוטו מכיוון שהוא מגדיר הפלה כאחת מ"זכויות האדם". תנועות נגד הזכות להפלה מלאכותית, בעיקר תנועות אמריקאיות אוונגליסטיות, מתארות את הכנסת הסעיף כ"הכנסת סוס טרויאני לסדר יום רדיקלי".[6]
באוגנדה, התנגדה המועצה הנוצרית המשותפת למאמצים לאשרר את האמנה, בטענה שסעיף 14, הדורש לאפשר הפלה "במקרים של תקיפה מינית, אונס, גילוי עריות, וכאשר המשך ההריון מסכן את בריאותה הנפשית והפיזית של האם או חיי האם או העובר", אינם עולים בקנה אחד עם המוסר הנוצרי המסורתי.[7] במכתב פתוח לממשלה ולתושבי אוגנדה בינואר 2006, קבעה ועידת הבישופים הקתולים של אוגנדה את התנגדותם לאשרור פרוטוקול מפוטו.[8] למרות זאת הוא אושרר באוגנדה ב-22 ביולי 2010.[9]
התנגדות מוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניז'ר, דחה הפרלמנט את הפרוטוקול, ברוב של 42 מול 31 תומכים, עם 4 נמנעים. מדינה זו בעלת הרוב המוסלמי, היו נפוצות מספר מסורות שהפרוטוקול אוסר, ולא התקבלו על ידי הפרלמנט המקומי.[10] קבוצות נשים מוסלמיות בניגריה בשנת 2009 התאספו בניאמיי כדי למחות על מה שכינו "פרוטוקולי מפוטו השטניים", תוך ציון המגבלות לגיל הנישואין של נערות והזכות להפלה כמעוררות התנגדות.[11]
מצד שני, בג'יבוטי אושרר הפרוטוקול בפברואר 2005 לאחר דיונים בוועידה תת-אזורית בנושא השחתת איבר המין הנשי. דיונים אלה שאומצו על ידי ממשלת ג'יבוטי פורסמו במסמך המצהיר כי הקוראן אינו תומך בהשחתת איבר מין, ולהפך גרימת מום באברי המין בנשים היא הנוגדת את מצוות האסלאם.[12][13]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמנות ופרוטוקולים של האיחוד האפריקאי - האתר הרשמי של האיחוד האפריקאי
- פרוטוקול מפוטו בחדשות, stopfgmc.org, אתר האינטרנט של הקמפיין הבינלאומי לנטישת מום באברי המין.
- עמוד על הפרוטוקול באתר הרשמי של ACHPR.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ AU Executive Council endorses protocol on women's rights, Panafrican News Agency (PANA) Daily Newswire, 7 September 2003
- ^ African Union: Rights of Women Protocol Adopted, press release, Amnesty International, 22 July 2003
- ^ UNICEF: toward ending female genital mutilation, press release, UNICEF, 7 February 2006
- ^ "List of countries which have Signed, Ratified/Acceded the Maputo Protocol" (PDF) (באנגלית). African Union. 19 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pope to diplomats: Respect for rights, desires is only path to peace, 8 January 2007, Catholic News Service
- ^ Marking The International Day of Women, 8 March 2008, Vatican Radio
- ^ Rights Treaty in Uganda Snags on 'African Values', Women's eNews, 2 June 2008
- ^ Open Letter to the Government and People of Uganda Concerning the Ratification of the Protocol to the African Charter on Human Rights and Peoples' Right: On the Rights of Women in Africa, Catholic Bishops' Conference of Uganda, document hosted at Eternal Word Television Network
- ^ "Gandi Blogs". africa4womensrights.org. נבדק ב-2020-12-22.
- ^ Niger MPs reject protocol on women's rights, Independent Online, 6 June 2006
- ^ JOURNÉE NATIONALE DE LA FEMME NIGÉRIENNE: Les femmes musulmanes s’opposent aux ‘’textes sataniques’’ relatifs à la femme. Mamane Abdou, Roue de l’Histoire (Niamey) n° 456. 14 May 2009.
- ^ Djibouti ratifies the Maputo Protocol against the practice. Conference in Djibouti affirms Koran says nothing about it, WADI
- ^ DJIBOUTI: Anti-FGM protocol ratified but huge challenges remain, 14 December 2008, IRIN
