פרשות נמרודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרשת נמרודי ב')
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת נמרודי הוא כינוי לשלוש פרשיות שהתרחשו בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20, ועיקרן מאבק בין שני העיתונים הגדולים - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", אך בספיחיהן נגעו לעניינים של קשרי הון-שלטון.

פרשת האזנות הסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרצה בשנת 1994, כאשר נעצרו מספר חוקרים פרטיים, הבולט שבהם קצין משטרה לשעבר בשם רפי פרידן, שביצעו האזנות סתר לגורמים שונים, בשתי מערכות העיתונים. נגד המבצעים, ושולחיהם - עופר נמרודי ("מעריב") ומשה ורדי ("ידיעות אחרונות"), הוגשו כתבי אישום.

עופר נמרודי נדון, בעסקת טיעון, לשמונה חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי[1], ורפי פרידן נדון לארבע שנות מאסר, וכן שנתיים מאסר על תנאי בגין עבירות מסוימות ושנה מאסר על תנאי בגין עבירות אחרות[2]. פרידן ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש, כשנימוקו העיקרי הוא טענת הגנה מן הצדק, אך ערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה אף היא[3]. ורדי נדון למאסר על תנאי ונאלץ לפרוש.

פרשת נמרודי ב' - החיסולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה שנים מאוחר יותר, בעודו מרצה את עונשו בכלא, חולל פרידן את מה שכונה "נמרודי ב'", בטענתו כי עופר נמרודי הזמין ממנו את חיסולם של נוני מוזס ועמוס שוקן, בעלי העיתונים המתחרים. נמרודי נעצר עד תום ההליכים והחלה מערכה משפטית סנסציונית וקשה, שבסופה הושגה עסקת טיעון שבעקבותיה נגזרו על נמרודי 15 חודשי מאסר (שאותם ריצה בתקופה שבין מעצרו למתן גזר הדין) והופעל העונש של עשרה חודשי מאסר על תנאי שנגזר עליו במשפטו הקודם. בנוסף נגזר עליו עונש של שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 349,200 ש"ח[4].

פרשת נמרודי ג' - שיבוש המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך כך, בשנת 2000, פרצה פרשייה נוספת - "נמרודי ג'" - כאשר אביו של עופר נמרודי, יעקב נמרודי - איש מודיעין ותיק בעברו, יחד עם ידידו הסופר אריה קרישק, ניסו לשבש את משפטו של הבן. גם נגד נמרודי האב ונגד קרישק הוגשו כתבי אישום, והם הורשעו. על יעקב נמרודי הוטלו חמישה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 100,000 ש"ח. על קרישק הוטלו חמישה חודשי מאסר בפועל (לריצוי בעבודות שירות לקהילה), עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ש"ח[5]. יעקב נמרודי ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש. בערעור נותרה הרשעתו על כנה, אך בוטל עונש המאסר בפועל שנגזר עליו[6]. קרישק ערער אף הוא, אך ערעורו נדחה[7]. גם המדינה ערערה על קולת העונש, אך ערעורה נדחה.

פרשות נמרודי טלטלו את עולם התקשורת והפוליטיקה בישראל. בספיחי הפרשה היו מעורבים גם שר המשטרה אביגדור קהלני (שזוכה זיכוי מוחלט[8][9]), נשיא המדינה עזר ויצמן וראש הממשלה, אריאל שרון, ידידו הקרוב של נמרודי האב, שמאוחר יותר נחשפו קשרים כלכליים ביניהם[10].

בפרשות, שנמתחו לאורך עשור, היו קשורים בכירי עורכי הדין בישראל, ובהם דן אבי-יצחק (שייצג את עופר נמרודי), יגאל ארנון (שייצג את יעקב נמרודי), ומיכה פטמן (שייצג את אריה קרישק). גלי ההדף של הפרשות והשלכותיהן, המשיכו לחלחל עוד זמן רב ואף עיצבו כללים חדשים בסוגיות של חקירות משטרה, דיני שמירת עדים והליכי משפט.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תפ (ת"א) 5880/95 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי, פרוטוקול מיום 17.6.98
  2. ^ תפ (ת"א) 3172/94 מדינת ישראל נ' רפי פרידן
  3. ^ רע"פ 3747/99 רפי פרידן נ' מדינת ישראל, ניתן ב-29.7.99
  4. ^ תפ (ת"א)40450/99 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי, ניתן ב-25.10.01
  5. ^ פ 2216/01 מדינת ישראל נ' יעקב נמרודי ואריה קרישק, ניתן ב-13.10.02
  6. ^ ע"פ 71737/02 יעקב נמרודי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.04
  7. ^ ע"פ 71840/02 אריה קרישק נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.04
  8. ^ עפ 70643/01 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני, ניתן ב-25.10.01
  9. ^ פ 12121/00 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני, ניתן ב-31.7.02
  10. ^ אמיר אורןחקירת עסקה של חוות שקמים - להכרעת הפרקליטות, באתר הארץ, 03/08/2005