עמוס שוקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוס שוקן
עמוס שוקן (3013939706).jpg
לידה 6 בדצמבר 1944 (בן 73)
עיסוק טייס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עמוס שוקן וחנוך מרמרי

עמוס שוקן (נולד ב-6 בדצמבר 1944) הוא איש עסקים ישראלי, העומד בראש קבוצת הארץ, משמש כמוציא לאור של עיתון "הארץ", בנו של העורך והמו"ל הקודם של העיתון, גרשום שוקן. בבעלותה של "קבוצת הארץ" נמצאות "הוצאת עיתון הארץ בע"מ" ו"רשת שוקן", שמוציאה לאור מקומונים רבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוס שוקן נולד בשנת 1944, בן לשולמית פרסיץ ולגרשום שוקן ונכד לזלמן שוקן, מייסד הוצאת שוקן ולשושנה פרסיץ, חברת הכנסת הראשונה עד השלישית מטעם סיעת הציונים הכלליים. לעמוס שוקן אח ואחות: הלל שוקן, אדריכל, ורחלי אדלמן, מנהלת הוצאת שוקן.

בילדותו ובצעירותו עבד בתפקידים שונים בעיתון, כולל כמחלק עיתונים[1]. שירת בממר"ם. לאחר שחרורו מצה"ל השתלב בעיתון כעוזר הנהלה, וסיים תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן נסע לארצות הברית, שם סיים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

בשנת 1972 מונה למנכ"ל "הוצאת עיתון הארץ בע"מ". ב-1983, חרף התנגדות אביו, הקים את העיתון "חדשות", שנסגר לאחר תשע שנות פעילות, משום שכשל כלכלית.

עמוס שוקן הוא מהבולטים באספני האמנות בישראל. נשוי לאירית ואב לשניים, הבכור שבהם, רוני שוקן, הוא עיתונאי ומשפטן.

השקפתו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוקן כמעט ואינו מפרסם מאמרים פרי עטו ב"הארץ". מאמריו המעטים חושפים עמדות התומכות בחירויות הפרט על חשבון המדינה, למשל במקרה של תמיכה בסרבנות של טייסים (תוך הבעת התנגדות לעמדה המערכתית שאותה הביע עיתונו); או במקרה של מעמדם האזרחי של ערביי ישראל.

במהלך האינתיפאדה השנייה הודיעה העיתונאית עירית לינור, כי היא מבטלת את המנוי על "הארץ" בשל דעותיו ה"אנטי-ציוניות", כלשונה. שוקן הגיב למכתבה וענה:

מוזר לי שמישהו יכול לומר על "הארץ" שהוא עיתון אנטי-ציוני, כשבעיני הוא עיתון ציוני לעילא, וכזה היה תמיד... אני מבטיח לך שאעמוד על המשמר כדי ש"הארץ" ימשיך להיות העיתון הציוני כפי שהיה תמיד, בשנים טובות ורעות, ושלנגד עינינו יעמדו, כפי שעמדו תמיד, טובתה של מדינת ישראל וטובת האנשים שחיים בה, כמיטב הבנתנו ומצפוננו.[2]

אחד ממאמריו הידועים, בשם "האם ישראל רוצה שלום?"[3] פורסם ב"הארץ" בנושא השתלבות במרחב ושלום בין העמים, בעקבות החלטת הכנסת לאשר את התיקונים לחוק האזרחות והכניסה לישראל, לפיהם לא יוכל אזרח ישראלי (כשהכוונה בעיקר לערביי ישראל), הנשוי לבן או בת זוג שנולדו בשטחים, לחיות עמם בישראל.

במאמר טוען שוקן כי "בתיקון לחוק יש איפוא אפליה קשה ופגיעה בזכויות האזרח של ערביי ישראל". בהמשך טוען שוקן כי הדרך היחידה לשלום אמת היא פתיחת גבולות המדינה לתושבים שאינם יהודים ממדינות ערב השכנות, ואף עידוד נישואי תערובת:

השאיפה לשלום מחייבת שערביי ישראל יהיו חלק אינטגרלי ומעורב בחברה הישראלית ושפלסטינים ופלסטיניות, מצריים ומצריות, ירדנים וירדניות יוכלו לחיות בישראל. זה ייתכן במסגרת של משפחות ערביות, אך גם מאפשרות של משפחות מעורבות.

עם זאת, הוסיף שוקן כי "על ישראל לעשות מאמץ שיהיה בה רוב יהודי" וכי "השמירה על רוב יהודי תחייב הבחנה בין אזרחות לבין תושבות."

מאמר זה קומם עליו אנשי ימין, שטענו שמאמר זה מוכיח את היותו אנטי-ציוני שמתנכר לרעיון מדינת היהודים ותומך בהתבוללות ואובדן ההגדרה העצמית. בתגובה לטענות כנגדו הכחיש שוקן שהוא מחזיק בדעות אנטי-ציוניות וכתב:

לא כתבתי שישראל צריכה להיות מדינה דו-לאומית, או מדינת כל אזרחיה, אלא שישראל צריכה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. שכדי להיות כזאת, היא צריכה להיות מדינה עם רוב יהודי, ולכן אינה יכולה לתת אזרחות לפלסטינים מן השטחים ולערבים מן הארצות השכנות.[דרוש מקור]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמוס שוקן בוויקישיתוף

Twitter bird logo.svg עמוס שוקן, ברשת החברתית טוויטר

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלומי מינץ, "אנשים", נסיך הגאות והשפל, באתר nrg‏, 20 באפריל 2005
  2. ^ מרב יודילוביץ', עירית לינור: "הארץ" - לא ציוני, באתר ynet, אפריל 2002
  3. ^ ‫עמוס שוקן, האם ישראל רוצה שלום?, באתר הארץ, 5 במאי 2005‬